אָמְרוּ לִי שֶׁאֲנִי אֵינֶנִּי אֶלָּא נַעַר,
אָמְרוּ לִי שֶׁעָלַי לָגֶשֶׁת וְלִרְצוֹת.
אָמְרוּ לִי שֶׁלֹּא טוֹב לְבַד לֵילֵךְ לַיַּעַר
וְשָׁאֲלוּ עַל מָה עֵינַי כֹּה עֲצוּבוֹת –
וְאֵיךְ לוֹמַר לָהֶם, שֶׁאָנֹכִי עָיַפְתִּי,וְאֵיךְ לַסְבִּיר לָהֶם, דַּלּוֹתִי עַד מְאֹד!
הֲיַאֲמִינוּ לִי – שֶׁכֹּל אֲשֶׁר אָהַבְתִּי
בּוֹרֵחַ מִפָּנַי בְּרֶכֶב-הַסּוֹדוֹת?
וְאַתְּ הַיְחִידָה – וְלָךְ אֲנִי עוֹד נַעַרוּבְחֵיקֵךְ אֲנִי בּוֹכֶה עוֹד תִּינוֹקִית.
תִּרְאִינִי נְכוֹנָה – קָטָן מוּל רוּם-הַשַּׁעַר,
וּמְנַסֶּה לַשָּׁוְא הָרֵם אַבְנֵי-גָזִית!!