מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

רשימות ביבליוגרפיות

מאת: יוסף חיים ברנר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

רְשִׁימוֹת בִּיבְּלִיוֹגְרַפִיּוֹת / יוסף חיים ברנר

מלחמה פּארטיזאנית נלחמת ספרותנו על קיומה הקשה. הוצאות קטנות צצות ונובלות, כל אחת נולדת פתאום, עולה “כמו מתחת לקרקע”, מדפיסה איזה ספר, איזה קונטרס – ונופלת חלל. מיד או כעבור איזה זמן צומחת ועולה ממלאת-מקומה – ובינתים ספר לספר, קונטרס לקונטרס מצטרפים לאיזה חשבון והגלגל הקטן חוזר…

לפני שבע-שמונה שנים, למשל, נולדה בווארשה הוצאה-של-צעירים קטנה בשם “יבנה”, שהוציאה קונטרסים אחדים משל נומברג. יעקב שטיינברג והבטיחה גם לתת את ברקוביץ, שלום אַש וכו' – אלא שלא האריכה ימים. ברם, לא עברו ימים הרבה, ואת דגלה הרימו אחרים – הוצאת “ספרות” שבווארשה כיום הזה – אשר למרות כל הליקויים שבעבודתם, הנה כבר הספיקו להוציא עשרות ספרים בהרבה מקצועות, הלא הם מנויים בקטלוג החדש של הוצאה זו, ואף ברקוביץ המובטח מצא לו את גואלו – בהוצאת “מוריה”. בימי הירידה הגדולה לספרותנו בשנות תרס“ה-תרס”ו נתנו צעירים אחדים בעיר קטנה ברוסיה את ידם איש לרעהו להוציא לאור תרגומים מדוסטויבסקי, פשיבישבסקי, איבסן, צ’יכוֹב וכו' וכו' ולמחשבתם הטובה הזאת קראו הוצאת “נסיונות”. “הוצאה” זו הדפיסה בלונדון שלושה סיפורים קטנים מתורגמים מאת צ’יכוב, ואף מיהרה ו“ניסתה” לתת סיפור מקורי מאת גנסין (“בינתים”) – וגָועה. אבל הנה גם לה נמצאו גואלים. את עבודתה לקחה על עצמה לפני שנתים הוצאת “יפת” ביפו (שאמנם, גם היא מתנהלת בכבדות ובעצלתים) ואת שמה – ירשה אחת הפלוגות להפצת הספרות העברית בקיוב, שהוציאה זה עתה את הקובץ הקטן שׁל שׁ. הורֶליק אשׁר לפנינו.

בנוגע לראשית ביכורי נסיונותיה של הוצאת “נסיונות” החדשה, זאת אומרת, למחברת “פרצופים ספרותיים”, אין מה להרבות בדברים. המחברת מכילה חמישה מאמרים: קנוט האמסוּן, גוּסטאב גייאֶרסטאם, אוגוסט סטרינדברג, אוֹסקר ויילד, ז’ורז' רודנבּאך – דברים שנדפסו כבר בעתונים שונים. לקורא העברי ידועים מאלה חמשת הסופרים רק ק. האמסון וא. ויילד, מפני שאחדות מיצירותיהם ניתרגמו לעברית; שלושת האחרים אינם ידועים כלל, ועדיין יש לפקפק בדבר, אם כדאי להוציא בספר מיוחד מאמרים עתוניים על סופרים, שאין אף אחד מחיבוריהם בעברית. אפשר מוטב היה, במקום זה, לתת תרגום מדברי הסופרים בעצמם. מה שנוגע למאמרי-הביקורת גופא – הנה לחשוב אותם בתור יצירות ספרותיות אי-אפשר, מפני שאין בהם ביטוי עצמי וטוֹן מיוחד של נשמת-הכותב. ש. הורליק הוא סופר מהיר, וב“מכתביו לידיד” (ביהודית המדוברת) על אודות החזיונות החברתיים של חיינו יש, לרוב, גם טוֹן נפשי משלו, אבל כאן, במאמרי-הביקורת האלה – ריח של עיבוד נודף. אין אנו מוצאים בהם יחס של קורא עברי-אירופי לסופרי אומות-העולם, יחס נשמתו הוא אל נשמתם הם, כי אם איזו הערות, נכונות או בלתי-נכונות, על זה ועל זה מצד קורא אירופי רגיל. ואולם אם ספרות אין כאן – חיבה לספרות והוקרת הקולטורה והאמנות יש כאן, ובכל אופן, ראויה המחברת למקרא.

