מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שירי ידידות

מאת: חיים יעקב בן ברוך אונגר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

שִׁירֵי יְדִידוֹת / חיים יעקב אונגר

להח' ד' מנחם מענדל שטערן. (ה’תרי’ג.)

חָכְמָה, שַׁלְהֶבֶת יָהּ. שֶׁמֶש צָהֳרָיִם,

מְעוֹנָתֵךְ שְׁחָקִים וְּזבוּלֵךְ שָׁמָיִם,

וַעֲלֵי אֲדָמוֹת יִפְעַת זָהֳרֵךְ מוֹפָעַת.

אַתְּ שַׁעֲשׁוּעֵי אֵל, בַּקֹּדֶשׁ נֶאֱדֶרֶת,

אַתְּ גְּבֶרֶת הַתֵּבֵל, צְפִירַת תִּפְאֶרֶת,

וְעַד קְצוֹת אֶרֶץ עָצְמַת עֻזֵךְ מוּדָעַת.

מֵהוֹדֵךְ אָצַלְתְּ לְחַלָּשִׁים וְאַבִּירִים,

לַאֲנָשִׁים וְנָשִׁים, לִישִׁישִׁים וּצְעִירִים,

לָכֵן כָּל שָׂפָה לָךְ כָּבוֹד אֹמָרֶת.

מֹשְׁלִים וּמְלִיצִים אַף שָׁרוֹת וָשָׁרִים

פַּחוֹת וּסְגָנִים אַף רוֹזְנִים וָשָׂרִים

“אַךְ אַתְּ”, יֹאמְרוּ, “אַךְ אַתְּ בַּכֹּל שֹׂרָרֶת”.

אַךְ לֹא בְקָו חִלַּקְתְּ לָמוֹ מְנַת מִדַּיִךְ,

לֹא בְחֶבֶל מִדַּדְתְּ מַתַּת טוֹבוֹתַיִךְ,

לֹא בְמִשְׁקָל וּמְשׂוּרָה אַף לֹא בַזָרֶת;

לְאֶחָד אַךְ מְעַט נָתַתְּ, רַק מְלֹא חָפְנָיִם,

ְלֶאָחד הוֹסַפְתְּ מָנָה אַחַת אַפָּיִם

וּלְאֶחָד דַּי וְהוֹתֵר אַחֲרָיו לְמִשְׁמָרֶת.

אַף אֲהוּבַיִךְ, לָמוֹ נָתַתְּ נְדָנַיִךְ,

וְאַף אֱמוּנַיִךְ, הֵינַקְתִּים מִשָׁדַיִךְ,

לֹא כֻלָּם חוּג תְּבוּנָתָם הִתְהַלָּכוּ;

חֹקְרִים רַבִּים תָּעוּ, בָּרֹאֶה שָׁנוּ,

מִן הַדֶּרֶך הַסְּלוּלָה סָרוּ סָגוּ,

וּמֵעַל לִגְבוּל בִּינָתָם עֹז דָּרָכוּ.

אֵלֶּה גְבוֹהָה גְבוֹהָה לַעֲלוֹת יַעְפִּילוּ

אֵלֶּה עָמוֹק עָמוֹק לִרְאוֹת יַשְׁפִּילוּ

לָכֵן יַחְדָּו יִבְעָרוּ גַם יִכְסָלוּ.

כִּי הָאֱמֶת נִכְחָם בַּתָּוֶךְ עֹמֶדֶת,

לֹא בָרוּם אַף לֹא בָעוֹמֶק חֹמֶדֶת,

מְחַפְשֶׂיהָ שָׁמָּה נֶאֱלָחוּ וְנוֹאָלוּ

לֹא כֵן בַּחְיַי הַסְּפַרְדִּי, אִישׁ הַחֲמוּדוֹת,

בּוֹ חָכְמָה וֶאֱמֶת כְּאַחֲיוֹת נִצְמָדוֹת,

אֲמָרָיו טְהוֹרִים, שִׁבְעָתַיִם מְזֻקָּקִים.

יָבִין בְּחַיֵּי הָאֱנוֹשׁ, בְּנַפְשׁוֹ וּבְשָׂרוֹ,

בְּגֹלֶם גְּוִיָּתוֹ וּבְזֹהַר מִטֳהָרוֹ,

אַרְצָה יַבִּיט רֶגַע יַרְקִיעַ שְׁחָקִים.

זֶה כְּאֶלֶף שָׁנִים מַחְבַּרְתּוֹ מְאֹד אֲהוּבָה,

אִזֵּן וְחִקֵּר וּמִלֵּא פְנֵי תֵבֵל תְּנוּבָה,

לֹא קָם כָּמוֹהוּ מוֹכִיחַ בַּשָּׁעַר.

לֹא יִצְעַק, לֹא יִשָּׂא קוֹל, לֹא יַצְרִיחַ,

בְּתוֹרָה וּבֶאֱמוּנָה בְנַחַת יָשִׂיחַ,

מוּסָרוֹ יָבֹא בְלֵב זָקֵן וָנָעַר.

בִּלְשׁוֹן עֲרָב, לְשוֹן אַרְצוֹ, הִטִּיף מִלֵּיהוּ,

נָעֲמוּ וְעָרְבוּ לְאִישׁ שֹׁמֵעַ שְׂפָתֵהוּ,

כִּי כֻלָּמוֹ בְרוּרִים נְכֹחִים וִישָׁרִים.

אוּלָם לֹא לִמְדַבְּרִים שְׂפַת אֶרֶץ אַחֶרֶת,

אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ לְשׁוֹנוֹ, גְדוֹלוֹת מְדַבֶּרֶת,

כְּחֵרֵשׁ לֹא יַקְשִׁיב אַף קוֹל חוֹבֵר חֲבָרִים.

יְהוּדָה בֶּן תִּבּוֹן, אֶחָד מִן הַמְּרוּדִים,

מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אֶלֶף לַיְּהוּדִים,

הוֹאִיל בֵּאֵר תּוֹרַת בַּחְיַי, יְקַר רוּחַ.

עָשָׂה פְרִי לְמַעְלָה, עָלֵיהוּ לִתְרוּפָה,

הַעְתָּקָתוֹ לִשְׂפַת קֹדֶשׁ מְאֹד צְרוּפָה,

כִּי בְעֵט סֹפֵר מָהִיר כְּתָבָה עֲלֵי לוּחַ.

לְפָנִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׂפַת עֵבֶר הֵבִינוּ

הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לִבָּם הֵכִינוּ,

לַהְגּוֹת בִּסְפָרֶיהָ לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת;

לָכֵן תַּרְגּוּמוֹ הִשְׂפִּיק, מָצָא לָמוֹ,

וּכְעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים בָּא בִגְבוּלָמוֹ,

יָדְעוּ כִּי לְעֶרְכּוֹ וּלְטוּבוֹ אֵין סְפוֹרוֹת.

עַתָּה, הָהּ! שְׂפַת קֹדֶשׁ כִּמְעַט נִשְׁכָּחָה,

רַבִּים בָּגְדוּ בָהּ וְקָרְאוּ לָהּ: “נִדָּחָה”,

וְהִיא בִצְעִיף אַלְמְנוּת גַּלְמוּדָה יֹשָׁבֶת.

אַךְ זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם הוֹד הֲדָרָה יַכִּירוּ

שְׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה מִפָּז יוֹקִירוּ,

וּלְעַם הָאָרֶץ כְּנָכְרִיָּה נֶחְשָׁבֶת.

