מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מזמור שיר חנוכת הבית

מאת: חיים יעקב בן ברוך אונגר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבָּיִת

נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ הַבֵּט מִמְּעֹנֶךָ,

רְאֵה נָא הַבַּיִת הִקְדַּשְׁנוּ לִשְׁמֶךָ,

לְתוֹרָה וְלַעֲבוֹדָה, זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת.

בּוֹ יַלְדֵי יְשֻׁרוּן עַל דַּלְתְּךָ יִשְׁקֹדוּ,

לִשְׁמֹעַ דָּת וְחֹק בְּרֶגֶשׁ יַעֲמֹדוּ

סָבִיב לְשֻׁלְחַן קֹדֶשׁ כִּשְׁתִילֵי זָיִת.

פֹּה יִתְאַסְּפוּ יוֹם יוֹם יְלָדִים וּנְעָרִים,

לְרַוֹּת נַפְשָׁם, כְּצָמֵא מִמַּיִם קָרִים,

מִפֶּלֶג אֱלֹהִים, מִמְּקוֹר חָכְמָה וְדָעַת.

מִבְּאֵר תּוֹרָה יִשְׁתּוּ וְיִשְׁכְּחוּ הֶבְלָמוֹ,

עֵיניֵהםֶ תָּאוֹרְנָה, יֶחְכַּם לִבָּמוֹ,

לְמוּסַר הוֹרִים יַטּוּ אֹזֶן שֹּמָעַת.

בֵּן פֹּרָת יֶלֶד בְּיַד מוֹרֶה הִנֵּהוּ,

אֶל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּה אֶת לִבֵּהוּ,

אֶפֶס כִּי יַכִּיר כָּל שְׂפוּנֵי כִשְׁרוֹנוֹ;

יִסְפֹּר צְעָדָיו וְיִשְׁקְלֵם בְּפֶלֶס הַבִּינָה,

וּלְאַט לְאַט יְעוֹרֵר בְּקִרְבּוֹ רוּחַ קִנְאָה,

לְקַנֵּא לְתוֹרַת אֵל בְּכָל נַפְשׁוֹ וְהוֹנוֹ.

אִם בַּנֹּעַר זֶרַע אֱמֶת בּוֹ זָרוּעַ,

טֶרֶם מִיֵּצֶר רָע לְבָבוֹ פָרוּעַ,

מִטַּל יַלְדוּת גַּם כִּי יַזְקִין יַפְרִיחַ.

אִם הָאֱמוּנָה בְנַפְשׁוֹ שֹׁרֶשׁ הִכָּתָה,

וּפְרִי צֶדֶק וְיֹשֶׁר לְמַעֲלָה עָשָׂתָה,

יִשְׂחַק לְרוּחַ עִוְעִים, נֶצַח יַצְלִיחַ.

אֵלֶיךָ אֵל שַׁדַּי נְשׂוּאוֹת עֵינֶינוּ,

מִקִּירֹות הַלֵּב תִּתְחַנֵּן נַפְשֵׁנוּ:

שְׁלַח נָא בִּרְכַּת שָׁלוֹם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת.

הֵן עַל יְסוֹד שָׁלוֹם הַתֵּבֵל עֹמֶדֶת,

בִּלְתּוֹ תֵשָׁם, תִּרְעַד, רֶגַע אֹבֶדֶת,

וְאַף כִּי עֲלִיַּת קִיר שַׁיִשׁ, יְסוֹדָהּ שָׁיִת.

אֶל מוֹרֵי בָנַינוּ שָׂא נָא פָנֶיךָ,

הָאִירָה עֵינֵימוֹ, הֲבִינֵם חֻקֶּיךָ,

פֶּן שֶׂפֶק יַתְעֵם בָּאֹפֶל אֵין עֵרֶךְ,

עֵת לִבְנֵי יְשֻׁרוּן מִשְׁפָּטֶיךָ יוֹרוּ,

אֲשֶׁר יִמְאָסוּ וַאֲשֶׁר יִבְחֲרוּ וְיִנְצֹרוּ,

שְׁלַח לָהֶם אוֹרְךָ לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ.

תֵּן נָא לְתַלְמִידֵיהֶם שֵׂכֶל וּתְבוּנָה,

לֵב בַּר וְטָהוֹר, רוּחַ נְכוֹנָה וֶאֱמוּנָה,

הָרֵק לָמוֹ יֶשַׁע וְעֵזֶר מִקֹּדֶשׁ.

אָז עֲלֵי סֻלָּם חָכְמָה, מַגִּיעַ שָׁמָיִם,

מַעְלָה מַעְלָה יַעֲלוּ כְּבַעֲלֵי כְנָפָיִם,

וְיֵרָאֶה פָעֳלָם מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ.

