מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מֵתֵי מִדְבָּר

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

תא אחוי לך מתי מדבר (ב"ב עג)


לֹא עֲדַת כְּפִירִים וּלְבָאִים יְכַסּוּ שָׁם עֵין הָעֲרָבָה,

לֹא כְבוֹד הַבָּשָׁן וּמִבְחַר אַלּוֹנָיו שָׁם נָפְלוּ בְאַדִּיר –

עַל יַד-אָהֳלֵיהֶם הַקֹּדְרִים מוּטָלִים בַּחַמָּה עֲנָקִים,

בֵּין חוֹלוֹת הַמִּדְבָּר הַצְּהֻבִּים כַּאֲרָיוֹת לָבֶטַח יִרְבָּצוּ.

שָׁקַע הַחוֹל תַּחַת מִרְבַּץ גּוּפוֹתָם מוּצַקוֹת הַגְּרָמִים,

דָּבְקוּ אַדִּירִים לָאָרֶץ, נִרְדָּמוּ – וַאֲזֵנָם עֲלֵיהֶם:

חַרְבוֹת הַצּוּר מְרַאשׁוֹתָם, בֵּין רֹחַב כִּתְפֵיהֶם כִּידוֹנָם,

אַשְׁפָּה וּתְלִי בַּחֲגֹרָתָם וּנְעוּצוֹת בַּחוֹל חֲנִיתוֹתָם.

צָנְחוּ בָאָרֶץ רָאשֵׁיהֶם הַכְּבֵדִים מְגֻדְּלֵי הַפֶּרַע,

נִגְרַר שְׂעַר תַּלְתַּלֵּיהֶם וְנִדְמֶה לְרַעֲמַת הַלְּבָאִים;

עַזִּים פָּנֵימוֹ וּשְׁזוּפִים, וְעֵינָם כִּנְחֹשֶׁת מוּעָמָה,

מִשְׂחָק לִבְרַק חִצֵּי שֶׁמֶשׁ וּמִפְגָּע לְרוּחַ זִלְעָפוֹת;

קָשִׁים מִצְחוֹתָם וַחֲזָקִים וּלְעֻמַּת שָׁמַיִם כּוֹנָנוּ,

גַּבּוֹת עֵינֵיהֶם – חֲרָדוֹת, מִסֻּבְּכָן יֶאֶרְבוּ הָאֵימִים,

קְוֻצּוֹת זְקָנָם מִתְפַּתְּלוֹת כִּקְבֻצַת נַפְתּוּלֵי הַנְּחָשִׁים,

מוּצָקִים כַּחֲצוּבֵי חַלָּמִישׁ יָרוּמוּ בַעֲדָן חֲזוֹתָם,

בֹּלְטִים כִּסְדַנֵּי הַבַּרְזֶל, לְהַלְמוּת פַּטִּישִׁים נָכוֹנוּ,

וּכְאִלּוֹ בָּם נִקְּשׁוּ מֵעוֹלָם בְּקֻרְנַס הַזְּמָן וּבְפַטִּישׁוֹ

כֹּחוֹת כַּבִּירִים לֹא-חֵקֶר וַיִּקְשׁוּ וַיִּדְּמוּ לָנֶצַח;

רַק חֲרִיצֵי הַפָּנִים הַחֲרֵרִים וּגְדֻדוֹת הֶחָזוֹת הַחֲשׂוּפִים,

חֶרֶט הַחֵץ וְהָרֹמַח, פִּתּוּחֵי חֲרָבוֹת וּכְתָבְתָּן,

כִּכְתָב שֶׁעַל מַצְּבוֹת הָאֶבֶן, לַנֶּשֶׁר הַיּוֹרֵד יַגִּידוּ,

כַּמָּה רְמָחִים נִשְׁבָּרוּ וּמִסְפַּר בְּנֵי-קֶשֶׁת נֻפָּצוּ

אֶל-צוּרֵי הַלְּבָבוֹת הָאֵלֶּה, אֶל-גַּבֵּי אֵל לוּחוֹת הַשָּׁמִיר.


וְזָרְחָה וּבָאָה הַשֶּׁמֶשׁ, וְיוֹבְלוֹת עַל-יוֹבְלוֹת יִנְקֹפוּ,

וְשָׁקַט הַמִּדְבָּר וְסָעַר, וְשָׁבָה הַדְּמָמָה כְּשֶׁהָיְתָה;

כְּתוֹהִים עֲלֵי הָרִאשׁוֹנוֹת יִתְנַשְּׂאוּ בַמֶּרְחָק הַכֵּפִים,

גֵּאִים בְּהַדְרַת דִּמְמָתָם וִיהִירִים בִּבְדִידוּת עוֹלָמִים.

וְתָי“ו עַל-תָּי”ו פַּרְסָה מִסָּבִיב אֵין קוֹל, אֵין הֲבָרָה, אֵין קָשֶׁב.

