מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מכתב מאת יהודה

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מִכְתָּב מֵאֵת יְהוּדָה / י"ל גורדון

לְשָׂרָה הַחֲמוּדָה 1

לֹא שִׁירִים נִשְׂגָּבִים עֲמַל הַמְּלִיצִים,

לֹא רָזִים וּרְמָזִים כִּמְחַשְּׁבֵי קִצִּים

לֹא דִבְרֵי רִיבוֹת עִם בַּעֲלֵי חִצִּים,

הָעוֹשִׂים בֵּית ה' לִמְעָרַת פָּרִצִים,

כּוֹתְבִים שִׂטְנָה וּמְדַבְּרִים לִשְׁנָא בִּישָׁא

בִּגְלַל חֵלֶק רָזֶה בִּסְעֻדַּת חֶבְרָה קַדִּישָׁא –

לֹא אַחַת מֵאֵלֶּה לָךְ הַיּוֹם אַגִּישָׁה,

(לָהֶם הֵן אוֹמְרִים: אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה!)

כִּי אִם מַעֲשֵׂה צַעֲצוּעִים וּפְטוּרֵי צִצִּים

לְעַטֵּר בָּמוֹ אֶת רֹאשׁ הַיָּפָה בַּבָּנוֹת.

וּלְמַעַן יָעָרְבוּ דְבָרַי לְחִכָּהּ

הוֹסַפְתִּי עֲלֵיהֶם מִינֵי מְתִיקָה

מִזִּמְרַת עִיר הַבִּירָה תַּעֲרוּבוֹת מִגְדָּנוֹת.

וְהָיוּ אֵלֶּה הַמִּגְדָּנוֹת וְהַטּוּרִים

לְמָנָה לָהּ מֵאִתִּי בִּימֵי הַפּוּרִים

לְקַיֵּם בָּהּ מִצְוַת מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת

כְּשֵׁם שֶׁקִּיְמָה בִי הִיא – לָאֶבְיוֹנִים מַתָּנוֹת.


וַאֲנִי יָמִים רַבִּים נִמְלַכְתִּי בְכִלְיוֹתַי

בַּמָּה אֲשַׁלֵּם לִידִידָתִי הַנְּדִיבָה

אֶת מִנְחָתָהּ הַנֶּחְמָדָה לִי הִקְרִיבָה?

נִמְלַכְתִּי, נוֹעַצתִּי,

וּבָאַחֲרֹנָה חָרַצְתִּי

לָמֹד לָהּ בְּמִדָּתָהּ

לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר עָשָׂתָה

לְהָבִיא לָהּ מִנְחָה מִמַּעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתַי:

אָז אָסַפְתִּי אֶת שְׁיָרֵי שִׁירַי,

מֵהֶם חֲרוּזִים מְפֻזָּרִים

כְּתוּבִים עַל גַּבֵּי הַסְּפָרִים

אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי לְיוֹדְעַי וּמַכִּירַי,

וּמֵהֶם מקאמא"ת וְדוּגְמָאוֹת

וּמִכְתָּמִים וּפַרְפְּרָאוֹת.

כִּי אָמַרְתִּי הִנֵּה שָׂרָתִי הַיְדִידָה

מִמַּעֲשֶׂיהָ נִכָּר כִּי הִיא חֲסִידָה,

חֲסִידָה אֲנָפָה, חֲסִידָה בַּשָּׁמַיִם,

מַאֲמִינָה בַּצַּדִּיק וּבְרַבָּהּ אֲדוּקָה,

וְלִבִּי בָּטוּחַ כִּי תְקַבֵּל בִּתְשׁוּקָה

מִשֻּׁלְחַן רַבָּהּ אֵלָּה הַשִּׁירַיִּם,

וּבָזֶה תִּזְכֶּה לְהַעֲלָאַת הַנְּשָׁמָה

לְמַדְרֵגָה רָמָה.



  1. היא העלמה הבכורה מרת שרה שפירא בעיר דווינסק, אשר שלח לה המשורר ביום א‘ י“ב אדר שני תרנ”א (בתור משלוח מנות לפורים) קונטרס קטן בשם פטורי צצים בשני חלקים. חלק א: כתובות שעל גבי הספרים, א) אצל הבאראן גינצבורג. ב) להשר מונטיפיורי. ג) להמשורר פרוג. ד) לזקן. ה) לי“ה סבר”י. ו) להחכם צה“ר. ז) למי שהיה ידידי. ח) לנגיד אבד שמיה. ט) למגיה הספרים. י) לרייכערסאןץ יא) לחיו”ג. יב) להרב פוחר. יג) לפלוני אלמוני. יד) לבעלי החברה “קדימה” בוייען. טו) לבני ציון בפאריז. טז) אחרון אחרון חביב. – חלק ב: שירי השירים אשר ליהודה הלוה (דוגמאות מספר אשר לא נשלם ולא ישלם), ואלו הם: א) גלגל החוזר. ב) אל מקאמת (במקום הקדמה). ג) דבור מפוצץ. ד) שמוע שמעתי אפרים מתנודד. ה) קול ברמה נשמע (מוסב שם: ורוח הקודש לעמתו מרעים). ו) סוד העבור (שיחה בין ויזתא וחרבונה). ז) על מפלת שטרוסבערג. ח) לאיש עשיר כו’. ט) על האשה… במות בנה. י) על החנות החדשה לגרגרנים. יא) מה שהיו ליצני הדור אומרים. יב) סוף דבר. – כל השירים האלה באים פה כל אחד במקומו.  ↩

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

ז. החובה לאמר בלשון הרב ותוצאותיה

במשנה עדיות (א. נ.) נאמר:

הלל אומר מלא הין מים שאובין פּוטרין את המקוה אלא שאָדם חייב לאמר בּלשון רבּו.

בפירוש כונת הערה זו יש מקום לפקפּק ונחלקו בו המפרשים. אבל, על כל פּנים, לפי כל הפּרושים אָנו רואים, כי מה שאמר הלל בלשון זו אין בו שום תועלת לעצם ההלכה ולכל הפּחות היה מיותר, ואַף על פּי כן שמר לאמר מלה זו כדי לאמר בלשון רבּו.

וכך אָנו רואים במקום אחר, שרב מרדכי אמר לרב אַשי: אַתם שונים הלכה זו כך ואָנו שונים אותה להיפך, אלא שכונת הדברים הם כך וכך. ושאלו שם אם כן, הלא זהו בעצם הדבר כמו שאָנו שנינו, והשיבו הוא משמיענו חייב אָדם לאמר בלשון רבּו, ופירש רש“י וז”ל: אף על גב דתרוייהו כי הדדי הוי פירושייהו אפילו הכי קאמר ליה בלשון שלמדתיה. ע"כ (בכו' ה.). ואם קרה שמוסר הדברים שינה קצת הלשון, אם היה מי ששמע מפּי האומר בקצת שנוי לשון, תקן את טעות של המוסר אפילו; אבל אם השנוי היה בדבר שאין בּו שום הבדל לדין, אלא מפּני החובה לאמר בלשון רבו. כך קרה לו לרב יהודה בן רב שמואל בן שילת שאמר בשם רב: אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעם הבוצע. וישב שם רב ספרא ויקרא: לטעום נאמר, ושאלו שם מהו ההבדל אם נאמר רשאי לאכול או רשאי לטעום, וענו: שחייב אָדם לאמר בלשון רבו 1.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.