מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מזמור שיר חנוכת הבית

מאת: חיים יעקב בן ברוך אונגר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבָּיִת

נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ הַבֵּט מִמְּעֹנֶךָ,

רְאֵה נָא הַבַּיִת הִקְדַּשְׁנוּ לִשְׁמֶךָ,

לְתוֹרָה וְלַעֲבוֹדָה, זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת.

בּוֹ יַלְדֵי יְשֻׁרוּן עַל דַּלְתְּךָ יִשְׁקֹדוּ,

לִשְׁמֹעַ דָּת וְחֹק בְּרֶגֶשׁ יַעֲמֹדוּ

סָבִיב לְשֻׁלְחַן קֹדֶשׁ כִּשְׁתִילֵי זָיִת.

פֹּה יִתְאַסְּפוּ יוֹם יוֹם יְלָדִים וּנְעָרִים,

לְרַוֹּת נַפְשָׁם, כְּצָמֵא מִמַּיִם קָרִים,

מִפֶּלֶג אֱלֹהִים, מִמְּקוֹר חָכְמָה וְדָעַת.

מִבְּאֵר תּוֹרָה יִשְׁתּוּ וְיִשְׁכְּחוּ הֶבְלָמוֹ,

עֵיניֵהםֶ תָּאוֹרְנָה, יֶחְכַּם לִבָּמוֹ,

לְמוּסַר הוֹרִים יַטּוּ אֹזֶן שֹּמָעַת.

בֵּן פֹּרָת יֶלֶד בְּיַד מוֹרֶה הִנֵּהוּ,

אֶל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּה אֶת לִבֵּהוּ,

אֶפֶס כִּי יַכִּיר כָּל שְׂפוּנֵי כִשְׁרוֹנוֹ;

יִסְפֹּר צְעָדָיו וְיִשְׁקְלֵם בְּפֶלֶס הַבִּינָה,

וּלְאַט לְאַט יְעוֹרֵר בְּקִרְבּוֹ רוּחַ קִנְאָה,

לְקַנֵּא לְתוֹרַת אֵל בְּכָל נַפְשׁוֹ וְהוֹנוֹ.

אִם בַּנֹּעַר זֶרַע אֱמֶת בּוֹ זָרוּעַ,

טֶרֶם מִיֵּצֶר רָע לְבָבוֹ פָרוּעַ,

מִטַּל יַלְדוּת גַּם כִּי יַזְקִין יַפְרִיחַ.

אִם הָאֱמוּנָה בְנַפְשׁוֹ שֹׁרֶשׁ הִכָּתָה,

וּפְרִי צֶדֶק וְיֹשֶׁר לְמַעֲלָה עָשָׂתָה,

יִשְׂחַק לְרוּחַ עִוְעִים, נֶצַח יַצְלִיחַ.

אֵלֶיךָ אֵל שַׁדַּי נְשׂוּאוֹת עֵינֶינוּ,

מִקִּירֹות הַלֵּב תִּתְחַנֵּן נַפְשֵׁנוּ:

שְׁלַח נָא בִּרְכַּת שָׁלוֹם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת.

הֵן עַל יְסוֹד שָׁלוֹם הַתֵּבֵל עֹמֶדֶת,

בִּלְתּוֹ תֵשָׁם, תִּרְעַד, רֶגַע אֹבֶדֶת,

וְאַף כִּי עֲלִיַּת קִיר שַׁיִשׁ, יְסוֹדָהּ שָׁיִת.

אֶל מוֹרֵי בָנַינוּ שָׂא נָא פָנֶיךָ,

הָאִירָה עֵינֵימוֹ, הֲבִינֵם חֻקֶּיךָ,

פֶּן שֶׂפֶק יַתְעֵם בָּאֹפֶל אֵין עֵרֶךְ,

עֵת לִבְנֵי יְשֻׁרוּן מִשְׁפָּטֶיךָ יוֹרוּ,

אֲשֶׁר יִמְאָסוּ וַאֲשֶׁר יִבְחֲרוּ וְיִנְצֹרוּ,

שְׁלַח לָהֶם אוֹרְךָ לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ.

תֵּן נָא לְתַלְמִידֵיהֶם שֵׂכֶל וּתְבוּנָה,

לֵב בַּר וְטָהוֹר, רוּחַ נְכוֹנָה וֶאֱמוּנָה,

הָרֵק לָמוֹ יֶשַׁע וְעֵזֶר מִקֹּדֶשׁ.

אָז עֲלֵי סֻלָּם חָכְמָה, מַגִּיעַ שָׁמָיִם,

מַעְלָה מַעְלָה יַעֲלוּ כְּבַעֲלֵי כְנָפָיִם,

וְיֵרָאֶה פָעֳלָם מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ.