בָּלַע הַיְשִׁימוֹן לָנֶצַח אֶת-הֵד תְּרוּעַת דּוֹר הַמָּעֻזִּים,

מָחֲקוּ הַסּוּפוֹת אֶת-עִקְבוֹת שָׁעֳלֵיהֶם מַחֲרִידֵי הַצִּיָּה,

נִתְלְלוּ הָרֵי חוֹל תַּחְתָּם וּסְלָעִים בִּמְקוֹמָם צָמָחוּ,

וַיַּעֲצֹר הַמִּדְבָּר נִשְׁמָתוֹ וַיְיַשֵּׁן מֻעֻזְנָיו לָנֶצַח;

יֹאכַל הַשָּׁרָב אֶת-כֹּחָם וַתִּקְפָּא תִפְאַרְתָּם בַּצִּיָּה,

לוֹטֵשׁ הַחוֹל הַקּוֹדֵחַ אֶת-לַהֲבֵי הַצּוּר מְרַאשׁוֹתָם,

רִשְׁפֵּי הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֵט נִתְקָלִים בְּקוֹמַת רָמְחֵיהֶם,

נִתָּזִים לְרִבֲבוֹת זִיקוֹת וּנְחֹשֶׁת פְּנֵיהֶם יִצְרָבוּ,

וַחֲשׂוּפִים לְלַהַט הַשֶּׁמֶשׁ פֹּה דּוֹרוֹת עַל-דּוֹרוֹת יֶחֱרָבוּ,

יוֹבִישׁ הַקָּדִים עִזּוּזָם וְסוּפַת הַנֶּגֶב תִּזְרֶנּוֹּ,

וְנִשָּׂא בָאָבָק אֶל-אֶרֶץ וְנִרְמַס בְּרֶגֶל גַּמָּדִים,

וּלְשׁוֹן כְּלָבִים חַיִּים שָׁם תְּלַחֵךְ אֲבַק כֹּחוֹת עַד וּרְקַב עֻזָּם,

יְלַחֲכוּ וּמָחוּ אֶת פִּיהֶם – וְאֵין זֵכֶר לְדוֹר כְּפִירֵי אָדָם

שֶׁנָפְלוּ וַיִּדְּמוּ לָנֶצַח בֵּין חוֹלוֹת הַמִּדְבָּר הַצְּהֻבִּים.


וְיֵשׁ אֲשֶׁר-יִפֹּל צֵל פִּתְאֹם וְצָף עַל-פְּנִֵי חוֹל הָעֲרָבָה,

וּבָא עַד-קְצֵה מַחֲנֵה הַפְּגָרִים וְרִפְרֵף עַל-גַּבָּם מִלְמָעְלָה,

רַחֵף וָשׁוֹט בְּטִיסָה אַחַת עֵרֶב וָשֶׁתִי וּבְמַעְגָּל –

פִּתְאֹם הוּא שׁוֹהֶה עַל-אַחַת הַגּוּפוֹת הַשְּׁטוּחוֹת – וְעָמָד,

וְקָדַר הַגּוּף וַחֲצִי שְׁכֵנוֹ מְלֹא מִשְׁטַח הַצֵּל שֶׁעַל-גַּבָּם;

וּפִתְאֹם יִזְדַּעְזַע הָאַוִּיר – וּמַשַּׁק כְּנָפַיִם – וּמַפָּל!

נֶחְבַּט בִּמְלֹא כֹבֶד גּוּפוֹ וַיִּפֹּל עַל טַרְפּוֹ בְּאַחַת

נֶשֶׁר גְּדָל-אֵבֶר בֶּן-צוּרִים כְּפוּף חַרְטֹם וַעֲקוּם צִפָּרְנָיִם:

כּוֹנֵן הַדּוֹרֵס צִפָּרְנֵי הַשָּׁמִיר מוּל חֲזֵה הַחַלָּמִישׁ

עָרוֹךְ הַחַרְטֹם הַשָּׁנוּן לְעֻמַּת הַפָּנִים הַנִּקְשִׁים –

עוֹד רֶגַע – וְנֶשֶׁר בַּגְּוִיָּה, וּבַרְזֶל בַּבַּרְזֶל יְנַקֵּר…

אַךְ פִּתְאֹם כְּמוֹ נִרְתַּע הַשַּׁחַץ וְהָיָה כְּמֵשִׁיב כְּלֵי-זֵינוֹ;

נִחָת מִפְּנֵי הוֹד הַשַּׁלְוָה וְתִפְאֶרֶת הָעֹז הַמִּתְנַמְנֵם –

יִפְרֹשׂ אֶת-כְּנָפָיו וְנַעֲלָה, הִתְנוֹפֵף וְרוּם כְּלַפֵּי מָעְלָה,

וְהִכָּה גַּל אַדִּיר בַּמָּרוֹם וּלְעֻמַּת גְּאוֹן שֶׁמֶשׁ יַצְרִיחַ,

רָם וּמִתְנַשֵּׁא שְׁחָקִים וּבְזֹהַר רָקִיעַ יִתְעַלָּם.

