מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לָאִמָּהוֹת שֶׁלָּנוּ

מאת: אברהם שטרן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

(“יאיר”)

בְּגוֹלָה עֲרַלָה, קִלְּלָהּ זַעַם-אֵל,

בָּה דָּמִים בְּדָמִים נָגְעוּ יוֹם וָלֵיל;

בְּצִיּוֹן, בָּה פָּגַע וְשִׁגַּל יִשׁמָעֵאל;


חוֹלַת- חֲרָדָה, שְׁדוּפַת-יְגוֹנָהּ

תִּצמָא נֶפֶשׁ אֵם עִברִיָּה אֶל בְּנָהּ.


…נוֹחֶה פְּלִיטִים לְצִיּוֹן בְּלֶב-יָם

מַברִיחַ בַּסְּפָר הַבַּרזֶל לְיוֹם-דָּם.

דּוֹרֵך בַּחוּרָיו בַּמַּחתֶּרֶת לַקְּרָב:

לָכֹף רֹאשׁ-אֱדוֹם וְלִטרֹף צֹאן-עֲרָב.

בַּיוֹם לֹא רֶגַע וּבַלֵּיל לֹא נָפַשׁ:

כַּצֵּל יַהֲלֹך אַחֲרָיו הַבַּלָּשׁ.


לוֹקֵה-הֶעָקֵב וַחֲרוּך-הַבָּשָׂר,

תָּלוּי-בְּיָדָיו, מְעוּך-אֶשֶׁך נֶחקָר;

נִקרָא הַכּוּשִׁי כַּלָתוֹ לְשַׁגֵּל.

שׁוֹתֵק. בַּחוֹקֵר הֶעָרֵל מְהָתֵל.

צוֹפֶה לְמַלכוּת בַּחֲצַר-מַטָּרָה.

עוֹלֶה לַגַּרדֹּם בְּרִנַּת-גְּבוּרָה

וְשֶׁמֶשׁ צִיּוֹן לְרֹאשׁוֹ עֲטָרָה.

מֵמִית הַמַּלשִׁין: אָח בְּיַד-מִשׁטָרָה

הִסגִּיר. שָׁת מוֹקֵשׁ – וְדָשִׁים עֲרָבִים

גֵּווֹ בְּבַרזֶל – כַּעֲמִיר-הַדָּמִים.

מַרכִּיב הָרִמּוֹן: בְּיָדָיו יִתפּוֹצֵץ,

דָּמוֹ יְעַלַּע, עַצמוֹתָיו יְרוֹצֵץ.


בְּאֶרֶץ-צַלמָוֶת טֻמאָה וְכָפָן;

בְּצִיּוֹן, הַפּוֹשֶׁטֶת צַוָּאר לַתַֹליָן;

טִיט- דָּמָה. צֹאן – עַמָּה. וּמָנוֹן – נְגִידָה

וְחֶסֶד-אֱדוֹם לוֹ אֶתנַן-בְּגִידָה;

בְּרֶטֶט תִּקרָא אֵם אִגֶּרֶת-בְּנָהּ.


"שָׁלוֹם לָך! שְׂאִי לִי עֲוֹן דּוּמִיָּה.

"חָטָאתִי. יָדַעתִּי כִּי אַתּ בּוֹכִיָּה;

"כָּלוּ עֵינַיִך עִם שַׁחַר, עִם נָשָׁף,

"יוֹם-יוֹם בְּדֵי-רִיק: אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב.

"שָׁלוֹם לֹא אֶשׁאַל. הֵן יָדוֹעַ אֵדַע:

"תִּשּׁרִי לֶחֶם-עֹנִי בְּמֵי-לַעֲנָה.

"אַךְ סוֹד אֲגַלֶּה לָך: קִוִּיתִי מְאֹד

"לְפֶתַע בְּפֶתַח-הַבַּיִת עֲמֹד.


"נֵחַד אָז דּוּמָם כְּדִמדּוּם-הַכִּירַיִם.

"נֵשֵׁב יָד בְּיָד בְּתוּגַת בֵּין-עַרבַּיִם.

"דֶּבאֵך אֲחַמֵּם וְאָאִיר צוּקוֹתַיִך.

"אֶמחֶה בְּמוֹ-פִי הַדִּמעָה מֵעֵינַיִך.

"רֹאשִׁי – כְּמִפרָשׂ הַתָּפוּחַ בָּרוּחַ-

"אַשׁכִּין בְּמִפרַץ-חֵיק. פָּרוּעַ אָנוּחַ.


"וְאַתּ, הֵן אָבִית כִּי אֵלַיִך אָבוֹא?

