מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הָאִשָּׁה וּשְׁתֵּי שִׁפְחֹתֶיהָ

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אִשָּׁה בָּלָה הָיְתָה שָׂרָה וּגְבֶרֶת,

אֵשֶׁת מִדְיָנִים הוֹמִיָּה סוֹרָרֶת,

וּשְׁתֵּי אֲמָהוֹת מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב

טָווּ לָהּ מַטְוֶה בַּשְּׁתִי וּבָעֵרֶב.

וַעֲלֵיהֶן יָדָהּ עַד לִמְאֹד קָשָׁתָה,

מוֹעֵד לֹא יָדְעוּ, שַׁבַּתָּן שָׁבָתָה,

לֹא יָדְעוּ רַק תָּמִיד מִבְּלִי מָנוֹחַ

לִתְמוֹךְ פֶּלֶךְ, יָד בַּכִּישׁוֹר לִשְׁלוֹחַ.

אֲפֵלוֹת לֵיל אַךְ עָבְרוּ נָגֹזוּ

וּזְרֹעוֹת עוֹלָם אָדְמוּ וַיָּפֹזּוּ,

וַיְהִי שָׁם שֶׂכְוִי, עַוָּל לֹא יָדַע בֹּשֶׁת,

וַיַּשְׁמַע כִּמְצַפֶּה קוֹלוֹ בָּרָמָה,

אָז חִישׁ הָאִשָּׁה מִמִּטָּתָהּ קָמָה

וּלְעֹרָהּ שַׂלְמָתָהּ לָבְשָׁה תִּלְבֹּשֶׁת,

וַתַּעַל נֵר וַתְּמַהֵר בַּחֲמַת זָעַם

לַחֲדַר-הַמִּטּוֹת בִּמְקוֹם שָׁם נִרְדָּמוּ

הַשְּׁפָחוֹת הַשְּׁתַּיִם כִּשְׁכֻרוֹת יָיִן,

וַתִּתֵּן עֲלֵיהֶן קוֹלָהּ קוֹל רַעַם,

קוֹל מַפֻּחַ נָחָר, קוֹל הוֹלֶם פָּעַם,

וּבִיְדֵי סֶלַע אוֹתָן הֵנִידָה הֵנִיעָה,

אָז מִבְּלִי חֶמְדָּה הָאֻמְלָלוֹת קָמוּ,

נָטְשׁוּ רֹךְ מִשְׁכָּבָן חֶמְדַּת הָעַיִן

וּלְסִבְלוֹתָן שָׁבוּ עֲשֻׁקוֹת שֵׁנָה.

"הוֹי שֶׂכְוִי אָרוּר – אַזַי קָרְאוּ יַחַד –

מוֹת תָּמוּת, זֵד, אַמַּת בִּצְעָךְ הִגִּיעָה!"

אַף נִמְצָא הַשֶּׂכְוִי הַזֶּה יוֹם אֶחָד

נוֹפֵל מֵת, כִּי אֶת רֹאשׁוֹ מָלְקוּ הֵנָּה.

אַךְ הָהּ! לַשָּׁוְא יָדָן בַּדָּם גָּאָלוּ,

שָׁוְא הִכְבִּידוּ עַל נַפְשָׁן עֲוֹן רֶצַח,

כִּי כָל טוֹב בָּזֶה לָמוֹ לֹא עוֹלָלוּ,

כִּי עוֹד כָּבֵד סִבְלָן, וּכְאֵבָן נֶצַח:

כִּי מֵת הַנוֹתֵן הַזְּמִירוֹת בַּלָּיִל,

נִצְפְּנוּ הָעִתִּים מֵאֵשֶׁת-הֶחָיִל,

וַתּוֹסֶף עוֹד הַשְׁכֵּם וּמְנוּחָתָן הַפְרִיעַ.

אךְ שָׁכֹב תִּשְׁכַּבְנָה, עַיִן תַּעֲצֹמְנָה,

וּכְאֵשֶׁת לַפִּידֹת תָּקוּם הַגְּבָרֶת:

“קֹמְנָה, חִישׁ קֹמְנָה, כִּי הָעֵת עֹבָרֶת!”