וּזְמַן רַב עוֹד תִּרְעַד מִלְּמַטָּה, אֲחוּזָה בְּחֻדּוֹ שֶׁל-רֹמַח,

אַחַת מִנּוֹצוֹת הַנֶּשֶׁר, שֶׁנָּשְׁרָה וְאָבִיהָ לֹא-יָדָע;

וַעֲזוּבָה וִיתוֹמָה שָׁם תְּפַרְפֵּר וְתַזְהִיר עַד-נָפְלָהּ לָאָרֶץ –

וְשָׁבָה הַדְּמָמָה כְּשֶׁהָיְתָה וְשָׁכְבוּ אַדִּירִים וְאֵין מַחֲרִיד.


וְיֵשׁ שֶׁבְּהִתְעַלֵּף הַמִּדְבָּר בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם – וְהִנֵּה

כְּקוֹרַת הַבַּד פֶּתֶן-נָמֵר, מִשַּׂרְפֵי הַמִּדְבָּר הַגְּדוֹלִים,

מֵגִיחַ לְפַנֵּק בַּחֹם טַבְּעוֹת בְּשָׂרוֹ הָרַךְ וְהַחֲלַקְלָק:

פַּעַם יִתְקַפֵּל בַּחוֹל, רוֹבֵץ תַּחְתָּיו – לֹא נִיד וְלֹא רוּחַ,

כֻּלּוֹ מִתְמוֹגֵג מֵרֹךְ וְהִתְעַדֵּן בְּשִׁפְעַת הַזֹּהַר,

וּפַעַם הוּא נֵעוֹר, מִתְמוֹדֵד וּמוֹשֵׁךְ אֶת-עַצְמוֹ לַשֶּׁמֶשׁ,

פּוֹעֵר אֶת-פִּיו אֶל-זָהֳרָהּ, וְנוֹצֵץ בִּזְהַב מְעִיל קַשְׂקַשָּׂיו

כְּיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעֵי הַמִּדְבָּר, רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי הָעֲרָבָה –

פִּתְאֹם יִתְנַעֵר הַשָּׂרָף וְקָפַץ מִמְקוֹמוֹ וְזָחָל,

הַחֲלֵק הִתְעַקֵּל וְטָפֹף עַל-פְּנֵי יָם הַחוֹל הַקּוֹדֵחַ,

וּפָגַע בְּמַחֲנֵה הַפְּגָרִים וְהִפְסִיק לְחִישָׁתוֹ – וְעָמָד,

זוֹקֵף שְׁלִיש גֵּווֹ כְּעַמּוּד הַמְנֻמָּר בִּכְתָב הַחַרְטֻמִּים,

מֵרִים אֶת גֻּלַּת-זְהָבוֹ, נְטוּי גָּרוֹן וְלוֹטֵשׁ עֵינַיִם,

סוֹקֵר מִסּוֹפָהּ עַד-סוֹפָהּ אֶת מַחֲנֵה הָאוֹיֵב הַנִּרְדָּם:

וְרַבָּה הַמַּחֲנֶה וּגְדוֹלָה, וְאֵין מִסְפָּר, וְאֵין קֵצֶה לַגְוִיָּה,

וּמְגֻלִּים פְּנֵי כֻלָּם שָׁמַיְמָה וְגַבּוֹת עֵינִֵיהֶם זְעוּמוֹת –

וְנִצְּתָה הַשִּׂנְאָה הַכְּבוּשָׁה מִנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי עַד-הֵנָּה

וּתְהִי לְשַׁלְהֶבֶת יְרֹקָה בְּעֵינֵי הַפֶּתֶן הַלְּטוּשׁוֹת.

וְרֶטֶט שֶׁל-זַעַם יַעַבְרֶנּוּ מֵרֹאשׁוֹ עַד-זְנָבוֹ הַמְּפַרְכֵּס;

וְהִנֵּה הוּא שׁוֹחֶה קוֹמָתוֹ, וְכֻלּוֹ זָע רוֹחֵף וְתוֹסֵס,

נָטוּי כְּעֵין מַטֵּה זַעַם עַל גַּבֵּי הֶחָלָל הַקָּרוֹב,

וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר יִנָּטֶה וּרְתִיחַת פִּי-שָׂרָף תִּשָּׁמַע,

רוֹעֲדִים, זוֹעֲמִים, לוֹהֲטִים שְׁנֵי עֻקְצֵי לְשׁוֹנוֹ הַשְּׁחֹרִים..

