מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שִׁירַת הַנּוֹדֵד

מאת: שמעון שמואל פרוג , תרגום: אברהם לוינסון (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: רוסית

עֵת לְצִיּוֹן יָשִׁיב אֱלֹהַּ

מְקוֹר-חַיִּים שֶׁל אוֹן קָדוּם,

הַאִם לֹא כְּבַחֲלוֹם רַב-קֶסֶם

לְעֵינֵינוּ הָעוֹלָם יָקוּם?

יִרְתַּח גִּילֵנוּ, יִתְלַקֵּחַ,

הִמְנוֹן-הַנִּצָּחוֹן יַרְעִים,

עַמִּים יַקְשִׁיבוּ וְיָרִיעוּ:

גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי-הָאֱלֹהִים!

אֱלֹהַּ, לְצִיּוֹן הָשִׁיבָה

בָּנֶיהָ הַשְּׂבֵעִים קָלוֹן!

עַל-פְּנֵי שָׂדוֹת שְׂרוּפִים הָצִיפָה

אוֹנָם כְּפֶלֶג בְּצָיוֹן!

יָצָא חוֹרֵשׁ עִם הַמַּחְרֶשֶׁת,

הָלוֹךְ יֵלֵךְ וְיֵבְךְּ מָרָה –

בְּעִקְּבוֹתָיו קוֹצְרִים יָבוֹאוּ

בְּרֹב שִׂמְחָה וּבְקוֹל זִמְרָה!

שמעון שמואל פרוג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שמעון שמואל פרוג (מחבר)
עוד מיצירותיו של אברהם לוינסון (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

סיפורי יום טוב

מאת מרדכי ספקטור / אורי ניסן גנסין (פרוזה)

לכבוד פורים

זוג הנעליים הראשונים

הדבר היה בימי היות נָטקה בן שתים-עשרה ולֵיבּקה רעו – בן שלוש-עשרה שנה.

נטקה וליבקה היו חברים הגונים – חברים כדבעי: כל היום לא נפרדו איש מעל רעהו, יחדיו היו הולכים החדרה ויחדיו היו שבים משָמָה; יחדיו – הקְלוֹיזָה ויחדיו – בחזירתם מן הקלויז, הם היו מתפללים מ“סידור” אחד, אף על פי שלכל אחד מהם היה “סידור” מיוחד; בצַוותא חדא היתה להם התפילה כאילו יותר נעימה…

ואהבתם של שני החברים האלה היתה מוּדעת לכל בני העיר – גם משמֶריל השואב לא נעלמה. שמריל זה היה מספיק מים ל“בעלי בתיו” במשך כל היום. בערב, היה מביא את משכורתו הביתה ואחר כך היה בא אל הקלויז, יושב את הכיריים, מנגב את בגדיו הרטובים, מחמם את כתפיו העיפות ולפעמים גם מביט ב“משניות” שהיה לפניו על ה“עמוד” הצולע.

ה“עמוד” הזה ירד מ“גבוה”, מן הכותל המזרחי: אולם השואב הזקן עוד מצא בו חפץ רב; יש, אשר היה לו ל“עמוד” פשוט, יש – אשר היה לכר, להניחו למראשותיו, ויש גם אשר היה בידו למטה-זעם לחלק בו חבלים לה“חברה הלבנה” שלא היתה נותנת אותו לעיין ב“משניות”.

*

ביום הפורים בבוקר, אחרי תפילת שחרית, אך היכון היכונו ליבקה ונטקה ללכת מהקלויז הביתה שמעו פתאום את קול שמריל הזקוף היושב אל התנור, מדבר אליהם לגשת אליו. החברים התפלאו מאוד על הדבר הזה: הלא בכל ימות השנה אין לשמריל הזקן כל עסק עמהם; אדרבא, הוא יכנם תמיד “החברה הלבנה”, ועתה – לפתע פתאום…

בכל זאת ניגשו אליו.

שמריל החל לסלסל את לחייהם. רגעים אחדים החריש ויבט עליהם בידידות. הילדים הכירו על פניו השוממים מעט בושה…

פתאום החל לדבר בקול רועד כמעט:

– ילדים, ילדי… שאלה אחת יש לי מכם… הלא ידוע תדעו, כי פורים היום… כן, ובקרוה גם יהיה פסח, ולנכדתי אין אף זוג-נעליים לימי החג… יחפה… זה לה שלושה ירחים לְשִׁבְתָה בית… אין במה לקנות… עוד גם ספק גדול אצלי אם תהיה היום “סעודה” בביתי… כל תקוותי היה יום הפורים… אני הייתי הולך בעצמי לו יכולתי… אולם השמים עֵדי… לוּ יכולתי לא הייתי לשואב…

הילדים נכלמו מדברי שמריל וימהרו לנוס החוצה. אולם תיכף נעצרה מרוצתם.

– למה ברחת נטקה’לי?

– למה ברחת אתה?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.