כָּעִבְרִית כַּעֲרָבִית זָרוֹת לְאָזְנֵימוֹ,

שְׁתֵּיהֶן לֹא יִשְּׂאוּ עַתָּה עַל שְׂפָתֵימוֹ,

וְתוֹכַחַת בַּחְיַי מֵאִתָּם נִסְתָּרָה;

כִּי סִפְרוּ כְסֵפֶר חָתוּם וְאֵין פֹּתֵחַ,

שְׁעָרָיו מְסֻגָּרִים, אָבַד הַמַּפְתֵּחַ,

וַתְּהִי תַכְלִיתוֹ לָרַבִּים נֶעְדָּרָה,

מְנַחֵם! אֶת כָּל אֵלֶּה הֵיטֵב רָאִיתָ,

לְשִׁבְטְךָ, שֵׁבֶט סֹפֵר מָהִיר, צִוִּיתָ:

מַהֵר כְּתֹב מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֵׂכֶל וָדָעַת.

אֶל לְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז סִפְרוֹ בְטַעַם הֶעְתַּקְתָּ,

בְּשָׂפָה בְרוּרָה וְצַחָה לִקְחוֹ הִמְתַּקְתָּ,

יִנְעַם אַף יֶעֱרַב עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת.

כָּמֹהוּ חַדְרֵי לֵב אָדָם חִפַשְׂתָּ,

עָלֵימוֹ כַנְפֵי בִינָתְךָ פָרַשְׂתָּ,

לָכֵן אֶל מַטָּרַת חֶפְצוֹ קָלָעְתָּ.

לְךָ רוּחַ נָכוֹן, לֵב טָהוֹר לִבֶּךָ,

אַךְ צֶדֶק תַּחְפֹּץ, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ,

עַל כֵּן רַב טוּבָה בָּעַמִּים הוֹדָעְתָּ.

עַתָּה הַפַּעַם יוֹדוּךָ אַחֶיךָ,

בְּשַׁעֲרֵי צִיּוֹן יְהַלְלוּ יְפָאֲרוּ מַעֲשֶׂיךָ,

כִּי הִגְדַּלְתָּ עֲשׂוֹת לְתוּשִׁיָּה כִפְלָיִם;

תִּרְגַּמְתָּ לָמוֹ: מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה וְאָבוֹת,

סִירָא בְּחִינוֹת עוֹלָם וְחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת,

בְּכֻלָּם פָּתַחְתָּ שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.

להח דר. ע. כרמולי.

(ה’תרי"ד.)

נִכְבַּד לְךָ הַיּוֹם, נִכְבַּד שִׁבְעָתָיִם,

בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ, בְּהוֹד וָזֹהַר יוֹפִיעַ;

יוֹם תֵּרָאֶה כַּלָּתְךָ בַעֲדִי עֲדָיִים,

תְּהִלָּתָה וְּיָפְיָהּ כָּל שָׂפָה תַבִּיעַ.

יוֹם תַּעֲמֹד עִמָּהּ בְּהֵיכַל אֵל שָׁמָיִם,

לִפְנֵי מִזְבְּחוֹ אֱמוּנָתְךָ לָהּ תּוֹדִיעַ.

מֵעֹמֶק הַלֵּב וּבְנִקְיוֹן שְׂפָתָיִם

זֹאת גַּם הִיא בְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה תַשְׁמִיעַ. –

יָקָר לָקַחַת לְךָ עֵזֶר הֲלֹם בָּאתָ,

שֶׁאָהֲבָה נַפְשְׁךָ בִקַּשְׁתָּ מָצָאתָ,

עַלְמָה רַבַּת חֵן וּכְלִילַת תִּפְאָרָה.

עָלֶיהָ שַׂמְתָּ עֵינְךָ, בָּה חֶפְצֶךָ,

בָּה אָשְׁרְךָ וְטוּבְךָ, הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ,

צְלַח שְׂמַח, כִּי אֵשֶׁת חַיִל לְבַעֲלָהּ עֲטָרָה.

להשר ר' אברהם הכהן.

(ה’תרט"ו.)

מִצִּיּוֹן עִיר הַקֹּדֶשׁ קוֹל קֹרֵא שָׁמַעְתָּ:

אַבְרָהָם הַכֹּהֵן, שַׁנֵּס מָתְנֶיךָ כְגָבֶר

וְלֵךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה אֲשֶׁר יָדַעְתָּ,

לִרְאוֹת נִגְעֵי אַחֶיךָ, אִם פָּשׂוּ מִשָּׁבֶר.

וְעַל כַּנְפֵי הַשַּׁחַר יְרוּשָׁלַיְמָה נָסַעְתָּ,

חִישׁ כַּנֶּשֶׁר מֵאֵין הֲפֻגוֹת הֶעֱלִיתָ אָבֶר;

שָׁם לְנֶחֱשָׁלִים רַבִּים מַרְבַדֵּי שֵׁשׁ הִצַעְתָּ,

וְלַעֲוִילֵי הָאֲמֵלָלִים בָּנִיתָ בֵית חָבֶר. –

אַבְרָהָם! לְאַב הֲמוֹן עַם צִיּוֹן הַיּוֹם נִהְיֵיתָ,

עַל עֲצַת הֹלְכִים קְדֹרַנִּית אוֹר מַרְפֵּא הוֹפַעְתָּ,

בְּנַפְשׁוֹת אֵין אוֹנִים הִרְהַבְתָּ תִקְוָה וָשָׂבֶר.

הֵן בְּכָל אֵלֶּה תֹּם דַּרְכְּךָ לָדַעַת הֶרְאֵיתָ,

“אִם אֶשְׁכַּח יְרוּשָׁלַיִם” בִּימִינְךָ נִשְׁבַּעְתָּ,

לָכֵן הִנְּךָ כֹהֵן לְאֵל הָרֹדֶה בְּכָל עָבֶר.

להח' ר' יצחק נח מאַנהיימער.

(ה’תרכ"ד.)

בְּהֵיכַל קֹדֶשׁ עֶשְׂרִים שָׁנָה פַעֲמָיִם

הִנְּךָ עֹמֵד, אִישׁ חֲמֻדוֹת, עֲלֵי מִשְׁמָרֶת,

מַטִּיף אִמְרֵי שֶׁפֶר לְעֵדָה נִבְחָרֶת,

נֶחֱמָדִים מִפָּז מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם.

לְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּשְׂנָא וְגַבְהוּת עֵינָיִם,

בְּרִיתְךָ עִם אֱמֶת וְעַנְוָה בְּרוּחֲךָ נִשְׁמָרֶת;

נַעֲלֵיתָ עַל כֵּן, יֶתֶר חֵן וְתִפְאָרֶת,

טוּב טַעַם וְדַעַת, לְתוּשִׁיָּה כִפְלָיִם. –

שְׂשׂוֹן יִשְׁעֲך לָכֵן יָשִׁיב אֵל מִקֹּדֶשׁ,

כְּסַהַר תַּחֲלִיף כֹּח בַּחֲצִי הַחֹדֶשׁ,

וּבִגְבוּרוֹת תָּבֹא בְּעֶצֶם תֻּמֶּךָ.

אַךְ טוֹב וְשָׁלוֹם תִּנְחַל בֵּין הָעַרְבָּיִם,

שְׂבַע רָצוֹן מָלֵא כָל מַתַּת שָׁמָיִם,

וְזָרַח לְעֵת עֶרֶב כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ.

לסיר משה מאָנטעפיאָרע.

(ה’תרכ"ד.)

מַלְאָךְ מֵלִיץ מִנִּי אֶלֶף, אִישׁ הַבֵּינָיִם,

שׁלוֹם בּוֹאֲךָ מֵאֶרֶץ מַר-עָקָה

[1]צֹרָחַת!

