מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מִשִּׁירֵי הַגּוֹלִים

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

– “מֵאַיִן תָּבוֹאָה?”

– מִמִּזְרַח הַשֶׁמֶשׁ אָנֹכִי – מִכְּנָעַן.

שָׁם בּוֹכִים הֶהָרִים, נִגָּרוֹת יַרְדֵּנָה

הַדְּמָעוֹת הַקָּרוֹת, הַשְּׁקוּפוֹת כְּבָרֶקֶת.

מִנַּהֲמַת לִבִּי קָרָאתִי – וַיַּעַן

הַשּׁוּעָל מִבָּמוֹת-הַיַּעַר, שֶׁהֵנָּה

הֵרִיעוּ מִשִּׁירוֹת בַּת-צִיּוֹן צוֹחֶקֶת…


– “וּמְצוּדוֹת יְהוּדָה?”

– הַחוֹמוֹת הַבְּצוּרוֹת – תֵּל עוֹלָם וּשְׁמָמָה,

אַךְ שִׁבְרֵי מַצֵּבוֹת עַל קִבְרוֹת הָאֻמָּה,

וְחוֹפֵף עֲלֵיהֶם יְגוֹן-הָעוֹלָמִים,

אַף שִׁירוֹת הֶעָבָר לֹא קִנְּנוּ בָּמוֹ;

וִילַהֵט הַשֶּׁמֶשׁ, וְנָסַךְ אַךְ תְּנוּמָה

וְהוֹבִישׁ אֶת נַהֲרֵי נַחֲלֵי הַדָּמִים.


– “וְקִבְרוֹת קַנָּאַי?”

– שְׁאַל עֵיט הֶהָרִים, שֶׁנִּקֵּר עֵינֵיהֶם,

שְׁאַל אֶת הַכֶּלֶב, אֵי יְגָרֵם עֲצָמָיו,

שְׁאַל אֶת הָרוּחַ, אֵי יִזְרֶה עֲפָרָיו, -

וְאַל תִּשְׁאַל אֶת עַמְּךָ, מְאַשְּׁרָיו וַחֲכָמָיו,

הַקּוֹרְאִים “פָּרִיצִים” לַטּוֹבִים בִּבְנֵיהֶם

וּמוֹחִים שֵׁם קְדוֹשָׁיו מִלִּבּוֹ וּסְפָרָיו.


– “מַה נִּשְׁאַר, הַגִּידָה”.

– כָּל מְעָרוֹת הֶהָרִים – לַגִּבּוֹר בְּעַמָּיו,

וּנְקִיקֵי הַסְּלָעִים - לַשּׁוֹאֵף לִנְקָמָה,

וּמְרוֹמֵי הַשָּׂדֶה, שְׂדוֹת מְכוֹרָתוֹ,

לְהַרְטִיב וּלְהַשְׁקוֹת בְּחֶלְבּוֹ וּבְדָמָיו

אֶת עֵמֶק הַשָּׁרוֹן וּנְאוֹת-הָאֲדָמָה

בְּיוֹם יָשׁוּב עַמּוֹ וְגָאַל נַחֲלָתוֹ.


Heidelberg

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

יוֹבֵל וּמְחוֹלוֹת

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (מאמרים ומסות)

א

"בקיץ שנת 1749 הוציאה האקדמיה למדעים ולאמנות שבעיר דיז’ון בצרפת כרוז, שהיא נכונה לתת פּרס הגון בעד חיבור, שישיב תשובה מספּקת על שאלה זו: אם סייעה התפּשטות המדעים והאמנוּת לשפּר את המידות? – ז’ן ז’ק רוּסוֹ קרא את הכרוז בעתון הרשמי שהיה יוצא אז; וביום קיץ חם אחד, כשהלך בדרך, התפּרץ אל מוחו גל גדול, שהעלה דמעות בעיניו, כאילו צלחה עליו רוח ה'; כעין הארה עליונה חש לפתע פּתאום: הוא מצא את התשובה. – ובשנת 1750 קיבל את הפּרס של האקדמיה בדיז’ון בעד ספרו: “שיחה על המדעים והאמנויות”, שההנחה העיקרית שלה היא: “במידה שהמדעים והאמנויות מתפּתחים, בה במידה נשמותיהם של בני־אדם מתקלקלות”.

“אבל רוּסוֹ טעה בדבר גדול אחד”.

רוּסו לא זכה לראות בחזון את חג יובלו של “השילוח”… הוא לא עבר על עשרים וחמישה הכרכים או מאה וארבעים ותשע החוברות של ה“מרכז הרוחני” העברי הישראלי והאנושי… מידה אחרת לגמרי לקלוזנר, מתלמידי תלמידיו; הוא לא לבד שקרא דברי ז’ן ז’ק, כי אם גם קרא את דברי וינדלבנד על־אודותיו בספרו “תולדות הפילוסופיה”, עמוד תמ"ב…

קלוזנר כבר יודע גם את “הרעיון הגדול הגלוּם בפרק הראשון של ההיסטוריה האנושית שבתורתנו – בפרשה ג' שבבראשית”, יודע דבר מציאת “קריטריון אוביקטיבי”; יודע, ש“ישעיה הישן הוא הרבה יותר פּרוגרסיבי למשל מצ’מברלין החדש שבחדשים”, ויודע ש“במקום שיש הרחבה יש גם התקדמות”. – – –

“בכל חברה שבכל דור – הוא אומר – יש שני זרמים, שוב חזרנו לזרמים, זרם עִלי וזרם תַחתי”. ושוב אנו עומדים ביובל של שני הזרמים יחד: זרם משה וזרם יהושע; ותמהים אנו שוּב, שלא למצוא את הפסוק במאמר גוּפו לחגו של “השילוח”, כלומר: לחגו של יוסף קלוזנר…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.