מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

Nox erat...

מאת: הורטיוס , תרגום: שאול טשרניחובסקי (מלטינית)

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: לטינית

לֵיל הָיָה וְזָרַח יָרֵחַ בִּטְהוֹר הַשָּׁמַיִם

בִּקְהַל מְאוֹרוֹת קְטַנִּים,

רֶגַע בּוֹ אַהֲבָה לִי אַתְּ נִשְׁבַּעַת לַשֶּׁקֶר,

נָשָׂאת שֵׁם אֵלִים גְּדוֹלִים.

בִּזְרוֹעוֹתַיִךְ עָלַי הַגְּמִישׁוֹת מִתְרַפֶּקֶת —

קִיסוֹס רַךְ עַל אֹרֶן חָסִין:

"עַד שֶׁזְּאֵב זוֹעֵם הַבְּעִיר וּכְסִיל1 — עֹבְרֵי-מַיִם,

מַרְתִּיחַ יָם סוֹעֵר וָגָל,

כָּל עוֹד תְּזַעְזֵעַ קְוֻצּוֹת אַפּוֹלוֹן הָרוּחַ —

גַּם אַהֲבָתֵנוּ תָּקוּם."

הוֹי, כִּי אֲצַעֲרֵךְ מְאֹד, תִּתְחָרְטִי, נֶאֶרָה![^ftn2]

בַּגְּבָרִים אִם פְלַקוּס2 יָדוּן,

לֹא יִשָּׂא זֶה תִּתֵּךְ לְאִישׁ לְאַחֵר דּוֹדַיִךְ,

אִם יִקְצֹף — אַחֶרֶת יִמְצָא.

אִם נֶעֱלַב עַד מְאֹד, יָפְיֵךְ שׁוּב לֹא יְפַיְּסֶנּוּ,

צַעֲרוֹ כִּי יִגְדַּל וּכְאֵבוֹ.

אַךְ גַּם אַתָּה, הֱיֵה מִי שֶׁתִּהְיֶה הַמְנַצֵּחַ,

כִּי טוֹב לְךָ בְּרָעָתִי,

אִם יִפְרֹץ מִקְנְךָ וְאִם תַּרְחִיב גְּבוּלוֹת שָׂדֶיךָ,

וּלְךָ עַפְרוֹת-זְהַב פַּקְטוֹל3

וּמִסְתְּרֵי פִּיתָגוֹר4 (נוֹלַד בַּשֵּׁנִית) גַּם יָדָעְתָּ,

גַּם יָפְיָפִיתָ מִנִּירֶס,5

אוֹי אוֹי, כִּי עוֹד תָּמֵר, אַחֵר כִּי יִירַשֹ מְקוֹמֶךָ,

וְאָנֹכִי, בְּשַׁעְתִּי, אֶצְחָק.

25.1.38


  1. אוריון.  ↩

  2. הורציוס פלקוס.  ↩

  3. פקטולוס — שם נהר בלידיה שעפרותיו זהב.  ↩

  4. האמין בגלגול הנפש ושכבר חי פעם אחת.  ↩

  5. היפה בעלמים בין היוונים שצרו על טרויה.  ↩

הורטיוס
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של הורטיוס (מחבר)
רקע
הורטיוס

יצירותיו הנקראות ביותר של הורטיוס

לכל יצירות הורטיוס בסוגה שירה

לכל יצירות הורטיוס

עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

קל-וחומר של בן-בקר

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (פרוזה)

– הדין הוא: הכול שוחטין – אומר אני לבן-בקר – על-פי דין הכל יכולין לשחוט; אין צריכין סמיכה מגאונים, ולא מכתבים מרבנים, אין צריכים ולא כלום, – כל הרוצה יבוא וישחט.

– שקר – משיב לי בן-הבקר – צריכין להיות לשם כך יהודי למדן, צריכין לידע היטב הלכות שחיטה, וצריכין לידע לבדוק את החלף על חודה של לשון… אף חייבין להיות יהודי ירא-שמים, שרוי במקווה ונוטף מי-טבילה, וגם לברך ברכה בכונה ולהזגיג את העינים.

– טעות היא בידך, בן-בקר, משנה מפורשת היא: הכול שוחטין!

– לא, – עומד בן-הבקר על דעתו, – רק שוחט אמיתי, וגם – דוקא רק בבית-המטבחַים!

ואין זה פלא, הדבר הזה שהוא אומרו; הוא ירשוֹ מאמו שלו, עם חלב דדיה ינק אותו. אני הכרתי אותה, את אמו הצנועה; בריה חיננית היתה, ויראת-שמים; היא האמינה מאד בהשגחה פרטית… ראיתיה כיצד עלתה, בלכתה ברחוב, ישר על יצוּל של עגלה, וכיצד היצוּל הוציא לה את בני-מעיה דרך הגב; ראיתי כיצד היתה גוססת בהיותה תלויה על היצול, ושמעתי היאך אמרה בשעת יציאת נשמה:

– כלונס מסכן! כלום אינך יודע, שאסור לחבול?!

אלא שהעגל המחוכם שלה מוסיף ואומר עוד, שיש לו בזה קל-וחומר, ודבר זה שוב איני יודע, ממי קבּל אותו; והוא חושב בכובד-ראש על הקל-וחומר הזה:

– מה – אומר הוא – כלב זה, שאין יכולים לשחוט אותו שחיטה כשרה, ועל בשׂרו אין מברכין ברכה, ומעצמותיו אין עושׂין מרק-זהב, ומשומנו אין עושׂין קוּגי"ל, ומעורו אין עושין יריעות לספר-תורה, ובפרט תפילין מעור אחד… מה – אומר הוא – כלב, שכל כולו אין בו צורך אלא לשמן-קיק, אין רשאי לפגוע בו אלא קוטל-הכלבים בלבד, ודוקא לפנות בוקר, בשעה שהעולם ישן עדיין, אני – לא כל שכן?!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.