“הֶרֶף”, קָרָאתָ לְאַכְזָר נֹקֵם שִׁבְעָתָיִם,

“מַה בֶּצַע כִּי תַהֲרֹג נָקִי, כִּי יִרְאֶה שָׁחַת”?


אָמַרְתָּ – וְלֵב אֲרִי נָמֵס, דָּמוֹ נֶהְפַךְ לְמָיִם,

נִבְהַל מֵרְאוֹת חָמָס וְשֹׁד, פַּח יָקוּשׁ וָפָחַת;

טֶרֶם תְּבַקֵּשׁ מֵעַז יָצָא מָתוֹק פִּי שְׁנָיִם,

עוֹדְךָ מְדַבֵּר וְשֶׁמֶשׁ צְדָקָה לְקֹדְרִים זֹרָחַת. –


פְּאֵר וְכָבוֹד לָכֵן תִּנְחַל, זָקֵן, יְדִיד שָׁמָיִם,

יְשֻׁרוּן יְזַמֵּר חַסְדְּךָ, יִשָּׂאֲךָ עַל כַּפָּיִם,

אָב לְבָנִים יְסַפֵּר מִפְלְאוֹת צִדְקְךָ בְּלֵב שָׂמֵחַ.


רְצוֹן שַׁדַּי יַעְטְרֶךָ שׂבַע שְׂמָחוֹת וָנָחַת,

עוֹד תִּפְרַח שֵׂיבָתְךָ כַּחֲבַצֶלֶת פֹּרָחַת,

נֵרְךָ יַזְהִיר כְּזֹהַר שַׁחַק עַד בְּלִי יָרֵחַ.


להה' דר. צונץ.

(ה' תרכ"ד.)

עַל בָּמֳתֵי הָעֵת, דָּגוּל מֵרִבּוֹתָיִם,

הִנְּךָ חֹרֵת עֲלֵי לוּחַ בְּעֵט בַּרְזֶל וְעֹפֶרֶת

קֹרוֹת חָכְמַת יְשֻׁרוּן בְּעֵת סֹגֶרֶת מְסֻגֶּרֶת,

בְּרוּחַ צַח, בְּעַיִן פְּקוּחָה, בִּתְבוּנוֹת כַּפָּיִם.

עָשׂוּי לִבְלִי חָת, הִכִּיתָ בְּשֵׁבֶט שְׂפָתָיִם

רֶשַׁע, כֶּסֶל, חֹנֶף וְלָשׁוֹן מִרְמָה מְדַבֶּרֶת;

לְצֶדֶק וְיֹשֶׁר קִנֵּאתָ, לֶאֱמֶת הַנֶּעְדֶּרֶת,

לְיוֹנַת אֵלֶם פָּתַחְתָּ פֶה, תַּתָּה כְּנָפָיִם. –

לָכֵן לִפְנֵי שֶׁמֶש הַחָכְמָה יִנּוֹן שְׁמֶךָ,

בֶּעָנָן, עֲמָמָה, נָתַתָּ בְאֵיתָן קַסְתֶּךָ:

הִתְוִיתָ תָּו – וְאוֹר בָּהִיר זָרַח שִׁבְעָתָיִם. –

עוֹד תָּנוּב בְּשֵׂיבָה, דָּשֵׁן מֵרֹב אוֹנִים וְכֹחַ,

בְּסוֹד חֲבֶרְתְּךָ אֵשֶׁת חָכְמַת לֵב תִּצְלַח צָלֹחַ,

לִצְבִי תִפְאָרָה לִשְׂרִידֵי עַם יְרוּשָׁלָיִם.

להח' פראָפ. דר. וו. וועססעלי.

(ה’תרכ"ה.)

זֶה לְךָ, אִישׁ רַב פְּעָלִים, חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה

מוֹרֶה מִשְׁפָּט חֹק וְתוֹרָה כְּשֹׁאֵל בָּאוּרִים,

בְּלֵב טָהוֹר וְשָׂמֵח, בְּעָצְמַת אַהֲבַת נְעוּרִים,

בְּרוּחַ מָלֵא חָכְמָה וּבְנֶפֶשׁ נֶאֱמָנָה.

עִם הַצֶּדֶק וְהַמִּשְׁפָּט כָּרַתָּ אֲמָנָה,

לְרַפֵּא מִזְבְּחָם הֶהָרוּס וּלְיַשֵּׁר הֲדוּרִים;

לְהִלָּחֵם לָמוֹ בְּעֹז בְּאִישׁוֹן לֵיל שִׁמּוּרִים,

עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר, עַד הֵעָלוֹת הָעֲנָנָה. –

אַשְׁרֶיךָ גֶּבֶר יָקָר, כִּי לָזֹאת נוֹצַרְתָּ!

אַשְׁרֵי הָעֵדָה, לָגוּר בָּה בְּאַהֲבָה בָּחַרְתָּ!

הֲלֹא מֵאוֹר חָכְמָתְךָ תִּקַּח לָהּ הוֹד קַרְנָיִם. –

בְּאֹזֶן קַשֶּׁבֶת רַבַּת שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֶךָ,

תְּהִי נָא רִנָּתִי הַזֹּאת תּוֹדַת פָּעָלֶךָ,

הֻבָאת לְיוֹם שִׂמְחָתְךָ בְּחֶדְוָה וְטֹהַר יָדָיִם.

להגאון ר' אהרן קארנפעלד.

(ה’תרכ"ה.)

עַל מִצְחֲךָ, אַהֲרֹן, יָצִיץ צִיץ כֹּהֵן מָשׁוּחַ,

עַל לִבְּךָ חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, נַחֲלַת קְדוּמִים;

עֲלֵי הַצִּיץ “קֹדֶשׁ לַאדֹנָי” חוֹתַם פִּתּוּחַ,

אֱלֵי הַחֹשֶׁן נְתוּנִים הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים.

בְּאוֹר תּוֹרָתְךָ, נֵר יִשְׂרָאֵל, אֹפֶל זָרוּחַ,

יִגָּלוּ אֲפִיקֵי יַם הַתַּלְמוּד הָעֲצוּמִים;

עֵת בְּעָצְמַת עֻזְּךָ תֵּדֶא עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ,

כָּל הַגְּבֹהִים תִּרְאֶה, הַסְּתֻמִים וְהַחֲתֻמִים. –

אֱלֵי מְקוֹר הַחַיִּים יְהִי שָׁרְשְׁךָ תָמִיד פָּתוּחַ,

רֻבֵּי תּוֹרָתְךָ בְּעֵט בַּרְזֶל תִּכְתֹּב עֲלֵי לוּחַ,

וְתַצִּיב “צִיּוּנִים” לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמָרֶת.

שַׁדַּי יָשׁוּב שְׁבוּתְךָ, יְשַׁלֵּם לְךָ נִחוּמִים,

[1]

קַרְנְךָ תָּרוּם בְּכָבוֹד, תָּשׁוּב לִימֵי עֲלוּמִים,

מַטֵּה אַהֲרֹן יִפְרַח לִתְהִלָּה וּלְתִפְאָרֶת.

לראש המשוררים פראָפעססאָר ז. זולצער.

(ה’תרכ"ו.)

מִשְׁמֶרֶת שִׁירוֹת הֵיכָל כִּמְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ

תִּשְׁמֹר, רֹאשׁ מְשׁוֹרְרִים, בְּקוֹל עָרֵב וְכִנּוֹר נָעִים,

לְהַדְרַת קֹדֶשׁ כְּדָוִד עֲלֵי שׁוֹשַׁנִּים תְּנַצֵּחַ,

וְקוֹלוֹת חֹצְבִים שַׁלְהֶבֶת יָהּ בְּחִין נִשְׁמָעִים.

