מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אלף לילה ולילה: סיפור הדייג

מאת: יוסף יואל ריבלין

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אלף לילה ולילה: סִפּוּר הַדַּיָג / תרגם יוסף יואל ריבלין

סִפּוּר הַדַּיָג

שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָיָה אָדָם דַיָּג בָּא בַּיָּמִים, וְלוֹ אִשָּׁה וּשְׁלשָׁה בָנִים, וְהָיָה עָנִי מָרוּד. הָיָה נוֹהֵג לְהַשְׁלִיְך רִשְׁתּוֹ בְּכָל יוֹם אַרְבַּע פְּעָמִים וְלֹא יוֹתֵר. יוֹם אֶחָד יָצָא בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם לְחוֹפוֹ שֶׁל יָם. הִנִּיחַ קֻפָּתוֹ וְהִפְשִׁיל כֻּתָּנְתּוֹ, וְנִכְנַס לַיָּם, וְהִשְׁלִיךְ רִשְׁתּוֹ, וְהִמְתִּין עַד שֶׁשָּׁקְעָה בַמָּיִם, אָסַף חֲבָלֶיהָ וּמָצָא אוֹתָהּ כְּבֵדָה. מְשָׁכָהּ אֵלָיו וְלֹא יָכֹל לְהַעֲלוֹתָהּ. הֵבִיא קְצוֹתֶיהָ לַיַּבָּשָׁה וְתָקַע יָתֵד וְהִדֵּק אוֹתָהּ בּוֹ. פָּשַׁט בְּגָדָיו וְצָלַל בַּמַּיִם מִסָּבִיב לָרֶשֶׁת, וְלֹא פָסַק מִטַּפֵּל בָּהּ עַד שֶׁהֶעֱלָה אוֹתָהּ. שָׂמַח וְיָצָא וְלָבַשׁ בְּגָדָיו וּבָא אֶל הָרֶשֶׁת וּמָצָא בָהּ נִבְלַת חֲמוֹר שֶׁנָּקְבָה לוֹ רִשְׁתּוֹ. כְּשֶׁרָאָה כָךְ נִצְטָעֵר וְאָמַר: “אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָאַדִּיר” הוֹסִיף הַדַּיָּג וְאָמַר: “אָמְנָם פַּרְנָסָה זוֹ מֻפְלָאָה הִיא”. נָשָׂא קוֹלוֹ בְשִׁיר וְאָמַר:

הוֹי חוֹצֶה חֶשְׁכַּת לַיִל וַאֲבַדּוֹן,

קַצֵּר בַּעֲמָלֶךָ, כִּי לֹא בֶעָמָל הַמָּזוֹן.

רְאֵה אֶת הַיָּם, וְהַדַּיָּג טוֹרֵחַ

עַל מְזוֹנוֹ, עֵת כּוֹכַב לַיִל זוֹרֵחַ.

צָלַל בְּלֵב יָם, יַכּוּהוּ גַּלָּיו,

מִתְּנוּדוֹת רִשְׁתּוֹ לֹא יִשְׂטוּ מַבָּטָיו.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר בְּלֵילוֹ שָׂמֵחַ יָשַׁב,

בְּדָג חַכָּתוֹ חִכּוֹ נָקָב,

קְנֵהוּ מֶנּוּ אִישׁ לָן לֵילוֹ

מַחֲסֶה לוֹ בַקָּרָה, וְשָׁלוֹם בְּחֵילוֹ.

הַשֶּׁבַח לָאֵל הַנּוֹתֵן וְנוֹטֵל,

זֶה דָּג יָדוּג, וְזֶה אוֹתוֹ אוֹכֵל.

אַחַר-כָּךְ אָמַר: "הָבָה, אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁיֵּעָשֶׂה פֶלֶא, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה, וְנָשָׂא קוֹלוֹ וְשָׁר:

גַּם אִם נֻסֵּיתָ בְנִסָּיוֹן,

תּוֹחֶלֶת נָדִיב לְבַשׁ כַּשִּׁרְיוֹן.

בְּאָזְנֵי אָדָם אַל נָא תִּתְאוֹנֵן.

הֲלִפְנֵי לֹא יְרַחֵם עַל רַחוּם תִּתְלוֹנֵן?

הִתִּיר אוֹתָהּ מִן הָרֶשֶׁת, וְסָחַט הָרֶשֶׁת. כְּשֶׁגָּמַר לְסָחֲטָהּ פָּרַשׂ אוֹתָהּ וְצָלַל בַּיָּם וְאָמַר: “בְּשֵׁם אֱלֹהִים”, וְהִשְׁלִיךְ אוֹתָהּ בּוֹ. הִמְתִּין עַד שֶׁשָּׁקְעָה. מָשַׁךְ אוֹתָהּ וְהָיְתָה כְבֵדָה, וְנִטְלָה רָב מִבָּרִאשׁוֹנָה. דִּמָּה בְלִבּוֹ שֶׁדָּגִים בָּהּ, הִדֵּק אֶת הָרֶשֶׁת וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְיָרַד וְצָלַל וְעָסַק בָּהּ עַד שֶׁהִתִּירָה וְהֶעֱלָה אוֹתָהּ לַיַּבָּשָׁה וּמָצָא בָהּ כַּד גָּדוֹל מָלֵא חוֹל וָטִיט. כְּשֶׁרָאָה כָךְ נִצְטָעֵר וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְשִׁיר וְאָמַר:

הוֹי מוֹקֵד הַזְּמָן, הֶרֶף,

אַךְ אִם לֹא תֶרֶף, דְּעַךְ.

יָצָאתִי לְבַקֵּשׁ לְבֵיתִי טֶרֶף,

וָאֶמְצָא טַרְפִּי חָלַף הָלָךְ.

כַּמָּה בוֹעֲרִים כּוֹכָבָם מַזְהִיר,

וּמֵחֲכָמִים פָּנִים אַךְ הִסְתִּיר.

הִשְׁלִיךְ אֶת הַכַּד וְסָחַט רִשְׁתּוֹ וְנִקָּה אוֹתָהּ. בִּקֵּשׁ סְלִיחַת אֱלֹהִים וְהָלַךְ לַיָּם פַּעַם שְׁלִישִׁית. הִשְׁלִיךְ הָרֶשֶׁת וְהִמְתִּין עַד שֶׁשָּׁקְעָה. מְשָׁכָהּ וּמָצָא בָהּ שִׁבְרֵי זְכוּכִית וַעֲצָמוֹת. הִשְׁלִיכָם מִצְטָעֵר, בָּכָה וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְדִבְרֵי שִׁיר הַמְשׁוֹרֵר:

לֹא לְהַתִּיר וְלֹא לְקַשֵּׁר, כָּךְ הֵם הַמְּזוֹנוֹת.

וְאֵין תַּרְבּוּת וָדַעַת לַחְמְךָ לְךָ נוֹתְנוֹת.

קְצוּבִים בְּגוֹרָל גַּם הַמַּזָּל גַּם הַמָּזוֹן.

יֵשׁ אֶרֶץ דְּשֵׁנָה וְאֶרֶץ שֻׁלַּח בָּהּ רָזוֹן.

הוֹלֵךְ קוֹמְמִיּוּת תָּכֹפְנָה תַּהְפּוּכוֹת זְמָן הוֹדוֹ.

וְתִשֶּׂאנָה רֹאשׁ אִישׁ בְּאֵין כָּל זְכוּת בְּיָדוֹ.

הוֹי מָוֶת, סוּרָה אֵלַי, כִּי אֵין טוֹב בַּחַיִּים מֵאָז

שָׁפַל הַנֶּשֶׁר וְיָרַד, וַיִּגְבַּהּ בַּר אַוָּז.

וְאַל יַפְלִיאֲךָ, כִּי תִרְאֶה אִישׁ הַמַּעֲלָה

הֶעֱנִי, וְאִישׁ מַחֲסוֹר בְּעָשְׁרוֹ עָלָה.

יֵשׁ עוֹף מְעוֹפֵף מִמִּזְרָח אֶרֶץ עַד מַעֲרָבָה

וְשֵׁנִי עָזַב קֵן לֹא עָרָב, וְלוֹ כָּל טוֹבָה עָרָבָה.

נָשָׂא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמָר: “אֱלֹהִים, אַתָּה יָדַעְתָּ שֶׁאֵין אֲנִי מַשְׁלִיךְ רִשְׁתִּי בְּשׁוּם יוֹם אֶלָּא אַרְבַּע פְּעָמִים, וּכְבָר הִשְׁלַכְתִּי שָׁלשׁ וְלֹא עָלָה בְיָדִי כְלוּם. תֶּן לִי אֱלֹהִים בַּפַּעַם הַזֹּאת מְזוֹנִי”. קָרָא בְּשֵׁם אֱלֹהִים וְהִשְׁלִיךְ הָרֶשֶׁת לַיָּם וְהִמְתִּין עַד שֶׁשָּׁקְעָה וּמְשָׁכָהּ וְלֹא יָכוֹל לְמָשָכהּ, שֶׁדָּבְקָה לַקַּרְקָע. אָמַר: “אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים”. נָשָׂא קוֹלוֹ בְדִבְרֵי הַמְשׁוֹרֵר וְאָמָר:

אָבוּז לָעוֹלָם אִם הָיָה כָזֶה.

רַק צָרָה וָפֶגַע תּוֹכוֹ אֶחֱזֶה.

אִם זַכּוּ חַיִּים לְאִישׁ בְּבֹקֶר הַיּוֹם,

הִשְׁקוּהוּ לָעֶרֶב כּוֹס יָגוֹן עַד תֹּם.

הֵן אַתָּה הוּא אֲשֶׁר בֶּאֱמֹר: "מִי אָדָם

הַמְאֻשָּׁר בַּחַיִּים?" “הוּא זֶה” עָנוּ כֻלָם.

פָּשַׁט בְּגָדָיו וְצָלַל וְהִתְחִיל עוֹסֵק בָּרֶשֶׁת עַד שֶׁהוֹצִיאָהּ לַיַּבָּשָׁה. פָּתַח אוֹתָהּ וּמָצָא בָהּ קֻמְקוּם נְחשֶׁת קָלָל מָלֵא וּפִיו חָתוּם בְּעוֹפֶרֶת, וְעָלָיו חוֹתָמוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ שְׁלֹמֹה בֶּן-דָּוִד עַל שְׁנֵיהֶם הַשָּׁלוֹם. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ הַדַּיָּג שָׂמַח וְאָמָר: “הֲרֵי אֲנִי מוֹכְרוֹ בְשׁוּק הַצּוֹרְפִים, שֶׁשָּׁוְיוֹ הוּא עֲשָׂרָה דִינָרִים זָהָב”. הֵנִיף אוֹתוֹ וּמְצָאוֹ כָּבֵד וְסָתוּם. אָמַר בְּלִבּוֹ: “מִי יוֹדֵעַ מַה בְּקֻמְקוּם זֶה, הֲרֵינִי פּוֹתְחוֹ וְרוֹאֶה מַה בְּתוֹכוֹ, וְאַחַר-כָּךְ אֲנִי מוֹכְרוֹ”. הוֹצִיא סַכִּין וְעָסַק בָּעֹפֶרֶת עַד שֶׁהֱסִירָהּ מִן הַקֻּמְקוּם, שָׂם אוֹתוֹ מִן הַצַּד עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע, וְטִלְטֵל אוֹתוֹ לְהָרִיק מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ. לֹא יָרַד מִתּוֹכוֹ כְּלוּם. תָּמַהּ תְּמִיהָה גְדוֹלָה.

פִּתְאֹם יָצָא עָשָׁן מִן הַקֻּמְקוּם וְעָלָה עַד לְעַנְנֵי שָׁמַיִם, וְהִתְפַּשֵּׁט עַל פְּנֵי הָאָרֶץ; וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁהִגִּיעַ הֶעָשָׁן לְשִׂיאוֹ הִתְעַבָּה וְהִתְנָעֵר, וְנֶהְפַּךְ לְשֵׁד, רֹאשׁוֹ מַגִּיעַ לֶעָבִים וְרַגְלָיו בַּעֲפַר הָאָרֶץ. רֹאשׁוֹ כְּכִפָּה וְיָדָיו כְּמִזְרוֹת וְרַגְלָיו כִּתְרָנִים, פִּיו כִּמְעָרָה וְשִׁנָּיו כִּסְלָעִים, נְחִירָיו כְּקַנְקַנִּים וְעֵינָיו כִּמְנוֹרוֹת וּמַבָּטוֹ זוֹעֵף וּמֵפִיץ אֵימוֹת. כְּשֶׁרָאָה הַדַּיָּג שֵׁד זֶה חָשַׁךְ עוֹלָמוֹ בַּעֲדוֹ. וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ הַשֵּׁד אָמָר: “אֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים וּשְׁלֹמֹה נְבִיא אֱלֹהִים”. הוֹסִיף הַשֵּׁד וְאָמַר: “נְבִיא אֱלֹהִים, אַל תַּהַרְגֵנִי, הֲרֵי לֹא אָשׁוּב עוֹד לַמְרוֹת דְּבָרֶיךָ. כָּל אֲשֶׁר תְּצַוֶּה אוֹתִי אֲמַלֵּא”. אָמַר לוֹ הַדַּיָּג: “מוֹרֵד, אַתָּה אוֹמֵר שְׁלֹמֹה נְבִיא אֱלֹהִים? וַהֲרֵי שְׁלֹמֹה מֵת מִזְּמַן אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה. וַאֲנַחְנוּ בְּאַחַרִית הַיָּמִים. מַהוּ סִפּוּרְךָ, וּמַהוּ שֶׁאֵרַע לָךְ, וּמַהִי סִבַּת כְּנִיסָתְךָ לְתוֹךְ קֻמְקוּם זֶה?” כְּשֶׁשָּׁמַע הַמּוֹרֵד אֶת דִּבְרֵי הַדַּיָּג אָמָר: “אֵין אֱלוֹהַּ אֶלָּא אֱלֹהִים. הִתְבַּשֵּׂר, הַדַּיָּג, בְּטוֹבָה”. אָמַר הַדַּיָּג: “מַה הַטּוֹבָה שֶׁאַתָּה מְבַשְׂרֵנִי?” אָמָר: “שֶׁאֲמִיתְךָ בְּשָׁעָה זוֹ בָּרָעָה שֶׁבַּמִּיתוֹת”. אָמַר הַדַּיָּג: “רָאוּי אַתָּה עַל בְּשׂוֹרָתְךָ זֹאת שֶׁלֹּא תִּרְאֶה טוֹב. אַתָּה הַמְגֻנֶּה שֶׁבַּשֵּׁדִים, אַל תִּמְצָא לְךָ סִתְרָה. עַל שׁוּם מַה תַּהַרְגֵנִי, וּמַהוּ הַגּוֹרֵם לְמִיתָתִי. הֲרֵי הִצַּלְתִּיךָ מִן הַקֻּמְקוּם וְהִמְלַטְתִּי אוֹתְךָ מִתְּהוֹמוֹת יָם, וְהוֹצֵאתִיךָ לַיַּבָּשָׁה”. אָמַר הַשֵּׁד: “בְּרֹר לָךְ אֶת הַמִּיתָה שֶׁתָּמוּת בָּהּ, וְהַהֶרֶג שֶׁתֵּהָרֵג”. אָמַר הַדַּיָּג: “מַה פִּשְׁעִי שֶׁיִּהְיֶה זֶה גְמוּלִי מִיָּדֶךָ?” אָמַר הַשֵׁד: “שְׁמַע סִפּוּרִי, הַדַּיָּג”. אָמַר הַדַּיָּג: “דַּבֵּר, וְקַצֵּר בִּדְבָרִים, שֶׁנִּשְׁמָתִי הִגִּיעָה לְאַפִּי”.

אָמַר: "דַּע, הַדַּיָּג, שֶׁאֲנִי מִן הַשֵּׁדִים הַכּוֹפְרִים, וּמָרִיתִי אֶת פִּי שְׁלֹמֹה בֶּן-דָּוִד עַל שְׁנֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, אֲנִי וְצַכַ’ר הַשֵּׁד.

שָׁלַח אֵלַי אֶת הַמִּשְׁנֶה שֶׁלּוֹ אֶת אָצָף בֶּן בְּרַכְיָה, וֶהֱבִיאַנִי בְעַל-כָּרְחִי. וְהוֹבִילַנִי כָבוּל בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת כְּשֶׁאֲנִי כוֹעֵס, עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי, וְהֶעֱמִידַנִי לְפָנָיו. כְּשֶׁרָאַנִי שְׁלֹמֹה, לָחַשׁ עָלַי, וְהִצִּיעַ לְפָנַי לִהְיוֹת מַאֲמִין וּלְצַיֵּת. סֵרַבְתִּי. צִוָּה לְהָבִיא קֻמְקוּם זֶה וַחֲבָשַׁנִי בְּתוֹכוֹ וְסָתַם עָלַי בְּעוֹפֶרֶת וְחָתַם בְּחוֹתַם הַשֵּׁם הַמְפֹרַשׁ. וְצִוָּה לַשֵּׁדִים וּנְטָלוּנִי וֶהֱטִילוּנִי לְאֶמְצַע הַיָּם. שָׁהִיתִי מֵאָה שָׁנָה וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי: “כָּל מִי שֶׁמַּצִּילֵנִי אֲנִי מַעֲשִׁיר אוֹתוֹ עשֶׁר עוֹלָם”. יָצְאָה מֵאָה רִאשׁוֹנָה וְלֹא הִצִּילַנִי אָדָם. נִכְנְסָה מֵאָה שְׁנִיָּה וְאָמַרְתִּי: כָּל מִי שֶׁמַּצִּילֵנִי אֲנִי פוֹתֵחַ לְפָנָיו אוֹצְרוֹת הָאֲדָמָה". וְלֹא הִצִּילַנִי אָדָם. עָבְרוּ עָלַי אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה אֲחֵרוֹת. וְאָמַרְתִּי: “כָּל מִי שֶׁמַּצִּילֵנִי, הֲרֵינִי מְמַלֵּא לוֹ שָׁלשׁ מִשְׁאָלוֹת”, וְלֹא הִצִּילַנִי אָדָם. כָּעַסְתִּי כַעַס גָּדוֹל וְאָמַרְתִּי בְּלִבִּי: “כָּל מִי שֶׁמַּצִּילֵנִי מֵעַכְשָׁו, הֲרֵינִי הוֹרְגוֹ, וְנוֹתֵן בְּיָדָיו הַבְּרֵירָה לִבְרֹר לוֹ מִיתָתוֹ. וַהֲרֵי הִצַּלְתַּנִי וְנָתַתִּי בְּיָדְךָ הַבְּרֵירָה לִבְרֹר לְךָ מִיתָתְךָ”.

כְּשֶׁשָּׁמַע הַדַּיָּג דִּבְרֵי הַשֵּׁד, אָמַר: “מִפִּלְאֵי אֱלֹהִים הוּא. לֹא בָאתִי אֲנִי לְהַצִּילְךָ אֶלָּא בְיָמִים אֵלּוּ”. הוֹסִיף וְאָמַר: “חוּסָה עָלַי וְאַל תַּהַרְגֵנִי, שֶׁיָּחוּס אֱלֹהִים עָלֶיךָ וְלֹא יַהַרְגֶךָ, וְאַל תְּכַלֵּנִי שֶׁלֹּא יַשְׁלִיט אֱלֹהִים עָלֶיךָ מִי שֶׁיְכַלֶּה אוֹתְךָ”. אָמַר הַמּוֹרֵד: “אֵין דֶּרֶךְ אֶלָּא שֶׁאַהֲרָגֶךָ. בְּרֹר לְךָ אִם כֵּן, בְּחַסְדִּי עִמָּךְ, אֶת הַמִּיתָה שֶׁתָּמוּת בָּהּ”. כְּשֶׁנִּתְבָּרֵר לַדַּיָּג שֶׁגְּמוּרָה הִיא אֶצְלוֹ לְהָרְגוֹ, פָּנָה לַשֵּׁד וְאָמַר: “חוּסָה עָלַי, גְּמוֹל עָלַי טוֹבָה שֶׁשִּׁחְרַרְתִּיךָ”. אָמַר הַשֵּׁד: “וַהֲרֵי אֲנִי אֵינִי הוֹרְגֶךָ אֶלָּא עַל שֶׁהִצַּלְתָּנִי”. אָמַר לוֹ הַדַּיָּג: "נְשִׂיא הַשֵּׁדִים, הֲיִתָּכֵן שֶׁאֶעֱשֶׂה עִמְּךָ טוֹבָה וּתְשַׁלֵּם לִי רָעָה? אָמְנָם לֹא כָזָב דִּבֵּר הַמָּשָׁל:

פָּעַלְנוּ טוֹבָה וַיִּגְמְלוּנוּ הָפְכָּהּ.

אַךְ זֶה, חֵי-אָנִי מַעַשׂ פּוֹשֵׁעַ וְרֵיקָא.

וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב לְמִי שֶׁאֵינוֹ הוֹגֵן,

גְּמוּלוֹ כִּגְמוּל לַצָּבוּעַ יְהִי מָגֵן.

