מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אֲמָרִים

מאת: יוסף חיים ברנר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

נשמת פייטן אמיתי כי תיוולד אצלם, אצל אומות-העולם, היא תופסת את מקומה הראוי לה רק אחרי מלחמה ארוכה קודמת מצד עובדי-הפארנאס המושבעים והמקובלים; תחת זה אחרי נצחונה המוכרח – חיה היא ימים רבים בפי הדורות הבאים והעתידים לבוא. הפייטן העברי היותר גדול שבדורנו לא פגש מלחמה על דרכו: איש לא עמד לפניו על הדוכן, איש לא ראה בו מתחרה, יורש-מקומו; לא מלחמה ולא נצחון: הכרה קלושה בחייו מצד חצי-מנין… והדורות הבאים – אחרי אשר תשוב נפשו המרה אל האלוהים?…


המהלכים והפייטנים הגדולים מזמן לזמן שורפים את עגלי-הדור ופוסלים להם לוחות חדשים; הסופרים והדרשנים השונים עומדים מאחריהם ופוסלים את הלוח הישן בשם: “תקופת-המעבר!” והבריות? הבריות לועסים תמיד ובתאוה צפיחיות-בדבש ושותים תמיד ובהנאה מי-מדמנה וחוזרים תמיד ובעקשנות על “הכל כדאתמול”.

“תקופת-המעבר, תקופת-המעבר” – והכל על מקומו עומד בשלום! איש אינו עובר…


כותבי תולדותיו של שֶׁלִי מספרים, כי ה“בעלנים” בבני-אנגליה על ספרי שיריו של הפּייטן הענוג והסוער הזה, בן-דורו ובן לויתו של בּיירוֹן, לא עלו בחייו אפילו למאה, האפשר למצוא בזה צד-נחמה לביאליקים שלנו?


החושבים לבדד ולא לרוח הזמן כותבים לרוב גם כן באופן של “המחשבות לא לפי רוח-הזמן”; המיושבים והפיקחים בעיניהם זועפים על הסגנון המטורף והבלתי- מובן" אך בכדי: הם לא היו מבינים בכל אופן…


הטהורים חיים חיי-טובים, אך חליפתם הלא בוא תבוא; הקדושים נותנים נפשם לממיתים, המות מפסיק הכל, מסיים הכל ומכסה על הכל; ואולם החי שבטהורים ובקדושים, כל זמן שהנשמה בקרבו, נותן אל לבו שהחיים והמות שלו יתנו תוכן להמשכת-החיים שאחריו…


הבא בזמן הזה לחיינו או לספרותנו ואומר “לסתור!” – הרי זה מעיד על עצמו שאינו אלא כקורא בגרון… אין אצלנו מה לסתור! הגיעה השעה – או לבנות או לשתוק.


טיפוסו של בן-מפלגה מהו? – בריה אשר שם-מפלגתה תשַׁוה תמיד נגד עיניה. והיה כי תקראו לפניה את גיטה – וענתה ואמרה: הלא את השם ההוא, שם מפלגתי פלונית, אינו מזכיר, ולמה הוא בא? ומקרא זה אינו מדבר עדיין אלא בבינונים ובענווים שבבני-המפלגה. הרתחנים שבהם מתחילים זועקים: אאה, את זה אינו מזכיר! את זה הוא מבטל! לזה הוא מתנגד!… נוציאהו – ויישרף!…


ארבע מידות ביחס לסוציאליות: בעל-הנאה שפל ובטל, הרוצה בשלוה ובמנהג-העולם; המוני נבער ובז, הניצב תמיד כקיר-חומה נגד כל שינוי בלתי-רגיל; דק-הרוח, שתיקון זה אינו מספיק לו ואינו כדאי בעיניו; חולה-הרוח, המכיר היטב בטבע בני-האדם ויודע את “המעוות לא יוכל לתקון” – ואולם הסוציאליסטים המובהקים אינם מבדילים: כל מי שאינו מודה בתורתם – בּוּרז’וּאה!