סִפְרְךָ “שִׁיר צִיּוֹן” אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים מְשַׂמֵּחַ,

רוּחַ חֵן וְהוֹד נוֹרָא בְשִׁירָיו הַנִּפְלָאִים,

לַעֲבוֹדַת בֵּית תְּפִלָּה שַׁעֲרֵי זִמְרָה פֹתֵחַ

בְּמַפְתֵּחַ דַּלְתוֹת חֲרוּזָיו, בַּפָּז מְסֻלָּאִים. –

יֹובֵל הִיא לְךָ, אָמָן, שְׁנַת אַרְבָּעִים לְמִשְׁמֶרֶת

בֵּית הָאֱלֹהִים, מִמַּעַל הָיְתָה לְךָ לְמָנָה.

לָכֵן כָּל עֲדַת יְשֻׁרוּן אוֹתְךָ כַיּוֹם מְאַשֶּׁרֶת.

כָּל מְלֻמְּדֵי הַשִּׁיר "יְעַטְּרוּךָ בְלִוְיַת רְנָנָה,

מִקְּצוֹת אֶרֶץ יוּבַל לְךָ שַׁי לְמוֹרָא לְתִפְאֶרֶת,

כִּי כֵן יְבֹרַךְ רַב פְּעָלִים בְּרוּחַ נֶאֱמָנָה.

לראש המשוררים פראָפעססאָר לעאָן קאַרטשמאַראָף.

(ה’תרכ"ז.)

כְּהֵימָן הַמְּשׁוֹרֵר שַׁרְתָּ אֶתְמוֹל לְעֵת הָעֶרֶב,

הוֹד קוֹלְךָ לִכְבוֹדִי הִשְׁמַעְתָּ נִפְלָאוֹת;

לִבַּבְתַּנִי יְדִידִי, שׁוֹבַבְתָּ נֶפֶשׁ וְקֶרֶב,

הֲלֹא רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנְךָ חָלְקוּ מַחֲמָאוֹת?

לְמוֹ פִיךָ יִדְּמוּ בְנֵי הַשִּׁיר, יִשְׁאֲלוּ בְמוֹ אֶרֶב:

אֵיךְ נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ יוֹסֵף, אֵיךְ יַפְלִיא פְלָאוֹת?

אֵיךְ בְּשֶׁצֶף קוֹל נְגִינוֹת שׁוֹנוֹת יַבְדִיל כָּל עֵרֶב

וְיִדְאֶה מִשְּׁפַל קוֹל דֳמִי לְרוּם נְגִינוֹת נִישָּׂאוֹת?

לוּ שִׁירְךָ, נְעִים זְמִירוֹת, שָׁמְעוּ מְשׁוֹרְרֵי דוֹרֶךָ,

כִּי עַתָּה לֹא הֵרִים אִישׁ קוֹלוֹ בִלְעָדֶיךָ,

וְחִלּוּ אֶת פָּנֶיךָ מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב.

לוּ אוֹתְךָ, יוֹסֵף, אַחֶיךָ כַיּוֹם הִכִּירוּ

כִּי עַתָּה מִכֶּתֶם אוֹפִיר נַפְשְׁךָ הוֹקִירוּ

בִּתְשֻׁאוֹת חֵן חֵן לְיוֹסֵף הַלֵּוִי קַארְטְשְׁמַארָב.

להתו' ר' יצחק צבי לעדנער.

(ה’תרכ"ט.)

מִדֵּי זָכְרִי יוֹם הִפָּרֶדְךָ, עֵת נָסְעֶךָ,

לִבִּי יֶהְגֶּה רֶטֶט, יֶהֱמֶה מִמַּעֲמַקִּים;

הֲלֹא מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ אוֹחִילָה לְמוֹ סוֹדֶךָ,

כֻּלּוֹ מַרְפֵּא לַנֶּפֶשׁ וְכֻלּוֹ מַמְתַּקִּים.

בְּמִי אֶשְׁתַּעֲשָׁע, אֶת מִי אִוָּעֵץ זוּלָתֶךָ?

אַיֶּה שֹׁקֵל אִמְרֵי חֵן מִשֶּׁמֶן רַכִּים?

הֲלֹא אַך צוּף דְּבַשׁ וְחָלָב תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתֶיךָ,

מִמְּקוֹר לֵבָב טָהוֹר בְּעֹז וְתַעֲצֻמוֹת מְפַכִּים. –

אָמְנָם אַהֲבַת רֵע נֶאֱמָן אַהֲבָה נִצָּחַת,

אִשָּׁהּ הַפַּעַם שִׁבְעָתַיִם מִתְלַקָּחַת,

וְנַפְשִׁי בַעֲבוֹת לֹא יִנָּתֵק בְּנַפְשְׁךָ קְשׁוּרָה.

שִׂימֵנִי נָא כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעַ יְמִינֶךָ,

וְזָכַרְתָּ אֶת יַעֲקֹב וְאַף אֶת בְּרִית אֱמוּנָתָךָ,

בְּרִית מֶלַח עוֹלָם עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמוּרָה.

להה' דירעקטאָר יאָעל דייטש.

(ה’תר"ל.)

מִי מַרְנִין לְשׁוֹן אִלֵּם, מִי בֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם,

לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר בְּטוּב שֵׂכֶל וָדָעַת,

לֹא בְאֹמֶר, לֹא בְשָׂפָה בְרוּרָה, מַתַּת שָׁמָיִם,

כִּי אִם בִּדְמָמָה דַקָּה, כְּקוֹל מְלַחֲשִׁים נִשְׁמָעַת?

הֲלֹא אַתָּה, יוֹאֵל, מוֹרֶה חֵרְשִׁים אֵין אָזְנָיִם

[1]

זֶה חָמֵש וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּעִיר לַכֹּל מוּדָעַת,

מְדֹבֵב שִׂפְתֵי אִלְּמִים בְּכִשְׁרוֹן תְּבוּנוֹת כַּפָּיִם,

בִּמְלֶאכֶת חֵרֵשׁ וְחֹשֵׁב, לְמַטָּרָה קֹלָעַת. –

הֵן פְּעֻלָּתְךָ בְקֶרֶב שָׁנִים כַּיּוֹם נִדְרֶשֶׁת,

עָדֶיךָ תֵאתֶה וּבָאָה בְרָכָה מְשֻׁלֶּשֶׁת,

כִּי הִשְׁמַעְתָּ דְבַר אֱלֹהִים חֵרְשִׁים וַאֲמֵלָלִים.

הוֹאֵל אָמָן וְקַח גַּם שִׂיחִי חֵלֶף מַשְׂכֹּרֶת,

אַזְּכָּרָה הִיא, רְצֵה נָא אוֹתָה כְּשֶׁמֶן וּקְטֹרֶת,

בְּטֶרֶם לֹא יָפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים.

להח' ר' יעקב רייפמאן.

(ה’תרמ"ח.)

בְּעִיר קְטַנָּה, בְּאֶפֶס כָּל מִשְׁעַן לֶחֶם וָמָיִם,

עַל שָׁרְשֵׁי מַדַּע תִּתְחַק בְּמוֹסְדוֹת הַבִּקֹּרֶת,

וּתְבַשֵּׂר תְּעוּדַת יִשְׂרָאֵל לְעִתּוֹת בַּצֹּרֶת,

כְּמֵשִׁיב פֶּשֶׁר דָּבָר דָּבוּר עַל הָאָפְנָיִם.

