מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הלפיד

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַלַּפִּיד / יהודה ליב גורדון


הַחשֶׁךְ כִּסָּה כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם –

וַיְצַו פַּרְעֹה לַעֲבָדָיו וַיַּצִּיתוּ

לַפִּידִים בֹּעֲרִים רַבִּים, וַיָּשִׁיתוּ

אוֹתָם עַל הַחַמָּנִים,

הֵם עַמוּדֵי הָאֲבָנִים,

שֶׁבָּנוּ הַמִּצְרִים רֹאשָׁם בַּשָּׁמָיִם.

וַיְהִי אוֹר גָּדוֹל וַתּוֹפַע עֵיפָתָה,

וַיְהַלְּלוּ כֻלָּם אֶת חָכְמַת הַמֶּלֶךְ,

כִּי הִשְׂכִּיל לִמְצוֹא עֶזְרָה בַּצָּרָתָה

וּלְהַגִּיהַּ אוֹר עַל דַּרְכֵי כָל הֵלֶךְ.

אַךְ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ פִּתְאֹם בָּא שָׁם

וַיַּעַל עַל רֹאשׁ הָעַמּוּד הָרָם

וַיִּקַּח לַפִּיד וַיָּשָׁט בַּקָּרֶת

וַיַּצֶּת בִּרְחוֹב אֶחָד אֵשׁ בֹּעָרֶת,

וַתֵּצֵא אֵשׁ – בָּתִּים רַבִּים אֻכָּלוּ

וּמִשְׁפָּחוֹת רַבּוֹת רֻשָּׁשׁוּ דַּלּוּ,

וַאֲנָשִׁים רַבִּים נוֹתְרוּ עֲרֻמִּים.

וַיְחַלְּלוּ הָאוֹבְדִים אֶת שֵׁם הַמּשֵׁל

וַיּוֹצִיאוּ עָלָיו הַדִּבָּה,

כִּי מֵאִתּוֹ הָיְתָה הַנְּסִבָּה

לִשְׁלוֹחַ אֵשׁ בָּעִיר וּלְהַרְבּוֹת כּשֵׁל.

אַל, אַחַי! – עָנָם אַחַד הַחַרְטֻמִּים –

אַל נָא מַלְכֵּנוּ הַצַּדִיק תַּרְשִׁיעוּ;

הֶן הוּא שָׂם לַפִּידִים בַּעֲבוּר יַגִּיהוּ

בֶּאֱשׁוּן הָאֲפֵלָה דֶּרֶך כָּל נוֹסֵעַ,

וּבְמִי הָאָשָׁם אִם בָּא מִשְׁתַּגֵּעַ

וַיַּהֲפֹךְ לָכֶם לִקְלָלָה הַבְּרָכָה?

אִסְרוּ הַמְּשֻׁגָּעִים, בָּאזִקִּים שִׁיתוּ,

אָז לֹא יָרֵעוּ, אֲזַי לֹא יַשְׁחִיתוּ,

וּתְהִי מִצְוַת מַלְכְּכֶם לָכֶם לִרְוָחָה.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

סִפּוּר יָמַי – חלק ראשון

מאת זאב ז'בוטינסקי (זכרונות ויומנים)

הספור הזה הוא מקוצר ומקוטע בכמה מובנים. ראשית – אף לא נסיתי (מלבד במקרה אחד או שנים) לתאר בו את האישים אשר אתם קשרוני חיי, ואפילו אישים כאלה שמלאו תפקיד הגון בחיי הדור והאומה; ובזה, כמובן, גרעתי מערכו וענינו של הספור, כי הצד היקר שבכל אבטוביאוגרפיה איננה תמונת המספר עצמו אלא תמונת זולתו. אבל מה לעשות? זמני לא ירשני להקיף את החומר העשיר החי בזכרוני; וגם אינני אוהב לעשות שפטים באישיות, הן חיה והן נפטרת, – והלא אין לך תיאור-אמת של בשר-ודם בלי מקצת “שפטים”.

יאולם אף מדברי “ימי” אני פה רק את המחצית ספרתי: את חיי הסופר והעסקן, לא את חיי האיש. שתי סוגיות-החיים האלה נבדלות אצלי בגדר גבוהה מאד; עד כמה שאפשר, נמנעתי כל-ימי מעירוב-התחומים בין זו לזו; בתור איש – היו לי ויש לי ידידים, קשרים, נסיונות, זכרונות, מסורות, אשר אף פעם לא נגעה ולא תגע השפעתם בשדה פעולתי הפומבית; ואם-כי בחיי האמתיים, בחיי פנימה, עדיף משקל המחצית הזו על כל יתר הרשמים, והרומן האישי הוא עמוק ורב עלילה ותוכן מהרומן הציבורי, – כאן לא תמצאוהו.

מוֹצאי

אמי נולדה בברדיצ’וב, לפני כמאה שנה: בת ר' מאיר זאַק, ממשפחת סוחרים; ועד כמה שידוע לי אין במגלת-מוצאי, משני צדיה, רבנים או שאר “כלי-קודש”; רק בזה אולי אתנחם שמשפחת אשתי, לכל הפחות היא מזרעו של המגיד מדובנא. פרטים על ימי ילדותה של אמי לא שמעתי, אך נדמה לי מהמעט שספרה לנו לפעמים, כי בני משפחתה נחשבו לטובי העיר.

בזכרוני נקלטו כמה תמונות מתוך ספוריה, בפרט על הדר השבת וסדר-פסח בבית אביה. אני בקרתי את ברדיצ’וב בראשית המאה הזאת, וגם אז עוד מצאתי בתחנת הרכבת סבלים נוצרים שדברו יידיש הרבה יותר צחה משלי, וגם בדבורם הרוסי הוכר הנגון היהודוני – גם אז עוד היתה זו העיר העברית-ביותר מכל ערי אוקראינה; ועל-אחת כמה וכמה בימי ילדותה של אמא. בכל זאת אין ספק, שסבי היה משכיל ומתקדם, ואולי גם אפיקורס לפי דעת סביבתו, כי אמא נשלחה ל“חדר” מחודש ללמודי גרמנית ונמוסי המערב. את הנמוסים האלה למדו בצורת חרוזים; למשל, אם יציגו אותך לפני גברת חשובה, תאמרי –

“בּאָנז’וּר, מאַדאַם שׁאַרמאנט”,

און תיכף א קוש אין די האנד.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.