חירות אומרת: הנַציוֹנליסטים והאנטי-נציונליסטים, הסוציאליסטים והאנטי-סוציאליסטים, המוֹרליסטים והאי-מוֹרליסטים, גשו הנה ושמעו אלי: היו לאנשים, לבני-חורין. כי אם ממאסים אתם בהוויה של קופים, אם נאמנים אתם למה שהנכם – למה לכם פלפולי דאורייתא על ה“היזק” של הלאומיות או על רוחה ו“הגדרתה” והרבותא שבה? ואם חזקים אתם, אם אינכם תלויים בדעת אחרים – מה לכם פחדנותה וקהותה ועבדותה של האנטי-סוציאליות או גאותה וצעקנותה ובטחונה הכסילי של הסוציאליות? ואם פורצים אתם כל הגדרים, אם הכל רשאים אתם ועליון ניתתם – מה לכם המוסריות ואי-המוסריות? זה הדבר בני עליה: אם אני כאן – הכל כאן.


דממה אומרת: גדול צער הבדידות של הנאסר, המרוחק-בזרוע; עולה עליו צערו של המתרחק מאליו, של המתבודד לרצונו-על-כרחו; קשה משניהם צער הנתון במאורה בודדה והוא חושב על צדקתו ויתרונו של לא-הוא… וחמדה בלבו…


נסיון אומר: הקברנים, הרגילים בגופים מתים, מזלזלים בהם; סופרי סת“ם, הרגילים במזוזות, אינם חרדים עליהן; העסקנים, הרגילים בהמונים, אינם נוהגים כבוד בהם; ובעלי הנפשות העמוקות, הרגילים בכל מצבי-הרוח, אינם מתפעלים ביותר מערכם של ה”אידיאלים".


[“המעורר, תרס”ו, חוברות א' ו-ב', ינואר-פברואר 1906; החתימה: ב., י.ח.ב.]

יוסף חיים ברנר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף חיים ברנר
רקע
יוסף חיים ברנר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף חיים ברנר

  1. החטא ועונשו (פרוזה)
  2. שכול וכשלון (פרוזה)
  3. בחורף (פרוזה)
  4. פת לחם (פרוזה)
  5. האינטליגנציה מהי? (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף חיים ברנר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף חיים ברנר

יצירה בהפתעה
רקע

ספרות

מאת זאב ז'בוטינסקי / משה אָטֵר (אטינגר) (פרוזה)

© כל הזכויות על התרגום שמורות. התרגום מובא ברשות בעלי הזכויות.

(1911)

לפנים, בטרם היו ברוסיה הספרים הצהבהבים הזולים של “ספריה כללית”, השתדלתי בכל נדודי לנסוע ככל האפשר במסילת-הברזל הראשית אודיסה-פטרבורג. לעתים לא היה הדבר אפשרי, ובכל זאת נסיתי. הרי עלי לנסוע מוורשה לרוסטוב-על-נהר-דון, ואני יושב לי גחוּן על גבי המדריך ומחשב, שמא אפשר להזדמן לפחות לשעתים למסילה הראשית שלנו. וחיבה יתרה זו משום מה? משום אהבתי להשכלה. ברכבת המהירה אודיסה-פטרבורג ישנו קרון-מסעדה ובקרון יש ארון-ספרים וארון זה מלא ספרים כאלה שבימים כתיקונם אנו, האנשים העסוקים, איננו קוראים בהם. את טולסטוי המבוגרים אינם קוראים – ושם הוא ישנו. וגם צ’כוב יש שם. וגם אלכסנדר דיומא האב. וגם אויז’ן סי. ומלבדם נמירוביץ‘-דַנצֵ’נקוֹ וסקאלקוֹבסקי וגב’ מארליט. רבגוניות של תוכן, של רמה, של סגנון, שיש בה כדי להקסים. ארון-ספרים כזה נותן לאדם יכולת לווסת את מזונו הרוחני כך שמצד אחד – לא יתקפנו שממון, ומן הצד האחר – גם לא יתיגע. בבוקר, בעוד הראש רענן, יוכל לפנות אל טולסטוי או אל צ’כוב. אחרי הצהרים נעשים האברים כבדים במקצת, הנפש חפצה להתנמנם, ומוטב לא לנום – פן תקופח השינה בלילה – נוטל לו אדם ספר של דיוּמא האב. זהו סופר חביב. מפריח הוא כזבים כמעיין נובע, והתנומה חולפת. לעת ערב נעשות המחשבות יגעות ועם זה גם יותר נוטות להשתעשע. אז יפה השעה לקחת מספרי סקאלקובסקי. שיחתו מפיגה שעמום, ריקנית, עם מעט רכילות ותפלוּת – כלום לא זו היא הספרות היפה לדרך?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.