כְּשֶׁשָּׁמַע הַשֵּׁד דְּבָרָיו, אָמַר לוֹ. “אַל תִּשְׁהֶה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אֶלָּא מִיתָתֶךָ”. אָמַר הַדַּיָּג בְּלִבּוֹ: “זֶהוּ שֵׁד וַאֲנִי בֶּן-אָדָם שֶׁנָּתַן לִי אֱלֹהִים שֵׂכֶל שָׁלֵם. הֲרֵינִי מַעֲרִים עָלָיו לְהַשְׁמִידוֹ, וְשִׂכְלִי הוּא שֶׁיַּעֲמוֹד לִי לְהַעֲרִים עָלָיו וְעַל רָעָתוֹ”. אָמַר לַשֵּׁד: “גְּמוּרָה הִיא מֵעִמְּךָ לְהָרְגֵנִי?” אָמַר: “הֵן”. אָמַר לוֹ: “מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי בַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ הֶחָקוּק עַל טַבַּעְתּוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה בֶּן-דָּוִד עַל שְׁנֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל מִמְּךָ דָּבָר וְתַגֵּד לִי הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ”. אָמַר: “מוּטָב”. וּמִשּׁוּם שֶׁשָּׁמַע שֶׁהִזְכִּירוּ אֶת הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ נִרְעַד וְנִרְעָשׁ וְאָמַר: “שְׁאַל וְקַצֵּר בִּדְבָרִים”. אָמַר לוֹ: אַתָּה הָיִיתָ בְּקֻמְקוּם זֶה, בְּשָׁעָה שֶׁהַקֻמְקוּם אֵינֹו מֵכִיל אֲפִלּוּ יָד שֶׁלְּךָ וְלֹא רֶגֶל שֶׁלְּךָ, וְכֵיצַד זֶה הֱכִילְךָ כֻּלְּךָ?". אָמַר הַשֵּׁד: “כְּלוּם אֵין אַתָּה מַאֲמִין שֶׁהָיִיתִי בוֹ?” אָמַר הַדַּיָּג: “לֹא אַאֲמִין לְךָ לְעוֹלָם עַד שֶׁלֹּא אֶרְאֶה אוֹתְךָ בְּתוֹכוֹ בְּעֵינָי”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָרְבִיעִי אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָהּ: “סַפְּרִי לָנוּ אֶת סוֹף הַסִּפּוּר, אִם אֵין הַשֵּׁנָה תּוֹקַפְתֵּךְ”. פָּתְחָה וְאָמְרָה:

" שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַדַּיָּג אָמַר לַשֵּׁד: “לֹא, אֵינִי מַאֲמִין לְךָ עַד שֶׁלֹּא אֶרְאֶה אוֹתְךָ בְּתוֹכוֹ בְּעֵינָי”. הִתְנוֹדֵד הַשֵּׁד וְהָפַךְ עָשָׁן עַל פְּנֵי הַיָּם. הִתְעַבָּה הֶעָשָׁן, וְקִמְעָה קִמְעָה הִתְכַּנֵּס לְתוֹךְ הַקֻּמְקוּם עַד שֶׁנִּכְנַס לְתוֹכוֹ כֻּלּוֹ. הִזְדָּרֵז הַדַּיָּג וְנָטַל פְּקַק הָעוֹפֶרֶת שֶׁעָלֶיהָ הַחוֹתֶמֶת, וּפִקֵּק בּוֹ אֶת פִּי הַקֻּמְקוּם, וְקָרָא לַשֵּׁד וְאָמַר לוֹ: "בְּרֹר לְעַצְמְךָ, בְּחַסְדִּי, אֶת הַמִּיתָה שֶׁתָּמוּת בָּהּ. חֵי- אֱלֹהִים שֶׁאֲנִי מַטִּילְךָ לְיָם זֶה, וּבוֹנֶה לִי כָאן בָּיִת, וְכָל מִי שֶׁיָּבוֹא לְכָאן אֲנִי מְעַכְּבוֹ שֶׁלֹּא יָדוּג בְּכָאן, וְאוֹמֵר לוֹ: “כָּאן שֵׁד, שֶׁכָּל מִי שֶׁיַּעֲלֵהוּ, יִתֵּן לְפָנָיו שֶׁיִּבְרֹר לוֹ לְעַצְמוֹ אֶת הַמִּיתָה שֶׁיָּמוּת בָּהּ וְאֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁיַּהֲרֹג אוֹתוֹ”.

כְּשֶׁשָּׁמַע הַשֵּׁד דִּבְרֵי הַדַּיָּג וְרָאָה עַצְמוֹ חָבוּשׁ, בִּקֵּשׁ לָצֵאת וְלֹא יָכוֹל, שֶׁחוֹתָמוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה עִכֵּב בַּעֲדוֹ. הִכִּיר בַּדָּבָר שֶׁהַדַּיָּג הֶעֱרִים עָלָיו וְאָמַר: “לֹא עָשִׂיתִי עִמְּךָ אֶלָּא שְׂחוֹק”. אָמַר לוֹ הַדַּיָּג: “מְשַׁקֵּר אַתָּה, הַבָּזוּי שֶׁבַּשֵּׁדִים וְהַמְכֹעָר וְהַשָּׁפָל שֶׁבָּהֶם”. הוֹלִיךְ הַדַּיָּג אֶת הַקֻּמְקוּם לְעֵבֶר הַיָּם. קָרָא הַשֵּׁד: “לֹא, לֹא”. אָמַר הֶַדַּיָּג: “הֵן, הֵן”. חִנֵּן הַשֵּׁד קוֹלוֹ, וְהִתְרַפֵּס וְאָמַר: “מַהוּ שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמִּי, דַּיָּג?” אָמַר לוֹ: “רְצוֹנִי לְהָטִיל אוֹתְךָ לַיָּם. וְאִם עָמַדְתָּ בוֹ אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה, הֲרֵינִי עוֹשֶׂה אוֹתְךָ שֶׁתַּעֲמֹד בּוֹ עַד לְיוֹם הַדִּין. וְכִי לֹא אָמַרְתִּי לְךָ הַשְׁאִירֵנִי בַּחַיִּים, שֶׁיַּשְׁאֵר אֱלֹהִים אוֹתְךָ בַּחַּיִּים, וְלֹא חָפַצְתָּ אֶלָּא לִגְמֹל לִי רָעָה. עַכְשָׁו נָתַן אוֹתְךָ אֱלֹהִים בְּיָדִי וְהֶעֱרַמְתִּי עָלֶיךָ”. אָמַר לוֹ הַשֵּׁד: “פְּתַח לִי שֶׁאֶעֱשֶׂה עִמְּךָ טוֹבָה”. אָמַר לוֹ הַדַּיָּג: "מְשַׁקֵּר אַתָּה, אָרוּר. דּוֹמִים אָנוּ, אֲנִי וְאַתָּה לְמִשְׁנֶה הַמֶּלֶךְ יוּנָאן וְהֶחָכָם דּוּבָּאן. אָמַר הַשֵּׁד: “וּמַה הוּא שֶׁהָיָה בְּמִשְׁנֶה הַמֶּלֶךְ יוּנָאן וְהֶחָכָם דּוּבָּאן?” פָּתַח הַדַּיָּג וְאָמַר:

סִפּוּר מִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ יוּנָאן

דַּע הַשֵּׁד, שֶׁהָיָה בְיָמִים רִאשׁוֹנִים שֶׁעָבְרוּ וּבְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת שֶׁחָלְפוּ בִּמְדִינַת פָּרַס וּבְאֶרֶץ רוּמָאן מֶלֶךְ וּשְׁמוֹ יוּנָאן. וְהָיָה לוֹ הוֹן רַב וְצָבָא וְחַיִל וְכָבוֹד וּמִשְׁמָרוֹת מִכָּל הָאֻמּוֹת. לָקָה בְגוּפוֹ בְצָרַעַת, וְנִלְאוּ הָרוֹפְאִים וְהַחֲכָמִים לְרַפְּאוֹ, וְלֹא הוֹעִילוּ לוֹ לֹא רְפוּאוֹת וְלֹא סַמִּים שֶׁהִשְׁקוּהוּ וְלֹא אֲבָקוֹת וְלֹא מְשָׁחוֹת שֶׁמְּשָׁחוּהוּ. לֹא הָיָה שׁוּם רוֹפֵא יָכוֹל לְרַפְּאוֹ.

נִכְנַס לִמְדִינַת הַמֶּלֶךְ יוּנָאן חָכָם גָּדוֹל, זָקֵן וּבָא בַיָּמִים. וְשֵׁם הָרוֹפֵא דּוּבָּאן. וְהָיָה יוֹדֵעַ בְּסִפְרֵי יָוָן וּפָרַס וְרוֹמָא וַעֲרָב וְסוּרְיָה, וְיָדַע חָכְמַת הָרְפוּאָה וְחָכְמַת הַכּוֹכָבִים, וְהָיָה בָקִי בִיסוֹדוֹת חָכְמָתָם וְחֻקּוֹת עִנְיָנָם וְתוֹעַלְתָּם וְנִזְקָם, וְהָיָה יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַצְּמָחִים וְהָעֲשָׂבִים הַמּוֹעִילִים וְהַמַּזִּיקִים וְיָדַע מַדַּע הַפַּלְסָפָה וְכָל מַדָּעֵי הָרְפוּאָה וְזוּלָתָם. נִכְנַס חָכָם זֶה לַמְּדִינָה, וְלֹא עָמַד בָּהּ יָמִים מְעַטִּים, עַד שֶׁשָּׁמַע בְּעִנְיָן הַמֶּלֶךְ וּמַה שֶׁקָּרָה לוֹ בְּגוּפוֹ מִן הַצָּרַעַת, שֶׁנִּגְּעוֹ בָהּ אֱלֹהִים, וְשֶׁהָרוֹפְאִים וְאַנְשֵׁי הַמַּדָּע נִלְאוּ לְרַפְּאוֹ. כְּשֶׁשָּׁמַע הֶחָכָם כָּךְ, שָׁהָה לַיְלָה תָּפוּס בְּמַחֲשָׁבוֹת. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר וְהֵאִיר אוֹרוֹ וְהִזְהִיר, וְהָיְתָה הַחַמָּה תַמָּה בַהֲדַר יִפְעָתָהּ, לָבַשׁ אֶת הַמְפֹאָרִים בִּבְגָדָיו וְנִכְנַס אֶל הַמֶּלֶךְ יוּנָאן וְנָשַׁק הָאָרֶץ לְפָנָיו וּבֵרַךְ אוֹתוּ בַאֲרִיכוּת יָמִים וְכָבוֹד וָעשֶׁר, בְּדִבְרֵי חֵן, וְהוֹדִיעוֹ מִי הוּא וְאָמָר: “הַמֶּלֶךְ, שָׁמַעְתִּי בְעִנְיָן הַצָּרָה שֶׁבָּאָה עָלֶיךָ בִּגְלַל זֶה שֶׁבְּגוּפְךָ, וְשֶׁרַבִּים מִן הָרוֹפְאִים לֹא מָצְאוּ עֵצָה לַהֲסִירָהּ מִמְּךָ. וַהֲרֵי אֲנִי מְרַפֵּא אוֹתְךָ, הַמֶּלֶךְ, מִבְּלִי שֶׁאַשְׁקֶה אוֹתְךָ סַמִּים וּמִבְּלִי שֶׁאֶמְשַׁח אוֹתְךָ בְּמִשְׁחָה”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ יוּנָאן דְּבָרָיו תָּמַהּ וְאָמַר לוֹ: “כֵּיצַד תַּעֲשֶׂה? וְהָאֱלֹהִים, אִם תְּרַפְּאֵנִי, הֲרֵינִי מַעֲשִׁיר אוֹתְךָ וְעַד נִינְךָ וְנֶכְדֶּךָ, וְאֵיטִיב עִמְּךָ, וְכָל מַה שֶּׁתְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְךָ הוּא, וְתִהְיֶה בְאוֹכְלֵי שֻׁלְחָנִי וַאֲהוּבִי”. הִלְבִּישׁוֹ הַמֶּלֶךְ בֶּגֶד פְּאֵר וְהֵיטִיב לוֹ וְאָמַר לוֹ: “כְּלוּם תְּרַפֵּא אוֹתִי מֵחֹלִי זֶה מִבְּלִי מַשְׁקֶה סַמִּים וּמִבְּלִי מִשְׁחָה?” אָמַר הֶחָכָם: “הֵן, מְרַפֵּא אֲנִי אוֹתְךָ”. הִתְפַּלֵּא הַמֶּלֶךְ תַּכְלִית הַהִתְפַּלְּאוּת וְאָמַר: “רוֹפֵא, מָתַי יִהְיֶה זֶה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לִי? לְכַמָּה יָמִים וּלְכַמָּה זְמָן? הִזְדָּרֵז בְּנִי, בַדָּבָר”. אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וְכִפְקֻדָּתְךָ אֶעֱשֶׂה”.

יָרַד לַמְּדִינָה וְשָׂכַר לוֹ בַיִת וְשָׂם בְּתוֹכוֹ סְפָרָיו וְסַמֵּי רְפוּאוֹתָיו וְעִקָּרֵי הַמַּרְפֵּא שֶׁלּוֹ. בָּחַר לוֹ אֶת הַסַּמִּים וְהָעִקָּרִים וְעָשָׂה לוֹ מֵהֶם שַׁרְבִיט. עָשָׂה אוֹתוֹ נָבוּב, וְתִקֵּן לוֹ בֵּית-יָד. וְסִדֵּר לוֹ כַדּוּר כְּפִי שֶׁיָּדַע. אַחֲרֵי שֶׁעָשָׂה כָל זֶה וְגָמַר מְלַאכְתּוֹ, עָלָה אֶל הַמֶּלֶךְ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי. נִכְנַס אֵלָיו וְנָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וְצִוָּהוּ שֶׁיִּרְכַּב אֶל מִגְרַשׁ מֵרוֹץ-הַסּוּסִים, וְשֶׁיְשַׂחֵק בַּכַּדּוּר וּבַשַׁרְבִיט. יָצְאוּ עִמּוֹ הַנְּסִיכִים וְשׁוֹמְרֵי הַסַּף וְהַמִּשְׁנִים וְרַבֵּי הַמְּלוּכָה. וְאַךְ יָשַׁב הַמֶּלֶךְ הָכֵן עַל מְקוֹמוֹ, נִגַּשׁ אֵלָיו הֶחָכָם דּוּבָּאן, וְהוֹשִׁיט לוֹ הַשַּׁרְבִיט וְאָמָר: “טוּל שַׁרְבִיט זֶה וְתָפְסֵהוּ בִמְלֹא כַפְּךָ, כָּזֹאת. וְעַכְשָׁו רְכַב אֶל הַמִּגְרָשׁ וְשֵׁב הָכֵן עַל הַסּוּס וְהַכֵּה בַכַּדּוּר עַד שֶׁיָּזִיעוּ כַּף יָדְךָ וְגוּפֶךָ, וְיַעֲבֹר הַסַּם דֶּרֶךְ כַּף יָדְךָ וְיִתְפַּשֵּׁט בְּכָל גּוּפֶךָ. וּכְשֶׁתִּגְמֹר, אַחֲרֵי שֶׁיַּחְדֹּר הַסַּם בְּכָל גּוּפְךָ, תַּחֲזֹר לְאַרְמוֹנְךָ, וְתִכָּנֵס אַחֲרֵי זֶה לְבֵית-הַמֶּרְחָץ, וְתִתְרַחֵץ וְתִישַׁן, שֶׁכְּבָר רָפָא לְךָ, וְשָׁלוֹם”.

אוֹתָהּ שָׁעָה נָטַל הַמֶּלֶךְ יוּנָאן אוֹתוֹ שַׁרְבִיט מִיַּד הָרוֹפֵא וּתְפָסוֹ בְיָדוֹ וְרָכַב עַל סוּסוֹ. יָרוּ הַכַּדּוּר לְפָנָיו וְהָלַךְ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִדְבִּיקוֹ וְהִכָּה בוֹ בְכֹחַ, אַחֲרֵי שֶׁתָּפַס בִּמְלֹא כַפּוֹ אֶת קְנֵה הַשַּׁרְבִיט. לֹא פָסַק מֵהַכּוֹת בּוֹ בַכַּדּוּר וּמֵרוּץ אַחֲרָיו עַל סוּסוֹ, מוֹסִיף וּמַכֶּה, עַד שֶׁהֵזִיעָה כַף יָדוֹ וְכָל גּוּפוֹ, וְהִתְפַּשֵּׁט בְּגוּפוֹ הַסַּם מִן הַשַּׁרְבִיט. הִכִּיר הֶחָכָם דּוּבָּאן שֶׁהַסַּם נִתְפַּשֵּׁט בְּגוּפוֹ. צִוָּהוּ לַחֲזֹר לְאַרְמוֹנוֹ וּלְהִכָּנֵס לְבֵית-הַמֶּרְחָץ. חָזַר הַמֶּלֶךְ יוּנָאן תֵּכֶף וּמִיָּד, וְצִוָּה לְפַנּוֹת לוֹ אֶת בֵּית-הַמֶּרְחָץ, וּפִנּוּ לוֹ. נִזְדָּרְזוּ מְשָׁרְתֵי חֲדַר-מִשְׁכָּבוֹ וּמִהֲרוּ עֲבָדָיו וְהֵכִינוּ לַמֶּלֶךְ בְּגָדָיו. נִכְנַס לְבֵית-הַמֶּרְחָץ וְהִתְרַחֵץ יָפֶה יָפֶה וְלָבַשׁ בְּגָדָיו בְּתוֹךְ בֵּית-הַמֶּרְחָץ. יָצָא מִתּוֹכוֹ וְרָכַב לְאַרְמוֹנוֹ וְיָשֵׁן בּוֹ.

זֶה הוּא מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָן הַמֶּלֶךְ יוּנָאן. וְאוּלָם מַה שֶׁהָיָה מֵעִנְיָן הֶחָכָם דּוּבָּאן, הֲרֵי חָזַר לְבֵיתוֹ וְלָן שָׁם. וּכְשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר, עָלָה אֶל הַמֶּלֶךְ וּבִקֵּשׁ רְשׁוּת לָבוֹא לְפָנָיו, וְנָתְנוּ לוֹ לְהִכָּנֵס. נִכְנַס וְנָשַׁק בָּאָרֶץ לְפָנָיו וְרָמַז עַל הַמֶּלֶךְ בְּנָשְׂאוֹ קוֹלוֹ בְּבָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:

פָּרְחָה הַנְּדִיבוּת בְּהָדָר, בְּהִקָּרְאֲךָ אָב לָהּ,

וּבְקָרְאָהּ יוֹם אֶחָד לְזוּלָתְךָ לֹא אָבָה לָהּ.

הוֹי אֲדוֹן הַפָּנִים, אֲשֶׁר אוֹרוֹתָיו זִיו,

יְפַלְּשׁוּ בְחֶשְׁכַּת אֵימִים לָהֶם נְתִיב –

אַל יִכְלוּ מִפָּנֶיךָ זֹהַר וָאוֹרָה,

לְמַעַן לֹא נִרְאֶה פְּנֵי זְמַן בְּמוֹרָא.

הִשְׁפַּעְתָּ חַסְדֶּךָ וְטוֹבָה לִי הִפְלֵיתָ.

כֶּעָנָן פָּעֳלֶךָ, אֶרֶץ צְחִיחָה הִשְׁקֵיתָ,

וַתְּפַזֵּר הוֹן יָקָר מְרוֹמִים לַעֲלוֹת,

עֲדֵי הִשַּׂגְתָּ מִן הַזְּמַן רֹאשׁ הַפְּסָגוֹת.

כְּשֶׁגָּמַר שִׁירוֹ, הִתְנַשֵּׂא הַמֶּלֶךְ וְקָם עַל רַגְלָיו, וְחִבֵּק אוֹתוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ לְצִדּוֹ וְהִלְבִּישׁוֹ בִגְדֵי פְאֵר. שֶׁכָּךְ הָיָה: כְּשֶׁיָּצָא הַמֶּלֶךְ מִבֵּית-הַמֶּרְחָץ. הִסְתַּכֵּל בְּגוּפוֹ וְלֹא מָצָא בוֹ כְלוּם מִן הַצָּרַעַת. וְהָיָה גוּפוֹ נָקִי כַכֶּסֶף הַלָּבָן, וְשָׂמַח עַל זֶה תַּכְלִית שִׂמְחָה וְרָחַב לִבּוֹ וְרָוַח לוֹ. וּכְשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר נִכְנַס אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ וְיָשַׁב עַל כִּסְאוֹ וְנִכְנְסוּ אֵלָיו שׁוֹמְרֵי הַסַּף וְרַבֵּי הַמְּלוּכָה, וְנִכְנַס אֵלָיו הֶחָכָם דּוּבָּאן. וּכְשֶׁרָאָהוּ, קָם חִישׁ לִקְרָאתוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ לְצִדּוֹ. עָרְכוּ הַשֻּׁלְחָנוֹת בְּמַטְעַמִּים וְאָכַל בְּחֶבְרָתוֹ, וְלֹא פָסַק מֵהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמּוֹ כָל יוֹמוֹ. כְּשֶׁבָּא הַלַּיְלָה נָתַן לֶחָכָם דּוּבָּאן אַלְפַּיִם דִּינָר מִלְּבַד הַלְּבוּשׁ וְהַמַּתָּנוֹת, וְהִרְכִּיבוֹ עַל סוּסוֹ חֲזָרָה לְבֵיתוֹ. וְהָיָה הַמֶּלֶךְ יוּנָאן מִתְפַּלֵּא וְאוֹמֵר: “הֲרֵי זֶה רִפֵּא אֶת גּוּפִי מִבַּחוּץ מִבְּלִי שֶׁמָּשַׁח אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בְמִשְׁחָה. וְהָאֱלֹהִים, אֵין זוֹ אֶלָּא חָכְמָה מֻפְלָאָה. חַיָּב אֲנִי לְהֵיטִיב לָאִישׁ הַזֶּה וּלְכַבְּדוֹ וְלָקַחַת אוֹתוֹ אֵלַי לָשֶׁבֶת אִתִּי וְלִהְיוֹת לְרֵעַ לִי כָּל הַיָּמִים”. בִּלָּה הַמֶּלֶךְ יוּנָאן אֶת הַלַּיְלָה שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ עַל שֶׁהִבְרִיא גוּפוֹ וְנֶחֱלַץ מִמַּחֲלָתוֹ.

כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר, יָצָא הַמֶּלֶךְ וְיָשַׁב עַל כִּסְאוֹ. עָמְדוּ רַבֵּי מַלְכוּתוֹ לְפָנָיו וְיָשְׁבוּ הַנְּסִיכִים וְהַמִּשְׁנִים לִימִינוֹ וּלִשְׂמֹאלוֹ. בִּקֵּשׁ אֶת הֶחָכָם דּוּבָּאן וְנִכְנַס אֵלָיו וְנָשַׁק הָאָרֶץ לְפָנָיו. קָם הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ לִצִּדּוֹ וְאָכַל עִמּוֹ וּבֵרַךְ אוֹתוֹ בְחַיִּים אֲרֻכִּים. נָתַן לוֹ בֶגֶד פְּאֵר וּמַתָּנוֹת, וְלֹא פָסַק מִלִּשְׂמֹחַ עִמּוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה. צִוָּה לָתֵת לוֹ חָמֵשׁ חֲלִיפוֹת בִּגְדֵי פְּאֵר וְאֶלֶף דִּינָרִים יָצָא הֶחָכָם לְבֵיתוֹ כְּשֶׁהוּא מוֹדֶה לַמֶּלֶךְ. הֵאִיר הַבֹּקֶר וְיָצָא הַמֶּלֶךְ לְבֵית מַלְכוּתוֹ. הִקִּיפוּ אוֹתוֹ הַנְּסִיכִים וְהַמִּשְׁנִים וְשׁוֹמְרֵי הַסָּף. וְהָיָה לוֹ מִשְׁנֶה מִמִּשְׁנָיו מְכֹעָר לְמַרְאֶה, וְחָזוּת פָּנָיו מְנַבְּאָה רָעוֹת. הָיָה הוֹלֵךְ רָכִיל וְקַמְצָן וּמְקַנֵּא, וְכָל תְּכוּנָתוֹ קִנְאָה וְרֹעַ-לֵב. כְּשֶׁרָאָה זֹאת הַמִּשְׁנֶה, שֶׁהַמֶּלֶךְ מְקָרֵב אֶת הֶחָכָם דּוּבָּאן וּמֵיטִיב לוֹ כָּל הַטּוֹבָה הַזֹּאת, נִתְקַנֵּא בוֹ וְחָרַשׁ לוֹ בְלִבּוֹ רָעָה, כְּמַאֲמַר הַמָּשָׁל:

“אֵין גּוּף שֶׁאֵין בְּתוֹכוֹ קִנְאָה”. וְנֶאֱמַר עוֹד בְּמָשָׁל: “הָרָעָה אוֹרֶבֶת בְּכָל נֶפֶשׁ. הַחֲזָקָה תְגַלֶּנָּה וְהַחֲלָשָׁה תַּצְפִּינֶנָּה”. נִגַּשׁ הַמִּשְׁנֶה אֶל הַמֶּלֶךְ יוּנָאן וְנָשַׁק הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר: “מֶלֶךְ הַדּוֹרוֹת וְהַזְּמַנִּים, אַתָּה הוּא שֶׁגָּדַלְתִּי בְחַסְדְּךָ, עֵצָה טוֹבָה וַחֲשׁוּבָה עִמִּי לְהַשִּׂיאֲךָ. וְאִם אֲנִי מַסְתִּירָה מִמְּךָ הֲרֵי לְמַמְזֵר אֵחָשֵׁב. אִם תְּצַוֶּה אוֹתִי לְגַלּוֹתָהּ אֲגַלֶּה אוֹתָהּ לָךְ”. אָמַר הַמֶּלֶךְ, שֶׁתָּמַהּ לְדִבְרֵי הַמִּשְׁנֶה: “וּמַה עֲצָתֶךָ?” אָמַר: “הַמֶּלֶךְ הַנַּעֲלֶה, הַקַּדְמוֹנִים אָמְרוּ: מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, אֵין הַזְּמַן יָדִיד לוֹ. וּכְבָר רָאִינוּ אֶת הַמֶּלֶךְ שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹחָה; מֵיטִיב הוּא לְשׂוֹנְאוֹ וְלָזֶה שֶׁמְבַקֵּשׁ לְהַכְרִית מַלְכוּתוֹ. הֲרֵי הֵיטִיב לוֹ הַמֶּלֶךְ לָזֶה וְכִבְּדוֹ תַכְלִית הַכָּבוֹד וְקֵרְבוֹ תַכְלִית הַקִּרְבָה. חוֹשֵׁשׁ אֲנִי לַמֶּלֶךְ מִזֹּאת”. נִרְעַשׁ הַמֶּלֶךְ וְנִשְׁתַּנָּה מַרְאֵהוּ וְאָמַר לוֹ: “מִי הוּא זֶה שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁד בּוֹ וּכְלַפֵּי מִי אַתָּה מְרַמֵּז?” אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “הַמֶּלֶךְ, אִם יָשֵׁן אַתָּה, הָקִיצָה. מִתְכַּוֵּן אֲנִי לֶחָכָם דּוּבָּאן”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: "אוֹי לְךָ, הֵן זֶה הוּא יְדִידִי הַיָּקָר בְּעֵינַי מִכָּל אָדָם, מִשּׁוּם שֶׁרִפֵּא אוֹתִי בְדָבָר שֶׁתְּפַסְתִּיו בְּיָדִי, וְהִבְרִיאַנִי מִמַּחֲלָתִי שֶׁנִּלְאוּ הָרוֹפְאִים לְרַפְּאָהּ. וַהֲרֵי אֵין כְּמוֹתוֹ בַדּוֹר הַזֶּה בָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא בְמִזְרָח וְלֹא בְמַעֲרָב. וְכֵיצַד זֶה אַתָּה מְדַבֵּר בּוֹ דְבָרִים כָּאֵלֶּה? הֲרֵי אֲנִי קוֹצֵב לוֹ הַיּוֹם קִצְבָה וְקוֹבֵעַ לוֹ לְכָל חֹדֶשׁ פְּרָס שֶׁל אֶלֶף דִּינָרִים. וְאַף אִלּוּ הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ חֲצִי הַמַּלְכוּת, הָיַה זֶה מְעָט בִּשְׂכָרוֹ. דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁאֵין אַתָּה מְדַבֵּר כָּךְ אֶלָּא מִתּוֹךְ קִנְאָה, כְּמַעֲשֶׂה שֶׁסִּפְּרוּ לִי בִדְבַר הַמֶּלֶךְ אַלסִּנְדִבָּאד.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַחֲמִשִּׁי, אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָהּ: “סַפְּרִי לָנוּ סוֹף סִפּוּרֵךְ, אִם אֵין שֵׁנָה חוֹטַפְתֵּךְ”. פָּתְחָה שַׁהַרָזָאד וְאָמְרָה:

שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַמֶּלֶךְ יוּנָאן אָמַר לַמִּשְׁנֵה שֶׁלּוֹ: " הַמִּשְׁנֵה, אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁנִּכְנְסָה בְךָ קִנְאָה וְחָפֵץ אַתָּה בְמִיתָתוֹ. וְאַחַר כַּךְ אֶתְחָרֵט עַל הַדָּבָר, כְּשֵׁם שֶׁנִּתְחָרֵט הַמֶּלֶךְ אַלסִּנְדִבָּאד עַל שֶׁהָרַג אֶת הַבָּז. אָמַר הַמִּשְׁנֵה: “סְלַח לִי, מֶלֶךְ הַדּוֹר, וְכֵיצַד הָיָה זֶה?” אָמַר הַמֶּלֶךְ:

סִפּוּר הַמֶּלֶךְ אַלְסִּנְדִבָּאד

סִפְּרוּ – וֵאלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ כֹּל – שֶׁהָיָה מֶלֶךְ מִמַּלְכֵי הַפַּרְסִים, שֶׁהָיָה אוֹהֵב תַּעֲנוּגוֹת וְשַׁעֲשׁוּעִים, וְצֵיד חַיּוֹת-הַבָּר וּצְבִי וְאַיָּל. וְהָיָה לוֹ בָז שֶׁגִּדֵּל וְלֹא נִפְרַד מִמֶּנּוּ לֹא לַיְלָה וְלֹא יוֹם. וְהָיָה לָן כָּל הַלַּיְלָה כֻּלּוֹ כְּשֶׁהוּא נוֹשְׂאוֹ עַל יָדוֹ. וּכְשֶׁהָיָה יוֹצֵא לְצַיִד, הָיָה נוֹטְלוֹ עִמּוֹ. תִּקֵּן לוֹ סֵפֶל שֶׁל זָהָב תָּלוּי בְּצַוָּארוֹ שֶׁהָיָה מַשְׁקֶה אוֹתוֹ מִתּוֹכוֹ. יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב, נִכְנַס אֵלָיו הַמְמֻנֶּה עַל עוֹפוֹת הַצַּיִד וְאָמָר: “מֶלֶךְ הַדּוֹר, הִגִּיעַ זְמַן הַיְצִיאָה לְצָיִד”. צִוָּה הַמֶּלֶךְ לָצֵאת, וְנָטַל הַבָּז עַל יָדוֹ וְנָסְעוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְנַחַל. סִדְּרוּ מַעְגַּל הַצַּיִד, וְנָפְלָה אַיָּלָה בְתוֹךְ אוֹתוֹ מַעְגַּל. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “כָּל מִי שֶׁתִּמָּלֵט הָאַיָּלָה מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, הֲרֵינִי הוֹרְגוֹ”. הֵצֵרוּ עָלֶיהָ אֶת מַעְגַּל הַצָּיִד. נִתְקָרְבָה הָאַיָּלָה אֶל הַמֶּלֶךְ וְהִזְדַּקְּרָה עַל שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת וְנָשְׂאָה אֶת שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ הַקִּדְמִיּוֹת וְהִנִּיחָתַן עַל לִבָּהּ, כְּאִלּוּ הָיְתָה מְנַשֶּׁקֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו. הִרְכִּין הַמֶּלֶךְ רֹאשׁוֹ לָאַיָּלָה וְנִמְלְטָה מֵעַל לְרֹאשׁוֹ וְהָלְכָה לַמִּדְבָּר. פָּנָה הַמֶּלֶךְ אֶל הַצָּבָא וְרָאָה אוֹתָם מְרַמְּזִים זֶה לָזֶה עָלָיו. אָמַר: “הַמִּשְׁנֶה, מַה הוּא זֶה שֶׁהַצָּבָא אוֹמְרִים?”. אָמַר: “אוֹמְרִים הֵם שֶׁאַתָּה אָמַרְתָּ: כָּל מִי שֶׁתִּמָּלֵט הָאַיָּלָה מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, הֲרֵינִי הוֹרְגוֹ”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “חֵי רֹאשִׁי, שֶׁאָנֹכִי מְרַדֵּף אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁאֲנִי מֵבִיא אוֹתָהּ”. רָכַב הַמֶּלֶךְ בְּעִקְּבוֹת הָאיָּלָה וְלֹא פָסַק לִרְדֹף אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְהַר מִן הֶהָרִים. בִּקְּשָׁה לְהִתְחַמֵּק לְתוֹךְ מְאוּרָה. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת הַבָּז אַחֲרֶיהָ, וְהָיָה הַבָּז טוֹפֵחַ עַל עֵינֶיהָ עַד שֶׁעִוְּרָהּ וְעָשָׂה אוֹתָהּ חַסְרַת אוֹנִים. תָּפַס הַמֶּלֶךְ בְּאַלָּתוֹ וְהִכָּה אוֹתָהּ עַל חָזָהּ וַהֲפָכָהּ וְיָרַד וּשְׁחָטָהּ וּפְשָׁטָהּ וְתָלָה אוֹתָהּ בְּקֶרֶן אֻכָּפוֹ.

הָיְתָה הַשָּׁעָה שְׁעַת מְנוּחַת-הַצָּהֳרַיִם, וְהָיָה הַמָּקוֹם מִדְבַּר-שְׁמָמָה אֵין בּוֹ מָיִם. צָמֵא הַמֶּלֶךְ וְצָמֵא הַסּוּס. פָּנָה הַמֶּלֶךְ כֹּה וָכֹה וְרָאָה אִילָן, שֶׁיּוֹרְדִים מִמֶּנּוּ מַיִם דּוֹמִים לְחֶמְאָה נְמַסָּה וְהָיָה הַמֶּלֶךְ לוֹבֵשׁ כְּפָפוֹת שֶׁל עוֹר צְבָאִים עַל יָדָיו, וְלֹא נָגְעָה בָהֶן טִפָּה. נָטַל אֶת הַסֵּפֶל מֵעַל צַוַּאר הַבָּז, מִלֵּא אוֹתוֹ בְאוֹתָם הַמַּיִם וְשָׂם אוֹתָם לְפָנָיו. פָּגַע הַבָּז בַּסֵּפֶל וְהָפַךְ אוֹתוֹ. לָקַח הַמֶּלֶךְ שׁוּב אֶת הַסֵּפֶל וְכִנֵּס לְתוֹכוֹ הַטִּפּוֹת הַמְטַפְטְפוֹת עַד שֶׁמִּלֵּא אוֹתוֹ. וּמִשּׁוּם שֶׁדּוֹמֶה הָיָה שֶׁהַבָּז צָמֵא שָׂם אוֹתוֹ לְפָנָיו, פָּגַע בּוֹ שׁוּב וְהָפַךְ אוֹתוֹ. נִתְכַּעֵס הַמֶּלֶךְ עַל הַבָּז וְקָם פַּעַם שְׁלִישִׁית וּמִלֵּא הַסֵּפֶל וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ לִפְנֵי הַסּוּס. הָפַךְ אוֹתוֹ הַבָּז בִּכְנָפָיו. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “יַעְכָּרְךָ אֲלֹהִים, אַתָּה הַמְגֻנֶּה שֶׁבָּעוֹפוֹת, מָנַעְתָּ אוֹתִי מִשְּׁתוֹת, וּמָנַעְתָּ עַצְמְךָ וּמָנַעְתָּ אֶת הַסּוּס”. הִכָּה אֶת הַבָּז בַּחֶרֶב וְהִתִּיז כְּנָפָיו. הָיָה הָעוֹף נוֹשֵׂא אֶת רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר בְּרֶמֶז: “הִסְתַּכֵּל לְזֶה שֶׁבְּרֹאשׁ הָאִילָן”. נָשָׂא הַמֶּלֶךְ עֵינָיו וְרָאָה עַל הָאִילָן נָחָשׁ, וְשֶׁזֶּה שֶׁנּוֹזֵל סַמּוֹ הוּא. הִתְחָרֵט הַמֶּלֶךְ עַל שֶׁקָּצַץ כַּנְפֵי הַבָּז. רָכַב עַל סוּסוֹ וְנָסַע לְדַרְכּוֹ וְהָאַיָּלָה עִמּוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַמַּחֲנֶה עִם טַרְפּוֹ. מָסַר אֶת הָאַיָּלָה לַטַּבָּח וְאָמַר לוֹ: “טוּל וְצְלֵה אוֹתָהּ”. וְיָשַׁב הַמֶּלֶךְ עַל כִּסְאוֹ וְהַבָּז עַל יָדוֹ. נֶאֱנַח הַבָּז אֲנָחָה כְבֵדָה וָמֵת. זָעַק הַמֶּלֶךְ מֵאֵבֶל וְיָגוֹן שֶׁרָצַח אֶת הַבָּז, בְּשָׁעָה שֶׁזֶּה הִצִּיל אוֹתוֹ מִכִּלָּיוֹן. זֶה הוּא מַה שֶּׁהָיָה מִסִּפּוּר הַמֶּלֶךְ אַלסִּנְדִבָּאד.

כְּשֶׁשָּׁמַע הַמִּשְׁנֶה אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ יוּנָאן, אָמַר לוֹ: “מֶלֶךְ אַדִּיר, כְּלוּם לֹא הָיָה מַה שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ, הֶכְרֵחַ? אֵינִי רוֹאֶה בוֹ רָעָה. וַאֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה זֹאת אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּאָגָה לְךָ, וּלְמַעַן תֵּדַע אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, שֶׁלֹּא תֹאבַד כְּשֵׁם שֶׁאָבַד הַמִּשְׁנֶה, שֶׁהִתְנַכֵּל לְבֶן-מֶלֶךְ מִן הַמְּלָכִים”. אמר הַמֶּלֶךְ: “וְכֵיצַד הָיָה הַדָּבָר?”. אָמַר הַמִּשְׁנֶה:

סִפּוּר הַמִּשְׁנֶה הַבּוֹגֵד

דַּע הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה פַּעַם מֶלֶךְ. וְהָיָה לְאוֹתוֹ מֶלֶךְ מִשְׁנֶה וְיֶלֶד שֶׁהָיָה שָׁטוּף בְּצֵיד חַיּוֹת הַבָּר וּצְבִי וְאַיָּל. צִוָּה אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת נִטְפָּל לִבְנוֹ בְכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה. יָצָא הַבֵּן בְּיוֹם מִן הַיָּמִים לְצֵיד חַיּוֹת וּצְבָאִים, וְיָצָא עִמּוֹ מִשְׁנֶה אָבִיו. נָסְעוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְרָאוּ חַיַּת בָּר גְּדוֹלָה. אָמַר הַמִּשְׁנֶה לְבֶן-הַמֶּלֶךְ: “הֲרֵי לְפָנֶיךָ חַיַּת בָּר זוֹ, הַשֵּׂג אוֹתָהּ”. יָצָא בֶן-הַמֶּלֶךְ בְּעִקְבוֹתֶיהָ עַד שֶׁנֶּעֶלְמָה מֵעֵינָיו בַּמִּדְבָּר. נָבוֹךְ בֶּן-הַמֶּלֶךְ וְלֹא יָדַע לְאָן יֵלֵךְ. רָאָה נַעֲרָה בְרֹאשׁ הַדֶּרֶךְ וְהִיא בוֹכִיָּה. אָמַר לָהּ בֶּן הַמֶּלֶךְ: “מִי אַתְּ?” אָמְרָה: “בַּת מֶלֶךְ מִמַּלְכֵי הֹדוּ אָנִי. וְהָיִיתִי רוֹכֶבֶת בַּמִּדְבָּר, חַטָפַתְנִי שֵׁנָה וְנָפַלְתִּי מֵעַל בֶּהֱמַת רִכְבִּי מִבְּלִי שֶׁיָּדַעְתִּי נַפְשִׁי, וְנִשְׁאַרְתִּי בוֹדְדָה וּנְבוֹכָה”. כְּשֶׁשָּׁמַע בֶּן-הַמֶּלֶךְ דְּבָרֶיהָ, נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו עָלֶיהָ בִגְלַל מַצָּבָהּ, נָשָׂא אוֹתָהּ עַל גַּבֵּי בֶהֱמַת רִכְבּוֹ וְהִרְכִּיבָה מֵאַחֲרָיו. נָסַע עַד שֶׁעָבַר עַל פְּנֵי חֻרְבָּה אַחַת. אָמְרָה לוֹ הַנַּעֲרָה: “אֲדוֹנִי, זְקוּקָה אֲנִי לְהִפָּנוֹת לִצְרָכַי”. הוֹרִידָהּ לְיַד הַחֻרְבָּה. אֵחֲרָה לָצֵאת, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁהִיא מִתְמַהְמְהָה. נִכְנַס אַחֲרֶיהָ מִבְּלִי שֶׁתַּרְגִּישׁ בַּדָּבָר, וּמָצָא אוֹתָהּ שֵׁדָה, וְהִיא אוֹמֶרֶת לִילָדֶיהָ: “יְלָדַי הֲרֵי הֵבֵאתִי לָכֶם הַיּוֹם נַעַר שָׁמֵן”. אָמְרוּ לָהּ: “הַכְנִיסִי אוֹתוֹ אֵלֵינוּ, אִמֵּנוּ, שֶׁנְּמַלֵּא בוֹ בִטְנֵנוּ”. כְּשֶׁשָּׁמַע בֶּן-הַמֶּלֶךְ דְּבָרֶיהָ, הָיָה בָרי לוֹ שֶׁהוּא מֵת. רָעַד בְּכָל אֲבָרָיו וּפָחַד עַל נַפְשׁוֹ וְחָזַר וְיָצָא. יָצְאָה הַשֵּׁדָה וְרָאֲתָה אוֹתוֹ כִמְפַחֵד וְהוּא רוֹעֵד. אָמְרָה לוֹ: “מַה לְּךָ שֶׁאַתָּה מִתְיָרֵא?” אָמַר לָהּ: "שׂוֹנֵא יֵשׁ לִי וּמִתְיָרֵא אֲנִי מִפָּנָיו. אָמְרָה הַשֵּׁדָה: “הֵן אָמַרְתָּ בֶּן מֶלֶךְ אָנִי?” אָמַר לָהּ: “אֱמֶת הַדָּבָר”. אָמְרָה לוֹ: “מַה לְּךָ שֶׁאֵינְךָ נוֹתֵן לְשׂוֹנַאֲךָ מַשֶּׁהוּ מִן הַמָּמוֹן וּמְפַיְסוֹ?” אָמַר לָהּ: “אֵין הוּא מִתְפַּיֵּס בְּמָמוֹן, אֶלָּא בְנֶפֶשׁ, וַהֲרֵי אֲנִי מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ וְהִנְנִי בְצָרָה”. אָמְרָה לוֹ: “אִם בְּצָרָה אַתָּה כְּפִי שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, קְרָא אֶת אֱלֹהִים לְעֶזְרָתְךָ, וְהוּא יָגֵן עָלֶיךָ מִפְּנֵי רָעָתוֹ וּמִפְּנֵי רָעַת כָּל מַה שֶּׁאַתָּה מְפַחֵד הֵימֶנּוּ”. נָשָׂא בֶּן-הַמֶּלֶךְ רֹאשׁוֹ לַשָּׁמַיִם וְאָמָר: “הוֹי הָעוֹנֶה בְעֵת צָרָה לַקּוֹרְאִים אֵלָיו וּמַעֲבִיר הָרָעָה, הַגְבִּירֵנִי עַל אוֹיְבִי וְהַעֲבִירֵהוּ מֵעָלַי, שֶׁאַתָּה כָּל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ יָכוֹל”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה הַשֵּׁדָה תְפִלָּתוֹ, נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ. חָזַר בֶּן-הַמֶּלֶךְ אֶל אָבִיו וְשָׂח לוֹ עִנְיָן הַמִּשְׁנֶה. קָרָא הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁנֶה וְהָרַג אוֹתוֹ.