קוֹל גָּדוֹל לֹא יָסָף עֲלֵיהֶן תַּשְׁמִיעַ

עֲדֵי מִבְּלִי חֵפֶץ מִמִּטָּתָן תָּקֹמְנָה.


כֵּן יֵשׁ אֲנָשִׁים תַּחְבֻּלוֹת יִמְצָאוּ

בַּעֲבוּר הֵחָלֵץ מִמֵּצַר וָשָׁחַת,

וּמִבְּלִי מֵשִׂים עוֹד יֶתֶר יִשְׁקָעוּ –

ינָּצְלוּ מִן הַפַּח לִנְפּוֹל בַּפָּחַת!


יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

נַפְתָּלִי הִירְץ וַיְזֶל

מאת שלום שטריט (מאמרים ומסות)

(למלאת מאה שנה להולדתו)


צדק אד“ם הכהן בהערכתו את רנה”ו, בחרוזו:

“אַךְ הוּא לִשְׂפַת עֵבֶר אָמַר: הִגָּלִי!”

נסבה היתה זאת מאת הגורל, ויותר מזה מתכונתו האישות, שנפתלי הירץ ויזל יהיה אבי ספרות-ההשכלה, אבי הספרות החדשה – כלומר: המפלס לשפה העברית, להקדושה, שרך לשמוש חוּלוני.

נסבה היתה זאת מהיסטוריה. כשנולד מ. ה. ויזל, היה משה חיים לוצטו בן שמונה עשרה. זה עתה פלט את הדרמה “שמשון ודלילה”. והוא כולו מין וֶזוב בעצם התגעשותו, בעצם לַבַּת היצירה. אבל הדור היה בעצם רחוק אז מרמח“ל. הוא, שביסודו היה מיסטיקן לא נקלט כראוי בתקופה הרציונליסטית, שהאידיאל שלה היה רק השכל, ההשכלה, הנגוד להזיה המחריבה, שסִמל אותה שבתי-צבי. היצירות האיתנות של רמח”ל עברו על דורו בלי הרושם הראוי. רק מאה שנה לאחר הוָצרה התגלתה הדרמה “מגדל עוז”. ההשכלה שהחלה צומחת זה עתה, כאילו דלקה על הופעה מיסטית זו ששמה רמח“ל. היא לא שמשה לה ליסוד מוסד. “שלטון השכל” היה האידיאל של הדור, וגם היתה זו מצות השעה. מצד אחד: עוד לחשה ההזיה של המקובלים כגחלים מבעד גל של רמץ, וחסידות נבטה ועלתה. ומצד שני: השתרשו בערות ואמונות-תפלות בתוך ההמונים. לתורת ה”נגלה" נזקק הדור הנאור. ה“באור” של התורה, שיצא מהאסכולה של מנדלסון, כאילו בא לשובב את ה“שיות הפזורות” מכל נתיבות-התוהו. הרמבמ"ן, במלוא כובד אישיותו וגדלה, העמיד עצמו בתור בלם, החוסם בעד זרמי התנועות המיסטיות, לבלי ישטפו ולבלי יגרפו הכל בדרכן.

נִתָּן לשער, בלי הגזמה, שאילו הושתתה ספרותנו החדשה על רמח"ל, כי אז היתה לשירתנו קפיצת-דרך בכל חזיותיה – והיו מפולשים האופקים לכל העברים.

אבל החיים יש להם חשבונם והגיונם הם. והיה אז מן ההגיון לצאת ממערבולת המסתורין שבעָבְיָם הועם זהב השכל. לאחר ההמראה בשחקים עד כדי סחרחורת הראש היה צורך למצוא מנוח לכף הרגל, לשמוע לשכל מלים. הדור היה זקוק לתורת ה“נגלה”. ומשאת-נפש זו של התקופה נתגשמה באישיותו של ר' נפתלי הירץ ויזל.

*

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.