מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַחֲמוֹר וְהַסּוּס

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עִזְרוּ בְּנֵי אָדָם, עִזְרוּ אִישׁ רֵעֵהוּ,

פֶּן יִכְרַע אָחִיךָ תַּחַת נִטְלֵהוּ

וּלְךָ יַעֲמֹסוּ הַמַּשָּׂא עַל שָׁכֶם.

חֲמוֹר מְטֹעָן לַעֲיֵפָה בָּר וָלֶחֶם

הִתְנַהֵל בִּכְבֵדֻת תַּחַת שֵׁבֶט נֹגְשֵׂהוּ,

וּלְפָנָיו דָּהַר סוּס אַבִּיר לָבֵשׁ רָעַם,

אֵין עָלָיו כֹּל בִּלְתִּי אִם הָרָסֶן.

„רֵעִי! – חִלָּה הַחֲמוֹר אֶת פְּנֵי רֵעֵהוּ –

קַח נָא מִנִּטְלִי, עָזְרֵנִי הַפָּעַם,

פֶּן לֹא אֶעְצֹר כֹּחַ, אֶגְוַע בַּדֶּרֶךְ”.

בֶּן-בּוּז! –עָנָהוּ הַסּוּס בַחֲמַת פָּתֶן –

הַאֲמֹר לַסּוּס חֲמוֹר? עֶבֶד אֶל שׁוֹעַ?

חֶרְפָּה הִיא לִי, לֹא אַעַשׂ עֲבוֹדַת פָּרֶךְ.

שָׁוְא הִתְחַנֵּן הַחֲמוֹר, נֶאֱנַח כְּמַבְכִּירָה

כִּי אָטַם הַסּוּס אֶת אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ.

וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא הָעִירָה

וַיִּכְרַע הָאֻמְלָל תַּחְתָּיו כָּרֹעַ,

כִּי אָזַל כֹּחוֹ וַיֶּאֱסֹף רוּחֵהוּ.

אָז עַל הַסּוּס עָמְסוּ אֶת כָּל נִטְלֵהוּ,

גַּם עוֹר הַחֲמוֹר עוֹד הוֹסִיפוּ עָלֵיהוּ.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

חין ספורו של יהודה בורלא

מאת אברהם רגלסון (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

פורסם ב“הפועל הצעיר”, 22.9.1966

מספר בברכת-הטבע הוא יהודה בורלא: אָח לאותם בעלי-הסיפור בכל אומה ובכל דור, אשר, אם נמצא איש מהם בעדה קטנה יוצאת למרחקים להתיישב על אדמה חדשה, והם עושים חנייה בדרך; או בלקוּטה של עולי-רגל אל מקום קדוש, והם מבלים לילה גשוּם בפונדק אחד; או בקרב נופשים המתיישבים מסביב למדורה תחת רקיע-לילה; או בשבת-נוסעים בסאלוֹן של אונייה, חותרות בערפל בלב-ים – הרי זה האחד. אך פתח בשיחה, הכול בהסכם אינסטינקטיבי משתתקים, וכורים אָזניים לאמריו. והוא במוֹתק חורז מעשייה למעשייה, מקשר עלילה בעלילה, מסבך מקרה בלתי-צפוי בריקמה של גורל גזוּר-מראש. נושא אתו את המאזינים אל הרפתקאות בחבלי ארץ בלתי-נודעים, ומעוֹרר פליאות על שכאֵלו-בריות ישנן בעולם ושכאֵלוּ-מעשים נעשים תחת השמיים.

“בלי כוכב” אורג מעשה רומאנטי-לעילא בזוג-נאהבים בשבט בדווי; הוא – עבד עלוּם-מוֹצא לשיך אדיר ואכזרי, והיא – בת-השיך. עזה אהבתם כמוות, ונאמנה כחוקות שמש וירח, וסופה – הריגוֹת ונקמוֹת. כי נס הזוג הזה בעת התקבץ המונים-המונים בעיר-הקודש מאֶקה, טעם חיי-אושר בהיחבא בכפר נידח בהרי-סוריה, וחמת-השיך השיגתם, אותם ואת ילדיהם.

לא במישרין על ידי המחבר נמסר סיפור-המעשה, כי-אם מפי אותו העבד-לשעבר, עבּד שמו, בזיקנוּתו, לפני איש-שׂיחו היהודי; עבּד – מורה-דרך לשיירה של צבא ערבי בשירוּת המושל התורכי, והיהודי – מתורגמן בין המפקדים התורכיים ובין הערבים. נוסעת השיירה הצבאית דרך-המידבר מצריימה, בעת נסיון התורכים להדוף את האנגלים מעל תעלת-סואֶץ בימי מלחמת-העולם הראשונה. זה המסע הארוך במידבר, קשייו, תנועותיו ומנוחותיו, הם הרקע לשיח-השניים, המבקשים איש את חברת-רעהו בכל עת-מצוֹא; ועבּד, בהמשכים מתוך הפסקות, מסיח לפני ידידיו מעשים שהיו, המעיקים על נפשו עד היום.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.