מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[הִנֵּה בְּנוֹת עָגוּר]

מאת: שלמה אבן גבירול

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

גירה

— — È — / — — È — / — È — // — — È — / — — È — / — È —


הִנֵּה בְּנוֹת עָגוּר אֲשֶׁר נוֹעֲדוּ / שָׁרוֹת עֲלֵי פֹארוֹת – וְלֹא לֻמְּדוּ

אֵיךְ תִּשְׁמְעוּ קוֹלָם בְּגִנַּת אֱגוֹז / הוֹלֵךְ – וְלֹא תִשְׁתּוּ, וְלֹא תֶחֱדוּ?

מַה טּוּב עֲנָפִים חִדְּשָׁמוֹ זְמַן / חָדָשׁ, וְנִצָּנִים בְּגַן יֻלְּדוּ

עֵת תַּעֲבֹר רוּחַ עֲלֵיהֶם אֲזַי / שִׂיחִים כְּשָׂחִים זֶה לְזֶה יִקְּדוּ.

שלמה אבן גבירול
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שלמה אבן גבירול
רקע
שלמה אבן גבירול

יצירותיו הנקראות ביותר של שלמה אבן גבירול

  1. ראה שמש (שירה)
  2. יגזל שנת עיני (שירה)
  3. כתר מלכות (שירה)
  4. ידידי, נהלני (שירה)

לכל יצירות שלמה אבן גבירול בסוגה שירה

לכל יצירות שלמה אבן גבירול

יצירה בהפתעה
רקע

האמן

מאת מקס נורדאו / דוד פרישמן (פרוזה)


נערה היתה בארץ וּשְׁמָה מַקְסָה. ותהי הנערה יפת מראה ועַלִיזה תמיד וצמֵאה מאד לדעת כל דבר. והמלה אשר נשמעה מפי מקסה שבע ביום היתה המלה “מדוע?”, כי הנה בקשה הנערה לדעת מְקור כל-נעשה ואֵי מזה יבוא ומי עשה את כֹּל, ועל כלם חקרה למצֹא מי עשה את הפרחים ואת הצפרים ואת זבובי הזהב ואת החַפושיות הצבועות. והיה בראותה פרח וחפושית קטנה יושבת עליו או מַטֵּה-שושנים וצפֹרת-כרמים מרחפת עליו, אז תקרא בקול: “מי יתן ויכֹלתי גם אני לעשות כזאת!” ואולם אִמה הגידה לה: “כזאת לא יוכל אדם לעשות”.


ויהי היום, יום אביב, ומַקסה משעשעת לבדה בגן, ותשַלח את הגלגל אשר בידה וַתְּריצהו עד הגדר המבדילה בין הגן ובין השדה מחוץ, ובבֹאה עד הלום ותשא את עיניה ותרא פתאם והנה איש יושב בחוץ על כסא-יָד, אחוריו אל הגדר ופניו אל כַּן-עץ, ועל הַכַּן פרוש בד באין מסגרת סביב לו, והאיש מְצַיֵּר. והנערה לא ידעה פחד, כי בגן היא עומדת והאיש עומד על פני השדה בחוץ וביניהם גדר החרולים הָעֲבֻתָּה, ואף גם לא ראה האיש אותה ולא שׂם אליה לב. אז עמדה באשר היא שם, את גלגלה סמכה אל הגדר ואת פיה סגרה ותהי כפסל אִלם, ותעמוד וַתַּבֵּט.


והשדה גדול מאד ורחב ידים ובִצות לו פה ושם והרחק הרחק בקצהו חומה קטנה ולבָנה, ואולם במלִא רֹחַב כל השדה לא היה איש או נפש חיה, מלבד פרחי-החמאה המעטים אשר כִּסו את פני האדמה השזופה.


ועל פני הבד אשר לפני הַצַּיָּר לא נעשה עוד דבר, והוא רק עושה כה וכה לבעבור צַיֵּר את פני השמים, ובעוד רגע ומתחת למכחֹלו יצאה תכלת נהדרה אשר עבים אחדות צחורות וקַלות צָפות בה.


“אִי לך”, אמרה מקסה בלבה, “הדבר הזה איננו נכון. פני השמים צחו עתה מאד”. ואת עיניה נשאה השמימה לבעבור הַשְוֵה מראה למראה – והנה פלא: פני השמים אשר זה עתה זַכּוּ באין עב התקשרו פתאם בקציהם בעבים אחדות צחורות וקלות, ככל אשר עשה הַצַיָּר.


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.