מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ביבליוגרפיה

מאת: יוסף חיים ברנר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

[באשׁ ובחרב, רומאן מאת ה. סֶנקֶביץ, תרגום ע. נ. פרענק, הוצאת שטיבל, וארשה, תרע"ט.]

הספריה “ספרות-העולם” של הוצאת שטיבל הציגה לה, כנראה, למטרה לתת לנו ספרים, לאו דוקא ספרי-מופת, כי אם ספרים מכל הבא ביד, למען לא יאמר הקורא העברי: צר לי המקום! אין לי מה לקרוא! – ואת זה לעומת זה עשה הסניף הווארשאי של הוצאה זו: הוא שזיכּה אותנו בספר כספרו של קַרלייל על “הגיבורים ועבודת הגיבורים”, הוציא גם כוחות להגיש לנו את הספר החיצון והמטמטם, את הרומאן הנבוב הזה של משורר השליאכטה הפולנית. אכן, בשביל צעירי וארשה מן המחלקות השלישית והרביעית של הגמנסיה הפולנית אין קריאה מתאימה מזו; אבל לקהל קוראי-עברית, המבקשים מזון לנפשם – לא.

[“האדמה”, חשון תר"ף; החתימה: ח.ב.צלאל.]ׂ

יוסף חיים ברנר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף חיים ברנר
רקע
יוסף חיים ברנר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף חיים ברנר

  1. החטא ועונשו (פרוזה)
  2. שכול וכשלון (פרוזה)
  3. איגרות י"ח ברנר (מכתבים)
  4. בחורף (פרוזה)
  5. פת לחם (פרוזה)

לכל יצירות יוסף חיים ברנר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף חיים ברנר

יצירה בהפתעה
רקע

בשעת-נעילה

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

השמש שוקעת; ה“עולם” מתכנס ל“נעילה”.

סובב, סובב מכירי בחצר, עד שפגשתיו:

– מה לך פה?

והוא עונה, ועינו העורגת נטויה אל בית-הכנסת:

– מושכת… ממעמקים היא מושכת. טבועה, כסויה חציר, לחָה – ומושכת…

ואני מצחק:

– המסורת; החיה, שמתחת לאַדני ההכרה… ה“חוזר ונעור”!

מצחו מתקמט ומתכסה צל, עיניו נעשׂות אפורות ביותר, והאישון, כמדומה לי שנסתר, כמדומה לי שהפכוֹ אל תוכו, לבחון, לדעת… ואחרי רגעים:

– לא, אין הדבר כן… אבל… מרגיש אני את עצמי כנעזב… כאילו נתיתמתי פתאום. אני בעיני כדבר האָבד, מאין דורש ומבקש אותו… דבר שנפל בשוק מן הכיס, ולא הרגישו; שבו הביתה, ואין שואל…

נשימתי נעשׂית כבדה.

– הלא שם עמי! אלה שהתכנסו שם – אבותי הם: אחי, אחיותי, קרובי ומכירי… בכל ימות השנה אין מפריד בין הדבקים, מפרפרים אנו כולנו ברשת אחת, בקור-עכביש אחד… והנה בא יום ונתפרדה החבילה… הם הלכו להם, התכנסו למקום אחד, שם הם מתפללים, מנחמים זה את זה, בוכים ומקוים, ושׂמחים יחד! ואני האחד נשארתי…

ואני רוצה לנחמו:

– לא האחד…

והוא מפסיק בקוצר-רוח. הוא יודע. יש אחרים שפרשו… הלא מהם הוא, מהמונם… אוכלים הם ושותים, ואחרי אכוֹל ושתוֹ, שלחו לקרוא לעלמות…

– הלא מפני המפלצת הזאת ברחתי!

ובקול רועד:

– הפנים ירוקות… בלי ספק המאור גרם: המרזח הוא במרתף. הם מצחקים, והצחוק – צחוק של שוטה בטוח… והם מחוללים, ואני רואה, עלי-שלכת אני רואה… מפל עץ וענף… הסתיו שעקרם, מנשב ומנשב בהם, והם מנַתרים סביב העץ, סביב הגזע, ושׂמחים: מחוללים הם… עלי-שלכת מחוללים מנשימת הסתיו…

והוא אוחז בידי וצועק:

– הלא זה כרת!

ה“קדיש” של נעילה בוקע ועולה מן החלונות.

ואני אוחז בו:

– בוא!

הוא קופץ ממקומו: אינו יכול בשום אופן.

– יש… – הוא מגמגם – יש דבר, והוא נעלה על העם, נשׂגב מן הלאום, וקדוש ממנו… יש… יש… דבר…

ואני מנסה:

– האמת?

ומפיו נזרק כחץ:

– האלהים!

אני משתומם:

– אתה והאלהים? אתה מאמין?

והוא עונה בחפזה:

– איני יודע!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.