פֶּתַע – וְנִרְתַּע הַשָּׂרָף וְהָיָה כְּמֵשִׁיב אֶת-רֹאשׁוֹ,

נִחָת מִפְּנֵי הוֹד הַשַּׁלְוָה וְתִפְאֶרֶת הָעֹז הַמִּתְנַמְנֵם,

יִקְפֹּץ מְלֹא אָרְכּוֹ לְאָחוֹר וְנָטָה הַצִּדָּה וְעָבָר,

לָחֹשׁ, הַרְתֵּעַ וְנַצְנֵץ בְּזַהֲרוּרֵי הַמֶּרְחָק הַבָּהִיר –

וְשָׁבָה הַדְּמָמָה כְּשֶׁהָיְתָה וְשָׁכְבוּ אַדִּירִים וְאֵין מַחֲרִיד.


וּבְרֶדֶת לֵיל סַהַר וְשָׁכַן עַל-עַרְבוֹת הַמִּדְבָּר וּסְלָעָיו,

וּמְעֻטָּף לְבָנִים וּשְׁחֹרִים יִתְכַּסֶּה אַף-יִתְגַּל הַיְשִׁימוֹן,

יֹאבְדוּ בְּחִוְרַת הָאוֹר מִילֵי מִילִין שֶׁל-חוֹל וַעֲרָבָה,

וּבְיַרְכְּתֵי כֵּפָיו הַזְּקוּפִים הַצְּלָלִים הַכְּבֵדִים יִרְבָּצוּ,

דּוֹמִים לְחַיְתוֹ עֲנָק, חַיְתוֹ קְדוּמִים וְשֶׁנְהַבֵּי בְּרֵאשִׁית,

שֶׁנוֹעֲדוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה לְהַחֲרִישׁ עַל-סוֹד קַדְמוֹן אֶחָד,

וְלִפְנֵי עֲלוֹת שַׁחַר יָקוּמוּ, אַט יֵלְכוּ לְעוֹלָמָם כְּשֶׁבָּאוּ –

וְצוּרַת לְבָנָה עֲגוּמָה נִשְׁקֶפֶת עַל-פְּנֵי רָז מְשֻׁלָּשׁ:

לַיְלָה, יְשִׁימוֹן וּקְדוּמִים – וְנָסְכָה עֲלֵיהֶם אוֹר גָּנוּז;

וְעָגַם הַמִּדְבָּר וְחָלַם חֲלוֹם אַכְזָר שֶׁל-שִׁמְמוֹת עוֹלָם,

דּוּמָם יְיֵלִיל יְשִׁימוֹן וּמְיַבֵּב אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת –

אָז יֵשׁ אֲשֶׁר פִּתְאֹם יְזַנֵּק אֲרִי נֶאֱדָרִי בַכֹּחַ,

צוֹעֵד בַּטּוּחוֹת לֹא-יַחְפֹּז, וּבָא עַד-הַמַּחֲנֶה וְעָמָד.

יִשָּׂא אֶת-רֹאשׁוֹ הַיָּהִיר וְזָקַף צַוָּארוֹ הַמְעֻטָּר,

וּשְׁתֵּי גַחֲלֵי עֵינָיו הַלֹּחֲשׁוֹת תְּרַגֵּלְנָה אֶת-מַחֲנֵה הָאוֹיֵב:

וְרַבָּה הַמַּחֲנֶה וּרְחָבָה, וּגְדוֹלָה הַדְּמָמָה בַּמַּחֲנֶה,

שׁוֹכְבִים אַדִּירִים מַחֲרִישִׁים וְאֵין נוֹדֵד שֵׂעָר וְעַפְעָף;