יָדֶיךָ לֹא אֲסוּרוֹת מִזֹּקֶן וַעֱצַלְתָּיִם,

עִטְּךָ עֵט סוֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרָה וּבְמָסֹרֶת,

בְּחוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ לֹא יִנָּתֵק כִּפְתִיל הַנְּעֹרֶת

וּבְמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת, מָנָה אַחַת אַפָּיִם.

לֹא יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִקָּרֵא שְׁמֶךָ,

הֲלֹא אַרְבָּעִים שָׁנָה כְאִישׁ דָּרַכְתָּ קַסְתֶּךָ

וּבְמוֹרְדֵי אוֹר חָכְמָה הִכִּיתָ חֲמוֹרָתָיִם.

קְחָה לְקֵץ שִׁבְעִים נִיב שְׂפָתַיִם חֵלֶף מַשְׂכֹּרֶת,

מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה וּשְׁחַרְחֹרֶת,

כִּי עָשִׂיתָ גְדוֹלוֹת וּלְתוּשִׁיָּה כִפְלָיִם.

להח' דירעקטאָר א. ז. פישער.

(ה’תרמ"ט.)

בְּבֵית מוֹעֵד לְעוּלֵי יָמִים וּלְעוֹלְלֵי טִפֻּחִים

הִנְּךָ אוֹמֵן, עֹצֵם עֵין עַתִּיקֵי שָׁדָיִם

מֵרְאוֹת בְּרָע וּמִמַּחֲזֵה שֶׁקֶר וּמַדּוּחִים,

וְהַמַּדְרִיכֵם בְּמַעְגְּלֵי ישֶׁר בְּחֵפֶץ כַּפָּיִם.

לְישְׁבוֹת בַּגַּנִּים תַּחַת תֹּמֶר וְתַפּוּחִים[1]

בְּסוֹד עוֹלָלִים, מְשַׂחֲקִים בִּמְחוֹלַת הַמַּחֲנָיִם,

הִנְּךָ מוֹרֶה, הַנּוֹתֵן לָהֵן כְּתָב שִׁלּוּחִים,

בְּטוּב טַעַם, בְּשׁוּבָה וָנַחַת, בְּרוּחַ פִּי שְׁנָיִם.

בֵּית הַחֹרֶף וּבֵית הַגָּן בְּכִשְׁרוֹן בָּנִיתָ,

בְּעֵזֶר חֲבֶרְתְּךָ הַכֹּל בְּעִתּוֹ יָפֶה עָשִׂיתָ,

וּמֵעֵדֶן גַּנְּךָ טִאטֵאתָ קוֹצִים כְּסוּחִים.

עֲלָמוֹת מְשַׂחֲקוֹת, אֲשֶׁר הָיִיתָ לָהֵן לְעֵינָיִם,

תִּשֶּׂאנָה לְךָ שַׁי, תּוֹדוֹת וְשִׁירִים מְלֹא חָפְנָיִם,

וּבְשֵׁם קְהַל עֲדַת וִוינָא יְבָרְכוּךָ כֹהֲנִים מְשׁוּחִים.

להרב הגאון ר' יוסף ווייסע.

(ה’תרנ"ג.)

הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים שׁוֹנִים

לִפְנוֹת הַצָּהֳרָיִם

לְךָ יִכְרְעוּ בִרְכָּיִם

לִגְבוּרוֹת הַשְּׁמוֹנִים.

הָעֲבָדִים וְהָאֲדוֹנִים

בְּטוּב טַעַם שְׂפָתָיִם

לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם

כֹּה לֶחָי! בְּקוֹל עוֹנִים.

גַּם מִמֶּנִּי בְרָכָה

עַל רֹאשְׁךָ נִתָּכָה:

שֹבַע רְצוֹן שָׁמָיִם,

תַּעֲצֻמוֹת וְרוֹב אוֹנִים

כְּמוֹ בְיָמִים קַדְמוֹנִים

וְרוּחַ צַח כִּפְלָיִם.

להח' פראָפעססאר דר. הימן שטיינטהאל.

(ה’תרנ"ג.)

עַד נִבְכֵי יַם הַלְּשׁוֹנוֹת, מְלֵא חֹסֶן עֵצָה וּגְבוּרָה,

כְּחוֹפֵר מַטְמוֹנִים בָּאתָ, כְּחוֹפֵשׂ שֹׁהַם וּבָרֶקֶת;

בְּחֵקֶר תְּהוֹם שְׂפַת עַם לֹעֵז וּבִתְכוּנַת שָׂפָה בְרוּרָה

בְּרָב אוֹנִים תִּתְהַלֵּךְ, בְּעַיִן חֹרֶרֶת וּמַעֲמֶקֵת.

אֶל עִמְקֵי מַשְׂכִּיוֹת לְבַב הָעַמִּים בְּרוּחַ לֹא אֲסוּרָה

פְּלָאִים תֵּרֵד, בְּלָשׁוֹן גְּדוֹלוֹת מְדַבֶּרֶת וּמַמְתֶּקֶת;

בְּסוֹד אֲחִי אִשְׁתְּךָ, משֶׁה, גִּלִּיתָ מִסְתְּרֵי חָכְמָה נְצוּרָה,

חֲדָשָׁה מִקָּרוֹב בָּאָה וְעַל רַעְיוֹן לֵב מִתְרַפֶּקֶת.[1]

אַשְׁרֶיךָ, הֵימָן, וְאַשְׁרֵי כָל יוֹשְׁבֵי בֵית מִדְרָשֶׁךָ,

הֲלֹא חָכְמָתְךָ בַחוּץ תָּרוֹן וּתְהַלֶּלְךָ בַשְּׁעָרִים,

כִּי הִנְּךָ גֶבֶר רַב פְּעָלִים, דָּגוּל מֵרִבּוֹתָיִם.

צְלַח לְקֵץ הַשִּׁבְעִים בְּאֹמֶץ נְעוּרִים וּבְעֶצֶם תֻּמֶּךָ,

מָלֵא חַיִל וָכֹחַ, מָלֵא דֶשֶׁן וְחַיֵּי בְשָׂרִים,

עַד בֹּא שְׁנַת הָרָצוֹן, יוֹבֵל שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים פַּעֲמָיִם.

להח' דר. מאָריטץ אייזלער.

(ה’תרנ"ג.)

לְשׁוֹן לִמּוּדִים לְךָ נִתָּנָה, מַתַּת שָׁמָיִם,

לְהַדְרִיךְ בִּנְתִיבוֹת מִשְׁפָּט בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים,

לַנְחוֹתָם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם כְּעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים,

בְּרוּחַ נְדִיבָה, בְלֵב נָבוֹן וּבמֶתֶק שְׂפָתָיִם.

עַל שָׁרְשֵׁי חָכְמָה תִתְחַקֶּה בִּמְאוֹר עֵינָיִם

וְתַמְתִּיק הָגוּת לֵב חֹקְרִים לִמְבִינִים בִּסְפָרִים,

לְמַעַן יָרוּץ קֹרֵא בָם וְיִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים,

דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו כְּשָׁקוּל בְּמֹאזְנָיִם.

עַל כֵּן מוֹרִים וְתַלְמִידִים יְהוֹדוּךָ כִפְלָיִם,

לְעֵת קֵץ שִׁבְעִים יְבָרְכוּכָה בִבְרָכָה מְשֻׁלֶּשֶׁת,

כִּי יָקַרְתָּ לָמוֹ מִפָּז וּזְהַב פַּרְוָיִם.

וּבְלַהֲקַת מְשַׁחֲרֵי פָנֶיךָ, יְשִׁישִׁים וּנְעָרִים,

בִּמְגִלָּה עָפָה, לְיוֹם חַג הַשִּׁבְעִים מֻגֶּשֶׁת,

כְּרֵע, כְּאָח רָחוֹק, אֲקַדְּמֶךָ בְּנֶפֶשׁ וּבְשָׂרִים.

