אל הידידים / יהודה הלוי

אֶרֶץ כְּיַלְדָּה הָיְתָה יוֹנֶקֶת

אֶרֶץ כְּיַלְדָּה הָיְתָה יוֹנֶקֶת

וּשְׁמֵי סְתָו אֶתְמוֹל – וְעָב מֵינֶקֶת

אוֹ הָיְתָה כַלָּה כְלוֹאָה בַסְּתָו,

נַפְשַׁהּ לְעִתּוֹת אַהֲבָה שׁוֹקֶקֶת:

חָשְׁקָה לְעֵת דֹּדִים, עֲדֵי נָגַע זְמַן

קַיִץ וּבוֹ נִרְפָּא לְבַב חוֹשֶׁקֶת.

בִּלְבוּשׁ עֲרוּגַת פָּז וְרִקְמַת שֵׁשׁ – כְּבַת

מִתְעַנְּגָה בִלְבוּשׁ וּמִתְפַּנֶּקֶת,

כָּל‑ יוֹם חֲלִיפוֹת הָרְקָמוֹת תַּחֲלִיף

וּלְכָל‑ סְבִיבֶיהָ כְּסוּת חוֹלֶקֶת.

מִיּוֹם לְיוֹם עֵינֵי צְמָחִים תַּהֲפֹךְ,

עֵין דַּר לְעֵין אֹדֶם וְעֵין בָּרֶקֶת,

תַּלְבִּין וְתוֹרִיק עֵת, וְגַם עֵת תַּאֲדִים ­–

תִּמְשֹׁל צְבִיָּה אוֹהֲבָהּ נוֹשֶׁקֶת.

יָפוּ פְרָחֶיהָ מְאֹד עַד אֶחֱשֹׁב

כִּי כוֹכְבֵּי אֵל הָיְתָה עוֹשֶׁקֶת!

פַּרְדֵּס שְׁלָחֶיהָ שְׁחַרְנוּהוּ בְּבַת

גֶּפֶן בְּרִשְׁפֵּי אַהֲבָה נִשֶּׁקֶת:

קָרָה כְּקֹר שֶׁלֶג בְּיַד תּוֹפְשָׂהּ, אֲבָל

בֵּינוֹת קְרָבָיו הִיא כְאֵשׁ דּוֹלֶקֶת,

מִתּוֹךְ כְּלִי חֶרֶשׂ כְּחֶרֶס תַּעֲלֶה

נַגִּישׁ כְּלֵי שֹׁהַם – וְהִיא מוֹצֶקֶת.

בָּהּ נַהֲלֹךְ תַּחַת צְלָלִים עַל סְבִיב

גַּנָּהּ – לְבִכְיַת הָרְבִיב שׂוֹחֶקֶת.

תִּשְׂמַח וְדִמְעַת עָב בְּפָנֶיהָ רְסִיס –

כִּזְרֹק בְּדֹלַח מַעֲנָק – זוֹרֶקֶת,

תָּשִׂישׂ עֲלֵי קוֹל סִיס כְּעַל עָסִיס, וְקוֹל

יוֹנָה מְנַהֶנֶת וְסוֹד מַמְתֶּקֶת,

תָּרֹן בְּעַד עָלֶה כְּרֹן עַלְמָה בְּעַד

מָסָךְ וְרוֹקֶדֶת וּמִשְׁתַּקְשֶׁקֶת.

נַפְשִׁי לְרוּחַ הַשְּׁחָרִים שִׁחֲרָה,

כִּי בָהּ לְרֵיחַ הַיְדִיד חוֹבֶקֶת!

רוּחַ מְשַׂחֶקֶת וְתָנִיף הַהֲדַס,

רֵיחוֹ לְחוֹשְׁקִים רָחֲקוּ מַרְחֶקֶת

וּסְעִיף הֲדַס יִגְאֶה וְיִכָּפֵל, וְכַף

תָּמָר בְּרֹן צִפּוֹר לְכַף סוֹפֶקֶת,

מִתְנוֹפֲפָה מִשְׁתַּחֲוָה נֶגֶד פְּנֵי

יִצְחָק, וְתֵבֵל עִם שְׁמוֹ צוֹחֶקֶת.

תֹאמַר: הֲלֹא עָשָׂה אֱלהֹיִם לִי צְחוֹק,

כִּי בַעֲבֹת יִצְחָק אֲנִי מַחְזֶקֶת!