נִרְאִים כִּכְפוּתִים בִּרְצוּעוֹת שְׁחֹרוֹת שֶׁל-צִלְלֵי הָרְמָחִים,

הִכְסִיף הַסַּהַר עֹז פְּנֵיהֶם וְגַבּוֹת עֵינֵיהֶם מַאֲפִילֹות…

וְעָמַד הָאַרְיֵה מִשְׁתָּאֶה לְתִפְאֶרֶת הָעֹז הַמִּתְנַמְנֵם –

פִּתְאֹם יִתְחַבֵּט הַכַּפְתּוֹר וְשָׁאַג הָאַרְיֵה שְׁאָגָה,

וְתָי“ו עַל-תָּי”ו פַּרְסָה מִסָּבִיב יִזְדַּעְזַע הַמִּדְבָּר וַאֲגַפָּיו,

נָפַל הַהֵד וַיִּתְפּוֹצֵץ בֵּין צוּרִים וַהֲרָרִים דּוֹמֵמִים,

פֹּרַר לְאַלְפֵי רְעָמִים עַל-קַצְוֵי הַיְשִׁימוֹן הָרָחוֹק,

וְעָנוּ הַתַּנִּים לְקֹולֹו וְיִלְלַת אֹחִים תְּשִׁיבֶנּוּ,

וְעָלְתָה נַהֲקַת הַפְּרָאִים וּמָלְאָה הַצִּיָּה חֲרָדָה –

הֲלֹא הוּא יְלֵל הַיְשִׁימֹון וְזַעֲקַת הַמִּדְבָּר הַמָּרָה

בַּהֲקִיצוֹ בַחֲבָלָיו וְהוּא עָיֵף וְהוּא רָעֵב וְנַפְשׁוֹ חֲרֵבָה –

עוֹמֵד הָאַרְיֵה עוֹד רֶגַע, מִתְבּוֹנֵן לְרַעַם גְּבוּרָתוֹ,

וְנָסַב מֵאֵצֶל הַפְּגָרִים, וְהוּא שָׁלֵו וְגֵא כְּבַתְּחִלָּה,

נוֹשֵׂא אֶת-רַגְלָיו וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְלַפִּיד הַבּוּז בָּעֵינַיִם,

צוֹעֵד וּמְנַעֵר תַּלְתַּלָּיו וּבְהַדְרַת מַלְכוּתוֹ יִתְרֶחָק –

וּזְמָן רַב עוֹד יִרְגַּז הַמִּדְבָּר, יִתְנוֹדֵד וְהַשֶּׁקֶט בַּל-יוּכַל,

נֶאֱנָח, גּוֹנֵחַ וְרַע לוֹ וּמְקַבֵּל יִסּוּרָיו בְּזַעַף.

שַׁחַר – וְיָגַע בְּאַנְחָתוֹ וְהִתְנַמְנֵם שְׂבַע רֹגֶז וּנְדוּדִים,

נִים וְלֹא-נִים אַט יְיַבֵּב, כִּמְרִירֵי יוֹם קָרוֹב יְבַעֲתוּהוּ –

הָלֹךְ וְכֵהָה עֵין סַהַר וּפַאֲתֵי רָקִיעַ חֳוַרְוָרוּ,

הוֹלְכִים הַצְּלָלִים וּנְמוֹגִים מִתַּחַת לְצַלְעוֹת הֶהָרִים.

נִגְלוּ הַצּוּרִים – וְהִנָּם אֲמֻצִּים, זוֹעֲפִים וְסָרִים;

יָחִיל הַמִּדְבָּר וְדוּמָם מֵאֵימַת הֲדַר רוֹמְמוּתָם.

רֶגַע עוֹד יִזְעַף בְּחֵיקוֹ, נוֹבֵחַ וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע –

תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יִשְׁתַּתָּק, וּדְמָמָה עוֹלָמִית כְּשֶהָיְתָה,

וְשָׁכְבוּ אַדִּירִים כְּשֶׁשָּׁכְבוּ, וְיוֹבְלוֹת עַל-יוֹבְלוֹת יִנְקֹפוּ.


אוּלָם יֵשׁ אֲשֶׁר-יָקוּץ הַמִּדְבָּר וְנָקֹט בִּדְמִי הָעוֹלָמִים

וְהִתְעוֹרֵר לְהִנָּקֵם בְּאַחַת נְקַם שׁוֹמְמוּתוֹ מִיּוֹצְרוֹ,

וְהִתְנַשֵּׂא לְמוּלוֹ בִּסְעָרָה וּבִנְצִיבֵי הַחוֹל לוֹ יִתְקוֹמָם.

פֶּתַע יָקוּם וּבָעַט בַּיּוֹצֵר וְהֶחֱרִידוֹ מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד,

יָעֹז לִשְׁפֹּךְ הַקִּתּוֹן עַל-פָּנָיו וּלְזָרְקוֹ בַּחֲמַת אַף לְרַגְלָיו

וּלְעַרְבֵּב עָלָיו כָּל-עוֹלָמוֹ וּלְהָשִׁיב הַתֹּהוּ עַל-כַּנּוֹ –

אָז יִזְדַּעְזַע הַיּוֹצֵר וְזָעַם וּפְנֵי הַשָּׁמַיִם יִשְׁתַּנּוּ,

וּכְגִגִּית הַבַּרְזֶל הַמְלֻבָּן עַל-הַמִּדְבָּר הַמּוֹרֵד הֵם כְּפוּיִים,

וְאַדְמוּמִית זְעוּמַת הַמַּרְאֶה שׁוֹפַעַת מֵהֶם וּמְפַעְפַּעַת

בַּחֲלָלוֹ שֶׁל-עוֹלָם וְעַד רָאשֵׁי הַצּוּרִים הַקְּלוּיִם יוֹקָדֶת –

וְהִתְמַרְמַר הַמִּדְבָּר וְנָהַם, וְנִעֵר בִּמְצוּלָה רוֹתַחַת

כָּל-תַּחְתִּיּוֹת שְׁאוֹל וְרוּם עוֹלָם וְהָיוּ עִרְבּוּבְיָה אֶחָת,

וְנִסְחֲפוּ אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים בְּגִלְגַּל הַסּוּפָה הַחוֹזֵר,