להח' ר' אשר זעליג לויטערבאַך הכהן.

(ה’תרנ"ו.)

בּאְחַתַ יָדְךָ, אָשֵׁר, הִנְּךָ עֹשֶׂה בַּמְּלָאכָה,

וְאַחַת עֵט סֹפֵר מָהִיר בֶּאֱמוּנָה מַחֲזֶקֶת;

לִפְלֵיטַת יְשֻׁרוּן תִּתֵּן תּוּשִׁיָּה וּבְרָכָה.

בִּ“כְתָב ישֶׁר” וְ“דִבְרֵי חֵפֶץ”[1], יְקָרִים כְּבָרֶקֶת.

חֶבְרַת “יִשְׁרֵי לֵב”, עָרַכְתָּ כְּעֹדֵר מַעֲרָכָה,

מֵיטַב כֶּרֶם יִשְׂרָאֵל בְּשֵׂכֶל טוֹב מְעַזֶּקֶת;

קִנְאָתְךָ לְתוֹרַת חֶסֶד בְּזֹקֶן לֹא שָׁכָכָה,

וְרוּחֲךָ רוּחַ צַח בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ מְשַׂחֶקֶת.

עַל רַבִּים אֲשֶׁר כְּגִילְךָ מַעְלָה מַעְלָה עָלִיתָ

בְּסוֹד יוֹדְעֵי בִינָה שֵׁם תִּפְאֶרֶת לְךָ עָשִׂיתָ,

בְּכִשְׁרוֹן מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיִם.

בֹּא בִּגְבוּרוֹת, הַכֹּהֵן, מְלֵא דֶשֶׁן וָכֹחַ,

עוֹד תִּשְׂגֶּה בְּשֵׂיבָה וְכַתָּמָר תִּפְרַח פָּרוֹחַ,

גַּם בָּרוּךְ תִּהְיֶה, שְׂבַע רָצוֹן, מֶגֶד שָׁמָיִם.

להח' ר' שלמה באָבער.

(ה’תרנ"ז.)

כַּחֲצִי מְאַת שָׁנָה בְּלִי מַרְגּוֹעַ תְּחַוֶּה דַּעַת,

בְּחֵקֶר תְּהוֹם מִדְרַשׁ סוֹפְרִים תִּתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים,

מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר, מִבֵּין רָקָב וְתוֹלַעַת,

תְּחַיֶּה אַבְנֵי חֵפֶץ, חֲצוּבוֹת מֵהַר הָעֲבָרִים.

זְרֹעֲךָ הָאַחַת עַד תַּכְלִית הָאוֹר מַגַּעַת

וְאַחַת עוֹשָׂה מְלֶאכֶת הַיּוֹם, חֲדָשָׁה לַבְּקָרִים;

קַסְתְּךָ, קֶסֶת הַסּוֹפֵר, בִּיהוּדָה נוֹדַעַת,

עוֹדְךָ מַחֲזִיק וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת כְּחוֹבֵר חֲבָרִים.

הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה, אֶלֶף תּוֹדוֹת וּבְרָכוֹת,

כְּמִשְׁפָּט לְנֹטֵר כֶּרֶם יְשֻׁרוּן וְעוֹדֵר מַעֲרָכוֹת,

מַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַיָּמִים יוֹמָם וָלָיִל.

הַקְּרוֹבִים לְךָ לְקֵץ שִׁבְעִים בִּקְהַל עָם יְרוֹמְמוּךָ

וּבַמֶּרְחַקִּים רַבִּים לִתְהִלָּה יִזְכְּרוּךּ:

לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת אִישׁ, הוֹלֵךְ מֵחַיִל אֶל חָיִל.

להח' ר' מנחם מענדל בוימגאַרטען.

(ה’תרנ"ח.)

זֶה כְּאַרְבָּעִים שָׁנָה נַפְשְׁךָ עֹז דּוֹרֶכֶת

לִכְבוֹד תּוֹרָה וַעֲבוֹדָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים,

בְּעִיר הַגְּדוֹלָה בְּקֶרֶב עֵדָה מְבֹרֶכֶת,

מְשֻׁלָּבוֹת יַחְדָּיו כְּאֶשְׁכּוֹל כְּפָרִים עִם נְרָדִים.

רוּחֲךָ, רוּחַ גְּבוּרָה, עֶרְכָּה בְּחִין עֹרֶכֶת,

בִּינָה לְעִתִּים מְזֻמָּנִים, לְהַשְׂכִּיל נֶחֱמָדִים,

יְמִינְךָ, יְמִין עֹז, בְּעֵט סוֹפֵר מָהִיר מוֹשֶׁכֶת,

לְהָבִיא מֵעֵץ הַגָּן, גַּן רָוֶה, פְּרִי מְגָדִים.

הֵן לְקֵץ שִׁבְעִים תּוֹדָה לִקְרָאתְךָ הוֹלֶכֶת,

אֶל בֵּיתְךָ, בַּיִת נֶאֱמָן, כָּל כְּבוּדָה נִתֶּכֶת,

וְכֻלּוֹ אוֹמֵר: אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁלּוֹ כָּכָה.

וְגַם הַשִּׁיר הַזֶּה, עַל כַּנְפֵי רוּחַ קָדִים

מֻעָף בִּיעָף אֵלֶיךָ, בְּתוֹךְ הַנּוֹעָדִים,

יַאֲצִיל לְךּ, מְנַחֵם, מֵשִׁיב נֶפֶשׁ, רוֹב בְּרָכָה.

להח' דר. בערנהאַד מינץ.

(ה’תרס"ב.)

בְּבֵית עֵקֶד הַסְּפָרִים לַעֲדַת וִוינָא הַבִּיָרה

חָמֵשׁ וְעֶשְׁרִים שָׁנָה תִצּוֹר דַּעַת וְתוּשִּׁיָה,

בְּעֵין אַיָּה, הֲלִיכוֹת חָכְמָה וּמַדַּע צֹפִיָּה,

בִּזְרוֹעַ עֲצוּמָה וְנֶאֱמָנָה, בִּמְלַאכְתָּה מְהִירָה.

שַׂרְעַפֵּי חוֹקְרִים וּמוֹשְׁלִים, בְּחִידָה וָשִׁירָה,

זֶה אֶל זֶה בְּהַשְׂכֵּל תַּעֲרוֹךְ בְּשָׂפָה יְפֵהפִיָּה,

מַתְכֻּנְתָּם כַּזָּהָב תִּבְחַן וְתָפֵק פְּלִילִיָּה,

מִתְהַלֶּכֶת בְּמֵישָׁרִים וְהָעֵנַיִם מְאִירָה.

חֲזַק, יִשָּׂשְׂכָר, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֶךָ,

בַּיּוֹבֵל הַכָּפוּל תִּכָּפֵל מַשְׂכֻּרְתֶּךָ,

יְקָרָה מֵרָאמוֹת וָחָרוּץ: כָּבוֹד וְתִפְאָרֶת.

קְחָה זִמְרַת אִישׁ שֵׂיבָה חֵלֶף זְמֹרַת תִּמּוֹרָה,

הֻבָאת בְּנֶפֶשׁ עֲיֵפָה לְיוֹם שָׂשׂוֹן גִּיל וָאוֹרָה,

וְהָיְתָה לְאַזְכָּרָה, בְּרִית אַחִים נוֹטָרֶת.

להרב הח' ר' דוד לאֶווי

(ה’תרס"ב.)

