אֵיךְ אֲנִי לְבַדִּי       נָד – וְכָל זְאֵב          יִרְדְּפֵנִי?

מַה לְּצוּר לְבָבִי      סָר – וְכָל כְּאֵב           יֹאחֲזֵנִי?

בַּעֲוֹן אֲבוֹתַי          נֶהֱפַּךְ אֲבִי-           עַד לְאוֹרֵב,

וָאֲקַו לְמָתַי           מוֹעֲדֵי צְבִי          חֵן יְקָרֵב.

שָׁמְמוּ בְּנוֹתַי,       הֶחֱלָם שְׁבִי,           עַד לְחֶרֶב

נֶהֱפַךְ לְשַׁדִּי,          עַד כְּלוֹת חֲלֵב           שֹׁד הֲמוֹנִי –

אַךְ לְבַב יְרִיבִי          יֶאֱמַץ כְּלֵב          תַּחְכְּמוֹנִי.

רַב לְפִי לְיָשִׁים          עַד טְרוֹף, וְהֵן          עַד לְכָלָה.

בִּקְּשׁוּ אֲנָשִׁים           כָּל צֳרִי – וְאֵין           לִי תְעָלָה,

כִּי עֲדַת קְדוֹשִׁים           נִמְשְׁלוּ עֲדֶן           כַּחֲלָלָה.

[…] לְעַבְדִּי           שָׁב וְיַחֲצֵב           עֹז גְּאוֹנִי,

יַאֲמִין בְּנָבִיא           קָם וְיַעֲצֵב           בּוֹ לְקוֹנִי.

מִי יְנַחֲמֵנִי,           אוֹהֲבִי, וְצַר           לִי וְכֹחִי

תַם וְיִשְׂטְמֵנִי          דוֹד וּמַעֲצָר          אֵין לְרוּחִי?

אֶחֱזֶה בְעֵינַי:           נִתְּנָה חֲצַר          אֵל לְאָחִי.

יַעֲלֹז לְנֶגְדִּי           צַר בְּהָחֳרֵב           בֵּית מְעוֹנִי.

אוֹר שְׁלַח וְהָבִיא           לִי – וְהַעֲרֵב          אוֹר לְמוֹנִי!