מְטֹרָפִים בַּסְּעָרָה, אֲחוּזֵי בְעָתָה וּסְמוּרֵי הָרַעְמָה,

הֵם דּוֹהֲרִים, שׁוֹאֲגִים וְדוֹלְקִים וְעֵינֵיהֶם מַתִּיזוֹת נִיצוֹצוֹת,

וְהֵם נִרְאִים כְּפוֹרְחִים בָּאַוִּיר, נְבוּכִים וּמֻכֵּי מְהוּמָה,

בַּשָּׁעָה הַהִיא –

וַאֲחוּזֵי פְרִיץ אוֹנִים יָקִיצוּ אַדִּירֵי אֲיֻמָּה,

פֶּתַע פִּתְאֹם יִתְנַעֵר דּוֹר עִזּוּז וְגִבּוֹר, דּוֹר גִּבּוֹר מִלְחָמָה

וְעֵינֵיהֶם בְּרָקִים וּפְנֵיהֶם לְהָבִים –

וִידֵיהֶם לַחֲרָבוֹת!

וְהִרְעִימוּ אַדִּירִים בְּקוֹלָם, קוֹל שִׁשִּׁים רְבָבָה,

קוֹל קוֹרֵעַ הַסְּעָרָה וּבְנַהֲמַת הַמִּדְבָּר הַזּוֹעֵף יְתַחֲרֶה,

וּסְבִיבָם נִשְׂעָרָה, וּסְבִיבָם נִזְעָמָה.

הֵם קֹרְאִים:

"אֲנַחְנוּ גִּבּוֹרִים!

דּוֹר אַחֲרוֹן לְשִׁעְבּוּד וְרִאשׁוֹן לִגְאֻלָּה אֲנָחְנוּ!

יָדֵנוּ לְבַדָּהּ, יָדֵנוּ הַחֲזָקָה

אֶת-כֹּבֶד הָעֹל מֵעַל גְּאוֹן צַוָּארֵנוּ פָּרָקָה.

וַנִּזְקֹף רֹאשֵׁנוּ שָׁמָיְמָה וַיֵּצְרוּ בְעֵינֵינוּ –

וַנַּעֲרֹק לַמִּדְבָּר וַנֹּאמַר לַצִּיָּה “אִמֵּנוּ!”

עַל-רָאשֵׁי הַצּוּרִים בֵּין מִפְלְשֵׁי עָבִים

שָׁתִינוּ מִמְּקוֹרוֹ הַדְּרוֹר עִם כָּל-נִשְׁרֵי שָׁמַיִם –

וּמִי אָדוֹן לָנוּ?!

גַּם-עַתָּה – אִם-סָגַר עָלֵינוּ מִדְבָּרוֹ אֵל נָקָם,

כִּמְעַט נָגַע בָּנוּ שִׁיר עִזּוּז וָמֶרִי – וַנָּקָם!

לַחֲרָבוֹת! לָרְמָחִים! הִתְאַחֲדוּ! הֵימִינוּ!

עַל-אַף הַשָּׁמַיִם וַחֲמָתָם –

הִנְנוּ וְעָלִינוּ –

בִּסְעָרָה!"

"הִנְנוּ וְעָלִינוּ!

אִם-אָסַף הָאֵל מֵעִמָּנוּ אֶת-יָדָיו

וַאֲרוֹנוֹ מִמְּקוֹמוֹ לֹא-יָמוּשׁ –

נַעַל-נָא אֵפוֹא בִּלְעָדָיו!

וְתַחַת עֵין זַעְמוֹ, לִבְרַק חֲמַת מַבָּטוֹ,

נֵרְדְּ לְפָנֵינוּ תּוֹעֲפוֹת הֶהָרִים הָאֵלֶּה,

וּפָנִים נִתְרָאֶה בָאוֹיֵב הֶחָמוּשׁ!

הַאֲזִינוּ!

הַסְּעָרָה גַּם-הִיא קוֹרֵאת לָנוּ: “הָהִינוּ!”

לַחֲרָבוֹת! לָרְמָחִים! יִתְפָּרְקוּ הֶהָרִים, יִשְׁתַּבְּרוּ הַגְּבָעוֹת

אוֹ יִפְּלוּ פְגָרֵינוּ חֳמָרִים חֳמָרִים –

הִנְנוּ וְעָלִינוּ

הֶהָרָה!" – – – –


וְהָיָה הַמִּדְבָּר בְּרֶגַע הַהוּא עָרִיץ אָיֹם מְאֹד –

וּמִי יִכְבְּשֶׁנוּ?

וְעָלָה בַסְּעָרָה קוֹל פְּחָדִים וְנַהֲקַת עֲנוֹת –

אֵין זֹאת

כִּי אִם-יִיצֶר הַמִּדְבָּר בְּקִרְבּוֹ הַוֹּת,

דָּבָר מָר, דָּבָר אַכְזָר וְנוֹרָא מְאֹד.