לְךּ, הַלֵּוִי, אִישׁ רַב פְּעָלִים, אִישׁ עִתִּי,

שׁוֹאֵב מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל בְּכַד וְצַפַּחַת,

מַטִּיף אִמְרֵי שֶׁפֶר בְּנֹעַם וָנַחַת,

אוֹבִילָה הַיּוֹם שַׁי מִצְעָר לְאוֹת אֲמִתִּי.

כְּקֶדֶם הִנְּךָ נָכוֹן, נֶאְזָר בִּגְבוּרוֹת,

לְעֵת קֵץ הַשְּׁמוֹנִים תִּמְשׁוֹךְ בְּשֵׁבֶט סוֹפֵר,

בִּשְׂדֶה צוֹפִים בְּאֵר מַיִם חַיִּים חוֹפֵר,

כְּמַגִּיד מִשְׁנֶה תְּבַשֵּׂר חֲדָשׁוֹת וּנְצוּרוֹת.

חֲזַק, יְדִידִי, וְהָיוּ יָמֶיךָ מְאַת שָׁנָה,

עוֹד תָּנוּב בְּזֹקֶן בֶּעֱזוּז חַיֵּי בְשָׂרִים,

בְּסוֹד מַרְבִּית בֵּיתְךָ וּבְחֶבֶר קְהַל יְשָׁרִים,

שָׁלֵיו וְשַׁלְאֲנָן מָלֵא עֹנֶג וּרְנָנָה.

להח' פראָפעססאָר מאָריץ אַנטשערל.

(ה’תרס"ג.)

בְּבֵית סֵפֶר הַבְּרִית בְּלֵב שָׁלֵם תִּשְׁמוֹר מִשְׁמֶרֶת,

נַעֲרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל תּוֹרֶה בְּאוֹרֶךְ אַפַּיִם,

חָמֵשׁ וְעֶשְׁרִים שָׁנָה הִנְּךָ לָמוֹ לְעֵינַיִם,

לַנְחוֹתָם בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק בְּלָשׁוֹן חֵן מְדַבֶּרֶת.

לְתוֹרַת אֵל, מוֹרֶשֶׁת הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת,

כְּאִישׁ חַיִל, מַשְׂכִּיל עַל דְּבַר אֱמֶת, תֶּאֱזֹר חֲלָצַיִם,

לְהַצְדִּיק רַבִּים, לְהוֹסִיף לֶקַח בְּמֶתֶק שְׂפָתַיִם

בְּסוֹד קְהַל עֲדַת יְשֻׁרוּן בְּעִיר הַמְּלוּכָה הַנֶּאְדֶּרֶת.

קַח נָא הַיּוֹם, בְּיוֹם הַפּוּר, הַשִּׂמְחָה וְהָאוֹרָה,

לְזֵכֶר מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת מְנַת שָׂב, רְפֵה יָדַיִם,

בִּרְכַּת מוֹרֶה בִּמְגִלָּה עָפָה וּמְסֻגָּרֶת.

עוֹד בְּיוֹבֵל שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים תַּגִּיהַּ אוֹר תּוֹרָה,

הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד בְּלִי דַי כְּשֶׁמֶשׁ הַצָּהֳרַיִם,

וְעָלִיתָ מַעְלָה מַעְלָה לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.

להח' פראָפעססאָר איזראעל זינגער.

(ה’תרס"ד.)

בְּרֹאשׁ מְלֻמְּדֵי סֵפֶר עַל מִצְפֶּה תַּעֲמוֹד זֶה חֲצִי מְאַת שָׁנָה,

עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בַּזֹקֶן וְתָבוּז עַצְלוּת וְדוּמִיָּה;

לְבַחוּרֵי יְשֻׁרוּן חֹק וָדָת תּוֹדִיעַ בְּעֵת מְזֻמָּנָה,

וְעֵינְךָ, עֵין אָמָן, הֲלִיכוֹת עוֹלָם לְמֵרָחוֹק צוֹפִיָּה.

לִתְכוּנַת מַרְבִּית בֵּית יְהוּדָה כָרַתָּ בְרִית וַאֲמָנָה,

לְהַשְׂכִּיל עַל דְּבַר הָאֲמָנָה הַיְּהוּדִית בְּעֵצָה וְתוּשִׁיָּה.

לְמַעַן הָשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים בְּרוּחַ נֶאֱמָנָה,

לְסַקֵּל הַמְּסִלָּה מֵאֶבֶן, מִמַּכְשֵׁלָה נָכְרִיָּה.

חַיִל עָשִׂיתָ, יִשְׂרָאֵל, לְטוֹבַת עֲדָתְךָ הַיְּשָׁנָה,

הֲלֹא כָתַבְתָּ לָהּ שָׁלִשִׁים בְּחֹסֶן חֵן וְדַעַת לְמָנָה,

כָּל קוֹרֵא, יָרוּץ בָּמוֹ, יַאֲצִיל לְךָ בְרָכָה מְשֻׁלָּשֶׁת.

כָּמוֹנִי, הַנּוֹשֵׂא עֵינָיו קָדִימָה אֶל הֶהָרִים,

וּמַגִּישׁ מִנְחַת עֶרֶב, מְלֹא קֻמְצוֹ: אֹמֶר וּדְבָרִים;

אַזְכָּרָה הִיא וְלַהְדֹּר פְּנֵי אִישׁ שֵׂיבָה מִתְקשָׁשֶׁת.

לבית מדרש הרבנים בעיר ברעסלוי

(ה’תרס"ה.)

בְּצֵל קוֹרָתְךָ, בֵּית הַמִּדְרָשׁ, בְּחֶבֶר לִמּוּדִים,

אַנְשֵׁי שֵׁם יוֹרוּ דֵעָה לְתוּשִׁיָּה כִפְלָיִם,

תּוֹרָה וְחָכְמָה בְהַשְׂכֵּל יִשְּׂאוּ יַחַד בְּמֹאזְנָיִם

לְבַחוּרֵי חֶמֶד, לְכָל הַעוֹבֵר עַל הַפְּקוּדִים.

מְקוֹר מַיִם חַיִּים הִנְּךָ לְדוֹר עָיֵף, שְׂבַע נְֻדדִים,

נִפְתַּח זֶה חֲמִשִּׁים שָׁנָה בִתְבוּנוֹת כַּפָּיִם,

מַעֲיַן מַדַּע לֹא אַכְזָב, מְטֹהָר שִׁבְעָתָיִם,

מוֹפֵת נֶאֱמָן לִשְׁאָר בָּתֵּי מִדְרַשׁ הַיְּהוּדִים.

יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וְיָפוּץ חוּצָה מֵאָה שְׁעָרִים,

וְהָיִיתָ כְתֹרֶן עַל הָהָר, כְּאָמִיר וְצַמֶּרֶת,

בַּעֲשׂוֹתְךָ פְרִי לְמַעְלָה וְשֹׁרֶשׁ לְמַטָּה פִי שְׁנָיִם.

בֵּית הַמִּדְרָשׁ יְהִי עֶלְיוֹן וְיִתְנֹסֵס כְּנֵס הָרִים,

מַרְבֶּה עֵצָה וְעָצְמָה לִפְלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת,

עַד צֵאת תּוֹרָה מִצִּיוֹן וּמִירוּשָׁלָיִם.

להח' פראָפעססאָר דר. לעאָפאָלד הערצעל.

(ה’תרס"ז.)

זֶה עֶשֶׂר שָׁנִים שְׁלֵמוֹת אַרְבַּע פְּעָמִים

בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, אַךְ טוֹב וְישֶׁר רוֹדֶפֶת,

בְּרֹאשׁ בֵּית הַסֵּפֶר, הַבָּנוּי כְּמוֹ רָמִים,

עַל שְׁלוֹם מוֹרֶה וְתַלְמִיד רוּחֲךָ מְרַחֶפֶת.

