הֲכִנְטוֹת הַצֵּל

לֹא עוֹד יָאִיר יוֹם?

וְכִי יוּעַם פָּז,

יֶחְדַּל טָהֳרוֹ?

עַל פָּנַיִךְ אֶעֱבֹר –

וְלֹא תִּתְבּוֹנְנִי,

וְלִשְׁלוֹמֵךְ אֶשְׁאֲלָה –

וְאֵין לִי מַעֲנֶה.

לֹא אָעִידָה בָּךְ,

גַּם לֹא אֶשְׁאֲלָה…

לוֹכֵד צִפּוֹר-גַּן

הֲכִי יֶאְשָׁם?

קוֹטֵף שִׂיחַ-גַּיְא

וְלֹא נִסְלַח לוֹ?

לִבִּי חָלָל בִּי –

בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא?

וְאִם גַּם נֶעֱקַר,

הֲתִשְׁתּוֹחֲחִי?

לֹא אֲקַלֵּל יוֹם

בּוֹ נוֹלַדְתִּי,

אַף לֹא אֶקֹּב זְמָן,

כִּי יִתְפּוֹרֵר חִישׁ.

אֵצֵא לִי הַיַּעֲרָה,

שִׁיר צִפֳּרִים בּוֹ,

לָעֲרָבָה – שָׁם

דְּבִיר וּמֶרְחַב-אֵל.

הָרִים אֶעֱלֶה,

עָב בָּם קִנְּנָה,

וּבְמַעֲמַקֵּי-תְּהוֹם

אַשְׁלִיךְ שִׁבְרִי זֶה.

לִפְנֵי רוּחַ-יָּם

וּמִדְבְּרוֹת אֵל

אֲפִיצֶנּוּ שָׁם

וַאֲסָעֲרוֹ.

מִנִּי יַעֲרֵי-עַד

אָבִיא שִׁירַת גִּיל:

רֹן צִפֳּרֵי-דְרוֹר,

שִׁירַת אַרְזֵי-אֵל

אֵין פִּתְרוֹנִים לָהּ.

לֹא אֲקַלֵּל יוֹם

חָשַׁךְ בַּעֲדִי.

סְבִיבַי נִשְׂעֲרָה –

דִּמְעָה זָרָה לִי.

שׁוּב אֶתְנַעֲרָה,

וּפִי מָלֵא שִׁיר

שִׁירַת-גִּיל – אֵין קֵץ – – –

וְיָנוּחַ לִי.

מַה תִּתְבּוֹנְנִי

בִּי, מַה תֶּחֱזִי?

הֲכִנְטוֹת הַצֵּל,

לֹא עוֹד יָאִיר יוֹם?

וְכִי יוּעַם פֶּז,

יֶחְדַּל טָהֳרוֹ?

הידלברג