וַהֲרֵי אַתָּה, הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁתִּבְטַח בָּרוֹפֵא זֶה יְמִיתְךָ בַּמְּגֻנָּה שֶׁבַּמִיתוֹת, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מֵיטִיב לוֹ וּמְקָרְבוֹ אֵלֶיךָ, שֶׁכֵּן מִתְנַכֵּל הוּא לְהָרְגֶּךָ. כְּלוּם לֹא רָאִיתָ שֶׁרִפֵּא אוֹתְךָ מִן הַמַּחֲלָה מִחוּץ לַגּוּף בְּדָבָר שֶׁהֶחֱזַקְתּוֹ בְיָדְךָ, וַהֲרֵי אֵין אַתָּה בָטוּחַ שֶׁלֹּא יְמִיתְךָ כָּךְ בְּדָבָר שֶׁתַּחֲזִיק בְּיָדְךָ". אָמַר הַמֶּלֶךְ יוּנָאן: “אֱמֶת דְּבָרֶיךָ, יִתָּכֵן שֶׁכָּךְ יִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ, מִשְׁנֶה יוֹעֵץ-טוֹב. אֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁחָכָם זֶה בָא כִמְרַגֵּל לְבַקֵּשׁ מִיתָתִי. וְאִם רִפֵּא אוֹתִי בְדָבָר שֶׁהֶחֱזַקְתִּי בְּיָדִי, הֲרֵי יָכוֹל הוּא לַהֲמִיתֵנִי בְדָבָר שֶׁאָרִיחַ בּוֹ”. שָׁאַל הַמֶּלֶךְ יוּנָאן אֶת מִשְׁנֵהוּ: “הַמִּשְׁנֶה, כֵּיצַד אֶנְהַג בּוֹ?” אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “שְׁלַח אֵלָיו מִיָּד וּבַקְּשֵׁהוּ לָבוֹא לְפָנֶיךָ, וּכְשֶׁיָּבוֹא, הַתֵּז רֹאשׁוֹ, וְתִחְיֶה שָׁלֵו וְשַׁאֲנָן מֵרָעָתוֹ וְיָנוּחַ לְךָ מִמֶּנּוּ. הִתְנַכֵּל לוֹ לִפְנֵי שֶׁיִּתְנַכֵּל לְךָ”. אָמַר הַמֶּלֶךְ יוּנָאן: “אֱמֶת דְּבָרֶיךָ, הַמִּשְׁנֶה”. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ לֶחָכָם. בָּא שָׂמֵחַ, שֶׁלֹּא יָדַע מַהוּ שֶׁגָּזַר עָלָיו אֵל רַחוּם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַחַד הַמְשׁוֹרְרִים בּעִנְיָן זֶה:

הוֹי מְפַחֵד מִפִּגְעֵי זְמָן, הֱיֵה שַׁאֲנָן,

וַעֲלֵי רוֹקֵעַ עוֹלָם הֱיֵה נִשְׁעָן.

שֶׁכֵּן הַנִּגְזָר,יָקוּם וְלֹא יוּפָר,

וְאַתָּה בָּטוּחַ מִמַּה שֶּׁלֹּא נִגְזָר.

כְּשֶׁנִּכְנַס הָרוֹפֵא נָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:

אִם יוֹם אֲשֶׁר לְךָ מִן הַתּוֹדָה לֹא אֲהַלֵּל,

אֱמֹר לִי: לְמִי הֲכִינוֹתָ שִׁיר, וּמְלִיצָה תְמַלֵּל?

בְּטֶרֶם שָׁאַלְתִּי עָלַי רֹב טוֹבָה הִשְׁפַּעְתָּ,

מִבְּלִי שְׁהוֹת וּמִבְּלִי פַקְפֵּק לִי הֶאֱצַלְתָּ.

וּמַה לִּי וּבְשִׁבְחֲךָ כַּיָּאוּת לֹא אָרִיעָה?

הֵן מַתְּנַת יָדְךָ בַסֵּתֶר וּבַגָּלוּי אַבִּיעָה.

אוֹדֶה עַל הַחֲסָדִים אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמִּי,

קַלִּים הֵם עַל פִּי, וְאִם גַּם כָּבְדוּ עַל שִׁכְמִי.

וְאָמְרוּ עוֹד בּעִנְיָן זֶה:

הַרְחֵק מֵאִתְּךָ דַּאֲגָתֶךָ,

וְעַל הַגּוֹרָל הַשְׁלֵךְ יְהָבֶךָ.

וּבַטּוֹבָה חוּשָׁה וּשְׂמַח,

מַה שֶּׁעָבַר עַל יָדָהּ תִּשְׁכָּח.

יֵשׁ עִנְיָן בּוֹ כַּעַס וְחָרוֹן

שֶׁבְּאַחֲרִיתוּ לְךָ רַק רָצוֹן.

כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה אֱלֹהִים,

אַל תְּהִי אֵפוֹא בַּמַּמְרִים.

וְאָמְרוּ עוֹד בּעִנְיָן זֶה:

מְסוֹר עִנְיָנְךָ לְיַד הַיּוֹדֵעַ הֶחָכָם,

וְתֵן לִלְבָבְךָ מָנוֹחַ מִכָּל הָעוֹלָם.

וְדַע שֶׁאֵין הַדְּבָרִים כַּאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ

וְרַק כַּאֲשֶׁר אֱלֹהִים מוֹשֵׁל בַּכֹּל יַחֲרֹץ.

וְאָמְרוּ עוֹד בּעִנְיָן זֶה:

אַל יֵרַע לְבָבְךָ וְכָל דְּאָגָה שְׁכַח,

כִּי גַם לֵב אַמִּיץ בִּדְאָגָה יִשַּׁח.

לֹא יוֹעִיל לְעֶבֶד חַלָּשׁ דַּרְכּוֹ כִּי יְפַלֵּס,

עָזְבֵנוּ אֵפוֹא וְתִשְׁלַם וּבַטּוֹב תִּתְעַלֵּס.

אָמַר הַמֶּלֶךְ לֶחָכָם דּוּבָּאן: “יוֹדֵעַ אַתָּה עַל שׁוּם מָה הֲבֵאתִיךָ?” אָמַר לוֹ הֶחָכָם: “אֵין יוֹדֵעַ הַנִּסְתָּרוֹת אֶלָּא אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “הֲבֵאתִיךָ לַהֲרָגְךָ וְלִטֹּל אֶת נַפְשְׁךָ”. תָּמַהּ הֶחָכָם דּוּבָּאן עַל דְּבָרִים אֵלֶּה תַּכְלִית הַתְּמִיהָה וְאָמַר: “הַמֶּלֶךְ, עַל שׁוּם מָה תַּהַרְגֵנִי, וּמַה חֵטְא שֶׁחָטָאתִי לְךָ?” אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “שָׁמַעְתִּי שֶׁמְרַגֵּל אַתָּה וּבָאתָ לְהָרְגֵנִי, וַהֲרֵינִי מַשְׁכִּים לַהֲרָגְךָ לִפְנֵי שֶׁתַּהַרְגֵנִי”. קָרָא הַמֶּלֶךְ לַתַּלְיָן וְאָמַר לוֹ: “הַתֵּז רֹאשׁוֹ שֶׁל בּוֹגֵד זֶה, שֶׁיָּנוּחַ לִי מֵרָעָתוֹ”. אָמַר לוֹ הֶחָכָם: “הַשְׁאֵר אוֹתִי בַחַיִּים שֶׁיַּשְׁאִיר אֱלֹהִים אוֹתְךָ בַחַיִּים, וְאַל תַּהַרְגֵנִי שֶׁלֹּא יַהֲרֹג אֱלֹהִים אוֹתְךָ”. וְחָזַר עַל דְּבָרִים אֵלֶּה, כְּשֵׁם שֶׁחָזַרְתִּי אֲנִי עֲלֵיהֶם לְפָנֶיךָ, הַשֵּׁד, וְלֹא הִסְכַּמְתָּ לְהַרְפּוֹת מִמֶּנִּי, אֶלָּא עָמַדְתָּ עַל דַּעְתְךָ לְהָרְגֵנִי. אָמַר הַמֶּלֶךְ יוּנָאן לֶחָכָם דּוּבָּאן: “אֲנִי אֵין לִי בִּטָּחוֹן אֶלָּא אַחֲרֵי שֶׁהֲרַגְתִּיךָ, שֶׁהֲרֵי רִפֵּאתָ אוֹתִי בְדָבָר שֶׁהֶחֱזַקְתִּי בְיָדִי, וְאֵין אֲנִי בָטוּחַ שֶׁלֹּא תַּהַרְגֵנִי בְדָבָר שֶׁאָרִיחַ בּוֹ אוֹ זוּלַת זֶה”. אָמַר הָרוֹפֵא: “הַמֶּלֶךְ, וְכִי זֶה הוּא תַגְמוּלִי מִיָּדְךָ? הַתְשַׁלֵּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה?” אָמַר הַמֶּלֶךְ: “אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אֶלָּא שֶׁאֶהֳרָגְךָ בְּלִי שְׁהִיּוֹת”. כְּשֶׁנִּתְבָּרֵר לָרוֹפֵא שֶׁהַמֶּלֶךְ הוֹרְגוֹ בְּלִי סָפֵק, בָּכָה וְנִצְטָעֵר עַל מַה שֶׁעָשָׂה מִן הַטּוֹבָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהּ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִנְיָן זֶה:

מַיְמוּנָה נִבְעֲרָה מִכָּל בִּינָה,

אַךְ אָבִיהָ אֶת אַנְשֵׁי בִינוֹת נִמְנָה.

אִם בֶּחָרָבָה וְאִם בַּבִּצָּה, לֹא יִצְעַד

בִּלְתִּי אִם לְאוֹר מֵישָׁרִים, וְלֹא יִמְעַד.

מִיָּד נִגַּשׁ הַתַּלְיָן וְקָשַׁר עֵינָיו וְשָׁלַף חַרְבּוֹ וְאָמַר לַמֶּלֶךְ: “תֵּן לִי רְשׁוּת”. וְהֶחָכָם בּוֹכֶה וְאוֹמֵר לַמֶּלֶךְ: “הַשְׁאֵר אוֹתִי בַחַיִּים, שֶׁיַּשְׁאִיר אֱלֹהִים אוֹתְךָ בַחַיִּים, וְאַל תהרג אוֹתִי, שֶׁלֹּא יַהֲרֹג אֱלֹהִים אוֹתְךָ”. וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְדִבְרֵי הַמְשׁוֹרֵר:

יָעַצְתִּי טוֹב וְלֹא הִצְלַחְתִּי, וְרִמָּה וְהִצְלִיחַ.

וַתַּפִּילֵנִי עֲצָתִי בַחֲצַר נִקְלֶה וּשְׁפַל-רוּחַ.

אִם אֶחְיֶה לֹא אִיעֶץ, וְאִם אָמוּת, אֹרוּ אָרוֹר

כָּל יוֹעֵץ טוֹב בְּכָל לָשׁוֹן וּבְכָל דּוֹר.

אָמַר הֶחָכָם לַמֶּלֶךְ: “וְכִי זֶה הוּא גְמוּלְךָ שֶׁאַתָּה גוֹמְלֵנִי, גְּמוּל הַתַּנִּין?” אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וּמַה הוּא סִפּוּר הַתַּנִּין?” אָמַר הֶחָכָם: “אִי אֶפְשָׁר לִי לְסַפְּרוֹ לְךָ, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי בְמַצָּב זֶה. בֵּאלֹהִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ, הַשְׁאֵר אוֹתִי בַּחַיִּים, שֶׁיַּשְׁאִיר אֱלֹהִים אוֹתְךָ בַחַיִּים”. בָּכָה הָרוֹפֵא בְּכִי מָר. קָם אֶחָד מֵהַפַּמַלְיָא שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ: “הַמֶּלֶךְ, תֵּן לִי בְמַתָּנָה דָמָיו שֶׁל חָכָם זֶה, שֶׁלֹּא רָאִינוּ שֶׁחָטָא לְךָ. וְלֹא זוֹ בִלְבָד, אֶלָּא שֶׁרִפֵּא אוֹתְךָ מִמַּחֲלָתְךָ שֶׁנִּלְאוּ הָרוֹפְאִים וְהַחֲכָמִים לְרַפְּאָהּ”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים הַסִּבָּה שֶׁאֲנִי הוֹרֵג רוֹפֵא זֶה. הֲרֵי הִיא מִשּׁוּם שֶׁאִם אֲנִי מַשְׁאִירוֹ בַחַיִּים, אֲנִי אוֹבֵד בְּלִי סָפֵק. שֶׁכֵּן מִי שֶׁרִפֵּא אוֹתִי בְדָבָר שֶׁהֶחֱזַקְתִּיו בְּיָדִי, אֶפְשָׁר לוֹ לַהֲמִיתֵנִי בְדָבָר שֶׁאָרִיחַ בּוֹ, וּמִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁהוּא הוֹרְגֵנִי, מִשּׁוּם שֶׁעַל-הָרֹב אֵין הוּא אֶלָּא מְרַגֵּל וְלֹא בָא אֶלָּא לְהָרְגֵנִי, וְאֵין תַּקָּנָה אֶלָּא בַהֲרִיגָתוֹ. וְרַק אַחֲרֵי זֶה אֶהְיֶה בָטוּחַ עַל נַפְשִׁי.” אָמַר הֶחָכָם: “הַשְׁאֵר אוֹתִי בַחַיִּים, שֶׁיַּשְׁאִיר אֱלֹהִים אוֹתְךָ בַחַיִּים, וְאַל תַּהַרְגֵנִי, שֶׁלֹּא יַהֲרֹג אֱלֹהִים אוֹתְךָ”.

כְּשֶׁנִּתְבָּרֵר לֶחָכָם, הַשֵּׁד, שֶׁהַמֶּלֶךְ הוֹרְגוֹ וַדָּאי, אָמַר לוֹ: “הַמֶּלֶךְ, אִם אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אֶלָּא הֲרִיגָתִי, תֵּן לִי שְׁהוּת עַד שֶׁאֵרֵד לְבֵיתִי וַאֲצַוֶּה לִבְנֵי-בֵיתִי וּשְׁכֵנַי שֶׁיִּקְבְּרוּנִי וְשֶׁיְסַדְּרוּ עִנְיָנַי, וְאֶמְסֹר לְיָדָם סִפְרֵי הָרְפוּאָה שֶׁלִּי. וְיֵשׁ אִתִּי סֵפֶר מְיֻחָד שֶׁבַּמְיֻחָד, שֶׁאֲנִי נוֹתֵן אוֹתוֹ לְךָ בְמַתָּנָה, שֶׁתֶּאֱצֹר אוֹתוֹ בְּבֵית גְּנָזֶיךָ”. אָמַר הַמֶּלֶךְ לֶחָכָם: “וּמַה יֵּשׁ בְּסֵפֶר זֶה?”. אָמַר הֶחָכָם: “בּוֹ עִנְיָנִים שֶׁלֹּא יִסָּפְרוּ מֵרֹב, וְהַפָּחוֹת שֶׁבּוֹ מִן הַסּוֹדוֹת הוּא זֶה: אַחֲרֵי שֶׁתִּכְרֹת אֶת רֹאשִׁי, תִּפְתַּח אֶת הַסֵּפֶר וְתִמְנֶה שְׁלשָׁה דַּפִּים, וְאַחַר-כָּךְ תִּקְרָא שָׁלשׁ שׁוּרוֹת מִן הָעַמּוּד שֶׁלִּשְׂמֹאלְךָ, וְאָז יְדַבֵּר אֵלֶיךָ רֹאשִׁי וְיַעֲנֶה אוֹתְךָ עַל כָּל מַה שֶׁתִּשְׁאַל מִמֶּנּוּ”. תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ תַּכְלִית הַתְּמִיהָה וְהִתְנוֹדֵד מִגִּיל וְאָמַר לוֹ: “הָרוֹפֵא, כְּלוּם אַחֲרֵי שֶׁאֶכְרֹת אֶת רֹאשְׁךָ תְּדַבֵּר אֵלַי?” אָמַר לוֹ: “הֵן, הַמֶּלֶךְ”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “אָמְנָם פֶּלֶא הוּא”.

שָׁלַח אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ, אַחֲרֵי שֶׁהִפְקִיד עָלָיו מִשְׁמָר. יָרַד הֶחָכָם לְבֵיתוֹ וְסִדֵּר עִנְיָנָיו בְּאוֹתוֹ יוֹם. וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי עָלָה אֶל הַמֶּלֶךְ לְבֵית מַלְכוּתוֹ, וְעָלוּ הַנְּסִיכִים וְהַמְּלָכִים וְשׁוֹמְרֵי הַסַּף וְהַנְּצִיבִים וְרַבֵּי הַמְּלוּכָה כֻלָּם. וְהָיָה הַמּוֹשָׁב דּוֹמֶה לְגַן בִּפְרָחָיו. נִכְנַס הָרוֹפֵא לִמְקוֹם מוֹשַׁב-הַמֶּלֶךְ וְעָמַד לְפָנָיו וּבְיָדוֹ סֵפֶר עַתִּיק וְקֻפְסָה שֶׁאַבְקָה בְּתוֹכָהּ. יָשַׁב וְאָמַר:

“תְּנוּ לִי טַס”. הֵבִיאוּ לוֹ טַס. הֵרִיק הָאַבְקָה לְתוֹכוֹ, וְהֶחֱלִיק עָלֶיהָ וְאָמַר: “הַמֶּלֶךְ, טֹל סֵפֶר זֶה וְאַל תַּעֲסֹק בּוֹ עַד שֶׁתִּכְרֹת רֹאשִׁי, וּכְשֶׁתִּכְרֹת רֹאשִׁי הַנַּח אוֹתוֹ עַל הַטַּס הַזֶּה, וְצַו לִכְבּשׁ אוֹתוֹ בְּאַבְקָה זוֹ. וּכְשֶׁתַּעֲשֶׂה כָּךְ, תִּפָּסֵק שְׁתִיתַת דָּמָי. אַחַר-כָּךְ תִּפְתַּח אֶת הַסֵּפֶר”. צִוָּה הַמֶּלֶךְ לְהַתִּיז רֹאשׁוֹ וְנָטַל מִמֶּנּוּ הַסֵּפֶר. נִגַּשׁ הַתַּלְיָן וְהִתִּיז רֹאשׁוֹ. נָפַל הָרֹאשׁ עַל הַטַּס בְּאֶמְצָעוֹ, כָּבַשׁ אוֹתוֹ בָּאַבְקָה וּפָסְקָה שְׁתִיתַת דָּמָיו. פָּקַח הֶחָכָם דּוּבָּאן עֵינָיו וְאָמַר: “הַמֶּלֶךְ, פְּתַח אֶת הַסֵּפֶר”. פָּתַח הַמֶּלֶךְ אֶת הַסֵּפֶר וּמָצָא דַפָּיו דְבוּקִים. שָׂם אֶצְבָּעוֹ בְּפִיו וְהִרְטִיב אוֹתָהּ בְּרִיקוֹ וּפָתַח הַדַּף הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי, וְלֹא נִפְתְּחוּ הַדַּפִּים אֶלָּא בְּעָמָל. פָּתַח הַמֶּלֶךְ שִׁשָּׁה דַפִּים וְלֹא מָצָא שׁוּם כְּתָב. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “הָרוֹפֵא, הֲרֵי אֵין שׁוּם דָּבָר כָּתוּב בּוֹ”, אָמַר הֶחָכָם: “הֲפָךְ בּוֹ עוֹד יוֹתֵר”. הָפַךְ עוֹד יוֹתֵר. לֹא עָבַר זְמַן מוּעָט עַד שֶׁחָדַר הַסַּם לִקְרָבָיו תֵּכֶף וּמִיָּד, שֶׁהַסֵּפֶר הָיָה מָשׁוּחַ בְּרַעַל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְעַוֵּת הַמֶּלֶךְ וְצָעַק וְאָמָר: “כְּבָר חָדַר אֶל קִרְבִּי הָרַעַל”. נָשְׂאָה גֻלְגֹּלֶת הֶחָכָם דּוּבָּאן קוֹלָהּ בְּבָתֵי שִׁיר אֵלֶּה וְאָמְרָה:

מָשְׁלוּ בְּרֶשַׁע וְהֶאֱרִיכוּ יְמֵי שִׁלְטוֹנָם,

אַךְ עַד אַרְגִּיעָה חָלַף כְּלֹא הָיָה וְלֹא קָם.

לוּ בּצֶדֶק שָׁפָטוּ, שָׁפְטוּ כֵּן גַּם אוֹתָם,

אַךְ עִוְּתוּ, וְהַזְּמָן בְּצָרָה וְיָגוֹן עִוְּתָם.

וַיִּהְיוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר הַזְּמַן דִּבֵּר אוֹדוֹתָם:

“זֶה גְמוּל זֶה” – וְאֵין תּוֹאֲנוֹת עַל גּוֹרָלָם.

כְּשֶׁגָּמַר רֹאשׁ הֶחָכָם דּוּבָּאן דְּבָרָיו, נָפַל הַמֶּלֶךְ מֵת מִיָּד.

דַּע אֵפוֹא, הַשֵּׁד, שֶׁאִלּוּ הִשְׁאִיר הַמֶּלֶךְ יוּנָאן אֶת הֶחָכָם דּוּבָּאן בַּחַיִּים, הָיָה אֱלֹהִים מַשְׁאִיר אוֹתוֹ בַּחַיִּים, אֶלָּא שֶׁהוּא מֵאֵן וַהֲרָגוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָרַג אֱלֹהִים אוֹתוֹ. וְאַף אַתָּה, הַשֵּׁד, אִלּוּ חַסְתָּ עָלַי, הָיָה אֱלֹהִים חַס עָלֶיךָ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשִּׁשִּׁי אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָהּ דִּינָאזָאד: “סַפְּרִי לָנוּ סוֹף הַסִּפּוּר”. אָמְרָה: “אִם יִתֵּן לִי הַמֶּלֶךְ רְשׁוּת לְכָךְ”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “סַפְּרִי”. אָמְרָה:

שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּר, שֶׁכְּשֶׁאָמַר הַדַּיָּג לַשֵּׁד: “אִלּוּ חַסְתָּ עָלַי הָיָה אֱלֹהִים חָס עָלֶיךָ, אֶלָּא שֶׁאַתָּה מֵאַנְתָּ וְעָמַדְתָּ עַל דַּעְתְּךָ לְהָרְגֵנִי. וְעַכְשָׁו הֲרֵינִי הוֹרֵג אוֹתְךָ אַחֲרֵי שֶׁחֲבַשְׁתִּיךָ בְּתוֹךְ קֻמְקוּם זֶה וּמֵטִיל אוֹתְךָ לַיָּם”. צָוַח הַמּוֹרֵד וְאָמַר: "מַשְׁבִּיעַ אֲנִי אוֹתְךָ בֵּאלֹהִים, הַדַּיָּג, שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה כֵּן, הַשְׁאִירֵנִי בַּחַיִּים, וְאַל תִשָּׂא עָלַי חֵטְא עַל מַה שֶׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ. וַאֱפִילוּ אִם עָשִׂיתִי רָעָה, עֲשֵׂה אַתָּה טוֹב. וּכְבָר אָמְרוּ מוֹשְׁלֵי הַמְּשָׁלִים:

הוֹי הַמֵּיטִיב לְעוֹשֶׂה הָרָעָה, דַּי לוֹ לְעוֹשֵׂה הָרָעָה בְּרָעָתוֹ. וְאַל תִּנְהַג בִּי מִנְהָגָהּ שֶׁל אֻמָאמָא בְּעָאתִּקָה". אָמַר הַדַּיָּג: “וּמַה מִּנְהָג נָהֲגָה אֻמָאמָא בְּעָאתִּקָה”? אָמַר הַשֵּׁד: “לֹא עֵת סִפּוּרִים הוּא הַזְּמַן שֶׁאֲנִי חָבוּשׁ. שַׁחְרְרֵנִי וַאֲנִי מְסַפֵּר אוֹתוֹ לְךָ”. אָמַר הַדַּיָּג: “הַנַּח דְּבָרֶיךָ, אִי-אֶפְשַׁר אֶלָּא לַהֲטִילְךָ לַיָּם וְאֵין דֶּרֶךְ לְהוֹצִיאֲךָ מִתּוֹכוֹ לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. הֲרֵי הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמְּךָ וּמִתְרַפֵּס לְפָנֶיךָ וְלֹא הִסְכַּמְתָּ אֶלָּא לְהָרְגֵנִי עַל לֹא חֵטְא שֶׁחָטָאתִי לְךָ, וְגַם לֹא עָשִׂיתִי לְךָ כָּל רָעָה מֵעוֹלָם אֶלָּא טוֹבָה. כְּשֶׁהוֹצֵאתִיךָ מִבֵּית הָאֲסוּרִים. וּמֵאַחֲרֵי שֶׁנָּהַגְתָּ עִמִּי כָּךְ, יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה מְגֻנֶּה מֵעִקָּרְךָ, וְדַע שֶׁאֲנִי מְטִילְךָ לְיָם זֶה עַל מְנָת שֶׁכָּל מִי שֶׁיּוֹצִיאֲךָ מִתּוֹכוֹ יְטִילְךָ חֲזָרָה לְתוֹכוֹ, שֶׁכֵּן אֲנִי מְסַפֵּר לוֹ מִנְהָג שֶׁנָּהַגְתָּ בִּי וּמַזְהִירוֹ, וְתַעֲמֹד בְּיָם זֶה עַד שֶׁתִּכְלֶה בְאַחֲרִית הַיָּמִים”. אָמַר הַשֵּׁד: “שַׁחְרְרֵנִי, שֶׁהֲרֵי שָׁעָה הִיא זוֹ לְהַרְאוֹת נְדִיבוּת. וְנִשְׁבָּע אֲנִי לְךָ, שֶׁלֹּא אֶגְרֹם לְךָ שׁוּם רָעָה לְעוֹלָם. וְלֹא זוֹ בִּלְבָד: אֶלָּא שֶׁאָבִיא לְךָ תּוֹעֶלֶת בְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא תֵּדַע מַחֲסוֹר לְעוֹלָם”.

