יְדַעְנוּךָ, נְדוֹד, מִימֵי עֲלוּמִים,

וְנַחַל הַבְּכִי – נַחַל קְדוּמִים.

הֲרֹב עִם הַזְּמָן עַל לֹא חֲטָאָה!

וְעִם יָמִים! וְאֵין עָוֹן לְיָמִים!

פְלָכִים הֵם בְּקַו צֶדֶק יְרוּצוּן,

וְאֵין נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ בַּמְרוֹמִים –

הֲזֶּה חָדָשׁ? וְאֵין תֵּבֵל חֲדָשָׁה

וְחֻקֶּיהָ בְּאֶצְבַּע אֵל רְשׁוּמִים.

וְאֵיךְ יִשְׁנו דְבָרֶיהָ? וְכֻלָּם

בְּטַבַּעַת יְמִין עֶלְיוֹן חֲתוּמִים,

וְכָל‑סִבָּה מְצוּאָה בַמְסִבָּה

וְכָל‑חָדָשׁ כְּבָר הָיָה פְעָמִים!

וְלֹא חֻבַּר אֱנוֹשׁ כִּי אִם לְפֶרֶד,

לְהוֹצִיא מִלאֹם אֶחָד לְאֻמִּים,

וְלוּלֵא נִפְרְדוּ מֵאָז בְּנֵי אִישׁ,

אֲזַי לֹא מָלְאָה אֶרֶץ עֲמָמִים

וְיֵשׁ דָּבָר אֲשֶׁר יִיטַב וְיֵרָע,

וּבוֹ שִׁקּוּי וְרָקָב לָעֲצָמִים.

בְּהִתְקַצֵּף אֱנוֹשׁ יוֹמוֹ יְקַלֵּל

וְיִקֹּב אֶת‑רְגָעָיו הַזְּעוּמִים –

וְהוּא הַיּוֹם יְבָרְכוּהוּ אֲחֵרִים

אֲשֶׁר אוֹתוֹ יְבַלּוּ בַנְעִימִים.

וְכָל מַאְכָל בְּפִי בָרִיא כְּנֹפֶת –

וְהַנֹּפֶת בְפִי חוֹלֶה רְתָמִים,

וְדוֹאֵג יֶחְשְׁכוּ אוֹרִים בְּעֵינָיו

וְלֹא יִרְאֵם וְהֵם לוֹ נַעֲלָמִים –

כְּעֵינֵי יוֹם שְׁכֹן עָנָן עֲלֵיהֶם

לְנוֹד מֹשֶׁה, וְהֵם יוֹרְדוֹת זְרָמִים!

מְקוֹר חָכְמָה, אֲשֶׁר אֶמְצָא בְּפִיהוּ

מְקוֹם הַפָז וּמַחְצַב הַכְתָמִים,

יְדִידוּת קָשְׁרָה נַפְשִׁי בְּנַפְשׁוֹ,

בְּעוֹד רִכְבֵי נְדוֹד אֵינָם רְתוּמִים,

בְּעוֹד לֹא נִסְּתָה נַפְשִׁי פְרִידָה

וְאִתָּנוּ בְנֵי יָמִים שְׁלֵמִים.

יְלָדוּנוּ בְנוֹת יָמִים פְרוּדִים,

וּבַת אַהְבָה יְלָדַתְנוּ תְאוֹמִים,

אֱמוּנִים עַל עֲרוּגַת הַבְּשָׂמִים,

וְיוֹנְקֵי שֹׁד שְׁדֵי בַת הַכְרָמִים!

זְכַרְתִּיךָ עֲלֵי הָרֵי בְתָרִים

• תְמוֹל הָיוּ בְךָ הָרֵי בְשָׂמִים ‑

וְעַפְעַפַּי מְגוֹלָלִים בְּדִמְעָה,

וְהַדִּמְעָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים,

זְכַרְתִּיךָ וְנִזְכַּרְתִּי לְיָמִים

עֲבַרְנוּמוֹ וְהָיוּ כַחֲלוֹמִים.

הֱמִירְךָ לִי זְמָן בּוֹגֵד בְכָל‑אִישׁ

אֲשֶׁר לִבּוֹ קְרָב וּבְפִיו שְלוֹמִים,

אֲדַבֶּר‑בָּם, וְאִם אֶמְצָא בְפִיהֶם

תְּמוּרַת מַנְּךָ חָצִיר וְשׁוּמִים.

חֲמָסִי וְחֲמָתִי עַל פְּתָאִים

אֲשֶׁר הֵמָּה בְּעֵינֵיהֶם חֲכָמִים,

אֲשֶׁר קָרְאוּ לְשִׁקְרֵיהֶם אֱמוּנוֹת

וְקָרְאוּ שֵׁם אֱמוּנָתִי קְסָמִים,

אֲשֶׁר זָרְעוּ וְקָצְרוּ שִׁבֳּלֵיהֶם

וְשָׂמְחוּ בָם, וְאִם הֵמָּה צְנוּמִים,

וְחִיצוֹנֵי דְבַר חָכְמָה חֲרָשִׂים

לְכַסּוֹת הַפְנִינִים הַפְנִימִים,

וְלִי נֵרוֹת אַחֲפֶּשׂ‑בָּם חֲדָרָיו

וְאוֹצִיא מִגְנָזָיו הַלְּשָׁמִים,

וְלֹא אֶשְקֹט עֲדֵי תִשְתַּחֲוֶין,

בְּחָכְמָה לַאֲלֻמָּתִי אֲלֻמִּים!

וְסָכָל כִּי יְבַקֶּשׁ‑סוֹד עֲנִיתִיו:

עֲלֵי אַף הַחֲזִיר מַה לַנְּזָמִים?

וְאֵיך עַל לֹא מְקוֹם זֶרַע אֲבַקֵּש

עֲנָנִי לַעֲרֹף עָלָיו גְּשָׁמִים?

וְצָרְכִּי לַזְּמָן נָקֵל, וְנִדְמֶה

כְמוֹ צֹרֶךְ נְשָׁמָה לַגְּשָׁמִים,

אֲשֶׁר מִדֵּי יְכִילוּהָ תְּחַיֵּם,

וְאִם נִלְאוּ – עֲזָבָתַם צְלָמִים.