מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

זמיר הבחורים לימי הפורים

מאת: חיים יעקב בן ברוך אונגר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

זְמִיר הַבַּחוּרִים לִימֵי הַפּוּרִים / חיים יעקב אונגר

(הושר בשנת ה’תר"ח.)

עַל גְּבִיעַ הַיַּיִן

הַמְּיַשֵּׁר כָּל הֲדוּרִים,

יָשִֹימוּ הָעַיִן

נְעָרִים וּבַחוּרִים,

וּבֵין הָעַרְבָּיִם

יְזַמְּרוּ בִמְצִלְתָּיִם:

מַקְהֵלָה,

בִּלְתִּי הַיָּיִן

הָאָדָם כְּאָיִן.

הָעוֹלָל בִּיקָרוֹ

לִרְבִיעִית הַחֹדֶשׁ,

כַּאֲשֶׁר נֶחְתַּם בְּשָֹרוֹ

בְּחֹתֶמֶת בְּרִית קֹדֶשׁ,

מְעַט יַיִן פַּעֲמָיִם

יִטְעַם בִּשְׂפָתָיִם.

מַקְהֵלָה:

בִּלְתִּי הַיָּיִן

הָאָדָם כְּאָיִן.

הֶחָתָן וְהַכַּלָּה

בְּצֵל קוֹרַת חֻפָּתָם,

כֶּעָשִׁיר כַּדַּלָּה

יִשְּׂאוּ כוֹס בִּרְכָתָם,

וּבְאוֹרֶךְ אַפָּיִם

הֵם שׁוֹתִים פַּעֲמָיִם.

מַקְהֵלָה:

בִּלְתִּי הַיָּיִן

הָאָדָם כְּאָיִן.

גַּם אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ

בְּיוֹם עֶבְרָה וָקָרֶץ,

עֵת שְׂבַע לַעֲנָה וָרוֹש

יֵשֵׁב מַר לָאָרֶץ,

בְּבִגְדֵי אֵבֶל פְּרוּמִים

יִשְׁתֶּה כּוֹס תַּנְחוּמִים.

מַקְהֵלָה:

בִּלְתִּי הַיָּיִן

הָאָדָם כְּאָיִן.

אֲחַשְׁוֵרוֹש הַמֶּלֶךְ,

עֵת שָׁתָה דַם עֲנָבִים,

עִם עָשִׁיר וָהֵלֶךְ

כְּטוֹב לֵב הִתְנָה אֲהָבִים,

וּבִסְפוֹת הָרָוָה

רָבְתָה בוֹ הָעֲנָוָה.

מַקְהֵלָה:

בִּלְתִּי הַיָּיִן

הָאָדָם כְּאָיִן.

הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא,

בְּלִיַּעַל וְזֵד יָהִיר,

חוֹמֶץ שֵׁכָר שָתָה

וְהֵכִין עֵץ לְבֶן יָאִיר:

לָכֵן הִגִּירוּהוּ

וְעַל הָעֵץ תָּלוּהוּ.

מַקְהֵלָה:

בִּלְתִּי הַיָּיִן

הָאָדָם כְּאָיִן.

הִתְאוֹשְׁשוּ הַחֲבֵרִים,

שְׁתוּ מִיֵּין הָרֶקַח,

כְּאֶזְרָחִים כַּגֵּרִים,

שְׁתוּ וְתוֹסִיפוּ לֶקַח,

כְּמִשְׁפַט הַבַּחוּרִים

בְּמִשְׁתֵּה יְמֵי הַפּוּרִים.

מַקְהֵלָה:

בִּלְתִּי הַיָּיִן

הָאָדָם כְּאָיִן.

הַכּוֹס לְפֶה פָּתוּחַ,

מָלֵא עֲסִיס רִמּוֹנִי,

בְּטֶרֶם יוֹם יָפוּחַ,

מַהֲרוּ עֲשֹוּ כָמוֹנִי,

הַשּׁוֹתִים שִׁכּוֹרִים

הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים.

מַקְהֵלָה:

בִּלְתִּי הַיָּיִן

הָאָדָם כְּאָיִן.

חיים יעקב בן ברוך אונגר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים יעקב בן ברוך אונגר
יצירה בהפתעה
רקע

שלוש מתנות

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

א. על-יד המאזנים של מעלה

לפני שנים ודורות נפטר יהודי.

מילא, יהודי נפטר – לעולם לא יחיה גבר! – גומלין אתו את החסד האחרון: מביאים אותו לקבר ישׂראל.

שב האדם לעפרו.

נסתם הגולל. היתום אומר “קדיש”. המלוים תולשים עשׂבים, זורקים לאחוריהם ושבים… והנשמה – חלק אלוה ממעל – עפה למרומים, לעמוד למשפט לפני הבית-דין של מעלה…

ותתייצב לפני הבית-דין של-מעלה, והמאזנים לשקול בהם את העבירות והמצווֹת תלויים ועומדים…

ובא הסניגור של הבר-מנן, זה שהיה למטה יצרו הטוב, ובידו תרמיל בהיר ולבן כשלג. ויתייצב על-יד המאזנים – לצד ימין.

ובא הקטיגור של הבר-מנן, זה שהיה שם יצרו הרע, המסית והמדיח, ובידו תרמיל שחור ועכור, והתייצב על-יד המאזנים – לצד שׂמאל.

וניתן אות –

והתחיל הסניגור לשפוך מן התרמיל הלבן, אל כף המאזנים הימנית – מצווֹת, והן נוצצות כאבני-החן, וריחן נודף כריח הבשׂמים הטובים…

ושופך הקטיגור מן התרמיל השחור לתוך הכף משׂמאל – עבירות, והן שחורות כפחם וריחן כריח הזפת הבוערה…

והנשמה רואה ומשתוממת.

לא עלה שם על דעתה שכך נשתנו המעשׂים. שם לא יכלה להבחין לפעמים בין טוב ורע; לפרקים החליפה זה בזה…

והכפות מתנועעות אַט, אַט.

עולות הן, זו אחר זו; כחוט-השׂערה למעלה, כמלוא-הנימה למטה…

רק כמלוא-הנימה:

יהודי פשוט היה; בלי “להכעיס” ובלי “מסירות-נפש”.

והמעשׂים פעוטים, גם הטובים וגם הרעים: גרגרים, רסיסים; לפעמים אבק – העין אינה תופסת….

ואף-על-פי-כן, כשימין מכריעה, העולמות העליונים מתמלאים רנה; וכששׂמאל מכריעה, אֵד של עצבות עולה ועוטף, כביכול, את כסא-הכבוד, וקול השכינה המנהמת חודר מתוך הערפל והולך מסוף העולם ועד סופו:

– קלני מראשי, קלני!

והללו עומדים בכובד-ראש ושופכים. “כל-שהוא” אחר “כל-שהוא”, לאט ובכוָנה, כבעלי-בתים פשוטים, העומדים על המקח של “אתה הראית”, ומוסיפים פרוטה אחר פרוטה, פרוטה אחר פרוטה…

אבל גם לשאיבה מן הבאר יש קץ: הורקו התרמילים!

האב-בית-דין שואל ממקומו:

– גמַר?

והקטיגור עם הסניגור הופכים בבת-אחת את התרמילים, לאמר:

– הורקו!

ונגש אל המאזנים השַמש, וגם הוא מלאך בתוך שאר המלאכים, וירא דבר, אשר לא היה מיום ברוא אלהים שמים וארץ, ויעמוד משתאה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.