אֹמַר – וְאֵין מֵשִׁיב אֲמָרַי עַל שְׁבַח

הוֹדוֹ, וְאֹזֶן שָׁמְעָה – מַצְדֶּקֶת.

שֵׁם כָּל‑ נְדִיבִים נֶחֱלַק אֶל טוֹב וְרַע –

אָכֵן שְׁמוֹ רַק טוֹב, בְּלִי מַחְלֶקֶת.

מַה נָעֲמָה אָזְנִי בְשִׁמְעוֹ, כַּאֲשֶׁר

נַפְשִׁי בְזִכְרוֹ הָיְתָה עוֹסֶקֶת –

אַךְ בַחֲזוֹתָהּ אֶת‑ דְּמוּתוֹ יָסְפָה

שֶׁבַח וְכִפְלַיִם לְשִׁיר מַעְתֶּקֶת.

בָּךְ, הַגְּבִיר יִצְחָק, לְשׁוֹנִי תַעֲנֶה

צַחוֹת וְשִׁיר תַּחְבִּיר וְלֹא מַפְסֶקֶת,

כִּי אֶכְרְתָה עִמָּךְ יְמֵי חַיַּי בְּרִית –

מִמַּהֲלָלָךְ בַּל תְּהִי שׁוֹתֶקֶת!

מַה זֹאת אֲקַדֵּם מִשְּׁבָחֶיךָ? וְהֵן

נַפְשָׁךְ בְכָל‑ מִינֵי יְקָר מֻדְבֶּקֶת!

בָּךְ הַנְּדִיבוֹת אָהֳלֵיהֶם תָּקְעוּ

וּלְךָ תְּבוּנָה מַחֲנֶה מַזְעֶקֶת,

נַפְשָׁךְ בְּדוֹדֵי הַתְּבוּנָה רָוְתָה

וּלְתַעֲלוּמָה אַחֲרִית בּוֹדֶקֶת,

כִּי מָצְאָה קֵן לָהּ בְּלִבָּךְ וַתְּהִי

מִשְׁתַּעְשְׁעָה עִמָּךְ וּמִתְרַפֶּקֶת.

לָכֶן פְּרֵה וּרְבֵה, וְהַנְחֵל זַרְעֲךָ

רוּחַ נְדִיבָה לָךְ וְיָד מַעְנֶקֶת,

וּרְאֵה בְנֵי בָנִים לְבָנֶיךָ, וְעָב

חֶסֶד עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה יוֹצֶקֶת!

עַיִן נְדִיבָה אֲשֶׂר תָּשׁוּט

עַיִן נְדִיבָה אֲשֶׂר תָּשׁוּט כְּסוֹחֶרֶת

תִּקַּח נְדוּדִים וְתִתֵּן דַּר וְסֹחֶרֶת –

נִטְפֵי בְדלֹחַ, אֲשֶׁר לוּלֵי יְקוֹד הֶאֱדִי‑

בָם, חֻבְּרוּ גַרְגְּרָיו כַּעְנָק לְגַרְגֶּרֶת,

הָלֹךְ וּבָכֹה עֲלֵי חָרְבוֹת נְוֵי אוֹהֲבִים,

לֹא מַאֲזֶנֶת לְקוֹל, אַף לֹא מְדַבֶּרֶת.

אֵין דַּי לְיַד הַנְּדוֹד הַחְרֵב נְוֵיהֶם – עֲדֵי

קִירוֹת לְבָבִי לְקוֹרוֹתָיו מְקַרְקֶרֶת!

יִתְנַכְּרוּ לִי, כְאִלּוּ לּא יְדַעְתִּים, אֲבָל

יַכִּיר לְבָבִי אֲשֶׁר עֵינִי מְנַכֶּרֶת,

נֹכַח אֲדֹנָי נְתִיב הַנּוֹדְדִים – עִם שְׁנַת

עַיִן נְדִיבָה הֲמוֹן הוֹנָהּ מְפַזֶּרֶת!