קִבֵּל מִמֶּנּוּ הַדַּיָּג הִתְחַיְּבוּת, שֶׁכְּשֶׁיְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ לֹא יִגְרֹם לוֹ נֵזֶק לְעוֹלָם. וְלֹא זוֹ בִּלְבָד, אֶלָּא שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמּוֹ טוֹבָה. אַחֲרֵי שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ הִתְחַיְּבוּת וְהִשְׁבִּיעוֹ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ, פָּתַח לוֹ הַדַּיָּג אֶת הַקֻּמְקוּם. הִתְנַשֵּׂא הֶעָשָׁן עַד שֶׁיָּצָא וְהִתְעַבָּה וְנַעֲשָׂה שֵׁד, זְוָעָה לְמַרְאֶה. וּבָעַט בַּקֻּמְקוּם וְהֵטִיל אוֹתוֹ לַיָּם. כְּשֶׁרָאָה הַדַּיָּג, שֶׁהַקֻּמְקוּם הוּטַל לַיָּם, הָיָה בָּרוּר לוֹ הַדָּבָר שֶׁהוּא אָבוּד וְהִרְטִיב מִכְנָסָיו. וְאָמַר: “אֵין זֶה סִימָן לְטוֹבָה”. וְאוּלָם אִמֵּץ אֶת לִבּוֹ וְאָמַר: "הַשֵּׁד, אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה אָמָר: "עִמְדוּ בְּדִבּוּרְכֶם שֶׁעֲתִידִים אַתֶּם לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל הַבְטָחָה שֶׁהִבְטַחְתֶּם, וַהֲרֵי כְבָר הִתְחַיַּבְתָּ לְפָנַי וְנִשְׁבַּעְתָּ שֶׁלֹּא תִבְגֹד בִּי, שֶׁלֹּא יָשִׁיב לְךָ אֱלֹהִים כִּגְמוּלְךָ, שֶׁכֵּן אֵל קַנָּא הוּא,

מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לְפוֹשֵׁעַ, אַךְ לֹא יְנַקֶּה אוֹתוֹ. וְאוֹמֵר אֲנִי לְךָ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם דּוּבָּאן לַמֶּלֶךְ יוּנָאן: “הַשְׁאִירֵנִי בַּחַיִּים, שֶׁיַּשְׁאִיר אֱלֹהִים אוֹתְךָ בַּחַיִּים”. צָחַק הַשֵּׁד, וְהָלַךְ לְפָנָיו וְאָמַר לַדַּיָּג: “לֵךְ אַחֲרָי”. הָלַךְ הַדַּיָּג אַחֲרָיו וַעֲדַיִן אֵינוֹ מַאֲמִין בְּהַצָּלָתוֹ. הָלְכוּ עַד שֶׁיָּצְאוּ מִחוּץ לַמְּדִינָה. עָלָה לְהַר וְיָרַד לַעֲרָבָה רַחֲבַת יָדַיִם, וְעָמְדוּ לִפְנֵי יַמַּת מַיִם. יָרַד לְתוֹכָהּ וְאָמַר לַדַּיָּג: “לֵךְ אַחֲרָי”. וְהָלְכוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאֶמְצְעִיתָהּ שֶׁל הַיַּמָּה. עָמַד הַשֵּׁד וְצִוָּה לַדַּיָּג שֶׁיַּשְׁלִיךְ רִשְׁתּוֹ וְיָדוּג. הִסְתַּכֵּל הַדַּיָּג בַּבְּרֵכָה וְרָאָה בְּתוֹכָהּ אַרְבָּעָה דָּגִים בִּצְבָעִים שׁוֹנִים, לָבָן וְאָדֹם וּתְכֵלֶת וְצָהֹב. תָּמַהּ הַדַּיָּג עַל כָּךְ. הִשְׁלִיךְ רִשְׁתּוֹ וּמְשָׁכָהּ אֵלָיו וּמָצָא בְּתוֹכָהּ אַרְבָּעָה דָגִים, כָּל דָּג בְּצֶבַע אַחֵר. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָם הַדַּיָּג שָׁמַח. אָמַר לוֹ הַשֵּׁד: “הָבֵא אוֹתָם אֶל הַשֻּׂלְטָאן וְהַגֵּשׁ אוֹתָם לוֹ, וְהוּא נוֹתֵן לְךָ עַד כְּדֵי לְהַעֲשִׁירְךָ. וּבֵאלֹהִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ, שֶׁתְּקַבֵּל הִצְטַדְּקוּתִי מִשּׁוּם שֶׁבְּשָׁעָה זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְהַעֲשִׁירְךָ, אַחֲרֵי שֶׁשָּׁהִיתִי בַּיָּם מֶשֶׁךְ זְמַן שֶׁל אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וְלֹא רָאִיתִי אֶת פְּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא בְּשָׁעָה זוֹ. וְאַל תָּדוּג בְּיַמָּה זוֹ אֶלָּא פַּעַם אַחַת לְיוֹם”. נִפְרַד מֵעָלָיו וְאָמַר לוֹ: “הֲרֵינִי מַפְקִיד אוֹתְךָ בְּיַד אֱלֹהִים”. רָקַע בְּרַגְלוֹ בַּקַּרְקַע וְנִבְקְעָה תַּחְתָּיו הָאֲדָמָה וּבָלְעָה אוֹתוֹ.

הָלַךְ הַדַּיָּג לָעִיר, כְּשֶׁהוּא תָמֵהַּ עַל מַה שֶׁאֵרַע לוֹ עִם הַשֵּׁד וְעַל כָּל הָעִנְיָן כֻּלּוֹ. נָטַל אֶת הַדָּגִים וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ. לָקַח קַעֲרַת חֶרֶס וּמִלֵּא אוֹתָהּ מַיִם וְשָׂם אֶת הַדָּגִים בְּתוֹכָהּ. הִשְׁתַּכְשְׁכוּ הַדָּגִים בַּקְּעָרָה בְּתוֹךְ הַמָּיִם. נָשָׂא אֶת הַקְּעָרָה עַל רֹאשׁוֹ, וְכוֹנֵן צְעָדָיו לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ כְּפִי מַה שֶׁהוֹרָה אוֹתוֹ הַשֵּׁד. כְּשֶׁעָלָה הַדַּיָּג אֶל הַמֶּלֶךְ וְהִגִּישׁ לוֹ הַדָּגִים, הִתְפַּלֵּא הַמֶּלֶךְ תַּכְלִית הַפְּלִיאָה עַל הַדָּגִים אֵלֶּה שֶׁהִגִּישׁ לוֹ הַדַּיָּג. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָאָה מֵעוֹלָם לֹא כְּתָאֳרָם וְלֹא כְּמַרְאָם. אָמַר: “מִסְרוּ דָגִים אֵלֶּה לַנַּעֲרָה הַמְבַשֶּׁלֶת”. וְהָיְתָה אוֹתָהּ נַעֲרָה שֶׁנָּתַן אוֹתָהּ לוֹ מֶלֶךְ רוֹמִי שְׁלשָׁה יָמִים קֹדֶם לְכֵן, וַעֲדַיִן לֹא בָּחַן אוֹתָהּ בְּאֻמָּנוּת הַבִּשּׁוּל. צִוָּה עָלֶיהָ הַמִּשְׁנֶה לְטַגֵּן אוֹתָם וְאָמַר לָהּ: “הַנַּעֲרָה, הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ לוֹמַר לָךְ: לֹא אָגַרְתִּי דִמְעָתִי אֶלָּא לִשְׁעַת צָרָתִי. הַרְאִי לָנוּ אֵפוֹא הַיּוֹם אֶת אֻמָּנוּתֵךְ וְטִיב בִּשּׁוּלֵךְ, שֶׁכֵּן הֵבִיא הַיּוֹם אָדָם לַשֻּׂלְטָאן בְּמַתָּנָה”. אַחֲרֵי שֶׁפָּקַד עָלֶיהָ פְּקֻדָּתוֹ, חָזַר הַמִּשְׁנֶה אֶל הַמֶּלֶךְ, וְצִוָּה עָלָיו הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּתֵּן לַדַּיָּג אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינָר. נָתַן אוֹתָם לוֹ הַמִּשְׁנֶה, לָקַח אוֹתָם וְהִנִּיחָם בְּחֵיקוֹ וּמִהֵר לָלֶכֶת לְבֵיתוֹ, כְּשֶׁהוּא נוֹפֵל וְקָם וְכוֹשֵׁל שׁוּב, וְהוּא מְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁחֲלוֹם הוּא. קָנָה לִבְנֵי בֵיתוֹ מַה שֶּׁהֵם זְקוּקִים לוֹ, וְהָלַךְ אֶל אִשְׁתּוֹ שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ.

זֶהוּ מַה שֶׁהָיָה מֵעִנְיַן הַדַּיָּג, וְאוּלָם מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן הַנַּעֲרָה, הֲרֵי נָטְלָה אֶת הַדָּגִים וְנִקְּתָה אוֹתָם וְעָרְכָה אֶת הַמַּחֲבַת עַל הָאֵשׁ, וְהִנִּיחָה אוֹתָם לְטַגְּנָם. וַעֲדַיִן לֹא נִגְמַר טִגּוּנָם מִצַּד אֶחָד, וַעֲדַיִן לֹא הָפְכָה אוֹתָם לַצַּד הַשֵּׁנִי, עַד שֶׁנִּבְקַע כֹּתֶל הַמִּטְבַּח וְיָצְאָה מִתּוֹכוֹ עַלְמָה כְּלוּלָה בְּתָאֳרָהּ, וּלְרֹאשָׁהּ מִטְפַּחַת מֶשִׁי שֶׁגְּדִיל תְּכֵלֶת בָּהּ, וּבְאָזְנֶיהָ נְזָמִים, וּבְפִרְקֵי יָדֶיהָ זוּג אֶצְעָדוֹת, וּבְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ טַבָּעוֹת מְשֻׁבָּצוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, וּבְיָדָהּ שַׁרְבִיט קְנֵה-סוּף. תָּקְעָה אֶת הַשַּׁרְבִיט בְּתוֹךְ הַמַּחְבַת וְאָמְרָה: “הַדָּגִים עוֹמְדִים אַתֶּם בְּדִבּוּרְכֶם?” כְּשֶׁרָאֲתָה זֹאת הַנַּעֲרָה נִתְעַלְּפָה. חָזְרָה הָעַלְמָה עַל דְּבָרֶיהָ פַּעַם שְׁנִיָּה וְשִׁלְּשָׁה. נָשׂאוּ הַדָּגִים אֶת רָאשֵׁיהֶם מִן הַמַּחְבַת וְאָמְרוּ בְּלָשׁוֹן בְּרוּרָה: “הֵן, הֵן”. כָּךְ נָשְׂאוּ קוֹלָם בְּשִׁיר וְאָמְרוּ:

"אִם תָּשׁוּבִי נָשׁוּב, וְאִם תָּקִימִי הַבְּרִית נָקִים.

אַךְ אִם מִסְתַּלֶקֶת אַתְּ, הִנֵּה אֲנַחְנוּ נְקִיִּים".

בְּאוֹתָה שָׁעָה הָפְכָה הָעַלְמָה אֶת הַמַּחְבַת וְיָצְאָה בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּאָה בּוֹ וְנִתְאַחָה הַכֹּתֶל כְּמוֹת שׁהָיָה.

הִתְעוֹרְרָה הַנַּעֲרָה מֵהִתְעַלְּפוּתָהּ, וְרָאֲתָה אֶת אַרְבַּעַת הַדָּגִים שְׂרוּפִים כַּפֶּחָם הַשָּׁחוֹר. וְאָמְרָה: “בְּרִקּוּד-כִּידוֹנָיו הָרִאשׁוֹן נִשְׁבַּר בְּיָדו הַכִּידוֹן”, וְצָנְחָה שׁוּב לָאָרֶץ מִתְעַלֶּפֶת. בְּעוֹד הִיא בְּכָךְ, בָּא הַמִּשְׁנֶה וְרָאָה אוֹתָה אֶת הַפְּנִינָה הַשְּׁחוֹרָה כְּפִי שֶׁהָיְתָה, עַד לִבְלִי הַבְחִין בֵּין שַׁבָּת וּבֵין הַיּוֹם הַחֲמִשִּׁי לַשַּׁבוּעַ. נִדְנֵד אוֹתָהּ בְּרַגְלוֹ וְנִתְעוֹרְרָה.

בָּכְתָה וְסִפְּרָה לַמִּשְׁנֶה אֶת הַסִּפּוּר וּמַה שֶּׁאֵרַע. תָּמַהּ הַמִּשְׁנֶה וְאָמַר: “אֵין זֶה אֶלָּא פֶלֶא”. שָׁלַח לַדַּיָּג וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ. קָרָא אֵלָיו הַמִּשְׁנֶה וְאָמַר: “הַדַּיָּג, הָבֵא לָנוּ אַרְבָּעָה דָגִים כָּאֵלּוּ שֶׁהֵבֵאתָ”. יָצָא הַדַּיָּג לַיַּמָּה וְהִשְׁלִיךְ רִשְׁתּוֹ וּמָשַׁךְ אוֹתָה, וְעָלוּ בָּהּ אַרְבָּעָה דָגִים כָּרִאשׁוֹנִים. נְטָלָם וֶהֱבִיאָם לַמִּשְׁנֶה. הִכְנִיסָם הַמִּשְׁנֶה אֶל הַנַּעֲרָה וְאָמַר לָהּ: “קוּמִי וְטַגְנִי אוֹתָם לְעֵינָי, שֶאֶרְאֶה אֶת הַנַּעֲשֶׂה”. קָמָה הַנַּעֲרָה וְתִקְּנָה אוֹתָם וְעָרְכָה הַמַּחְבַת עַל הָאֵשׁ וְהִשְׁלִיכָה אוֹתָם לְתוֹכָהּ. אַךְ בְּטֶרֶם הִגִּיעוּ הַדָּגִים לְקַרְקָעִיתָהּ שֶׁל הַמַּחֲבַת נִבְקַע הַכֹּתֶל וְהוֹפִיעָה הָעַלְמָה וּמַרְאֶהָ כְּבָרִאשׁוֹנָה וּבְיָדָהּ שַרְבִיט. תָּקְעָה אוֹתוֹ בַּמַחֲבַת וְאָמְרָה: “דָּגִים, דָּגִים עוֹמְדִים אָתֶּם בְּדִבּוּרְכֶם מִלְּפָנִים?” נָשְׂאוּ הַדָּגִים רָאשֵׁיהֶם וְאָמְרוּ: “הֵן, הֵן”. וְאָמְרוּ אוֹתוֹ בֵּית-שִׁיר כְּבָרִאשׁוֹנָה:

"אִם תָּשׁוּבִי נָשׁוּב, וְאִם תָּקִימִי הַבְּרִית נָקִים.

אַךְ אִם מִסְתַּלֶקֶת אַתְּ, הִנֵּה אֲנַחְנוּ נְקִיִּים".

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבִיעִי אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁדִּבְּרוּ הַדָּגִים וְהָפְכָה הַנַּעֲרָה אֶת הַמַּחֲבַת בַּשַּׁרְבִיט וְיָצְאָה בְּדֶרֶךְ הַמָּקוֹם שֶׁבָּאָה בּוֹ וְנִתְאַחָה הַכֹּתֶל אַחֲרֶיהָ, פָּתַח הַמִּשְׁנֶה וְאָמַר: “עִנְיָן הוּא זֶה שֶׁאֵין לְהַעֲלִימוֹ מִן הַמֶּלֶךְ”. נִגַּשׁ לַמֶּלֶךְ וְהוֹדִיעַ לוֹ הַסִּפּוּר וּמַה שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו. אָמַר הַמֶּלֶךְ: "אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֶרְאֶה בְּעֵינַי. שָׁלַח לַדַּיָּג וְצִוָּה אוֹתוֹ לְהָבִיא אַרְבָּעָה דָגִים כָּרִאשׁוֹנִים, וְנָתַן לוֹ זְמַן שְׁלֹשָה יָמִים. הָלַךְ הַדַּיָּג וְהֵבִיא לוֹ הַדָּגִים מִיָּד. צִוָּה הַמֶּלֶךְ וְנָתְנוּ לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינָר. פָּנָה הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁנֶה וְאָמַר לוֹ: “קוּם אַתָּה וְטַגֵּן הַדָּגִים כָּאן, לְעֵינָי”. אָמַר הַמִּשְׁנֶה: “שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי וּכִפְקֻדָּתְךָ אֶעֱשֶׂה”. הֵבִיא הַמַּחֲבַת וְתִקֵּן הַדָּגִים וְעָרַךְ הַּמַחֲבַת עַל הָאֵשׁ וְהִטִּיל לְתוֹכָה אֶת הַדָּגִים. נִבְקַע הַכֹּתֶל וְיָצָא מִתּוֹכוֹ כּוּשִׁי שָׁחוֹר, כְּאִלּוּ הָיָה סֶלַע-עַד אוֹ מִיֶּתֶר עַם עָאד1, וּבְיָדוֹ עֲנַף עֵץ יָרֹק, וְאָמַר בְּקוֹל חֲרָדוֹת: “דָּגִים, דָּגִים, הַעוֹמְדִים אַתֶּם בְּדִבּוּרְכֶם מִלְּפָנִים?” הֵרימוּ הַדָּגִים רָאשֵׁיהֶם מִן הַמַּחֲבַת וְאָמְרוּ: “הֵן, הֵן, עוֹמְדִים אֲנַחְנוּ בְּדִבּוּרֵנוּ”.

"אִם תָּשׁוּבִי נָשׁוּב, וְאִם תָּקִימִי הַבְּרִית נָקִים,

אַךְ אִם מִסְתַּלֶקֶת אַתְּ, הִנֵּה אֲנַחְנוּ נְקִיִּים".