“כי מקיוֹב תצא תורה”.

[“האחדות”, חשוון תרע"ב; החתימה: ח. ב. צלאל]

יוסף חיים ברנר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף חיים ברנר
רקע
יוסף חיים ברנר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף חיים ברנר

  1. החטא ועונשו (פרוזה)
  2. שכול וכשלון (פרוזה)
  3. בחורף (פרוזה)
  4. איגרות י"ח ברנר (מכתבים)
  5. פת לחם (פרוזה)

לכל יצירות יוסף חיים ברנר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף חיים ברנר

יצירה בהפתעה
רקע

צִדּוּק-הַדִּין

מאת אלתר דרויאנוב (מאמרים ומסות)

לנשמת דודי רבי אהרן-יעקב ווילר

א

כל הלילה הבהילוני מחלומות רעים. אין אני זוכר אותם. אולי לא זכרתים גם בו ברגע. היראה הגדולה, אשר יראתי מפניהם אכלה אותם מיד, אבל היא גופה, היראה, נשארה תלויה בזכרוני לימים רבים, ויש אשר עוד היום תצוף ותעלה פתאום מתוך נבכי תהום. שלשים ושש שנים היא צוללת, ולקרקעה של התהום עדיין לא הגיעה… עמי יחד תגיע לשם.

עוד לפני ארבע שנים לא ידעתי, שאני אוהב את אבא. אין אדם יודע, שהוא אוהב את עינו, כל-זמן שמלוות אותו שתי העינים, אשר הביא אתו לעולם. נטלה אחת מהן, הרי הוא יודע שהוא אוהב את היחידה שנשארה לו. לפני ארבע שנים נטלה אמא הימני, ומאז ידעתי, שאני אוהב את אבא, מאז ידעתי שנפשי קשורה בנפשו. וכל אותו הלילה נבאו לי חלומותי רעה עליו. מה רעה נבאו לי עליו איני זוכר. על שלל רקמתם איני יודע לספר דבר את הכל אכלה היראה הגדולה. אבל שיבא מכאיבה ננעצה בי, וכל הלילה לא היתה לי גאולה ממנה:

– “אבא!…”

הקיצותי מתוך עקת-לב, ומיד ירדתי לראות אותו. אין כלום. הוא ישן כדרכו. לא שנה גם מהרגלו לטול ידיו ולעשן בלילה: הנה הנטלה הריקה והנה גם מחצית הסיגרה הכבויה על הכסא ליד מטתו. הריח המגרה של העשן הנעים עוד לא פג כולו מן החדר. הכל כרגיל. רק “היארמולקה” לא במקומה היא. ששים וחמש שנות הרגל חבשוה לראשו ביום ובלילה, ואין השינה יכולה להזיזה ממקומה. היום שמוטה היא לו על פניו. לא כרגיל… אניחה לו ולא אגע בו. שנתו ערבה עליו, אין הוא שומע לא בכניסתי ולא ביציאתי. מוטב, שלא אפריענה. יישן לו ויערב לו. ואולם, למה שמוטה לו הירמולקה על פניו? –

ולמחר לפנות ערב מת. שלח ידו להוריד ספר מן האצטבה – ולא שבה אליו: צנחה על השולחן אשר לפניו והחליקה למטה. לא היתה בה רוח-חיים עוד.

הוא איננו עוד הוא. גוף זר מוטל על הקרקע. מתחתיו מצע-קש, מימינו ומשמאלו נרות דולקים, ומעיל שחור מכסה עליו ועל פניו.

הבית מלא אנשים. ובחדר נסמוך עריסה קטנה, ובעריסה תינוקת נמה ושפתיה הקטנות ממצמצות מתוך תנומה. ולפניה אני מנסה לחלוץ מתוכי את השיבא, אשר ננעצה בי:

– “מעכשיו אין לי עוד אבא. מעכשיו אני עצמי אבא. בן אינני עוד. רק אבא”.

כשמתה אמא לא חדלתי להיות בן. עכשיו חדלתי ברגע אחד מהיות את אשר הייתי …

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.