"כִּכְמֹהַּ מֹשֶׁה בְּפִסגַּת הַר-נְבוֹ,

"יִכמַהּ לָך לִבִּי, וְאָתּא לֹא אוּכַל,

"וּמַר לִי מְאֹד, גַּם נַפשֵׁך תֶּאֱבַל.

"אַך אַל נָא, הוֹי אַל נָא, אִמִּי הוֹרָתִי.

"סוּפַת-הַדָּמִים סוֹף תָּסוּף כַּחֲלוֹם,

"תָּבוֹאִי הֲלוֹם, וּבְצֵל-קוֹרָתִי

“תֹּאכְלִי פַּת-כָּבוֹד וְתִשׁתִּי מֵי-שָׁלוֹם”.


הָאוֹת נְמוֹגָה. הַכְּתָב מְטֻשׁטָשׁ.

מַה פֵּשֶׁר דָּבָר? אִם הַנֵּר כִּי עָשַׁשׁ?

אִם הָאוֹר כִּי קָלַשׁ? הַצֵּל כִּי קָרַשׁ?

עָשַׁן נֵר קָטֹן, וַיִשׂרוּ חֲבוּקִים

אוֹרוֹת-אֶראֶלִים, צְלָלִים-מְצוּקִים.

אָחֲזוּ בְּלֵב-אֵם. נִצְּחוּ מְצוּקִים.


עֵינַיִם עָלַף עֲרָפָל…דְּמָמָה.

אַט אַט עֲלֵי לֶחִי נוֹשֶׁרֶת דִּמעָה,

בּוֹעֶרֶת כָּאֵשׁ הַקָּרבָּן לִחֲכָה;

נוֹהֶרֶת בְּקֶמֶט – עֲרוּץ הַבָּכָא;

בַּלָּט עַל אִגֶּרֶת נִגֶּרֶת. כָּבָה.


דּוֹבֶרֶת הָאֵם עַל בְּנָהּ – יְהָבָהּ,

נָעוֹת שְׂפָתֶיהָ, קוֹלָהּ לֹא נִשמָע,

וּפִיהָ דוֹמִעַ הֲמִית-לְבָבָהּ.


"בְּנִי, בֵּן יַקִּיר לִי, מַתַּת-אֱלֹהַי.

"הָמָה בְמֵעַי הוּא וְחַי בְּדָמַי.

"מִיּוֹם בּוֹ הִבכַּרתִּי בְעֶצֶב בְּנִי

"לֵילִי לוֹ נָדַרתִּי, הִזַּרתִּי יוֹמִי:

"לֵיל עֶרֶץ מָנוֹחַ, יוֹם כֶּבֶד-מָצוֹק.

"תַּכלִית אַהֲבָה אֲהַבתִּיו לִבלִי-חֹק.

"מִיּוֹם בְּעֵינָיו-עֲיָנוֹת הַשְּׂחוֹק

"כְּדַג-פָּז שְׁבִיב חַי נִצַּת וְנָמוֹג,

"נִדמֵיתִי – הָיִיתִי צִלּוֹ וְהַדוֹ:

"צָחַק וְצָחַקתִּי, בָּכִיתִי בִּכיוֹ.

"בְּפִי הֶגֶה-פִיו, גִּמגּוּמוֹ הָעִלֵּג,

"כְּלַהַג-הַפֶּלֶג בָּהָר מְדַלֵּג.

"בִּצחִיחַ-חַיַּי, עַל אַשׁפּוֹת-דַּלּוּתִי

"זָרַח וּפָרַח הוּא כְּפֶרַח פֶּלאי.

"הִרחִיב לְבָבוֹת וְעֵינַיִם הִרהִיב.

בֵּיתִי שָׂם לְגַן-אֱלֹהִים לִי סָבִיב

"זְרוּחַ שַׁלוָה. וּכְזִיו-הָאָבִיב

"מָחָה שְׂחוֹקוֹ עָב שָׁמַי כִּי הֵעִיב.

"מִבְּאֵר הָעִתִּים – הַגַּלגַּל כִּי נָסֹב –

"דָּלִיתִי יוֹם-יוֹם גַּם מָשׂוֹשׂ גַּם מַכאוֹב.

"בַּלֵּיל, כִּי נָתַן אֵל נוּמָה לְעֵינַי,

"חָלַמתִּי חֲזוֹן-נְכָדַי וְנִינַי.


"יָמִים נִקווּ אֶל שְׁנִים. הוּא גָבַר,

"לִבּוֹ בּוֹ שָׁנָה וְרוּחוֹ בּוֹ נָמַר,

"בַּרזֶל שָׂם עָרפּוֹ וּמִצחוֹ – חַלָּמִישׁ.

"בַּנֶּשֶׁף בּוֹשֵׁשׁ וְאַשׁמֹרֶת הוֹבִישׁ.

