צִיּוֹן הַנִּדָּחָה, כִי עַד הָאֵפֶר

הָאֵל הַמִּתְנַשֵּׂא הִטָּה פָנַיִךְ;

וּלְמַעַן עַנּוֹתֵךְ וּקְהוֹת שִׁנַּיִךְ,

אֶת אֹמֶץ הָאֻמִּים הִרְבָּה וַיֵּפֶר;

מָתַי? מָתַי נָאוָה בִפְאֵר וָשֶׁפֶר

תּוֹפִיעִי מִסָּבִיב? כִּי אָז בָּנַיִךְ

יָרֹנּוּ בִצְדָקָה, וּמְתֵי מוֹנַיִךְ

יֵבוֹשׁוּ יַחַד כַּכָּתוּב בַּסֵּפֶר?

קוֹל כַּתַּנִּים עַל מַפַּלְתֵּךְ אָרִימָה,

אֶשֹּׁם, אֶשְׁאַף, אַצְרִיחַ, אַף אָרִיעַ,

כִּי מִמַּכַּת מַכֵּךְ מֻכֶּה גַם אָנִי.

אָרִיד בִּמְרִי שִׂיחִי וּמְאֹד אָהִימָה,

שָׁלוֹם לֹא יִהְיֶה לִי, עַד כִּי יַגִּיעַ

יוֹם הַבָּהִיר הַהוּא כִּי תִכּוֹנָנִי.