וּצְבִי עֶדְיֵנוּ, שַׂר שָׁלוֹם בְּתוֹכֵנוּ,

גֶּבֶר הוּקַם עָל, דּוֹרֵשׁ טוֹב עֲדָתֵנוּ,

יֵשֵׁב נָא בְּבֵית קָדְשֶׁךָ לְאֹרֶךְ יָמִים;

כִּי בְּאִמְרֵי נֹעַם, בְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ דָּתֶךָ,

יָעִיר וִיעוֹרֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדֶךָ,

וְיִשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ, שַׁלְוַת עוֹלָמִים.

וְכַאֲשֶׁר עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ חֲסָדֶיךָ,

כֵּן תְּשַׂמְּחֵנוּ מַהֵר בְּבֵית תְּפִלָּתֶךָ,

לְהָקִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר נִשְׁבַּעְנוּ.

אָז נָשִׁירָה לְךָ שִׁיר חָדָשׁ בִּתְהִלָּה,

נְשַׁלְּמָה פָרִים תּוֹדָה רִנָּה וּתְפִלָּה,

כִּי בָאֵלֶּה תַּחְפֹּץ כַּבִּיר שָׁמָעְנוּ.

חיים יעקב בן ברוך אונגר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים יעקב בן ברוך אונגר
יצירה בהפתעה
רקע

ההסכמה

מאת דוד ישעיהו זילברבוש (מאמרים ומסות)

ה’תרע"ג. אחרי משפט בייליס

בנוהג שבעולם הרבנים מדור הישן לבקש הסכמות על ספריהם. רב, אשר טרם יצא טבעו בעולם מחבר ספר תלמודי, ובחפצו להדפיסו שולח הוא את כתב –היד “לגאון הדור” לבקש ממנו הסכמה. המחבר כותב בראש מכתבו לגאון הדור את תארי הכבוד" עמוד הימני, פטיש החזק, עוקר הרים וטוחנן זה בזה וכו' וכו‘," ובסוף מכתבו הוא חותם כ"ד הצעיר באלפי יהודה, אסקופא הנדרסת וכו’ וכו‘. וגאון הדור נותן הסכמתו על הספר המונח לפניו וכותב: כן בא אלי האי נברא… עיינתי בספרו ומצאתי בו דברי טעם, דברים הראוים למי שאמרם… וכו’ וכו'.

ומכל דברי ההסכמה הזאת מבצבצות ועולות המלים המזהירות מבין שורותיהם “חזו מאן נברא רבה דקא מסהיד עליה!”

אינני יודע ואינני רוצה לדעת באיזה דור ובאיזה זמן מן הזמנים התחילו המחברים לבקש הסכמות על ספריהם. את החקירה הזאת אני מניח לאחרים להתגדר בה. ידרשו ויקבלו שכר. כשאני לעצמי אמַּר לחקירה אשר כזאת “לא היא ולא שכרה!” אינני רוצה לטפל בדבר שאיננו חביב עלי. הן גם ענותנותו של המבקש הסכמה וגם גדולתו של הנותן אותה חשודות גם שתיהן בעיני. לפעמים נדמה לי כי זה החותם “אסקופא הנדרסת” מתגאה עד מאד בענותנותו היתרה והוא מתברך בסתר לבבו כי כרוב גאוניותו רבה ענותנותו;כי באמת הוא איש שכל הגאונים היו צריכים לפנות אליו אלא שעוד לא יצאו לו מוניטין בעולם. כי על כן הוא מתכנס ומצטמצם בקליפה צרה של הומט למען יוסיפו הרואים להשתומם על חכמתו בצאת ספרו לאור, ואז יחישו יתקבצו אליו כל ראשי הקהלות הגדולות, ימהרו להוציאהו ממחבואו הצר, להושיבהו לכסא הראוי לו ולשים על ראשו עטרה, שהיא הולמתו;ואז יהיה הוא “הפטיש החזק” ואליו תדרושנה ה“אסקופות הנדרסות”.

אמנם פעם פגע בי מחבר שכזה, בבואו אל אחד “הגאונים” וספרו בידו. הוא התרפס לפני הגאון כספק-אדם ספק-תולעה, וכמו מתנצל הוא על הויתו. אמנם בצאתו מעל פניו רחף שחוק-התולים על שפתיו והוא התמודד וכמו גבה פתאום גובה ענק. אז צלחה עלי רוח רעה, אז התעוררה בי תשוקה לא טהורה להתגרות בו ולשלוח בו חִצִים בוטים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.