"בַּבַּיִת יֵשֵׁב לוֹ בָּדָד וְיִדֹּם,

"וְאִם שְׁאִילתִּיו לְעִתִּים לְשָׁלוֹם

"חָרָה בִּי אַפּוֹ וְעָנָה בִּי סָרָה.

"הָיוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ לְזָרָא.

"כְּמֵי הַשִּׁלֹחַ לְאַט-וּבַלָּט –

"בְּרֶפֶשׁ-הַנֶּפֶשׁ שָׁרַץ הַחֲשָׁד:

"אִשָּׁה…הוּא נִכלָם…וְלִבּוֹ נוֹקְפוֹ…

"סוֹדוֹ לֹא פִּלַשׁתִּי. כָּמוּס עִמָּדוֹ…


"אַך פַּעַם דִּבֶּר וַיִּתֹּץ חֲלוֹמִי,

"הִגלַנִי לָנֶצַח מֵעֵדֶן-אָשׁרִי.

"מַלכוּת-קַנָּאִים. צְבָאוֹת. קְרָבוֹת.

"פָּנָיו לְהָבִים. דְּבָרָיו חֲרָבוֹת.

"נִצָּב לִקרָאתִי כִּכרוּב-אֱלֹהִים

"לִשׁמֹר אֶת הַדֶּרֶך לְעֵץ-הַחַיִּים


"עַל אֵם לֹא חָמַל. פְּנֵי-אָב לֹא נָשָׂא.

"שָׁבַק אֶת בֵּיתוֹ וַיֵּלֶך וַיִּסַּע.

"מִבַּיִת לוֹעֵז בַּנֵּכָר לֹא חָזַר.

"עַתָּה, כִּי תִקַּח אָזנִי שֶׁמֶץ-דָּבָר,

"חֲלוֹם-בַּלָּהוֹת אֶחֱלֹם בְּהָקִיץ:


"כָּאֶבֶן יָצֹל בִּמצוּלוֹת-יַם-עָרִיץ.

"יִמַּק בַּצִּינוֹק מְרֻתָּק בַּזִּקִּים

"כְּאוּד לְחוּם-רֶשֶׁף בְּיַד-מְצִיקִים,

"חַיִּים שְׂרָפֻהוּ, כִּבָּה אֵשׁ-הַדָּם.

"כָּרוֹת בְּמוֹקֵשׁ שֶׁבָּרַק הוּא נָדַם,

"חֵרֵשׁ וּשְׁכוֹל אֲבָרִים – בּוּל-אָדָם.

"עֲרוּף הַמַּפרֶקֶת בְּיַד-הַתַּליָן,

"קָרבָּן בְּכַף-קַיִן – מַשׂטִין וְקַבְּרָן.

"טוֹמֵן הַמּוֹקֵשׁ – וְחֶלאַת פְּלִשׁתִּים

"תָּלוּשׁ לְחֻמוֹ – כִּבְצֵק-הַדָּמִים.


בַּגּוֹלָה, הַבּוֹעֶרֶת בָּאֵשׁ כַּלַּפִּיד;

בְּצִיּוֹן, עָדְתָה לִקְרָבוֹת-בְּרֵאשִׁית,

הַנָּקָם כָּרְדִיד, וְהַחֶבֶל – רָבִיד;


“שִׁבעָה” תֵּשֵׁב אֵם אֲבֵלָה, בֵּן תַּספִּיד;

כַּשַּׂק תִּלבַּשׁ עֹנִי, רֹאשָׁה אֵפֶר-פִּיד.


עוֹטֶה כָּל הַבַּיִת טַלִּית אֲפֵלָה.

בַּלָּט נִתכַּנְּסוּ צְלָלִים לָמִּניָן.

דּוֹבֵב גֵּשֶׁם דַּל וְדוֹלֵף תְּפִלָּה.

וְרוּחַ מַספִּיד בְּ“קַדִּישׁ” בַּר-מִינָן.


מִיתוֹת דִין – אַרבַּע; מְדוֹרֵי-גֵיהִנּוֹם

שִׁבעָה: נִנעֲצוּ בִּבשָׂרוֹ יוֹם בְּיּוֹם

שִׁנֵּי תַן-עֲרָב, צִפָּרנֵי נֵץ-אֳדוֹם.


אָבַד בֵּן יָקָר, זֶה נְוֵה-שְׂשׂוֹנָהּ,

מַחמַד זְקֻנֶיהָ, מַחמַל אַלמוֹנָה.

חָרַב וְעָקָר עוֹלָמָהּ כְּמִּדבָּר.

לִבָּהּ – נַעֲצוּץ וְאֵידָהּ כְּדַרדָּר.

כְּאֵגֶל-הַטַּל בּוֹ הַדֶּמַע הַמָּר.