וּצְבִי עֶדְיֵנוּ, שַׂר שָׁלוֹם בְּתוֹכֵנוּ,

גֶּבֶר הוּקַם עָל, דּוֹרֵשׁ טוֹב עֲדָתֵנוּ,

יֵשֵׁב נָא בְּבֵית קָדְשֶׁךָ לְאֹרֶךְ יָמִים;

כִּי בְּאִמְרֵי נֹעַם, בְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ דָּתֶךָ,

יָעִיר וִיעוֹרֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדֶךָ,

וְיִשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ, שַׁלְוַת עוֹלָמִים.

וְכַאֲשֶׁר עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ חֲסָדֶיךָ,

כֵּן תְּשַׂמְּחֵנוּ מַהֵר בְּבֵית תְּפִלָּתֶךָ,

לְהָקִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר נִשְׁבַּעְנוּ.

אָז נָשִׁירָה לְךָ שִׁיר חָדָשׁ בִּתְהִלָּה,

נְשַׁלְּמָה פָרִים תּוֹדָה רִנָּה וּתְפִלָּה,

כִּי בָאֵלֶּה תַּחְפֹּץ כַּבִּיר שָׁמָעְנוּ.

חיים יעקב בן ברוך אונגר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים יעקב בן ברוך אונגר
יצירה בהפתעה
רקע

ערבה חבוטה

מאת דוד ישעיהו זילברבוש (פרוזה)

ליל שמחת תורה. שעה שמינית. בית התפלה לחסידי סדיגורה אשר בעיר ז… עודנו ריק מאדם. נרות רבים מוכנים במנורות והמה טרם הועלו. רק נר אחד דולק על התבה והנר “נר­­-נשמה”, נר גדול של דונג אשר אורו כהה וכמו יחשב להכבות בספות האפר על הפתילה. זה האור המרפרף מסביב לפתילה לא ישפיק להאיר את החשכה אשר בבית התפלה הגדול אבל יאריך צל ויוסיף כהה. ואת הדממה אשר מסביב לא יפריע כל קול בלתי אם זמזום הדונג הנמס בנגוע בו קצה הפתילה הנטויה והוא מטפטף ומשמיע קול כקול אנחה קלה וממושכה.

עתה נפתחה הדלת וארבעה אנשים עוברים כצללים על המפתן. רגע קטן המה עומדים על עמדם, מרכינים ראשיהם אל מול ארון הקדש ושפתיהם נעות באמרם בלחש “מה טובו אהליך יעקב”. ועד מהרה מרחיבים צעדיהם יש אל קיר המזרח. האיש האחד שזקנו מגודל ממהר לשבת על מושבו ושלשת הצעירים נצבים לפניו כמיחלים לפקודתו. הוא האב “הנכבד”,שנים מן הצעירים המה חתניו לוקחי בנותיו “האברכים החריפים”, והשלישי הוא בנו “הבחור החשוב”.

מאיר חיים – זה שם האב הנכבד – הוא איש כבן חמשים שנה. שער זקנו טרם הלבין אבל כבר זרקה בו שיבה. בפניו ילינו גם עז גם גאוה. על זקנו תפארתו. הוא מעביר עליו פעם בפעם את כף ידו הימנית ומחליקו. ובהחליקו את זקנו יחשוב את ערכו והוא מתכבד בכבוד עצמו. על כל מלה היוצאת בנחת מפיהו יתגאה כמו השמיע דברים שהם כבשונו של עולם. וגם שחוק שפתיו, מפתח נחירי אפו, תנופת גבות עיניו וניד עפעפיו צריכים לימוד.

“יעלזו חסידים בכבוד” – חמד לו האב הנכבד בדיחותא בהטעימו את המלה חסידים – "יגיל הגבאי החדש בם והם יגילו בו. כאשר אראה פתח היום לפניהם את כל אוצרו והמה ייטיבו את לבם במשתה היין עד לכלות שארית. הוא איננו יודע כי גם ירדן מלא תירוש יגיחו אל פיהם ולא יודע כי בא אל קרבם. הוא עודנו חרד על כבודו באשר הוא חדש עמו. הוא העלה בידו אליה שמנה והקוץ שבה טרם נגע אליו. הוא אשכח מרגניתא ואינו יודע כי לאחר ימים מספר נעשית חספא… עתה ידעתי כי טוב עשיתי בהסירי מעלי את טרחי ואת משאי. יטעם גם אחר מעט נפת. היום ידעתי מה מנוחה. בעל בית אנכי ככל בעלי בתים…

הצעירים החרישו. המה הרגישו בקול הדובר את החרדה אשר בלבו. דמו נגרש היום בעורקיו והוא שכח מעצור לרוחו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.