מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אַיֵּךְ

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מִמְּקוֹם שֶׁאַתְּ נִסְתֶּרֶת שָׁם, יְחִידַת חַיַּי

וּשְׁכִינַת מַאֲוַיַּי –

הִגָּלִי-נָא וּמַהֲרִי בֹאִי, בֹּאִי

אֱלֵי מַחֲבוֹאִי;

וּבְעוֹד יֵשׁ גְּאֻלָּה לִי – צְאִי וּגְאָלִי

וּמָלְכִי עַל-גּוֹרָלִי;

וְיוֹם אֶחָד גְּזֵלַת נְעוּרַי לִי הָשִׁיבִי

וַהֲמִיתִינִי עִם-אֲבִיבִי.

וְתַחַת שִׂפְתוֹתַיִךְ יִכְבֶּה-נָא נִיצוֹצִי

וּבֵין שָׁדַיִךְ יוֹמִי אוֹצִיא,

כִּגְוַע בַּעֲרֹב הַיּוֹם בֵּין פִּרְחֵי בְשָׂמִים

צִפֹּרֶת כְּרָמִים.

אַיֵּךְ?

וַאֲנִי עוֹד לֹא יָדַעְתִּי מִי וָמָה אַתְּ –

וּשְׁמֵךְ עַל-שְׂפָתַי רָעַד,

וּכְרִצְפַּת אֵשׁ בַּלֵּילוֹת עַל-מִשְׁכָּבִי

בָּעַרְתְּ בִּלְבָבִי;

וָאֵבְךְּ בִּנְדוּדֵי לֵיל, וָאֶשֹּׁךְ כָּרִי

וּלְזִכְרֵךְ כָּלָה בְשָׂרִי;

וְכָל-הַיּוֹם בֵּין אוֹתִיּוֹת הַגְּמָרָא,

בְּקֶרֶן אוֹר, בִּדְמוּת עָב בָּרָה,

בַּזַּכָּה מִתְּפִלּוֹתַי וּבִטְהָר-הִרְהוּרַי,

בִּנְעִים הֶגְיוֹנַי וּבִגְדָל-יִסּוּרַי –

לֹא-בִקְשָׁה נַפְשִׁי כִּי אִם-הִגָּלוֹתֵךְ,

רַק-אוֹתָךְ, אוֹתָךְ, אוֹתָךְ…

מרוזי, סיון, תרס"ד.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

עָרוֹב

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

“והמַכּה הרביעית של המצרים – נאמר בטייטש-חוּמש – היתה ערוֹב”. והטייטש-חומש מפרש: ערוֹב זוהי ערבוביה של כל מיני חיות קטנות עם גדולות ושקצים עם רמשׂים, הן אלה שעל-פני האדמה והן אלה שמתחת לפני האדמה, ואפילו מן הימים ומן המדבריות… כולם באו מצרימה, והיו הולכים בּוֹאש עם חפרפרת, ושוּעל עם שפן וחזרזר דוקרני עם צפרדע חלקלקה וכדומה כל מיני זוללים, נברנים ונשכנים, והתפשטו על פני כל ארץ מצרים. וכשהיה מצרי מתעכב ברחובה של עיר ומבקש לטעום כלום, או שמצרית ביקשה לשׂים כלשהו אל פיה בשביל להחיות את נפשה, או שעבר ריש-דוּכן נושׂא ארוחת-הצהרים לילדיהם של המצרי והמצרית היושבים ב“חדר”, מיד היתה חיה מן החיות קופצת כנגדם וחוטפת את דבר-המאכל מידיהם, ואפילו את בלעם מן הפה הוציאה… שאר חיות קטנות הסתופפו בחוֹרים ובסדקים שבכל בית, וכשהיה ריח של מאכלים בא באַפּם, היו יוצאים ממחבואיהםּ וחוטפים מעל-גבי השולחנות, מן הצלחות ומן הקדירות… והחיות הקטנות ביותר נתגנבו ונכנסו להן למצרים מתחת לבגדיהם והיו מכרסמות את עורם מעליהם… והיו רוֹעבים המצרי והמצרית בבּית וברחוב והילדים הקטנים היושבים ב“חדר”, והחיות עם החיוֹנוֹת נעשֹוּ שמנות וכבדות בשׂר יוֹתר ויותר… התולעת גדלה והיתה לשועל, והארבה היה לאריה…

רבינו בחיי כותב, שהנס של ערוֹב היה על-פי דרך הטבע; כשהגיעה השעה לגאול את ישׂראל, שלח רבון העולם רעב על החיות שבחוֹרים ובסדקים, במערות ובנחלים ובאגמי-המים, והרעב היה דוחף אותם ודוחק בהם שיצאו ממקומותיהם אל מקומות הישוב, והמחנות החדשים-לבקרים היו דוחקים את המחנות הקודמים, מן הכפרים אל העיירות, מן העיירות אל הערים, מן הערים אל הכרכים, עד שהגיעו אל ארמונו של פרעה…


כל זה היה בשכבר הימים!

עכשיו אפשר גם-כן כבר הגיעה השעה לגאול את ישׂראל, אך המכּות יורדות לא על המצרים…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.