קַנּוֹא וְנוֹטֵר דֶּמַע אֵם אַחֲרוֹן,

בּרוּך-הַשּׂנאָה וּקְדוֹשׁ-הֶחָרוֹן.


כְּלַהַב יַכוֶה יַד-תַּליָן בְּצִיּוֹן.

יָצֹל כָּעוֹפֶרֶת בְּלֵב-הַמַּלשִׁין.

יִצֹּק תַּרעֵלָה בְּקֻבַּעַת-קָצִין.

יִקֹּב הַר-חוֹמוֹת וּבַרזֶל-שְׁעָרִים.

כְּשֶׁן-חֲלוּדָה יְכַרסֵם אֲסוּרִים.

יָאִיר כַּכּוֹכָב בְּלֶב-יָם נְתִיב-עָם,

שָׁבִים מִשִּׁבעִים גָּלֻיּוֹת לִגבוּלָם.

כְּדָם בְּפִי חֶרֶב-שַׁדַּי, אוֹר יָהֵל

עַל כֶּתֶר-דָּוִד בְּמַלכוּת-יִשׂרָאֵל.


דֶּמַע-אֵם, עַל בְּנָהּ הֶעָקוּד תְּקוֹנֵן,

בְּקִצפּוֹ יִקֹּם אֵל, בְּחַסְדּוֹ יְחוֹנֵן:

וְשָׂרָה יַעֲקֹב עִם אָדָם וְעִם אֵל,

עַל אֱדוֹם וַעֲרָב יַחֲלֹש יִשׁרָאֵל,

וְרַגלוֹ עַל צַוַּאר-מְלָכִים וּפַחוֹת.


בֵּין שְׁלֹשֶׁת יַמִּים וּשְׁנֵי נְהָרוֹת

מִצרַיִם – מַסָּד וְאַשּׁוּר – טְפָחוֹת;

מַלכוּת בֵּית-דָּוִד בְּדָמִים יְכוֹנֵן

וְאָמַר כָּל הָעָם:

אָמֵן וְאָמֵן!

אברהם שטרן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

עשרת הדברות

מאת אלחנן ליב לוינסקי (מאמרים ומסות)

(מעט פילוסופיא של שבועות)

“מלמד שכפה עליה הקב”ה הר כגיגית ואמר להם: אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו ­– פה תהא קבורתכם"…

ואם תאצו, שאומַר לכם את האמת, חביבי – “ואם לאו” זה אינו מוצא חן בעיני כלל. איני אוהב את הסגנון הקשה של ה“ואם לאו”, איך שנאמר, ומתי שנאמר, ועל-ידי מי שנאמר, ואפילו אם נאמר מפי הגבורה בכבודה ובעצמה, ואפילו לענין קבלת התורה… ואילו הייתי מסרב בדבר ולא הייתי מצריך את הקדוש-ברוך-הוא להשתמש בסגנון קשה זה, והייתי מקבל בלי שום כפיה ואונד את כל ה“דברות”, חוץ – מ“דברה אחת”, שלא הייתי מקבל אפילו מתוך כפית תריסר הרים.

ודברה זו אינה מן הדברות המפוצצות, אינה מאלו, שנִתְּנו בקולי-קולות, אלא דוקא מאלו, שנאמרו לכאורה בחשאי, בניחותא, כמו בדרך-אגב, – ובאמת שקולה היא כנגד כל שאר הדברות ביחד.

כסבורים אתם, שאני מכוון אל לא תגנוב, לא תרצח, לא תנאף? – טועים אתם. דברות אלו הרי הן היותר פשוטות והיותר גסות שבכל התורה כולה. ויש שצר לי, שדברות פשוטות כאלה באו בעשרת הדברות, עומדות בשורה אחת ונאמרות בנשימה אחת עם הדברה של “יחוד אלוה”. כי תמיד אני מתפלא על חברותא זו. וכי אותו העם, שכבר היה בכחו לעכל את “לא יהיה לך אלהים אחרים על פני… אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת”, עדיין היה זקוק לאלפא-ביתא זו של “לא תרצח”, “לא תגנוב”? הללו דברות הן לבני-נח הגסים, שגם “לא תגנוב” ולא תרצח" גדולות היו להם; אבל לא לבני יעקב יוצאי-מצרים, שכבר היה להם מושג מאחדות-השם. להם, כמדומה לי, היו הדברות האלה מיותרות.

ובכלל מוצא אני, שאמנם אפשר היה לקבל את עשרת הדברות כמו שנתקבלו – מתחלה “נעשה” ואחר-כך “נשמע”. איני יודע מה אתם, חביבי, אבל אני הייתי מקבלן בכל תקפן.

בכלל אין אני משיג, היאך אפשר לצוות לאדם ולומר לו: “לא תחמוד”!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.