[זוכר אני] / אברהם שטרן (“יאיר”)

זוֹכֵר אֲנִי: אוּלַי רַק אֶמֶשׁ

הֵנֵץ לִבִּי- שָׁקֵד וָרֹד;

בִּשׁמֵי-חַיַּי עָלַץ הַשֶּׁמֶשׁ,

שָׂחַק אֲבִיב הַנְּעָרוֹת.

וּבְנַפשִׁי אֲגַם-בְּדֹלַח,

דְּגֵי-זָהָב-חֲלוֹמוֹתָי.

וְעַל קַרקַע-אֲגַם – עַל חוֹל לַח-

כַּאֲבָנִים טוֹבוֹת – שִׁירָי.

בִּדמִי-הַלֵּיל הֵפִיצוּ רֵיחַ

פִּרחֵי הוֹד-יָהּ- אִמרֵי-שִׁירָה.

עַל מֵי-אֲגַם כְּאוֹר-יָרֵחַ

בַּרבּוּר צָחוֹר – הַשְּׁכִינָה.

אַךְ מִשְּׁאוֹל שְׁמֵי-עוֹפֶרֶת

הִמטִיר אֱלוֹהַּ מַשׂטֵמָה;

מַבּוּל-גָּפרִית וְאֵשׁ בּוֹעֶרֶת

שָׁטַף-שָׂרַף הַנְּשָׁמָה.

שׁמשִׁי אָבֵל. שָׁמֵי קָדָרוּ.

אֲגַם-נַפשִׁי הוֹבִישׁ, חָרֵב.

לִבִּי, שֶׁפְּרָחָיו נָשָׁרוּ,

פָּכַר, עָקַר עַלעוֹל קָרֵב.

לֹא עֵת סְפֹד וַנוּד, לֹא! אֶלָּא

כְּסֶלַע לְהַקשִׁיחַ לֵב!

יְהִי שִׁירִי כְּאֶבֶן-קֶלַע,

אֲשֶׁר תִּרעַץ קָדקֹד אוֹיֵב.

כִּי הַיַּלדוּת- כְּלִיל-תְּכֵלֶת;

הַבַּחֲרוּת – קֵן-חֲלוֹמוֹת,

רֹך, אַהֲבָה וְרֹן-תּוֹחֶלֶת.

גַּברוּת- קָרבָּן, קְרָב וָאוֹת.

בְּלֵיל-אֵימִים, בּלֵיל-צַלמָוֶת,

אֵצֵא בָדָד לִכבּשׁ הָהָר.

אֵלֵךְ בַּקְּרָב לִקרַאת הַמָּוֶת

וּמִכָּל עֵבֶר צַר אַכזָר,

אָח מִתנַכֵּר- שׂוֹנֵא פּוֹרֵעַ

(פִּגיוֹן- מַבָּט, מַגלָב- מִלָּה),

סַכִּין בַּגַּב תּוֹקֵע רֵעַ,

רוֹגֵם בְּאֶבֶן-מַשׂטֵמָה.

וְעַל מִזבַּח מוֹקֵד-מוֹלֶדֶת

אֲנִי נוֹסֵך אֶת יֵין-דָּמִי.

בּאַהֲבָה אֲנִי עוֹקֵד אֶת

חַיֵּי-אָבִי, חַיֵּי-אִמִּי.

חַיַּי-עִיִּים. נַפשִׁי-מַפֹּלֶת.

עָפָר וָאֵפֶר שֶׁפֶר שֵׁשׁ,

וְאֵשׁ-יֵאוּש תֹּאכַל הַכֹּל. אֶת

אוּד לְבָבִי מֻצָּל מֵאֵשׁ.

תַּזהִיב גַּחֶלֶת-הַתּוֹחֶלֶת:

תּוֹך עַב-טֻמאָה וְרִקָּבוֹן,

כְּחֶרֶב אֵשׁ בְּדָם גּוֹאֶלֶת,

יַברִיק בְּרַק-הַנִּצָּחוֹן.

תרצ"ה