נִתְקָרֵב הַכּוּשִׁי לַמַּחֲבַת וְהָפַךְ אוֹתָהּ בֶּעָנָף שֶׁבְּיָדוֹ, וְיָצָא מִמָּקוֹם שֶׁבָּא. הִסְתַּכְּלוּ הַמִּשְׁנֶה וְהַמֶּלֶךְ בַּדָּגִים וְרָאוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ כַּפֶּחָם הַשָּׁחוֹר. הִשְׁתָּאָה הַמֶּלֶךְ וְאָמָר: "דָּבָר הוּא שֶׁאֵין לַעֲבֹר עָלָיו בִּשְׁתִיקָה. וְאֵין סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁדָּגִים אֵלֶּה זָר עִנְיָנָם. שָׁלַח לִקְרֹא לַדַּיָּג. וּכְשֶׁבָּא אָמַר

לוֹ: “דָּגִים אֵלֶּה מֵהֵיכָן הֵם?” אָמַר לוֹ: “מִתּוֹךְ יַמָּה שֶׁבֵּין אַרְבָּעָה הָרִים מִתַּחַת לְהַר שֶׁמִחוּץ לִמְדִינָתְךָ”. פָּנָה הַמֶּלֶךְ לַדַּיָּג וְאָמַר לוֹ: “מַהֲלַךְ כַּמָּה יָמִים הוּא?” אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנֵנוּ הַשֻּׂלְטָאן, מַהֲלַךְ חֲצִי שָׁעָה”. תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ וְצִוָּה מִיָּד לְחֵיל הָרַגְלִים שֶׁלּוֹ וְלַפָּרָשִׁים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, וְיָצָא הוּא עִם הַדַּיָּג שֶׁהָלַךְ לְפָנָיו הוֹלֵךְ וּמְקַלֵּל אֶת הַשֵּׁד, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְהָרִים וְיָרְדוּ לַעֲרָבָה רַחֲבַת יָדַיִם, שֶׁלֹּא רָאוּהָ הַמֶּלֶךְ וְחֵילוֹתָיו מִימֵיהֶם. תָּמְהוּ תְּמִיהָה רַבָּה כְּשֶׁהִסְתַּכְּלוּ וְרָאוּ אוֹתָהּ עֲרָבָה גְּדוֹלָה וְהַיַּמָּה שֶׁבֵּין אַרְבַּעַת הֶהָרִים וְהַדָּגִים שֶׁבְּתוֹכָהּ בְּאַרְבַּעַת צִבְעֵיהֶם, אָדֹם וְלָבָן וְצָהֹב וּתְכֵלֶת. עָמַד הַמֶּלֶךְ מִשְׁתָּאֶה וְאָמַר לְחֵילוֹתָיו וּלְכָל הַנִּצָּבִים עִמּוֹ: “כְּלוּם רָאָה מִי מִכֶּם יַמָּה זוֹ קֹדֶם לָכֵן?” אָמְרוּ כֻּלָּם: “לֹא, מֶלֶךְ הַדּוֹר, מִיָּמֵינוּ לֹא רָאִינוּ”. שָׁאֲלוּ אֶת הַיְשִׁישִים הַבָּאִים בַּיָּמִים וְאָמְרוּ: “מִיָּמֵינוּ לֹא רָאִינוּ יַמָּה זוֹ בְּמָקוֹם זֶה”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “וְהָאֱלֹהִים, שֶׁאֵינִי נִכְנַס לִמְדִינָתִי וְאֵינִי יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתִי עַד שֶׁאֵדַע עִנְיַן יַמָּה זוֹ וְדָגִים אֵלֶּה”. צִוָּה אֶת חֵילוֹתָיו לַחֲנוֹת מִסָּבִיב לְהָרִים אֵלֶּה וְקָרָא לַמִּשְׁנֶה, שֶׁהָיָה מֻמְחֶה וְאִישׁ שֵׂכֶל, נְבוֹן דָּבָר וּבָקִי בְּכָל עִנְיָן, וְעָמַד לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁאֲנִי מוֹדִיעֲךָ אוֹתוֹ: בְּדַעְתִּי לָצֵאת יְחִידִי בְּלַיְלָה זֶה וְלַחֲקֹר בְּעִנְיַן יַמָּה זוֹ וְדָגִים אֵלֶּה. וּבְכֵן תֵּשֵׁב אַתָּה לְפֶתַח אָהֳלִי, וְתֹאמַר לַנְּסִיכִים וְלַמִּשְׁנִים וּלְשׁוֹמְרֵי הַסַּף וְלַנְּצִיבִים וּלְכָל מִי שֶׁיִּשְׁאַל עָלַי: הַשֻּׂלְטָאן חָשׁ עַצְמוֹ בְּרָע, וְצִוָּה עָלַי שֶׁלֹּא אֶתֵּן רְשׁוּת לְאָדָם לְהִכָּנֵס אֵלָיו. וְאַל תּוֹדִיעַ לְשׁוּם אָדָם אֶת כַּוָּנָתִי”. לּא יָכוֹל הַמִּשְׁנֶה לְהִתְנַגֵּד לוֹ.

הִתְנַכֵּר הַמֶּלֶךְ וְחָגַר חַרְבּוֹ וְעָלָה לְאַחַד הֶהָרִים וְהָלַךְ שְׁאֵרִית לֵילוֹ עַד הַבֹּקֶר. הָלַךְ כָּל יוֹמוֹ כֻּלּוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁתָּקַף עָלָיו הַחֹם מִמַּהֲלַךְ יוֹמוֹ וְלֵילוֹ. הָלַךְ לַיְלָה שֵׁנִי עַד הַבֹּקֶר. נִגְלְתָה לְעֵינָיו נְקֻדָּה שְׁחוֹרָה. שָׂמַח וְאָמַר: “אֶפְשָׁר שֶׁאֲנִי מוֹצֵא מִי שֶׁיַּגִּיד לִי פֵּשֶׁר דְּבַר הַיַּמָּה וְהַדָּגִים”. הִתְקָרֵב וּמָצָא אַרְמוֹן בָּנוּי אֲבָנִים שְׁחוֹרוֹת רָקוּעַ בַּרְזֶל וּשְׁתֵּי דַלְתוֹת שְׁעָרָיו הָאַחַת פְּתוּחָה עַל צִירֶיהָ וְהַשְּׁנִיָּה נְעוּלָה. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ וְעָמַד עַל הַשַּׁעַר וְדָפַק דְּפִיקָה קַלָּה, וְלֹא שָׁמַע תְּשׁוּבָה. דָפַק פַּעַם שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, וְלֹא שָׁמַע תְּשׁוּבָה. דָפַק דְּפִיקָה מַחֲרִידָה וְלֹא עָנָהוּ אָדָם. אָמַר בְּלִבּוֹ: “אֵין סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁרֵיק הוּא”. אִמֵּץ אֶת לִבּוֹ וְנִכְנַס דֶּרֶךְ שַׁעַר הָאַרְמוֹן לַפְּרוֹזְדוֹר וְקָרָא וְאָמַר: "הוֹי בְּנֵי הָאַרְמוֹן, אָדָם זָר וְעוֹבֵר אֹרַח כָּאן. הֲיֵשׁ אִתְּכֶם מַשֶּׁהוּ מִן הַמְּזוֹנוֹת? "חָזַר פַּעַם שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית עַל דְּבָרָיו וְלֹא שָׁמַע תְּשׁוּבָה. אִמֵּץ רוּחוֹ וְחִזֵּק לִבּוֹ וְנִכְנַס מִן הַפְּרוֹזְדוֹר לְאֶמְצַע הָאַרְמוֹן, וְלֹא מָצָא בּוֹ אָדָם,אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה מֻצָּע בְּמַצָּעִין שֶׁל מֶשִׁי וּרְקָמוֹת וְהַוִּילוֹנוֹת מְשֻׁלְשָׁלִין. וּבְאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל הָאַרְמוֹן חָצֵר רַחֲבַת-יָדַיִם וְאַרְבָּעָה אוּלַמּוֹת פְּתוּחִים אֵלֶיהָ וּבָהֶם אִצְטַבָּעוֹת, זֶה לָקָבָל זֶה. וּבְתוֹךְ הֶחָצֵר בַּתָּוֶךְ בְּרֵכָה וּבָהּ מִזְרָקָה וְעָלֶיהָ אַרְבָּעָה אֲרָיוֹת מִן הַזָּהָב הָאָדֹם, הַזּוֹרְקִים מִפִּיוֹתֵיהֶם מַיִם זַכִּים כִּפְנִינִים וּכְאַבְנֵי חֵפֶץ. וּמִסָּבִיב לָאַרְמוֹן עוֹף מְעוֹפֵף וְעַל הָאַרְמוֹן מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת, זָהָב, הַמּוֹנֵעַ אֶת הָעוֹף לַעֲלוֹת. וְאוּלָם שׁוּם אָדָם לֹא רָאָה. הִשְׁתָּאָה הַמֶּלֶךְ וְנִצְטָעֵר שֶׁלֹּא מָצָא אָדָם לִשְׁאֹל פִּיו בְּעִנְיַן אוֹתָהּ עֲרָבָה, וְהַיַּמָּה וְהַדָּגִים וְהֶהָרִים וְהָאַרְמוֹן. יָשַׁב בֵּין הַדְּלָתוֹת וְהִרְהֵר. פִּתְאֹם שָׁמַע קוֹל תַּאֲנִיָּה מִלֵּב מָלֵא צַעַר, מִתְאוֹנֵן וְאוֹמֵר:

צָפַנְתִּי אֶת אֲשֶׁר מְצָאָנִי, וַיִּתְגַּל,

וּשְׁנַת-עֵינַי נְדוֹד שֵׁנָה יִנְחַל.

זְמַן, הֲלָנֶצַח עָלַי תָּקוּם וְלֹא תָּנַח,

וְלִבִּי הָאָמֵל בֵּין צָרָה וְיָגוֹן יִשַּׁח?

הֲלֹא תְּרַחְמוּ שַׂר בְּעַמָּיו אֲשֶׁר שָׁפָל

בִּגְלַל אַהֲבָה, עָשִׁיר בְּעַמָּיו צָלָל.

קִנֵּאנוּ בְּרוּחַ צָפִיר עֲלֵיכֶם כִּי עָבָר.

אָכֵן כְּבוֹא אָסוֹן מְאוֹר-עֵינַי נִתְעַוָּר.

מָה עֵצָה לְיוֹרֶה חֵץ, אֲשֶׁר יָצָא לַקְּרָב,

וּבְבַקְּשׁוֹ לִירוֹת נִכְרַת יִתְרוֹ וְאָחוֹר שָׁב?

וְעֵת נֶעֱרְמוּ הַצָּרוֹת, עַל אָדָם עָלוּ עָל,

אָנָה יִבְרַח מִפְּנֵי גוֹרָלוֹ וּמִפְּנֵי הַמַּזָּל?

כְּשֶׁשָּׁמַע הַשֻּׂלְטָאן נְהִי זֶה, קָם עַל רַגְלָיו וְהָלַךְ בְּעִקְּבוֹת צִלְצוּלוֹ וּמָצָא וִילוֹן מְשֻׁלְשָׁל עַל פְּנֵי חֶדֶר. הֵרִים אֶת הַוִּילוֹן וְרָאָה מֵאַחֲרָיו עֶלֶם יוֹשֵׁב עַל סַפָּה גְבוֹהָה כְאַמָּה מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ, וְהוּא עֶלֶם יָפֶה, נֶחְמָד לְמַרְאֶה. מִדְבָּרוֹ צַח וּמִצְחוֹ פֶּרַח רַךְ, לֶחְיוֹ וְרוּדָה וְשׂוּמָה בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמְשׁוֹרֵר:

וְזָקוּף הַגֵּו, שְׂעָרוֹ וּמִצְחוֹ

יַשְׁרֶה אָדָם בְּחשֶׁךְ וּבָאוֹר,

אַל נָא תָּבוּז לַשּׂוּמָה שֶׁבְּלֶחְיוֹ

יִשְׁבְּ לֵב כָּל רוֹאֶה בִּנְקֻדַּת שְׁחוֹר.

שָׂמַח הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ, וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם. וְאוּלָם הָעֶלֶם נִשְׁאַר יוֹשֵׁב וְעָלָיו קַפְטַן מֶשִׁי רָקוּם בַּזָּהָב הַמִּצְרִי, וְעַל רֹאשׁוֹ כֶּתֶר מְשֻׁבָּץ אֲבָנִים טוֹבוֹת, אַךְ בְּפָנָיו רִשְׁמֵי הַצַּעַר. הֶחֱזִיר שָׁלוֹם לַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, אַתָּה נִכְבָּד וְרָאוּי אַתָּה שֶׁאָקוּם בְּפָנֶיךָ, וְאוּלָם יֵשׁ לִי בַמֶּה לְהִצְטַדֵּק לְפָנֶיךָ”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “כְּבָר מָחַלְתִּי לְךָ, עֶלֶם, וַהֲרֵי אֲנִי אוֹרְחֶךָ, וּבָאתִי אֵלֶיךָ בְעִנְיָן חָשׁוּב. רְצוֹנִי שֶׁתַּגִּיד לִי מַה עִנְיָנָהּ שֶׁל יַמָּה זוֹ וְדָגִים אֵלֶּה וְאַרְמוֹן זֶה, וּמַה סִבַּת יְשִׁיבָתְךָ יְחִידִי בְתוֹכוֹ, וּמַה סִבַּת בְּכִיָּתֶךָ?” כְּשֶׁשָּׁמַע הָעֶלֶם דְּבָרִים אֵלּוּ, יָרְדוּ דִמְעוֹתָיו עַל לֶחְיוֹ וּבָכָה בְכִי מַר עַד שֶֹׁנִּתְרַטֵּב חָזֵהוּ. אַחַר-כָּךְ נָשָׂא קוֹלוֹ בְשִׁיר וְאָמָר:

אִמְרוּ לַיָּשֵׁן בְּתַהְפּוּכוֹת הַיָּמִים: וּלְוָאי וְנִרְדָּמוּ.

כַּמָּה הִשְׁפִּילוּם מְסִבּוֹת זְמַן, וְכַמָּה בָהֶן רָמוּ.

אִם יָשַׁנְתָּ, הִנֵּה עֵין הָאֱלֹהִים לֹא תִישַׁן.

אָכֵן לְמִי קַיָּם טוּב הָעוֹלָם, וּלְמִי טָהֲרוּ פְנֵי זְמָן?

אַחַר-כָּךְ נֶאֱנַח אַנְחַת יָגוֹן וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְשִׁיר וְאָמָר:

הַשְׁלֵךְ יְהָבְךָ עַל אֲדוֹן כָּל בָּשָׂר.

וַעֲזֹב דְּאָגָה וְכָל הִרְהוּר הָסַר.

אַל תֹּאמַר לְכָל אֲשֶׁר יִקְרֶה: אֵיכָה קָרָה?

שֶׁכֵּן הַכֹּל בְּמִשְׁפָּט וּבִגְזֵרָה נִגְזָרָה.

תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ: “מַה הוּא שֶׁגָּרַם לְךָ לִבְכּוֹת, הָעֶלֶם?” אָמַר לוֹ: “וְאֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה, בְּשָׁעָה שֶׁזֶּה מַצָּבִי”. שָׁלַח יָדָיו אֶל שׁוּלָיו וְהֵרִים אוֹתָם, וְנִגְלָה מֵחֶצְיוֹ וּלְמַטָּה עַד כַּפּוֹת רַגְלָיו אָבֶן, וּמַה שֶּׁלְּמַעְלָה מִזֶּה עַד שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ, בָּשָׂר. כְּשֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ אֶת הָעֶלֶם בְכָךְ, נִצְטָעֵר צַעַר גָּדוֹל וְאָמַר: “הָעֶלֶם, הוֹסַפְתָּ לִי צַעַר עַל צַעֲרִי. מְבַקֵּשׁ הָיִיתִי לָדַעַת עַל-דְּבַר הַדָּגִים וְעִנְיָנָם, וְעַכְשָׁו שׁוֹאֵל אֲנִי לְעִנְיָנָם וּלְעִנְיָנֶךָ. אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר. חוּשָׁה-נָא, הָעֶלֶם, לְגַלּוֹת לִי הַסִּפּוּר”. אָמַר לוֹ: “הַטֵּה לִי אָזְנְךָ וְעֵינֶךָ”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “אָזְנִי וְעֵינִי מוּכָנוֹת”. אָמַר הָעֶלֶם: “אָמְנָם לְדָגִים אֵלּוּ וְלִי סִפּוּר נִפְלָא, שֶׁאִלּוּ נִכְתַּב בְּחֻדֵּי מְחָטִים בְּזָוִיּוֹת הָעַיִן, הָיָה לְמָשָׁל וּמוּסָר לְכָל לוֹקֵחַ מוּסָר”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “וְכֵיצַד זֶה?” פָּתַח הָעֶלֶם וְאָמָר:

סִפּוּר הַנָּסִיךְ הַמְשֻׁתָּק

דַּע, אֲדוֹנִי, שֶׁאָבִי מֶלֶך הָיָה בִמְדִינָה זוֹ, וּשְׁמוֹ מַחְמוּד, מוֹשֵׁל הָאִיִּים הַשְּׁחוֹרִים, הַיְנוּ אֵלֶּה אַרְבַּעַת הֶהָרִים. עָמַד בְּמַלְכוּתוֹ שִׁבְעִים שָׁנָה. כְּשֶׁנִּפְטַר אָבִי לְבֵית עוֹלָמוֹ, מָשַׁלְתִּי אַחֲרָיו וְנָשָׂאתִי אִשָּׁה אֶת בַּת דּוֹדִי אֲחִי אָבִי. הָיְתָה אוֹהֶבֶת אוֹתִי וְהָיִיתִי אוֹהֵב אוֹתָהּ אַהֲבָה עֲצוּמָה עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁכְּשֶׁהָיִיתִי נֶעְדָּר מֵאֶצְלָהּ, לֹא הָיְתָה אוֹכֶלֶת וְלֹא שׁוֹתָה, עַד שֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי עִמָּהּ. שָׁהֲתָה עִמִּי חָמֵשׁ שָׁנִים, עַד שֶׁהָלְכָה בְּיוֹם מִן הַיָּמִים לְבֵית הַמֶּרְחָץ. צִוִּיתִי אֶת הַטַּבָּח שֶׁיִּזְדָּרֵז וְיָבִיא לָנוּ מַשֶּׁהוּ לְתַקֵּן לָנוּ מַאֲכָל לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב. אַחַר-כָּךְ נִכְנַסְתִּי לְאַרְמוֹן זֶה, וְשָׁכַבְתִּי בַּמָּקוֹם שֶׁהָיִינוּ יְשֵׁנִים בּוֹ וְצִוִּיתִי עַל שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת שֶׁתֵּשַׁבְנָה אֶצְלִי, אַחַת לִמְרַאשׁוֹתַי וְאַחַת לְמַרְגְּלוֹתַי. הָיִיתִי מָלֵא הִרְהוּרִים עַל שֶׁאֵינָה אֶצְלִי, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהֵרָדֵם. הָיוּ עֵינַי עֲצוּמוֹת וְנַפְשִׁי עֵרָה. שָׁמַעְתִּי אֶת הַשִּׁפְחָה שֶׁלִּמְרַאשׁוֹתַי אוֹמֶרֶת לְזוֹ שֶׁלְּמַרְגְּלוֹתַי: “מַסְעוּדָה, כַּמָּה עָלוּב הוּא אֲדוֹנֵנוּ וְכַמָּה עֲלוּבִים עֲלוּמָיו, וְחֲבָל חֲבָל עַל חַיָּיו עִם גְּבִרְתֵּנוּ הַמְכַשֵּׁפָה”. אָמְרָה לָהּ חֲבֶרְתָהּ: "אָמְנָם כֵּן. יָאֹר אֱלֹהִים אֶת הַנָּשִׁים הַבּוֹגְדוֹת. אָכֵן אָדָם כַּאֲדוֹנֵנוּ בַּעֲלוּמָיו לֹא יִצְלַח לְאִשָּׁה כָּזוֹ הַלָּנָה כָּל הַלֵּילוֹת בְּמִטַּת זוּלָתוֹ. אֲדוֹנֵנוּ אִלֵּם הוּא כְּאָדָם שֶׁהִשְׁקוּהוּ מַשְׁקֵה כְּשָׁפִים וְאֵינוֹ מוֹכִיחַ אוֹתָהּ עַל דְּרָכֶיהָ. אָמְרָה חֲבֶרְתָהּ: "אוֹי לָךְ, כְּלוּם יוֹדֵעַ הוּא אֲדוֹנֵנוּ מַשֶּׁהוּ מִזֶּה. וּכְלוּם עוֹזֶבֶת הִיא אוֹתוֹ בְּהַסְכָּמָתוֹ? הֲרֵי הִיא מוֹזֶגֶת לוֹ כוֹסוֹ שֶׁהוּא שׁוֹתֶה אוֹתוֹ כָּל לַיְלָה לִפְנֵי שְׁנָתוֹ וּמוֹסֶכֶת בָּהּ סַם שֵׁנָה, עַד שֶׁהוּא נִרְדָּם וְאֵינוֹ חָשׁ בְּמָה שֶׁנַּעֲשָׂה,

וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הִיא הוֹלֶכֶת וְאָנָה הִיא בָּאָה. וְאַחֲרֵי שֶׁהִיא מַשְׁקָה אוֹתוֹ, הִיא לוֹבֶשֶׁת אֶת בְּגָדֶיהָ וּמִתְבַּשֶּׂמֶת וְיוֹצֵאת מֵאֶצְלוֹ וְעוֹזֶבֶת אוֹתוֹ עַד הַשַּׁחַר וְחוֹזֶרֶת וּבָאָה אֶצְלוֹ וּמַעֲלָה בְּאַפּוֹ מִין קְטֹרֶת, וְהוּא מִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ“. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת דִּבְרֵי הַשְּׁפָחוֹת חָשַׁךְ עוֹלָם בַּעֲדִי, וְקָצְרָה רוּחִי לְהַמְתִּין עַד בּוֹא הַלַּיְלָה. כְּשֶׁבָּאָה בַּת דּוֹדִי מִבֵּית הַמֶּרְחָץ פָּרַשְׂנוּ אֶת הַמַּפָּה וְאָכַלְנוּ וְיָשַׁבְנוּ שָׁעָה קַלָּה וְשׂוֹחַחְנוּ כַּרָגִיל. אַחַר-כָּךְ צִוְּתָה לְהָבִיא הַמַּשְׁקֶה שֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה לִפְנֵי הַשֵּׁנָה וְהוֹשִׁיטָה לִי אֶת הַכּוֹס. הֲרִיקוֹתִי אוֹתָהּ, כְּלוֹמֶר עָשִׂיתִי עַצְמִי כְּשׁוֹתֶה אוֹתָהּ כְּמִנְהָגִי, וְאוּלָם הֲרִיקוֹתִיהָ לְתוֹךְ כִּיס שֶׁעַל חָזִי, וְשָׁכַבְתִּי תֵּכֶף וּמִיָּד וְעָשִׂיתִי עַצְמִי כְּיָשֵׁן. וְהִנֵּה הִיא אוֹמֶרֶת: " יְשַׁן לֵילְךָ וְאַל תּוֹסֶף קוּם עוֹד לְעוֹלָם. חֵי אֱלֹהִים שֶׁמְתָעֶבֶת אֲנִי אוֹתְךָ וּמְשַׁקֶּצֶת אֶת פַּרְצוּפְךָ, וְנַפְשִׁי קָצָה בְּחֶבְרָתֶךָ. מִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי מָתַי יִטֹּל אֱלֹהִים אֶת נִשְׁמָתֶךָ”. קָמָה וְלָבְשָׁה אֶת הַחֲמוּדוֹת בְּשִׂמְלוֹתֶיהָ וְהִתְבַּשְׂמָה וְנָטְלָה חַרְבִּי וְחָגְרָה אוֹתָהּ. פָּתְחָה אֶת שַׁעֲרֵי הָאַרְמוֹן וְיָצְאָה. קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי בְּעִקְבוֹתֶיהָ עַד שֶׁיָּצְאָה מִן הָאַרְמוֹן. חָצְתָה אֶת שׁוּקֵי הָעִיר עַד שֶׁהִגִּיעָה לְשַׁעַר הָעִיר. לָחֲשָׁה דְבָרִים שֶׁאֵינִי מְבִינָם וְנָפְלוּ הַבְּרִיחִים וְנִפְתַּח הַשַּׁעַר. יָצְאָה וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ מִבְּלִי שֶׁהִרְגִּישָׁה בַּדָּבָר, עַד שֶׁהִגִּיעָה לְגַלֵּי הָאַשְׁפָּה אֶל גֶּדֶר קָנִים, וּמִתּוֹכָהּ לוֹ קֻבָּה עֲגֻלָּה בְּנוּיָה לִבְנֵי-חֵמָר וּבָהּ פֶּתַח קָטָן, וְנִכְנְסָה בּוֹ. עָלִיתִי לְגַג הַקֻּבָּה וְהִסְתַּכַּלְתִּי לְתוֹכָהּ. וְהִנֵּה בַת דּוֹדִי נִכְנֶסֶת אֶל עֶבֶד כּוּשִׁי, שְׂפָתוֹ הָאַחַת כְּכִסּוּי קְדֵרָה מֵעַל לִשְׂפָתוֹ הַשְּׁנִיָּה הַדּוֹמָה לְסֻלְיָה שֶׁל נַעַל. וְהָיְתָה שְׂפָתוֹ מְלַקֶּטֶת אֶת הַחוֹל מִתּוֹךְ הֶחָצָץ שֶׁעַל קרְקַע הַקֻּבָּה, וְהוּא לָקוּי בְּצָרַעַת וְשָׂרוּעַ עַל קַשׁ קָנִים עוֹטֶה סְמַרְטוּטִים בָּלִים. נָשְׁקָה הָאָרֶץ לְפָנָיו. נָשָׂא אוֹתוֹ הָעֶבֶד אֶת רֹאשׁוֹ אֵלֶיהָ וְאָמַר לָהּ: “אוֹי לָךְ, מִשּׁוּם מַה אֵחַרְתְּ עַד עַכְשָׁו? הָיוּ כָּאן כַּמָּה מִבְּנֵי דוֹדַי הַכּוּשִׁים וְשָׁתוּ יֵינָם, וְהָיְתָה עִם כָּל אֶחָד מֵהֶם אֲהוּבָתוֹ, וַאֲנִי לֹא חָפַצְתִּי לִשְׁתּוֹת בִּגְלָלֵךְ”. אָמְרָה: "אֲדוֹנִי וַאֲהוּבִי וְחֶמְדַּת עֵינִי, כְּלוּם אִי אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁנְשׂוּאָה אֲנִי לְבֶן דּוֹדִי זֶה שֶׁאֲנִי מְתָעֶבֶת אֶת פַּרְצוּפוֹ וּמְמָאֶסֶת בְּחֶבְרָתוֹ? וְאִלְמָלֵא שֶׁחָשַׁשְׁתִּי לִשְׁלוֹמְךָ, לֹא הָיִיתִי מַנִּיחָה לַשֶּׁמֶשׁ שֶׁתַּעֲלֶה שׁוּב לִפְנֵי שֶׁהָיִיתִי שָׂמָה עִיר זוֹ חֲרֵבָה לַעֲנוֹת בָּהּ יַנְשׁוּף וְעוֹרֵב וְהָיִיתִי חוֹלֶצֶת אֲבָנֶיהָ וּמַשְׁלִיָכָתן מֵעֵבֶר לְהָר “קָאף”. נָזַף בָּהּ הָעֶבֶד וְאָמַר: “מְשַׁקֶּרֶת אַתְּ, אֲרוּרָה, בִּכְבוֹדָם שֶׁל הַכּוּשִׁים נִשְׁבָּע אָנֹכִי – וְאַל תְּדַמִּי בְּנַפְשֵׁךְ שֶׁנִּמּוּסִים שֶׁל לְבָנִים נִמּוּסֵיהֶם – שֶׁאִם תִּתְמַהְמְהִי מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה אֲפִלּוּ פַּעַם אֶחָת, אֵינִי מִתְרוֹעֵעַ שׁוּב אֵלַיִךְ וְאֵינִי דָבֵק בָּךְ יוֹתֵר. אֲרוּרָה, מְשַׂחֶקֶת אַתְּ עִמִּי מִשְׂחַק שִׁבְרֵי-חֶרֶס. כְּלוּם אֵינִי מְשַׁמֵּשׁ לָךְ אֶלָּא לְמַלּאוֹת תַּאֲוָתֵךְ? כַּלְבָּה סְרוּחָה, וּשְׁפָלָה שֶׁבַּלְּבָנִים”.

כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי דְבָרָיו וְרָאִיתִי בְעֵינַי, רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ מַה שֶּׁעָבַר בֵּינֵיהֶם, חָשַׁךְ עוֹלָם בַּעֲדִי, וְלֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, הֵיכָן אֲנִי. וְהָיְתָה בַּת דּוֹדִי עוֹמֶדֶת וּבוֹכָה לְפָנָיו, וּמַשְׁפִּילָה עַצְמָהּ לְעֵינָיו וְאוֹמֶרֶת לָעֶבֶד: “אֲהוּבִי וּפְרִי-לִבִּי, אִם אַתָּה כּוֹעֵס עָלַי מִי יִקָּחֵנִי, וְאִם אַתָּה דוֹחֶה אוֹתִי מִי יַאַסְפֵנִי, אֲהוּבִי וְאוֹר עֵינַי?” לֹא פָּסְקָה מִלִּבְכּוֹת וּמֵהִתְרַפֵּס לְפָנָיו עַד שֶׁנִּתְפַּיֵּס עִמָּהּ. שָׂמְחָה וְקָמָה וּפָשְׁטָה בְגָדֶיהָ עַד לְסַרְבְּלֶיהָ הָרְחָבוֹת וְאָמְרָה: “אֲדוֹנִי יֵשׁ עִמְּךָ מַשֶּׁהוּ שֶׁתֹּאכַל שִׁפְחָתֶךָ?” נָהַם וְאָמַר לָהּ: “הָסִירִי מִכְסֵה הָאַגָּן, שֶׁמִּתַּחְתָּיו עַצְמוֹת עַכְבָּרִים מְבֻשָּׁלִים, וְאִכְלִי אוֹתָם, וּגְשִׁי אֶל כַּד חֲרָסִים זֶה שֶׁבּוֹ שְׁיָרֵי שֵׁכָר וּשְׁתִי אוֹתוֹ”. קָמָה וְאָכְלָה וְשָׁתְתָה וְרָחֲצָה יָדֶיהָ וּפִיהָ וּבָאָה וְשָׁכְבָה אֵצֶל הָעֶבֶד עַל גַּבֵּי קַשׁ הַקָּנִים, וְגִלְּתָה עַצְמָהּ וְהִתְכַּנְּסָה אֵלָיו אֶל תּוֹךְ הַבְּלָיוֹת הַמְלֻכְלּכוֹת וּמִתַּחַת לַסְּמַרְטוּטִים. כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת אִשְׁתִּי בַּת דּוֹדִי עוֹשָׂה כֵּן, נִטְרְפָה דַעְתִּי עָלַי. יָרַדְתִּי מֵעַל גַּג הַקֻּבָּה וְנִכְנַסְתִּי וְתָפַסְתִּי אֶת הַחֶרֶב שֶׁהֵבִיאָה עִמָּהּ, שָׁלַפְתִּי אוֹתוֹ וּבִקַּשְׁתִּי לַהֲרֹג אֶת שְׁנֵיהֶם. הִכֵּיתִי תְּחִלָּה אֶת הָעֶבֶד עַל עָרְפּוֹ, וְדוֹמֶה הָיִיתִי שֶׁשַּׂמְתִּי קֵץ לְחַיָּיו.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁמִינִי אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָעֶלֶם שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ כְּשָׁפִים אָמַר לַמֶּלֶךְ: כְּשֶׁפָּגַעְתִּי בָּעֶבֶד בַּחֶרֶב כְּדֵי לְהַתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ, לֹא חָתַכְתִּי אֶת שְׁנֵי סִמָּנָיו, אֶת הַוֵּשֶׁט וְאֶת הַקָּנֶה, אֶלָּא אֶת הַקָּנֶה בִּלְבָד וְאֶת הָעוֹר וְאֶת הַבָּשָׂר, וְאוּלָם אֲנִי דוֹמֶה הָיִיתִי שֶׁהָרַגְתִּי אוֹתוֹ. כְּשֶׁנָּחַר נְחִירָה בְּקוֹל רָם, הִתְנוֹדְדָה בַּת דּוֹדִי, וַאֲנִי חָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי וְהֶחֱזַרְתִּי אֶת הַחֶרֶב לִנְדָנָהּ וּבָאתִי לָעִיר וְנִכְנַסְתִּי לָאַרְמוֹן וְיָשַׁנְתִּי עַל מִשְׁכָּבִי עַד הַבֹּקֶר. בָּאָה אִשְׁתִּי וְעוֹרְרָה אוֹתִי. מְצָאתִיהָ שֶׁגָּזְזָה אֶת שַׂעֲרָהּ וְלָבְשָׁה בִּגְדֵי אֵבֶל, אָמְרָה לִי: "בַּעֲלִי, אַל יִחַר לְךָ עַל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁמוּעָה בָּאָה לִי שֶׁאִמִּי נִפְטְרָה וְאָבִי נָפַל בְּמִלְחֶמֶת-מִצְוָה, וּשְׁנֵי אַחַי, אֶחָד מֵהֶם מֵת מִנְּשִׁיכַת נָחָשׁ וְהַשֵּׁנִי תַּחַת הַמַּפֹּלֶת.

וְרָאוּי לִי שֶׁאֶבְכֶּה וְשֶׁאֶתְאַבֵּל". כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי דְבָרֶיהָ הֶחֱשֵׁיתִי מִמֶּנָּה וְאָמַרְתִּי: “עֲשִׂי כַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ, אֵין אֲנִי מְעַכֵּב עַל יָדֵךְ”. הָיְתָה שְׁרוּיָה בְּאֵבֶל וּבְכִי וּמִסְפֵּד שָׁנָה תְּמִימָה מִתְּקוּפַת הַשָּׁנָה לִתְּקוּפַת הַשָּׁנָה. אַחֲרֵי שֶׁנִּגְמְרָה הַשָּׁנָה אָמְרָה לִי: “רְצוֹנִי לִבְנוֹת לִי בְּאַרְמוֹנְךָ מְקוֹם-קֶבֶר וְקֻבָּה עָלֶיהָ, שֶׁאֲיַחֵד אוֹתָהּ לְאֵבֶל, וְאֶקְרָא לָהּ שֵׁם בֵּית-הָאֵבֶל”. אָמַרְתִּי לָהּ: “עֲשִׂי כַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ”. בָּנְתָה לָהּ בַּיִת לְאֵבֶל וּבָנְתָה בְּתוֹכוֹ בַּתָּוֶךְ קֻבָּה וּמְקוֹם-קֶבֶר כְּצוּרַת הַקְּבָרוֹת. אַחַר-כָּךְ הֶעֱבִירָה אֶת הָעֶבֶד אֵלָיו וְהִשְׁכִּינָה אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ. אוּלָם הוּא הָיָה אֵין-אוֹנִים וְלֹא הָיָה בּוֹ עוֹד כֹּחַ לְשַׁמְּשָׁהּ. הוּא הָיָה רַק שׁוֹתֶה מַשְׁקֶה, וּמֵאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁפְּצַעְתִּיו לֹא הָיָה מְדַבֵּר כְּלוּם, וְלֹא נִשְׁאַר בַּחַיִּים אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא מָלְאָה עֲדַיִן מִדַּת יָמָיו. הָיְתָה אִשְׁתִּי נִכְנֶסֶת אֵלָיו יוֹם יוֹם לַקֻּבָּה, עֶרֶב וָבֹקֶר, בּוֹכָה לוֹ וְסוֹפֶדֶת לוֹ וּמַשְׁקָתוֹ מַשְׁקֶה וְדַיְסוֹת בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר. לֹא פָסְקָה מִכָּךְ שָׁנָה שְׁנִיָּה, וַאֲנִי מַאֲרִיךְ לָהּ אַפִּי וְאֵינִי מַשְׁגִּיחַ בָּהּ. עַד שֶׁנִּכְנַסְתִּי אֵלֶיהָ פִּתְאֹם יוֹם אֶחָד, מְצָאתִיהָ בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת: “לָמָּה זֶה רָחַקְתָּ מֵעֵינַי, תַּעֲנוּג-נַפְשִׁי, שׂוֹחֲחֵנִי, נִשְׁמָתִי, דַּבֵּר אֵלַי, יְדִידִי”. וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:

פַּס קִיּוּמִי בָּאָדָם אַחֲרֵי רָחְקְכֶם,

כִּי לֹא אָהַב לִבִּי אָדָם זוּלַתְכֶם.

קְחוּ עִמָּכֶם עַצְמוֹתַי וְרוּחִי לְכָל מַסָּעֲכֶם,

וּבְכָל אֲשֶׁר תָּנוּחוּ קִבְרוּנִי לְעֻמַּתְכֶם.

וְקִרְאוּ בִּשְׁמִי לְיַד קִבְרִי, תַּעַנְכֶם

אַנְחַת-עַצְמוֹתַי בְּשָׁמְעָן קְרִיאַתְכֶם.

אַחַר-כָּךְ נָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּשִׁיר כְּשֶׁהִיא בּוֹכָה:

אָכֵן יוֹם כִּסּוּפַי הוּא יוֹם אַצְלִיחַ כִּי תִּקְרְבוּ אֵלַי,

וְיוֹם מוֹתִי הוּא רַק יוֹם אֲשֶׁר תִּרְחֲקוּ מֵעָלַי,

אִם הָיִיתִי לַיְלָה בְּתוֹךְ פַּחַד וּבַלְהוֹת אָסוֹן,

הִנֵּה מִכָּל בִּטָּחוֹן אַךְ קִרְבַתְכֶם לִי שָׂשׂוֹן.

אַחַר-כָּךְ נָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּשִׁיר:

וְלוּ הִשְׁכַּמְתִּי וְלִי כָּל טוּב,

וְכָל הָעוֹלָם וּמַלְכוּת פָּרָס לִי הָיָתָה,

לֹא שָׁווּ בֵּעֵינַי גַם כִּכְנַף זְבוּב,

אִם עֵינִי פְּנֵיכֶם לֹא רָאָתָה.

כְּשֶׁגָּמְרָה דְבָרֶיהָ וּבִכְיָתָהּ אָמַרְתִּי לָהּ: “בַּת דּוֹדִי, רַב לָךְ לְהִתְאַבֵּל, שֶׁאִין לָךְ תּוֹעֶלֶת בַּבֶּכִי”. אָמְרָה: “אַל תְּעַכֵּב אוֹתִי מִזֶּה שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה, שֶׁאִם אַתָּה מְעַכֵּב עַל יָדִי, הֲרֵי אֲנִי טוֹרֶפֶת אֶת נַפְשִׁי בְכַפִּי”. הֶחֱרַשְׁתִּי לָהּ וְעָזַבְתִּי אוֹתָהּ לְנַפְשָׁהּ. לֹא פָסְקָה מֵאֵבֶל וּבְכִי וּמִסְפֵּד עוֹד שָׁנָה אַחֶרֶת. אַחֲרֵי הַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית נִכְנַסְתִּי אֵלֶיהָ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, כְּשֶׁאֲנִי שָׁרוּי בְּכַעַס בִּגְלַל עִנְיָן שֶׁאֵרַע לִי, אַחֲרֵי שֶֹכְּבָר אָרְכוּ לִי הָעִנּוּיִים הַקָּשִׁים שֶׁנִּתְעַנֵּיתִי בָּהֶם, וּמְצָאתִיהָ מוּל הַקֶּבֶר בְּתוֹךְ הַקֻּבָּה כְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת: “אֲדוֹנִי, אֵינִי שׁוֹמַעַת מִפִּיךְ אֲפִלּוּ מִלָּה אֶחָת. אֲדוֹנִי, מִשּׁוּם מָה אֵין אַתָּה עוֹנֶה לִי תְּשׁוּבָה”. אַחַר-כָּךְ נָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּשִׁיר וְאָמְרָה:

קֶבֶר, קֶבֶר, הַאִם חָדַל יָפְיֶךָ?

הֶחָדַל מִמְּךָ הַמַּרְאֶה הַמַּזְהִיר, אוֹרֶךָ?

קֶבֶר, הֵן לֹא אֶרֶץ אַתָּה וְלֹא שְׁמֵי מְרוֹמִים,

וְאֵיכָה הָיוּ תּוֹכְךָ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ תְּאוֹמִים?

כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי דְבָרֶיהָ וְשִׁירָהּ, הוֹסַפְתִּי כַּעַס עַל כַּעֲסִי וְאָמַרְתִּי: “אוֹי וַאֲבוֹי עַד מָתַי אֵבֶל זֶה?” וְנָשָׂאתִי קוֹלִי בְּבָתֵּי שִׁיר אֵלֶה:

קֶבֶר, קֶבֶר, הַאִם חָדַל כֵּעוּרְךָ?

אִם חָדַל מִמְּךָ הַמַּרְאֶה הַמַּזְהִיר בְּלִכְלוּכֶךָ?

קֶבֶר, הֵן לֹא בּוֹר אַף לֹא קְדֵרָה הִנֶּךָ,

וְאֵיכָה הָיוּ לַאֲחָדִים הַבֹּץ וְהַפִּיחַ תּוֹכֶךָ?

כְּשֶׁשָּׁמְעָה דְבָרַי קָפְצָה וְעָמְדָה עַל רַגְלֶיהָ וְאָמְרָה: “אוֹי לְךָ, כַּלֶב, אַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ לִי מַעֲשֶׂה זֶה, שֶׁפָּצַעְתָּ אֶת אֲהוּבִי וְגָרַמְתָּ לִי צַעַר וְהָרַסְתָּ אֶת עֲלוּמָיו, וַהֲרֵי זֶה לוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים שֶׁאֵינוֹ לֹא מֵת וְלֹא חָי”. אָמַרְתִּי לָהּ: “בַּת בְּלִיַּעַל, שְׁפָלָה וְזוֹנָה כְּעוּרָה, אֲהוּבַת עֶבֶד כּוּשִׁי וּמֻפְקָרָה, אֱמֶת הִיא, אֲנִי הוּא שֶׁעָשִׂיתִי זֹאת”. אָחַזְתִּי בְּחַרְבִּי וְשָׁלַפְתִּי אוֹתוֹ בְּיָדִי וְכוֹנַנְתִּי אוֹתוֹ לְמוּלָהּ לְהָרְגָהּ. כְּשֶׁשָּׁמְעָה דְבָרַי וְרָאֲתָה שֶׁאֲנִי זוֹמֵם לְהָרְגָהּ, צָחֲקָה וְאָמְרָה: “סוּר, כֶּלֶב שֶׁכְּמוֹתְךָ. אֱמֶת הִיא שֶׁהַנַּעֲשָׂה אֵין לְהָשִׁיב, וְהַמֵּתִים לֹא יָקוּמוּ. וְאוּלָם אֱלֹהִים נָתַן בְּיָדִי אֶת זֶה שֶׁעָשָׂה בִּי כָּךְ וְגָרַם לְהַצִּית בְּלִבִּי אֵשׁ אֲשֶׁר לֹא תִכְבֶּה וְלֶהָבָה שֶׁלֹּא תִכְלֶה”. אַחַר-כָּךְ עָמְדָה עַל רַגְלֶיהָ וְלָחֲשָׁה לַחַשׁ שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי אוֹתוֹ, וְאָמְרָה: “הֵהָפֵךְ בִּכְשָׁפַי חֶצְיְךָ אֶבֶן וְחֶצְיְךָ בָּשָׂר”. נַעֲשֵׂיתִי כְּפִי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה. אֵיִני קָם וְאֵינִי יוֹשֵׁב, וְאֵינִי לֹא מֵת וְלֹא חַי. וּכְשֶׁנַּעֲשֵׂיתִי כָּךְ, עָשְׂתָה כְשָׁפִים לַמְּדִינָה וּלְכָל מַה שֶּׁהָיָה בָּהּ מִן הַשְּׁוָקִים וְהַגַּנּוֹת, וְהָפְכָה אוֹתָם לְיַמַּת-מַיִם. וְהָיוּ בִּמְדִינָתֵנוּ אַרְבָּעָה סוּגִים: מֻסְלִמִים וְנוֹצְרִים וִיהוּדִים וְאַמְגּוּשִׁים, וְהָפְכָה אוֹתָם בִכְשָׁפִים לְדָגִים. הַלְּבָנִים הֵם הַמֻּסְלִמִים, הָאֲדֻמִּים הֵם הָאַמְגּוּשִׁים, הַתְּכֻלִּים הֵם הַנּוֹצְרִים וְהַצְּהֻבִּים הֵם הַיְהוּדִים. וְהָפְכָה בִּכְשָׁפִים אֶת אַרְבַּעַת הָאִיִּים לְאַרְבָּעָה הָרִים הַמַּקִּיפִים אֶת הַיַּמָּה. וּמֵאָז הִיא מַכָּה אוֹתִי כָּל יוֹם וּמַלְקָה אוֹתִי בְשׁוֹט מֵאָה מַלְקוֹת, עַד שֶׁדָּמִי שׁוֹתֵת, וְעַד שֶׁהִיא עוֹשָׂה אֶת כְּתֵפַי חַבּוּרוֹת חַבּוּרוֹת. אַחֲרֵי זֶה הִיא מַלְבִּישָׁה אוֹתִי בֶּגֶד שֶׁל שֵׂעָר מֵאָרִיג שֶׁל מִכְנָסַיִם מֵחֶצְיִי וּלְמַעְלָה, וּמַלְבִּישָׁה אוֹתִי בִּגְדֵי פְּאֵר אֵלֶּה מִלְמַעְלָה". בָּכָה הָעֶלֶם וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּשִׁיר וְאָמַר:

לְמִשְּׁפָּטֶיךָ, אֱלֹהַי, אֲיַחֵל וְלַאֲשֶׁר חָרַצְתָּ

דּוּמָם אֲיַחֵל אִם רַק אַתָּה חָפַצְתָּ.