אֶתְנַחֲמָה מִנְּדֹד צִבְאוֹת צְבָאִים מְעַט –

לוּלֵי צְבָאוֹת בְּמָרוֹם לִי לְמַזְכֶּרֶת:

בִּקְשֹׁר לְבָנָה עֲלֵי מַלְכָּהּ, וְהִיא תַּחֲשׁׁב

כִּי נָע וְצָלַל בְּיַם מַעְרָב כְּעוֹפֶרֶת,

תִּשְׁלֹף אֲזַי לַהֲטֵי חַרְבוֹת בְּרָקִים וְעַל –

גֵּו הָאֲדָמָה בְּשִׁבְטֵי אֵשׁ מְיַסֶּרֶת,

בִּרְקֵי בְרָקִים מְרַקֶּדֶת – רְקֹד יַעֲלֶה

בִּכְנַף רְדִיד פָּז מְפַזֶּזֶת מְכַרְכֶּרֶת.

תִּתְעַל אֲדָמָה בְּשִׁרְיוֹנוֹת אֲפֵלָה – וְכוֹ‑

כָבִים יְטִילוּן חֲנִית זִיקוֹת מְאַזֶּרֶת.

תָּרוּץ וְתִכְהֶה, וְיֶשׁ‑ עֵת תַּעֲמֹד עַל פְּנֵי

שַׁחַק כְּדִמְיוֹן לְשׁוֹן זָהָב בְּאַדֶּרֶת,

וּפְנֵי לְבָנָה מְשֻׁנִּים בַּאֲבַק הַקְּרָב

כִּפְנֵי גְּבֶרֶת חֲיָלֶיהָ מְגַבֶּרֶת.

עֵדֶר רְעִיתִיו וּבִכְבֵדוּת נְחִיתִיו, כְּאִ‑

לוּ אֵין בְּעֶדְרִי לְבַד חוֹלָה וְנִשְׁבֶּרֶת.

אֶבְכֶּה לְפֵרוּד בְּנוֹת עָש וַאֲקַנֵּא בְכִי‑

מָה עַל הֱיוֹתָהּ יְמֵי עוֹלָם מְחֻבֶּרֶת.

תִּסְעַד מְרוֹמָהּ בְּתַבְנִית יָד לְבַל יֵט? וְאִם

לִמְדֹּד יְרִיעוֹת רקִיעִים פָּרְשָׂה זֶרֶת?

אִם נֶעְצְרוּ מַרְכְּבוֹת שֶׁמֶשׁ וְאִם פַּאֲתֵי

קָדִים סְגוּרוֹת וְאִם דַּרְכָּהּ מְסֻגֶּרֶת?

מָתַי לְדַר יַהֲפֹךְ נֹפֶךְ, וּמַאַחֲרֵי

צַמָּה שְׁחוֹרָה לְחִי שַׁחַר מְשַׁחֶרֶת?

אֶמְאַס בְּלֵילִי, עֲדֵי סַהַר בְּעֵינַי דְּמוּת

נֶגַע וּפָשָׂה בְּעוֹר כּוּשִׁי כְבַהֶרֶת.

וּבְעֵת רְאֹתִי לְשׁוֹן אֵשׁ תַּהֲלֵךְ אֶשְׂמְחָה –

אוּלַי תְּהִי בַּעֲלוֹת שַׁחַר מְבַשֶּׂרֶת.

לַיִל כְּכוּשִׁי – הֲיַהְפֹּךְ עוֹר לְעוֹלָם? וְרָ‑

קִיעַ כְנָמֵר – וְאֵיךְ יֶחְסַר חֲבַרְבֶּרֶת?

עַד נוֹאֲשָׁה עֵין מְיַחֵל לַחֲזוֹת זָהֳרֵי

חַמָּה אֲשׁרֶ פַּעֲמֵי רִכְבָּהּ מְאַחֶרֶת.

רוּחַ לְאַט רִגְּלָה בֵּין הָעֲרוּגוֹת וּמִ‑

לֵּב הַהֲדַס גִּלְּתָה אַהֲבָה מְסֻתֶרֶת,

וִיצַפְצְפוּ בַּעֲלֵי כָנָף, וְיוֹנַת רְחוֹ‑

קִים לַעֲגַת פֶּה – וְלִי צֶחוֹת מְדַבֶּרֶת!

תַּטִּיף רְבִיב חֵן וְתַשׁכִּיב טַלֲ אָהֲבִים כְּמָן,

עֵת מִרְסִיס לַיִל כְּנָפֶיהָ מְנַעֶרֶת.

תַּקְטִיר לְבֹנָה וְאִם תַּתִּיר צְרוֹר מֹר – וְאִם

שִירַת שְׁלֹמֹה בְּאֶבְרָתָהּ מְקֻשֶּׁרֶת?

