מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

קוֹל מְנַסֵּר

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

קוֹל מְנַסֵּר: הַחַרְגֹּל

מִבֵּין חָצִיר יִתֵּן קוֹל:

"צְאוּ, חַרְגֻּלִּים, צְאוּ כַּרְכֵּרוּ,

זַמְּרוּ לֵאלֹהִים, זַמֵּרוּ!

אִישׁ מִכֶּם בַּאֲשֶׁר יָכֹל –

בַּמְּצִלְתַּיִם וּבַמָּחוֹל!

אִישׁ בַּדֶּשֶׁא אַל יִסְתַּתֵּר, –

מִי כְּרָעַיִם לוֹ – וִינַתֵּר!

יַעֲנֶה כָּל-הַנִּמְצָא פֹּה:

בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ!

בָּרוּךְ אֵל שֶׁנָּתַן לָנוּ

אֶת-הַקַּיִץ וְשִׂמְּחָנוּ!

וְעָרַךְ לָנוּ מִשְׁתֶּה שָׁמֵן –

לְשׂבַע וְלֹא לְרָזוֹן, אָמֵן!

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

בבית המדרש הישן

מאת יוסף יואל ריבלין (פרוזה)

לנשמת חביבי הילד

נתן צבי בן אליעזר רבלין

א.

– בשכונתנו היו שני בתי-כנסיות, חדש וישן, האחד על גבי רעהו, הישן מלמטה והחדש על גבו מלמעלה.

החדש – בימי נבנה. זכורני עוד כשהעלינו, אנחנו תלמידי “תלמוד תורה”, את הרעפים אל העליה, ובאנו על שכרנו בסֻכריות, שחלק לנו הגבאי ר' צבי ביד נדיבה.

בית-הכנסת החדש היה בנין רבוע. על ארבעה קירות רבועים, חלקים ולבנים כשלג, התמתחה תקרה רבועה ולבנה. שורות שורות של שלחנות צרים עם ספסלים מאחריהם נמשכו לרחב הבית, ובאמציעותו בימה יפה. היה לו גם פרוזדור נאה, ששם היה תלוי כיור נחשת-קלל מתנוצץ, ומגבת צחה על ידו.

ומתחת לו, עמד קודר בית-הכנסת הישן. כפה עגולה הפוכה כקערה על גבי קירות נמוכים, אשר חשך משחור תארם. אויר מחניק וטחוב בוקע ועולה לתוך אפו של הבא מן החוץ. רק בימי הקיץ היותר בהירים, היה מתגנב קרן אור קלוש דרך שמשות הצבעונים, שלא נֻקו מחלאתן זה עידן ועדנים, ואשר הוסיפו אפלה על אפל קירות בית-הכנסת. פה ושם עמדו מפזרים שלחנות וספסלים, אשר משום האפלה ומרֹב שנותיהם אי-אפשר היה לבחן צבעיהם בדיוק. בימה רעועה, אשר השמיעה קול נאקה בצעד עליה צעדי גבר, עמדה שקועה באפלה; ובפנה כיור שמסביב לו אשפה קטנה בימי-הקיץ וגדולה הימנה בימי-החרף.

שמא תאמרו, אהבתי את בית-הכנסת החדש? – לא-כי!

כח-טמיר משכני דוקא אל בית-הכנסת הישן. וגם בשעה שאבא העתיק מקום תפלתו אל בית-המדרש החדש, נשארתי אנכי ממתפללי בית-המדרש הישן. חשדני אבא, שרצוני להשתמט מעינו הפקוחה לשמר דרכי תפלתי, אך שהדי במרומים, כי הפעם חשדני חשד חנם.

אנכי אהבתי יותר את בית-הכנסת הישן, אהבתי את אפלתו, וגם – למה אכחיש? – גם אוירו הטחוב ערב לי וביחוד בימות הגשמים. משכוני זקנו הארוך והלבן וגבותיו העבותות של ר' אבא-איצי. לא פעם באתי על שכרי במכות-לחי בגין אלה. רגיל הייתי להשקיע עיני בהם בעת התפלה עד לידי שכחת עולם ומלואו. ורק מכת-לחי מצד אבא העירתני, כי הקהל כבר הרחיק…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.