מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הָרֹעֶה וְהַזְאֵב

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עד שהזאב בא לצאן פרשו לו מצודה.

(במד“ר פ”ד).

כִּי תִרְאֶה יַד אָחִיךָ מָטָה

וּלְעֶזְרוֹ תַּשִּׂיג יָדְךָ אָתָּה,

עָזְרֵהוּ חִישׁ אַל תּוֹחֶר רֶגַע

טֶרֶם יִמְצָאֵהוּ הַפֶּגַע,

פֶּן יִתְמַהְמַהּ לָבֹא יִשְׁעֶךָ,

וּבֵין כֹּה וָכֹה יֹאבַד רֵעֶךָ;

כִּי עֵזֶר לֹא בִזְמַנּוֹ עֹלֶה

כִּרְפֻאָה אַחֲרֵי מוֹת הַחֹלֶה.


וָשֶׂה אֻמְלָל זֶה אֲמִתִּי יוֹדִיעַ,

שֶׁרָעָה בָּאָחוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם,

עֵת רוּחַ יָם צַח חֹם הַיּוֹם יַכְנִיעַ,

אֶל עֵינֵי רֹעוֹ הַיּוֹשֵׁב מִנֶּגֶד

לֶאֱכֹל מִצִּקְלוֹנוֹ כַּרְמֶל וָמֶגֶד

וּבְצֵל הַסּוּף מֵעֲמַל יוֹמוֹ יַרְגִּיעַ.

וַיְהִי הוּא יוֹשֵׁב עַל-יַד עֵין הַמָּיִם

וַיִּרְאֶה לָעֵינַיִם

זְאֵב יוֹצֵא מִסֻּבְּכוֹ וּסְבִיבָיו יֵתַעַ.

וַיַּרְא – אַךְ לֹא קָם לֹא זָע מִפָּנֵיהוּ,

כִּי אָמַר: הֵן יִפְחַד הַזְּאֵב לָגֶשֶׁת,

אוֹ כִּי עוֹד יֶשׁ עֵת לַצִּיל צֹאנֵהוּ.

אַךְ הַזְּאֵב הִתְנַפֵּל כַּחֵץ מִקֶּשֶׁת

עַל הַשֶּׂה הַתָּמִים וַיִּטְרְפֵהוּ פֶתַע;

אַף כִּי גַּם הָרֹעֶה חָשׁ בַּחֲמַת קֶרִי

וַיֹּאחַז שֵׂיוֹ בִּשְׁתֵּי הַכְּרָעַיִם –

אַךְ הָהּ לִתְשׁוּעָתוֹ כִּי לָבֹא אֵחֵרָה

וַחֲמַת הַטֹּרֵף מִמֶּנָּה מִהֵרָה,

וּכְבָר אָחָז טַרְפּוֹ כִּבְמֶלְקָחַיִם

בֵּין חַרְבוֹת הַשִּׁנַּיִם;

וַיְהִי כָּל שָׂכָר לַעֲמָלוֹ וָפֶרִי

אַחֲרֵי הֵאָבְקוֹ עִמּוֹ בִּזְרוֹעַ –

כִּי נִבְקַע הַשֶּׂה בֵּין שְׁנֵיהֶם בָּקֹעַ.


יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

שומרת האש הקדושה בהיכל

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (פרוזה)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.


האדם בעולם הזה חשב על האש מחשבות כאלה:

“האש נותנת חום, מגרשת את הקור; הקור הוא המות, החום הוא החיים – מקור החיים היא האש”.

“האש מגרשת את החיה הרעה מן היער, האש טובה היא”.

“האש היא אֵל האור. האור מגרש את צללי הלילה… האש נעימה היא”

“וטהורה היא האש, ומטהרת הכול – טהרה וקדוּשה היא האש…”

“השמש, הירח והכוכבים, כל מה שמאיר, מושבו בשמים; משם בוַדאי הביא אחד האֵלים את האש לבן-האדם; מתוך רחמים. מה היה מעמדו של האדם בלא אש?”

כך חשב אבי-אבי-אבי-זקננו על האש! ושמר במקדשו את האש מתוך קדושה וטהרה.

ולשמור את האש נבחרה הבתולה: זו שהיא יותר מכול טהורה, יפה, קדושה וזוהרת…

והבתולה הנבחרה שמרה את האש במקדש, כשמוֹר בבת-העין. ואת חייה לנשׂגב ולקדוש ביותר (או לסמל של הנשׂגב והקדוש ביותר) הקריבה… את לבבה ואת רגשתה הבתולתית לאֵש מסרה; בבשׂמים רוחניים פירנסה אותה, בנשימת-האדם הטהורה ביותר לבּתה אותה ושמרה עליה להיותה טהורה וחיה…

אך אם קרה המקרה, ושומרת-האש שכחה רגע אחד את אִשה הקדוש; פנתה מעם המזבח, יצאה מתוך ההיכל – והאש העזובה כבתה – –

אז אוֹי לה ואבוֹי לה:

חיים אל הבור הטילוה וקברוה…

***

ופעם אחת הושם מצור על עיר יוָנית. לחיים ולמות התלקח הקרב בין הצרים והנצורים. ולידי נצחון לא הגיעו!

חומות חזקות מקיפות את העיר; אֵלי ברזל אדירים מנגחים בחומות. גבורים מסתערים על השערים; גבורים לא פחותים מהם מגינים עליהם.

רבים הם המתנפלים; לא מועטים מהם המגוננים.

כמספר החצים, הטסים מן החומות למַטה, כן מספר החצים, הטסים אל מול המגינים למעלה.

ורק לעתים נדירות מי מהם מחטיא את המטרה!

וכמספר המתים הנופלים למטה, לפני רגליהם של הצרים, כן גם מספר המומתים, המתגלגלים ונופלים מעל החומות למטה, אל תוך העיר.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.