עַד נִבְקְעוּ מִשּׁחוֹר טוּרָיו שְׁחָרִים וְכֵן

חֻבְּרוּ – כְּהִתְחַבְּרוּת אֹפֶל בְּאַשְׁמֹרֶת:

טוּרָיו כְּלַיִל וְעִנְיָנָיו כְּשַׁחַר, כְּמוֹ

עַלְמָה בְּעַד שַׂעֲרָהּ לֶחְיָהּ מְסַתֶּרֶת.

שִׁירָה – אֲשֶׁר נִשְׁבְּעָה כִּי הִיא לְבַד חֻצְּבָה

מֵהַרֲרֵי מֹר וְלֹא בַמֹּר מְקֻטֶּרֶת,

טוּרִים כְמוֹ אָהֳלֵי קֵדָר, וְגִליוֹן כְּמִי‑

רִיעוֹת שְׁלֹמֹה, וְהִיא נָאוָה שְׁחַרְחֹרֶת.

לֹא רָאְתָה עֵין אֱנוֹשׁ טוּרִים עֲרוּכִים בְּאַבְ‑

נֵי אֵשׁ, עֲדֵי רָאְתָה שִׁירוֹ בְּאִגֶּרֶת.

נִיצוֹץ דְּבָרָיו יְכִילוּהוּ סְפָרָיו – היַחְ‑

תּוּ אֵשׁ בְּחֵיקָם? וְאֵשׁ לֹא תֵּרְדְּ בִּנְעֹרֶת!

כָּהֶם כְּסִפְרו כְּמוּסִים תּוֹךְ לְבָבִי, חֲקוּ­

קִים אוֹת בְּאוֹת, נִתְּנּוּ תּוֹכוֹ לְמִשְׁמֶרֶת.

הִיא הָעֲרוּגָה אֲרָגוהָ יְדֵי רַעֲיוֹן,

חִנּוֹ סְבִיבָהּ וְהוּשָׂמָה לְכֹתֶרֶת,

זִמְרַת מְגָדִים וְזִמְרַת שִׁיר לְחֵךְ קוֹרְאָהּ

עַל בַּת זְמוֹרָה לְשׁוֹנִי בָּהּ מְזַמֶּרֶת.

הֵא לָךְ פְּרִי שִׁיר יְבַכֵּר לָחֳדָשָׁיו, אֲבָל

הָאַהֲבָה לַחֲלָקֶיהָ מְבַכֶּרֶת –

מֵאֵת יְדִידְךָ אֲשֶׁר שְׁמוֹ זְמָן אַחֲרוֹן,

אַחַר עָבֹר טוּב זְמָן נִמְצָא בְּמַזְכֶּרֶת.

הוא מִקְּרוּאָיו – וְאִם לֹא בֵין כְּתוּבִים שְׁמוֹ,

אֵין בּוּז הֱיוֹתוֹ לְשִׁיּוּרָיו כְּמָסֹרֶת.

רוֹדֵף נְדִיבָיו לְהִדָּבֵק בְּסוֹדָם, וְיוֹם

יִהְיוּ כְּכָבֵד – יְהִי לָהֶם כְּיֹתֶרֶת.

נָמוּ אֲנָשִׁים עֲדֵי שַׁחַר יְעִירֵם – אֲבָל

נַפְשׁוֹ בְהָקִיץ וְלֵב שַׁחַר מְעוֹרֶרֶת

לִשְׁקֹד עֲלֵי אַהֲבַת דּוֹדוֹ וְלִצְרֹף מְאֹד

לוֹ אַהֲבָתוֹ כְּחִיצוֹנָה כְּחוֹדֶרֶת.

קַח מִכְּבַד פֶּה שְׂפַת צָחוֹת, יְצוּקָה בְּפָז

שׂוּמָה עֲלֵי מִשְׁבְּצוֹת הַשִּׁיר כְּשַׁרְשֶׁרֶת,

הִיא בַת יְדִידוּת וּמֵהַר אַהֲבָה חֻצְּבָה

לִמְהֹר בְנוֹת אַהֲבָתְךָ לִי מְמַהֶרֶת.

רוּחַ שְׁחָרִים, פנֵי כָל‑ אוֹהֲבִים שַׁחֲרִי

ושְׁלוֹם שְׁלֹמֹה הֲיִי תּמִיד מְסַפֶּרֶת!