רקע
נחום סוקולוב
הָאַהֲבָה
mנחלת הכלל [?]
tשירה

הָאַהֲבָה / נחום סוקולוב


א

אֲנִי הָאֻמְלָל רָאִיתִי אַהֲבָה בְתַעֲנוּגֶיהָ,

וְעַתָּה מְחוֹלָל אֲנִי מִמְּצוּקָתָה וְנַעֲנָה מִמַּכּוֹתֶיהָ;

עַד אֲשֶׁר עַל אַהֲבָתִי עַתָּה נִחֲמְתִּי,

כִּי הִתְמוֹטְטוּ מוֹרָשֵׁי לְבָבִי, נִרְעַלְתִּי, נִפְעַמְתִּי

וְחֹשֶך עַל פְּנֵי תְהוֹם לְבָבִי הַפָּצוּעַ,

יְגוֹנִי קוֹדֵר, מַחְשְׁבוֹתַי סֹועֲרוֹת וַאֲנִי פָרוּעַ.


ב

עַתָּה תִּמְשְׁכֵנִי נַפְשִׁי כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים,

כַּאֲשֶׁר יִתְגָּעֲשׁוּ גַּלִּים וּמִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּירִים;

אַךְ נִסְתְּרָה תִּקְוָה וְאָפֵס יֶשַׁע

וְחֶפְצִי לֹא אוּכַל הָפִיק גַּם בַּמַּעַל וָפֶשַׁע;

וְרוּחִי יִנְהֹם בְּזַעַף וִייַבֵּשׁ גָּרֶם

וּמַחֲלַת כִּלְיוֹן-עֵינַיִם תַּכֵּנִי חֵרֶם.


ג

מַה הִיא עוֹשָׂה עַתָּה? מִי יִתְּנֵנִי לָדַעַת

וְיַצִּיל אֶת נַפְשִׁי מֵהִשְׁתּוֹחֵחַ בְּכַעַשׂ,

וְאוֹקִירֵהוּ כֵּאלוֹקִים וּכְגוֹאֲלִי אֲכַבְּדֵהוּ,

וַאֲקִימֵהוּ עָל, עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי אֶשָּׂאֵהוּ.

אַךְ לָרִיק בִּקַּשְׁתִּי, דִּבְרָתִי נִשְׁחָתָה,

אָפְסָה כָל עֵצָה וְתִקְוָה נִכְרָתָה.


ד

מַה הִיא עוֹשָׂה עַתָּה וּמַה הִיא עַתָּה חוֹשֶׁבֶת?

מָה עֵינֶיהָ וְלִבָּה וְיָדָהּ כְּיָדִי כוֹתֶבֶת?

הֲיֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאוֹבִי, לִצְמִיתוּת לִבִּי מָכַרְתִּי,

גַּם שָׁכַנְתִּי שָׁלוֹם וְאַרְבָּעָ[ה] שָׁבוּעוֹת עִמָּהּ גַּרְתִּי,

וְעַתָּה אִם גַּם אֶתְרַגֵּז וְאֶת יוֹמִי אֲקַלֵּל

אֶשְׁתַּגַּע וְלֹא יוֹעִיל, רַק אֶת כְּבוֹדִי אֲחַלֵּל.


ה

בְּעַד כָּל הוֹן לֹא אוּכַל רְאוֹתָהּ בְּזֶה הָרֶגַע,

אִם גַּם אֶתְהוֹלֵל כְּמִקְרֶה וָפֶגַע.

שִׁמְשִׁי נֶחְבָּאָה וַאֲנִי בְאֵימָה חֲשֵׁכָה,

תּוֹעֶה בִּנְתִיבוֹת עֲקַלְקַלּוֹת כְּחֵלֵכָה,

וְנַפְשִׁי הָעֲמוּסָה תָּעִיק לָהּ תַּחַת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה

ְועַצֶּבֶת אַכְזָרִיָּה עַל לְבָבִי חוֹפֵפָה.


ו

מַה הִיא עוֹשָׂה עַתָּה וּמַה הִיא חוֹשֶׁבֶת,

וְאִם נַפְשָׁהּ עַתָּה מֵאַהֲבָתִי נִלְבֶּבֶת

וְאִם כָּמוֹנִי עַתָּה עָלַי מִתְרַפֶּקֶת

וְתִמְשֹׁל בְּנַפְשָׁה וְהִיא מִתְאַפֶּקֶת?

אָנֹכִי עָיֵף מִשֵּׂאת, כִּמְעַט כָּשַׁלְתִּי,

מִי יִתֵּן וְאֵל אֲהוּבָתִי עַתָּה הֻטַּלְתִּי!


ז

כִּי אָז אִמַּצְתִּיהָ בִזְרוֹעוֹתַי בְּרָב-כֹּחַ

וְחִבַּקְתִּיהָ… בְּאֵין מָנוֹחַ,

וַעֲתֶרֶת נְשִׁיקוֹת עָלֶיהָ אָצַלְתִּי,

וְאֶל חֵיקָהּ, אֶל לִבָּהּ, הֶעֱמַקְתִּי צָלַלְתִּי,

וְאֶת רוּחִי חָפַצְתִּי בְּרוּחָהּ לָצֶקֶת, –

כִּי גָדְלָה אֵשׁ אַהֲבָתִי וְנַפְשִׁי דוֹלֶקֶת.


אור ליום ד' חיי שרה התרל"ו. פלאצק.

המלצות קוראים
תגיות