מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

דָּג / חיים נחמן ביאליק

הִנֵּנִי, הִנֵּנִי

קָחֵנִי, תָּפְשֵׂנִי,

לַסִּיר הוֹרִידֵנִי,

וּבְאָבִי בַּשְּׁלֵנִי,

וּבְאָחִי מְלָחֵנִי,

וְאַחַר תֹּאכְלֵנִי.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

במוצאי-שבת-קודש

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

כדאי היה לראות את ר' שלמה-ליב “העובד” יושב במסיבת אנשי-שלומו, עורך שלוש-סעודות ונותן לשבת “תוספתה.”

והישיבה לא היתה בביתו דווקא, מפני שהוא היה עני מדוכא ואשתו היתה צעקנית גדולה, אינה מקבלת אורחים בסבר פנים יפות. הישיבה היתה תמיד בבית יחיאל’יק, חתן הגביר דמתא. אבל מה בכך? הלא רק החלה, הדגים ושיורי סעודת שחרית, שהם אוכלים, וגמיעה של יי"ש שהם שותים, היא של יחיאל’יק אבל הישיבה, השלוש-סעודות, “תוספת שבת” – כלום יש ליחיאל’יק זה, שהוא חצי-הדיוט וחצי-חסיד – כלום יש לו אחיזה בכל אלו? הישיבה היא של ר' שלמה-ליב העובד.

ומי שראה את הקיבוץ הקטן הזה יושבים צפופים וכפופים ומשיחים באנחות מקוטעות, בדיבורים בודדים, בחצאי-רמזים, בקטעי-ניגונים של דביקות, ראה בחוש, שבני ישראל, בזמן שעושים רצונו של מקום, הם עומדים למעלה מן הזמן. הם השליטים על הימים והלילות ועושים בהם כרצונם.

בחוץ כבר נפתחו החנויות, העלו נרות של חול, ובני אדם מתחילים יוצאים מתוך הבתים, רצים, זוחלים, נפגשים ומתנגשים איש ברעהו, לכאורה, בפנים מאירות ונהנות עוד מזיוה של שבת, אבל באמת, הדאגות, הסכסוכים, הקטטות ושנאה-וקנאה כבר מבצבצים מתוך הלבבות.

אבל מה לקיבוץ הנבדל הזה עם בני אדם הללו, שמניחים חיי-עולם ועוסקים בחיי-שעה.

ועל רקיע השמים כבר יצא ירח פגום ומאיר באור חולוני, והכוכבים נדחקים ומתנגשים כבריות שברחוב, וקורצים ומדברים דברי-חול.

אבל אין להם עסק לבני הקיבוץ הלז גם עם השמים. הם עומדים למעלה מן השמים. הם מתרפקים ומתחבקים תחת כסא-הכבוד, ונהנים מזיו השכינה, ומרגישים בסוד של “זעיר-אנפין.”

וסוף-כל-סוף הם צריכים לברך ברכת המזון ולהבדיל על הכוס.

וזו היא המצווה היחידה, שר' שלמה-ליב וקיבוצו אינם ממהרים לה ומחמיצים אותה בכל מה שאפשר.

אש ומים, כבר הראה הקדוש-ברוך-הוא נס שעירבבם יחד ויצא לו רקיע השמים.

אבל יגון ושמחה, חדווה ועצבות, יכול היה רק ר' שלמה-ליב לערב, ויצא לו ניגון של “הנה אל ישועתי.”

והיה ר' שלמה-ליב מבדיל על הכוס ומוציא את כולם. וכשחתם ר' שלמה-ליב “המבדיל בין קודש לחול,” והחברה ענו “אמן” – נשתתקו הכול. והיה נשמע רגעים אחדים כמו בת-קול מרחפת בבית ועולה ומתרחקת למעלה, למעלה, למעלה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.