וְעָבַר הַסַּעַר. נִשְׁתַּתֵּק הַמִּדְבָּר מִזַּעְפּוֹ וְטָהַר.

וּבְהִירִים מַזְהִירִים מְאֹד הַשָּׁמַיִם וּגְדוֹלָה הַדְּמָמָה.

וְאֹרְחוֹת, אֲשֶׁר הִדְבִּיקָתָן הַסּוּפָה בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת,

תָּקֹמְנָה מִכְּרֹעַ עַל-פְּנֵיהֶן וּבֵרְכוּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֵיהֶן –

וּפֹה כְבַתְּחִלָּה נְטוּשִׁים בַּחוֹל שִׁשִּׁים רִבּוֹא פְגָרִים

וְעַל-פְּנֵיהֶם כְּעֵין אוֹר: הִשְׁלִים אוֹתָם הַמָּוֶת גַּם עִם-אֱלֹהֵיהֶם.

וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ שֶׁיֵּדַע מְקוֹמָם וּבְנָפְלָם וּבְקוּמָם –

צָבְרָה הַסְּעָרָה הֲרָרִים סְבִיבָם וַתִּסְגֹּר עֲלֵיהֶם.

אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר פָּרָשׁ עַז-נֶפֶשׁ יִנָּתֵק מֵאַחַת הָאֹרְחוֹת

וְרִתַּח אֶת-סוּסוֹ הָאַבִּיר וְהִפְלִיג בְּיַם הָעֲרָבָה,

וּמֻדְבָּק אֶל אֻכַּף אַבִּירוֹ יְעוֹפֵף כְּעוֹף הַפּוֹרֵחַ,

זוֹרֵק כִּידוֹנוֹ וְקוֹלְטוֹ בְּתוֹךְ כְּדֵי-שֶׁטֶף מְרוּצָתוֹ,

וְנִרְאֶה כְּאִלּוּ יְהַלֵּךְ וִירוֹצֵץ לְפָנָיו הַבָּרָק,

וְהוּא דוֹלֵק אַחֲרָיו וְתוֹפְשׂוֹ וְשֵׁנִית יְשַׁלְּחֶנּוּ לַחָפְשִׁי.

וְנֶעֱלַם הַמַּחֲזֶה בַּמֶּרְחָק וְשָׁטַף הַסּוּס וְהֶעֱלָה

אֶת-רוֹכְבוֹ אֶל-רֹאשׁ צוּק גָּבֹהַּ מִמַּעַל לֶעָבִים – וּפִתְאֹם

יִתְנוֹדֵד הָאַבִּיר וְנִזְקַף וְנִרְתַּע לְאָחוֹר קוֹמְמִיּוּת.

יִתְמַהּ הַפָּרָשׁ וְהֵצֵל בִּשְׂמֹאלוֹ עַל-עֵינָיו וְהִבִּיט –

וְהָפַךְ לְפֶתַע עִם-סוּסוֹ וְחִתַּת אֱלֹהִים עַל-פָּנֵיהוּ,

וְדָפַק אַבִּירוֹ בְּכֹחַ וְכַחֵץ הַשָּׁלוּחַ – לְאָחוֹר…

יַדְבִּיק הָאֹרְחָה וְסָח לָהֶם כָּל-מַרְאֶה עֵינָיו בִּדְמָמָה –

שׁוֹמְעִים עַרְבִיאִים, מַחֲרִישִׁים וְאִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ יִתְמָהוּ,

שׁוֹמְרִים אֶת-פִּי זְקַן הַחֲבוּרָה – וְהוּא אֶחָד “קָדוֹשׁ” וְיָשִׁישׁ –

יִשָּׂא הַיָּשִׁישׁ וְאָמַר: "בָּרֵךְ שֵׁם אַלַּהּ, הַמַּאֲמִין!

חַי זְקַן הַנָּבִיא, כִּי-רָאוּ עֵינֶיךָ אֶת-מֵתֵי הַמִּדְבָּר!

מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה, דּוֹר קְדוּמִים, עַם נֶאְדָּר בָּעֹז, עַתֶּיק יוֹמִין,

אָכֵן עַז-נֶפֶשׁ וְקָשֶׁה כְּסַלְעֵי עֲרָב עַם-זֶה הָיָה:

הִמְרוּ אֶת-נֶפֶשׁ נְבִיאָם וְגַם בֵּאלֹהֵיהֶם הִתְגָּרוּ –

וַיִּסְגְּרֵם אֶל-בֵּין הֶהָרִים וַיַּפֵּל שְׁנַת נֶצַח עֲלֵיהֶם,

וַיְצַו אֶת-הַמִּדְבָּר עֲלֵיהֶם וּשְׁמָרָם לְזִכְרוֹן דּוֹר דּוֹרִים –

וְיִנְצֹר אַלַּהּ מַאֲמִינָיו מִנְגֹעַ בִּקְצֵה כַנְפוֹת כְּסוּתָם!

