לחכם לבב ואמיץ כח בתבונתו, הד“ר יואל דייטש, ראש בית החנוך לילדי ישראל החרשים והאלמים בעיר וויען נ”י.
בֶּן-בּוּזִי הַחוֹזֶה עַל כַּנְפֵי רוּחַ
הָיָה בִּדְבַר-אֵל צִיר נֶאֱמָן שָׁלוּחַ
בַּעֲפַר שׁוֹכְנֵי דּוּמָה נְשָׁמָה לָפַחַת
לִגְאוֹל מִמָּוֶת הַיּוֹרְדִים לְשַׁחַת;
אָז קָמוּ מֵעָפָר עֲצָמוֹת יָבָשׁוּ
וְחַיִּים חֲדָשִׁים אָז מִשְׁנֶה יָרָשׁוּ!
כֵּן אַתָּה שְׁפָלִים לַמָּרוֹם הִגְבַּהְתָּ,
תָּרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם נִפְלָאוֹת הִשְׁמַעְתָּ!
הַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם נָשַׁפְתָּ בָּמוֹ
רוּחֲךָ רוּחַ דַּעַת הֶחֱיָה כֻּלָּמוֹ,
אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה – וְרוּחָם שׁוֹמַעַת,
תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתוֹתָם – וְנַפְשָׁם יוֹדַעַת!
אַשְׁרֶיךָ אִישׁ חַיִל! אָחִי, אַשְׁרֶיךָ!
בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה מָשַׁכְתָּ אַחֲרֶיךָ
כָּל אֻמְלָל כָּל דּוּמָם בַּצָּר נֶעְכָּרוּ
דַלְתֵי פֶּה וָאֹזֶן לָמוֹ נִסְגָּרוּ
כִּי אַתָּה יְקָר רוּחַ! מִסְגְּרוֹתָם פִּתַּחְתָּ
וְאִלְמִים וָחֵרְשִׁים חָפְשִׁי שִׁלַחְתָּ!