מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מכתב מאת יהודה

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מִכְתָּב מֵאֵת יְהוּדָה / י"ל גורדון

לְשָׂרָה הַחֲמוּדָה 1


לֹא שִׁירִים נִשְׂגָּבִים עֲמַל הַמְּלִיצִים,

לֹא רָזִים וּרְמָזִים כִּמְחַשְּׁבֵי קִצִּים

לֹא דִבְרֵי רִיבוֹת עִם בַּעֲלֵי חִצִּים,

הָעוֹשִׂים בֵּית ה' לִמְעָרַת פָּרִצִים,

כּוֹתְבִים שִׂטְנָה וּמְדַבְּרִים לִשְׁנָא בִּישָׁא

בִּגְלַל חֵלֶק רָזֶה בִּסְעֻדַּת חֶבְרָה קַדִּישָׁא –

לֹא אַחַת מֵאֵלֶּה לָךְ הַיּוֹם אַגִּישָׁה,

(לָהֶם הֵן אוֹמְרִים: אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה!)

כִּי אִם מַעֲשֵׂה צַעֲצוּעִים וּפְטוּרֵי צִצִּים

לְעַטֵּר בָּמוֹ אֶת רֹאשׁ הַיָּפָה בַּבָּנוֹת.

וּלְמַעַן יָעָרְבוּ דְבָרַי לְחִכָּהּ

הוֹסַפְתִּי עֲלֵיהֶם מִינֵי מְתִיקָה

מִזִּמְרַת עִיר הַבִּירָה תַּעֲרוּבוֹת מִגְדָּנוֹת.

וְהָיוּ אֵלֶּה הַמִּגְדָּנוֹת וְהַטּוּרִים

לְמָנָה לָהּ מֵאִתִּי בִּימֵי הַפּוּרִים

לְקַיֵּם בָּהּ מִצְוַת מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת

כְּשֵׁם שֶׁקִּיְמָה בִי הִיא – לָאֶבְיוֹנִים מַתָּנוֹת.

***

וַאֲנִי יָמִים רַבִּים נִמְלַכְתִּי בְכִלְיוֹתַי

בַּמָּה אֲשַׁלֵּם לִידִידָתִי הַנְּדִיבָה

אֶת מִנְחָתָהּ הַנֶּחְמָדָה לִי הִקְרִיבָה?

נִמְלַכְתִּי, נוֹעַצתִּי,

וּבָאַחֲרֹנָה חָרַצְתִּי

לָמֹד לָהּ בְּמִדָּתָהּ

לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר עָשָׂתָה

לְהָבִיא לָהּ מִנְחָה מִמַּעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתַי:

אָז אָסַפְתִּי אֶת שְׁיָרֵי שִׁירַי,

מֵהֶם חֲרוּזִים מְפֻזָּרִים

כְּתוּבִים עַל גַּבֵּי הַסְּפָרִים

אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי לְיוֹדְעַי וּמַכִּירַי,

וּמֵהֶם מקאמא"ת וְדוּגְמָאוֹת

וּמִכְתָּמִים וּפַרְפְּרָאוֹת.

כִּי אָמַרְתִּי הִנֵּה שָׂרָתִי הַיְדִידָה

מִמַּעֲשֶׂיהָ נִכָּר כִּי הִיא חֲסִידָה,

חֲסִידָה אֲנָפָה, חֲסִידָה בַּשָּׁמַיִם,

מַאֲמִינָה בַּצַּדִּיק וּבְרַבָּהּ אֲדוּקָה,

וְלִבִּי בָּטוּחַ כִּי תְקַבֵּל בִּתְשׁוּקָה

מִשֻּׁלְחַן רַבָּהּ אֵלָּה הַשִּׁירַיִּם,

וּבָזֶה תִּזְכֶּה לְהַעֲלָאַת הַנְּשָׁמָה

לְמַדְרֵגָה רָמָה.