וּמַעֲשֶׂה בַּעֲרָבִי שֶׁנָּטַל חוּט אֶחָד מִצִּיצִית כְּנַף בִּגְדָם –

וַיִּיבַשׁ כָּל-גּוּפוֹ מִיָּד עַד שֶׁהֵשִׁיב הָאָשָׁם לִמְקוֹמוֹ –

וְהֵם הֵם אֲבוֹת עַם-הַכְּתָב".


כָּכָה יִגְמֹר הַיָּשִׁישׁ אִמְרָתוֹ;

שׁוֹמְעִים עַרְבִיאִים וְשׁוֹתְקִים וְיִרְאַת אַלַּהּ עַל-פְּנֵיהֶם,

פּוֹסְעִים בְּנַחַת לְצַלְעוֹת הַגְּמַלִּים הַטְּעוּנִים לַעֲיֵפָה;

וּזְמָן רַב יַלְבִּינוּ מֵרָחוֹק הַסּוּדְרִים הַלְּבָנִים בְּרֹאשָׁם

וְדַבְּשׁוֹת הַגְּמַלִּים אַט נָעוֹת וְנֶעֶלְמוּ בַּמֶּרְחָק הַבָּהִיר,

כְּמוֹ נָשְׂאוּ מִזֶּה עַל-גַּבֵּיהֶן אַגָּדָה עַתִּיקָה עוֹד אֶחָת –

וְשָׁבָה הַדְּמָמָה כְּשֶׁהָיְתָה וַעֲרִירִי יַעֲמֹד הַמִּדְבָּר.


אדר א' תרס"ב, אודיסא.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

יומן ירושלים

מאת חיים ארלוזורוב (זכרונות ויומנים)

מאי 1932

17 במאי, 19321

בפתיחת השיחה אמר הנציב, שהיה מעדיף לדחות את הבירור על הדין-וחשבון של פרנץ' עד שיקבל הודעה ממזכיר-המושבות. אמרתי כי הוטל עלי מטעם הנהלת הסוכנות היהודית להביא לפניו את דעתה לפני שהממשלה תחליט החלטותיה על הדין-וחשבון. מחובתנו להסב את דעת הממשלה לתוצאה החמורה הצפויה מן הדין-וחשבון. מחובתנו להסב את דעת הממשלה לתוצאה החמורה הצפויה מן הדין-וחשבון. חייבים אנו להשמיע את אזהרתנו לפני היותה לעובדה. על ידי פרסום פרטים מסוימים של הדין-וחשבון ב“דבר” ניתנה הזדמנות לבחון את דעת הקהל. העתונות הגיבה ונערכות אסיפות פומביות. אין ספק שדעת הקהל העברית בכל מקום נתונה עתה לבעיה זו. את הטענות העיקריות הקובעות את יחסנו, ניתן לסכם כדלהלן:

ראשית – העם העברי אינו יכול שלא לראות בדין-וחשבון חוליה נוספת בשורת הפרסומים והדינים-וחשבונות הרשמיים שהותקנו בידי יחידים, ועדות או משרדים ממשלתיים, והמנסחים את הקו היסודי של מדיניות בריטניה הגדולה לגבי ארץ-ישראל (להוציא עובדות בודדות או דברים שנאמרו לטובתנו וחורגים מקו זה). קו-מדיניות זה מוליך לשני כיוונים: צמצום פעולות היהודים בארץ והשמצת התנועה הציונית כסכנה-בכוח לאוכלוסיה המקומית.

שנית – אף אילו הצהירה הממשלה כי אינה מתכוונת לקבל הדין-וחשבון של מר פרנץ' כיסוד למדיניותה המעשית, משמעו – נשק חזק נוסף בידי אויבינו, הן בלונדון ובג’ניבה והן בקרב הערבים. דעת העם העברי היא, כי אם אין הממשלה מסייעת בידו בשטח הכספי או בהעברת שטחי-קרקע של המדינה או בכל מעשה חיובי אחר, – הרי ודאי וודאי שאין זה מתפקידה לספק למתנגדינו ספרות-תעמולה אנטי-ציונית.

שלישית – היחסים בין העם העברי והעם הערבי בארץ-ישראל מתחילים עתה בהדרגה לקבל צורה תקינה – מאחר שהופרעו באופן כזה חמור במאורעות 1929 ובעקבותיהם. הדין-וחשבון של פרנץ' שוב יעורר חיכוכים ומשטמה בין העמים. אם תכריז הממשלה על ערובה לביצוע המלצותיו העיקריות של מר פרנץ' – יתלו הערבים את קולר ההפרעה להתקדמותם בהשפעה יהודית, בעוד שהנזק שייגרם למעמד היהודים לא יחדל.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.