עֲרָצוּנוּ וַיִּתְקְפוּנוּ וַתִּקֶּשׁ יָדָם עָלֵינוּ,

וְאוּלַי בְּגַן עֵדֶן צָפוּן לָנוּ שְׂכָרֵנוּ,

אָכֵן גָּבְרָה מְצוּקָתִי בַּאֲשֶׁר אוֹתִי מָצָא,

אַךְ מְלִיצִי הַנָּבִיא בְּחִיר-יָהּ, אוֹתוֹ רָצָה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּנָה הַמֶּלֶךְ לָעֶלֶם וְאָמַר לוֹ: “הָעֶלֶם, הוֹסַפְתָּ לִי יָגוֹן עַל יְגוֹנִי, אַחֲרֵי שֶׁהֵסַרְתָּ מִמֶּנִּי דַאֲגָתִי. וְאוּלָם, הָעֶלֶם, הֵיכָן הִיא וְהֵיכָן מְקוֹם-הַקֶּבֶר שֶׁהָעֶבֶד הַפָּצוּעַ בְּתוֹכוֹ?” אָמַר הָעֶלֶם: “הָעֶבֶד מֻטָּל בַּקֻּבָּה בִּמְקוֹם קְבוּרָתוֹ, וְהִיא בְּאוֹתוֹ חֶדֶר שֶׁמִמּוּל לַדֶּלֶת, וְהִיא בָאָה בְכָל יוֹם בִּזְמַן זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ. וְרֵאשִׁית כֹּל, הִיא בָּאָה אֵלַי וּפוֹשֶׁטֶת מֵעָלַי בְּגָדַי וּמַלְקָה אוֹתִי בְּשֵׁבֶט מֵאָה מַלְקוֹת, כְּשֶׁאֲנִי בּוֹכֶה וְצוֹעֵק וְאִי אֶפְשָׁר לִי לָזוּז וּלְהָדְפָהּ מֵעָלַי. וְאַחֲרֵי שֶׁהִיא מַלְקָה אוֹתִי, הִיא מוֹרִידָה לָעֶבֶד יַיִן וְדַיְסָה וּמַשְׁקָה אוֹתוֹ. וּמָחָר בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם תָּבוֹא”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי, הָעֶלֶם, שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד, שֶׁעַל יָדוֹ יִזְכְּרוּ אוֹתִי וְיִכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי-הַיָּמִים עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת”. יָשַׁב הַמֶּלֶךְ וְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ עַד שֶׁבָּא הַלַּיְלָה וְיָשְׁנוּ שְׁנֵיהֶם.

קָם הַמֶּלֶךְ עִם דִּמְדּוּמֵי שַׁחַר וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְשָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ, וְאָץ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁהָעֶבֶד בּוֹ. הִתְבּוֹנֵן לְנֵרוֹת הַשַּׁעֲוָה וְלַמְּנוֹרוֹת וּלְרֵיחוֹת הַבְּשָׂמִים וְהַמְּשָׁחוֹת, וְכוֹנֵן דַּרְכּוֹ אֶל הָעֶבֶד, עַד שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו וְהִכָּהוּ מַכָּה אַחַת וְהָרַג אוֹתוֹ. טָעַן אוֹתוֹ עַל גַּבּוֹ וֶהֱטִילוֹ לְבוֹר שֶׁהָיָה בָּאַרְמוֹן. אַחַר כָּךְ יָרַד וְנִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי הָעֶבֶד וְשָׁכַב בְּתוֹךְ חֶדֶר-הַקֶּבֶר, כְּשֶׁהַחֶרֶב שְׁלוּפָה עִמּוֹ לְאֹרֶךְ גּוּפוֹ. אַחֲרֵי שָׁעָה בָּאָה הָאֲרוּרָה הַמְכַשֵּׁפָה. אַחֲרֵי שֶׁנִּכְנְסָה פָּשְׁטָה רֵאשִׁית כֹּל אֶת בִּגְדֵי בֶן-דּוֹדָהּ מֵעָלָיו וְנָטְלָה שׁוֹט וְהִלְקְתָה אוֹתוֹ. אָמַר: “אוֹי וַאֲבוֹי, דַי לִי בְּמַה שֶׁאֲנִי שָׁרוּי בּוֹ, בַּת דּוֹדִי. חוּסִי וְרַחֲמִי עָלַי, בַּת דּוֹדִי”. אָמְרָה: “כְּלוּם רִחַמְתָּ אַתָּה עָלַי וְהִשְׁאַרְתָּ לִי אֶת אֲהוּבִי?” הָיְתָה מַלְקָה אוֹתוֹ עַד שֶׁעָיְפָה, וְשָׁתַת דָּמוֹ עַל צַלְעוֹתָיו. אַחֲרֵי זֶה הִלְבִּישָׁה אוֹתוֹ אֶת לְבוּשׁ הַשֵּׂעָר וְאֶת בִּגְדֵי הַבַּד מֵעַל לָזֶה, וְיָרְדָה אֶל הָעֶבֶד וְעִמָּהּ כּוֹס הַמַּשְׁקֶה וְסֵפֶל הַדַּיְסָה. יָרְדָה לַקֻּבָּה וּבָכְתָה וְהֵילִילָה וְאָמְרָה: “אֲדוֹנִי, דַּבֶּר-נָא אֵלָי, אֲדוֹנִי, שׂוֹחֲחֵנִי”. נָשְׂאָה קוֹלָהּ וְאָמְרָה בָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:

עַד מָתַי הַסְתֵּר-פָּנִים זֶה וּקְשִׁי-הַלֵּבָב?

הֵן כְּבָר נִגְּרוּ דִמְעוֹתַי, זָלְגוּ רָב.

וּכְבָר אָרַךְ הַפֵּרוּד בְּזָדוֹן רָחַקְתָּ,

אִם מַטְּרַת מְקַנְּאִי מַטְרָתְךָ, הֲרֵי כְּבָר הִשַּׂגְתָּ.

בָּכְתָה שׁוּב וְאָמְרָה: “אֲדוֹנִי דַּבֶּר-נָא אֵלַי וְשׂוֹחֲחֵנִי”. וְאוּלָם הַמֶּלֶךְ הִנְמִיךְ קוֹלוֹ וְעִלֵּג אֶת לְשׁוֹנוֹ וְדִבֵּר כְּדֶרֶךְ דִּבּוּרָם שֶׁל הַכּוּשִׁים וְאָמַר: “אוֹי וַאֲבוֹי, אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה דְבָרָיו נִזְעֲקָה מִשִּׂמְחָה וְהִתְעַלְפָה. אַחַר-כָּךְ הִתְעוֹרְרָה וְאָמְרָה: “אֲדוֹנִי, הַאִם אֱמֶת הִיא זוֹ?” הֶחֱלִישׁ הַמֶּלֶךְ אֶת קוֹלוֹ מַחֲלִישׁ וְאוֹמֵר: “אֲרוּרָה, כְּלוּם כְּדָאִית אַתְּ שֶׁיְּדַבְּרוּ אֵלַיִךְ וִישׂוֹחֲחוּ אוֹתָךְ?” אָמְרָה: “וּמַה הַסִּבָּה?” אָמַר: “הַסִּבָּה הִיא זוֹ, שֶׁאַתְּ מְעַנָּה אֶת בַּעֲלֵךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וְהוּא מְצַעֵק וְקוֹרֵא לְעֶזְרָה, וּכְבָר גָּזַל אֶת שְׁנָתִי מִן הָעֶרֶב וְעַד הַבֹּקֶר, כְּשֶׁהוּא מִתְחַנֵּן וּמְקַלֵּל אוֹתִי וְאוֹתֵךְ וּמַחֲרִידֵנִי וְגוֹרֵם לִי נֶזֶק, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן הָיִיתִי מַבְרִיא. וְזֶהוּ שֶׁמָּנַע אוֹתִי מִלְּהָשִׁיב לָךְ תְשׁוּבָה”. אָמְרָה: “בִּרְשׁוּתְךָ אֲנִי מְחַלֶּצֶת אוֹתוֹ מִזֶּה שֶׁהוּא שָׁרוּי בוֹ”. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “חַלְּצִי אוֹתוֹ וְהָנִיחִי לִי מִמֶּנּוּ”. אָמְרָה: “שָׁמַעְתִּי וּכִפְקֻדָּתְךָ אֶעֱשֶׂה”. קָמָה וְיָצְאָה מִן הַקֻּבָּה לָאַרְמוֹן. נָטְלָה סֵפֶל וּמִלְּאָה אוֹתוֹ מַיִם. לָחֲשָׁה עֲלֵיהֶם לַחַשׁ, וְנַעֲשׂוּ הַמַּיִם מְבַעְבְּעִים וְרוֹתְחִים כִּרְתִיחַת הַקְּדֵרָה. זָלְפָה עָלָיו מִן הַמַּיִם וְאָמְרָה: “גּוֹזְרַתְנִי עָלֶיךָ בְּכֹחַ זֶה שֶׁלָּחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי, שֶׁאִם נַעֲשֵׂיתָ כָךְ בִּכְשָׁפַי וּבִמְזִמָּתִי, תֵּצֵא מִצּוּרָה זוֹ וְתַחֲזוֹר לְצוּרָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה”. הִתְנָעֵר הָעֶלֶם וְקָם וְעָמַד עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו וְשָׂמַח בְּהַצָּלָתוֹ שֶׁנִּצַּל, וְאָמַר: “מֵעִיד אֲנִי שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ בִּלְעֲדֵי אַללָּהּ וְשֶׁמֻּחַמָּד, יְבָרְכֵהוּ אֱלֹהִים וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם, הוּא שְׁלִיחַ אַללָּהּ”. אַחַר כָּךְ אָמְרָה לוֹ: “צֵא מִכָּאן וְאַל תַּחֲזֹר שֶׁלֹּא אֶהֱרֹג אוֹתְךָ”. נָזְפָה בוֹ בְפָנָיו וְיָצָא מֵעַל פָּנֶיהָ. חָזְרָה וְיָרְדָה אֶל הַקֶּבֶר וְאָמְרָה: “אֲהוּבִי, צֵא אֵלַי, שֶׁאֶחֱזֶה בְמַרְאֲךָ הַיָּפֶה”. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ בְּלַחַשׁ: " מֶה עָשִׂית? נָתַתְּ לִי מְנוּחָה מִן הֶעָנָף וְלֹא נָתַתְּ לִי מְנוּחָה מִן הַשֹּׁרֶשׁ?" אָמְרָה: “אֲהוּבִי וְכוּשִׁי שֶׁלִּי, וּמַהוּ הַשֹּׁרֶשׁ?” אָמַר: “אוֹי וַאֲבוֹי לָךְ, אֲרוּרָה, בְּנֵי מְדִינָה זוֹ וְאַרְבַּעַת הָאִיִּים. מִדֵּי לַיְלָה בְלַיְלָה כְּשֶׁמַּגִּיעַ חֲצוֹת הַלַּיְלָה, נוֹשְׂאִים הַדָּגִים אֶת רָאשֵׁיהֶם וְצוֹעֲקִים לְעֶזְרָה וּמְקַלְּלִים אוֹתִי וְאוֹתֵךְ. וְזוֹ הִיא הַסִּבָּה שֶׁאֵינִי מַבְרִיא. לְכִי וְחַלְּצִי אוֹתָם בִּמְהֵרָה וּבוֹאִי וְהַחֲזִיקִי בְיָדִי וְהָקִימִי אוֹתִי. שֶׁכְּבָר נוֹטֶה אֲנִי לְהַבְרִיא”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁדּוֹמָה הָיְתָה שֶׁהוּא הָעֶבֶד, קָרְאָה בְשִׂמְחָה: “אֲדוֹנִי, עַל רֹאשִׁי וְעֵינִי, בְּשֵׁם אֱלֹהִים”. הִתְרוֹמְמָה וְקָמָה עַלִּיזָה, וְאָצָה וְיָצְאָה אֶל הַיַּמָּה וְנָטְלָה מִקְצָת מִמֵּימֶיהָ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשִׁיעִי, אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻּשָּׁר, שֶׁכַּאֲשֶׁר נָטְלָה הָעַלְמָה הַמְכַשֵּׁפָה קְצָת מִן הַמַּיִם וְלָחֲשָׁה עֲלֵיהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵינָם מוּבָנִים. הִתְנַשְּׂאוּ הַדָּגִים וְנָשְׂאוּ רָאשֵׁיהֶם וְנַעֲשׂוּ מִיָּד בְּנֵי אָדָם, וּפָקַע הַכִּשּׁוּף מִבְּנֵי הַמְּדִינָה, וְנֶעֶשְׂתָה הַמְּדִינָה מְאֻכְלֶסֶת בְּאוּכְלְסִין, וְהָיוּ הַתַּגָּרִים נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים, וְהָיָה כָל אָדָם עוֹסֵק בְּאֻמָּנוּתוֹ וְחָזְרוּ אַרְבַּעַת הֶהָרִים לִכְמוֹת שֶׁהָיוּ. בָּאָה הָעַלְמָה הַמְכַשֵּׁפָה מִיָּד אֶל הַמֶּלֶךְ וְאָמְרָה לוֹ: “חֲבִיבִי, הַב לִי יָדְךָ הַנְּדִיבָה וְקוּם”. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ בְּקוֹל מִתְנַכֵּר: “הִתְקָרְבִי אֵלָי”. וּכְשֶׁהִתְקָרְבָה עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁנָּגְעָה בוֹ, תָּפַס הַמֶּלֶךְ בְּחַרְבּוֹ וְתָקַע אוֹתוֹ בְּלִבָּה עַד שֶׁיָּצָא מִגַּבָּהּ. אַחַר כָּךְ הִכָּה אוֹתָהּ וְשִׁסַּע אוֹתָהּ עַד שֶׁהִפִּילָה לָאָרֶץ שְׁנֵי שְׁסָעִים. יָצָא וּמָצָא אֶת הָעֶלֶם שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ כְשָׁפִים עוֹמֵד וּמְצַפֶּה לוֹ. בֵּרַךְ אוֹתוֹ לְצֵאתוֹ בְשָׁלוֹם. נָשַׁק הָעֶלֶם יָדוֹ וְהוֹדָה לוֹ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “רְצוֹנְךָ לֵישֵׁב בִּמְדִינָתְךָ אוֹ תָבוֹא עִמִּי לִמְדִינָתִי?” אָמַר הָעֶלֶם: “מֶלֶךְ הַדּוֹר, יוֹדֵעַ אַתָּה מַהוּ הַמַּהֲלָךְ שֶׁבֵּינְךָ וּבֵין מְדִינָתְךָ?” אָמַר הַמֶּלֶךְ: “שְׁנֵי יָמִים וָחֵצִי”. אָמַר לוֹ הָעֶלֶם: “הַמֶּלֶךְ, אִם יָשֵׁן אַתָּה הָקִיצָה. בֵּינְךָ וּבֵין מְדִינָתְךָ מַסַּע שָׁנָה לְנוֹסֵעַ זָרִיז, וְאִלְמָלֵא הַכְּשָׁפִים שֶׁנַּעֲשׂוּ לַמְּדִינָה לֹא הָיִיתָ מַגִּיעַ בְּיוֹמַיִם וָחֵצִי. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לִי, הַמֶּלֶךְ, הֲרֵי אֵינִי עוֹזֵב אוֹתְךָ שׁוּב אֲפִלּוּ כְהֶרֶף עַיִן”. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ לִדְבָרָיו וְאָמַר: “הַשֶּׁבַח לֵאלֹהִים שֶׁעָשָׂה עִמִּי חֶסֶד בְּזֶה שֶׁנָּתַן אוֹתְךָ לִי. הֲרֵי בְנִי אָתָּה, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא חוֹנַנְתִּי בְּכָל יָמַי וָלָד”. חִבְּקוּ זֶה אֶת זֶה וְשָׂמְחוּ שִׂמְחָה עֲצוּמָה, וְהָלְכוּ יַחְדָּו עַד שֶׁהִגִּיעוּ לָאַרְמוֹן. צִוָּה הַמֶּלֶךְ שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ כְשָׁפִים אֶת רַבֵּי מַלְכוּתוֹ, שֶׁיָּכִינוּ עַצְמָם לַדֶּרֶךְ וּלְהָכִין רִכְבּוֹ וְכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לוֹ. עָסְקוּ בַהֲכָנוֹת זְמַן עֲשָׂרָה יָמִים, וְיָצְאוּ הֵם וְהַשֻּׂלְטָאן כְּשֶׁלִבּוֹ לוֹהֵט אֵשׁ מִתּוֹךְ גַּעְגּוּעִים לִמְדִינָתוֹ שֶׁעָמַד לִרְחַק מִמֶּנָּה זְמַן רַב כָּל כָּךְ.

נָסְעוּ וְאִתָּם חֲמִשִּׁים עֲבָדִים וּמַתָּנוֹת יִקְרוֹת-עֶרֶךְ. לֹא פָסְקוּ לִנְסֹעַ לַיְלָה וְיוֹם שָׁנָה תְמִימָה, וּפָרַשׂ אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם שְׁלוֹמוֹ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִמְדִינַת הַשֻּׂלְטָאן. שָׁלְחוּ וְהוֹדִיעוּ לַמִּשְׁנֶה שֶׁהַשֻּׂלְטָאן הִגִּיעַ בְּשָׁלוֹם. יָצְאוּ הַמִּשְׁנֶה וְהַגְּיָסוֹת לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַמֶּלֶךְ. נִגְשׁוּ הַגְּיָסוֹת וְנָשְׁקוּ אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וּבֵרְכוּ אוֹתוֹ לְשׁוּבוֹ בְשָׁלוֹם. נִכְנַס לָאַרְמוֹן וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, נִגַּשׁ אֵלָיו הַמִּשְׁנֶה, וְהִגִּיד לוֹ הַמֶּלֶךְ כָּל מַה שֶׁאֵרַע לַנָּסִיךְ הַצָּעִיר. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמִּשְׁנֶה מַה שֶׁאֵרַע לוֹ בֵּרְכוֹ לְצֵאתוֹ בְשָׁלוֹם מִן הַצָּרָה. וּכְשֶׁנִּסְתַּדֵּר הַכֹּל, נָתַן הַמֶּלֶךְ מַתָּנוֹת לַאֲנָשִׁים רַבִּים מִנְּתִינָיו וְאָמַר לַמִּשְׁנֶה: “הָבֵא לְפָנַי אֶת הַדַּיָּג שֶׁהֵבִיא לָנוּ אֶת הַדָּגִים”. שָׁלַח לַדַּיָּג שֶׁהָיָה הַסִּבָּה לְהַצָּלַת בְּנֵי הַמְּדִינָה וְהֵבִיא אוֹתוֹ, וְנָתַן לוֹ הַמֶּלֶךְ לְבוּשׁ-מַלְכוּת וְשָׁאַל אוֹתוֹ לְמַצָּבוֹ וְאִם יְלָדִים לוֹ. הִגִּיד לוֹ שֵׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן וּשְׁתֵּי בָנוֹת. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ וְהֵבִיא אוֹתָם, וְנָשָׂא לוֹ לְאִשָּׁה בַת אַחַת וְנָתַן לָעֶלֶם אֶת הַבַּת הַשְּׁנִיָּה וּמִנָּה אֶת הַבֵּן לְשַׂר-אוֹצְרוֹתָיו. אַחַר-כָּךְ מִנָּה אֶת הַמִּשְׁנֶה לְשֻׂלְטָאן עַל מְדִינַת הָעֶלֶם שֶׁהם הָאִיִּים הַשְּׁחוֹרִים, וְשָׁלַח אוֹתוֹ לְשָׁם וְשָׁלַח עִמּוֹ אֶת חֲמִשִּׁים הָעֲבָדִים שֶׁבָּאוּ עִמּוֹ, וְנָתַן בְּיָדוֹ לְבוּשֵׁי מַלְכוּת לְכָל הַנְּסִיכִים. נָשַׁק הַמִּשְׁנֶה אֶת שְׁתֵּי יָדָיו וְיָצָא וְנָסַע תֵכֶף וּמִיָּד. יָשְׁבוּ הַשֻּׂלְטָאן וְהָעֶלֶם בְּשַׁלְוָה. וּבַאֲשֶׁר לַדַּיָּג, הֲרֵי נַעֲשָׂה לֶעָשִׁיר בְּדוֹרוֹ וְנַעֲשׂוּ בְנוֹתָיו נְשֵׁי מְלָכִים עַד יוֹם מוֹתָן.

וְאוּלָם אֵין זֶה נִפְלָא יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאֵרַע לַסַּבָּל.


  1. עם אגדי של צפון ערב, שהיו מפורסמים בבנינים שחצבו להם בהרים (קוראן פרשה כ“ו פסוק קכ”ח).  ↩

יוסף יואל ריבלין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף יואל ריבלין
יצירה בהפתעה
רקע

מתוך הפנקס [כתבי לילינבלום א']

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

נתקבל הכרך הראשון מכל כתבי לילינבלום, “קבוצת מאמרים בדברי תורה וביקורת”.

המאמר המצוֹרף לספר מאת ד“ר יוסף קלוזנר על “מל”ל האדם והסופר” מספק את נפש-הקורא, פחות או יותר, רק בנוגע לאדם ולפגעי-חייו; ואולם בנוגע לסופר, בנוגע לחזיון הספרותי לִילִיֶנבּלוּם, זאת אומרת לדחיפה אשׁר נתן כוח חדש לגמרי כלילינבלום לאותה הספרות העברית, שהיתה, בבואו אליה, קומץ מדולדל של “פראזען ריקים” וביאורי מקראות לא-מעלים ולא-מורידים ולכל ההשפעה אשר השפיע עליה, הקהה והעלובה, “קול-ענוֹת” עצוּם, שנון ואמיתי, של אישיות ספרותית כ“משה ליב הערליכטסזאהן, המורה לבני ישיבה בווילקאמיר” – בנוגע לזה אין אנו מוצאים במאמרו של קלוזנר אלא הארה מצומצמה וקטועה. ביחוד מפטר קלוזנר במלים מועטות ומימיות את מלחמתו של לילינבלום אחר כך עם “שומרי הרוח והרואים בעבים”, עם הקולטורה בציוניות ועם הדיקאדאנס של הצעירים, שהיתה תוצאה מכל עבודתו הספרותית הממשית של המנוח והטעמתו התמידית את היסוד הכלכלי שמתחת לכל בנין חברתי. “מעשיוּת עסקנית היה לילינבלום חסר בשיטתו של אחד-העם” – ולפיכך, כביכול, “נלחם בכל כוחו” ב“קריאה הגדולה”: “לא זו הדרך”… בכלל, יש משום-מה בהערכה זו שלפנינו, פה ושם, אם לא המעטת דמות מכוּונה, הנה בכל אופן, איזה טוֹן עצור, כמעט קר, שאינו מובן כלל כשמדברים על גדול-הדור, ש“חייו הפרטיים כל כך התלכדו בחיי כלל-האומה”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.