  1. היא העלמה הבכורה מרת שרה שפירא בעיר דווינסק, אשר שלח לה המשורר ביום א‘ י“ב אדר שני תרנ”א (בתור משלוח מנות לפורים) קונטרס קטן בשם פטורי צצים בשני חלקים. חלק א: כתובות שעל גבי הספרים, א) אצל הבאראן גינצבורג. ב) להשר מונטיפיורי. ג) להמשורר פרוג. ד) לזקן. ה) לי“ה סבר”י. ו) להחכם צה“ר. ז) למי שהיה ידידי. ח) לנגיד אבד שמיה. ט) למגיה הספרים. י) לרייכערסאןץ יא) לחיו”ג. יב) להרב פוחר. יג) לפלוני אלמוני. יד) לבעלי החברה “קדימה” בוייען. טו) לבני ציון בפאריז. טז) אחרון אחרון חביב. – חלק ב: שירי השירים אשר ליהודה הלוה (דוגמאות מספר אשר לא נשלם ולא ישלם), ואלו הם: א) גלגל החוזר. ב) אל מקאמת (במקום הקדמה). ג) דבור מפוצץ. ד) שמוע שמעתי אפרים מתנודד. ה) קול ברמה נשמע (מוסב שם: ורוח הקודש לעמתו מרעים). ו) סוד העבור (שיחה בין ויזתא וחרבונה). ז) על מפלת שטרוסבערג. ח) לאיש עשיר כו’. ט) על האשה… במות בנה. י) על החנות החדשה לגרגרנים. יא) מה שהיו ליצני הדור אומרים. יב) סוף דבר. – כל השירים האלה באים פה כל אחד במקומו.  ↩

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

אני מסתלק

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

מאחר שניסעָלוֹביץ' הניח את נשקו והתחיל כותב תחינות בכייניות, הרי אני מניח את תאוָתי לפולין-של-הכתר ומסתלק, לטובת הפריץ דמוֹבסקי, מן ה“מולדת” הפולנית במובן הציוני נוסח גרינבוים…

אנוס אני, ודבר זה כבר אני רואה בעליל, להפּרד מעל הפריץ דמוֹבסקי….

כל זמן שלא היה במולדת ולא כלום, לא פרוֹר אחד של עולם-הזה, לא שום עצם לגרמה, ורק דמיונות, חלומות, תקווֹת ודבּוּרים, היתה לי עם הפריץ דמוֹבקי, אף-על-פי שמעולם לא היינו רועים חזירים בבקעה אחת, שייכוּת מסויימת: אני הייתי חולם חלומות, והוא – חולם חלומות, אני הייתי הוגה דמיונות, והוא – גם הוא לא יותר מזה,. ודבּר, כל זמן שהיה מוּתר, או דומה היה שמוּתר, - היינו מדבּרים שנינו, ולפעמים אפילו יחד, באותה “פילהאַרמוֹניה” עצמה…

אמנם במלאכה זו הייתי אני השותף הגדול יותר… לחלום, לקווֹת, להתלהב ולשלהב דמיונות – דבר זה, מקדמי-קדמונים, עניני שלי הוא, מוּמחיוּתי שלי. וחלומותי שלי מכוּנפים יותר, מרחיקים-נשׂוא יותר; פּאַן דמוֹבסקי היה נושף ושואף מרוב יגיעה ומשׂתרך אחרי בקושי…

ובקווּי, בחלימה ובאידיאלים בכלל, אין קנאה שׂנאה שכיחה כלל.. אין זה רכוש ממשי, אין לו זוהר של שלטון ולא צלצול של כסף… כאן אי אפשר ליתן שוחד וליטול שוחד. ואין בו אחיזה של ממש, אי אתה יכול לשׂימו בצלחת בגדך, או להצפינו בתיבה, מאחרי מנעול ובריח, ולומר: ראֵה זה שלי! – חלומות הפקר הם!

אנחנו במדבר היינו, ובחולותיו הלוהטים חלמנו את החוקים האנושיים ביותר בשביל הארץ שהיינו עתידים לקבל…

אך הואיל ובמקום המן היורד אל הרעבים מן השמים, במקום המן היורד כל יום חדש וטרי והוא מספיק לכל אחד ואחד כפי צרכיו, הורידו כאן מפּטרבוּרג עצם לגרימה, היא הדוּמאַ העירונית – פקעה השותפות ופסקה!

המולדת לא שלי היא!

זוהי הנהלת-משק של הכנסות מערים ומעיירות, וכאן כבר טוען הפריץ “כולה שלי” והוא מציל את מולדתו שלו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.