כְּאוֹמֵן נֶאֱמָן וּמַשְׂכִּיל בְּדֶרֶךְ תָּמִים

בְּלָשׁוֹן רַכָּה, מַדַּע וְחָכְמָה שׁוֹאֶפֶת,

תַּרְהִיב הַחֲרֵדִים, תְּעוֹרֵר הַנִּרְדָּמִים,

וְעַצְלוּת אֵין אוֹנִים כָּעוֹף מִתְעוֹפֶפֶת.

לִכְבוֹדְךָ, אָמָן, זָקֵן בָּא בַיָּמִים,

יוֹשְׁבֵי עִיר בְּרָאדִי, בְּנֵי שֵׁם חָם וָיֶפֶת,

שְׁנַת אַרְבָּעִים יָחֹגּוּ כְּחַג מִשְׁפָּחָה.

אַלוּפִים מְיֻדָּעִים יַגִּישׁוּ שְׁלָמִים,

בְּרוֹמְמוֹת כָּבוֹד יָסִירוּ הַמִּצְנֶפֶת,

אֲנִי אֶתְעָרַב בְּשִׂמְחָתְךָ הַנִּצָּחָה.

מִכְתָּב לְדָוִד.

להח' דר. דוד ראָזין.

רוּחַ שְׁמוּאֵל בֶּן מֵאִיר

אֶת רוּחֲךָ, דָּוִד, הֵעִיר:

"הֵן לְךָ מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה,

לִצְרוֹף סִפְרִי לַתּוֹרָה

מִכָּל סִיגִים וְעוֹפֶרֶת,

מֵחֶסְרוֹן וּמִגְעֶרֶת,

בְּרוּחַ דַּעַת פִּי שְׁנָיִם

הַמְּזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם". –

וְרוּחַ, מֵעָל שֻׁלָּחָה,

אֵלֶיךָ בְעֹז צָלָחָה.

יָדְךָ, רִפְיוֹן מֹאֶסֶת,

חִישׁ מִלֵּאתָ בַקֶּסֶת;

לִקְרַאת שְׁמוּאֵל יָצָאתָ

וְאֶת כָּל לְבָבוֹ מָצָאתָ,

לָתֵת לְסִפְרוֹ תוֹעָפוֹת

וְלָשִׁית עָלָיו נוֹסָפוֹת.

קוֹרוֹת חַיָּיו הוֹדַעְתָּ,

בְּטוּב טַעַם אוֹר הוֹפַעְתָּ

עַל סְפָרָיו הַנִּשְׁאָרִים,

מִכֶּתֶם טָהוֹר יְקָרִים,

בְּאוֹצַר הֲעָרוֹת מַחְכִּימוֹת,

אֲשֶׁר כֻּלָּנָה מַתְאִימוֹת,

כַּאֲשֶׁר יָאֲתָה לַגֶּבֶר,

הָרוֹדֶה בְּכָל הָעֵבֶר. –

קַח נָא יְדִידִי בִרְכָתִי,

וְתֶעֱרַב לְנַפְשְׁךָ שִׂיחָתִי

כְּמוֹ מִנְחַת הַמַּרְחֶשֶׁת,

בְּלוּלָה בְתוֹדָה מְשֻׁלֶּשֶׁת.

הֲלֹא בִידִידוּת נֶאֱמָנָה

שְׁלוּחָה לְרֵאשִׁית הַשָּׁנָה

בְּגִיל וּבְחִבּוּק יָדָיִם

לְאוֹהֵב טְהָר לֵב וְעֵינָיִם.

מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת.

להח' ר' מרדכי וויסמאן חיות, ר’ת מו"ח[1]

יְיַשֵּׁר כֹּחַ

לְחֶרֶט מו"ח,

מַפְלִיא פְלָאִים.

יִסְפּוֹר אֹמֶר

בְּקַל וָחֹמֶר,

כְּמַעֲשֵׂה חֲלָאִים.

“בְּרֵאשִׁית” בָּרָא

וְסִפְרוֹ קָרָא:

“חֲתַן הַתּוֹרָה”.

תּוֹדוֹת אֶלֶף

מְחִיר וָחֵלֶף,

לְיוֹם הָאוֹרָה.

חיים יעקב בן ברוך אונגר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים יעקב בן ברוך אונגר
יצירה בהפתעה
רקע

לפתיחת השעורים האוניברסיטאים בת"א

מאת חיים נחמן ביאליק (מאמרים ומסות)

(א' בטבת תרצ"ד)

רבותי! חברת שוחרי האוניברסיטה העברית, בגשתה אל מפעל זה של השעורים האוניברסטאיים בתל-אביב, התכוונה לשתי מטרות: המטרה הראשונה היא – להמשיך אפיקים מן האוניברסיטה בראש הר הצופים אל השפלה. אנו חושבים, כי לא על-ידי תורה וחכמה, הכלואה בד' אמות ובתוך הכתלים של בית-כלא למדע, של בית-מדרש גבוה, המכניס לתוכו מעט תלמידים ומשם הוא מעניק מחכמתו לאלה, נבנה את עולמנו. לא זה בלבד יוכל לשמש יסוד יחידי ליצירת תרבות עברית בארץ. היהדות ראתה מעולם את התורה כהפקר, “וממדבר מתנה”, – התורה נמשלה למדבר, לדבר הפקר. – אין בעלים לתורה, כשם שאין בעלים למדבר. כל מי שרוצה לזכות בה בא וזוכה. אין מיוחסים של המדע ואין כת של בני-מדע, המתיחדים עמו ומסתירים אותו מעיני ההמון. בימים הקדמונים היה המדע ביד חכמי האומות כמין סוד, רק יחידי-סגולה זכו לו, והשאר, כל ההמון, היה הולך בחושך ונשא עיניו אל אלה, בעלי-הסוד של המדע. היהדות הוציאה את המדע, או נכון יותר, את התורה (המונח “תורה” הוא מושג עליון, שהמדע כלול בתוכו), לרשות הרבים. כל מי שרוצה לזכות בו יכל לזכות בו. דברי התורה נמשלו למים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך, מים אין להם הרים, יש שטח שוה אחד, – ודעת אמתית צריכה למלא את כל הארץ כמים, “כמים לים מכסים”. זהו הצביון היהודי האמתי בעולם הרוח, – להשוות את השטח העליון של התרבות הרוחנית בתוך האומה במדה אחת, שלא יהיה שם גדול וקטן. וכבר עזרא, כשנכנס לארץ, התחיל מזה שתקן מוסד של הפצת תורה, קביעת עתים לתורה שלש פעמים בשבוע. ידוע מאמר החכמים: “וילכו שלשה ימים במדבר ולא מצאו מים”, – כשם שאי-אפשר להתקיים שלשה ימים בלי מים, כך אי-אפשר לישראל להתקיים שלשה ימים בלי תורה. ולפיכך תיקן עזרא את המוסד הידוע, – קריאת התורה בשביל העם. עד ימי עזרא היתה התורה נחלת הכהנים, גנוזה בעזרה; עזרא הסופר הוציא את התורה לרשות כל האומה, וביום השני ובחמישי וביום השבת – אלה היו ימי הכנוס – התלקט העם מן הכפרים אל העיר ללמוד תורה מפי מוריו. החכמים היו קוראים, מתרגמים, מפרשים ומסבירים את התורה, לא רק את הכתובה, כי אם גם את הנוספת בעל-פה, מה שנוסף על התורה עד ימיו של עזרא.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.