מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מתן התורה

מאת: אורי ניסן גנסין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מַתַּן תּוֹרָה / א"נ גנסין

א

לֹא בְּמַחְשַׁכִּים, בְּסִתְרֵי נְשִׁיָּה,

בְּמַאְפֵּלְיַת הַלַּיִל, בְּעִמְקֵי דֻמִיָּה,

יַד אֵל אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הַיְחִידָה,

עֲרֻבַּת שְׁלוֹם עוֹלָם, אֵלֵינוּ הוֹרִידָה; –

בַּכִּכָּר הַגָּדוֹל וּרְחַב-הַיָּדָיִם,

בְּמִדְבָּר פָּתוּחַ מִכָּל הָאַפְסָיִם,

פָּתוּחַ לַכֹּל, מִבְּלִי גְבוּל שֶיַּפְרִיעַ –

שָׁם שֵׁם שׁוֹכֵן מְעוֹנָה אֵלֵינוּ הוֹפִיעַ.

הַהוּשַׁב עַל עָקֵב? אִם אָזַן אֲרֶשֶׁת

אַף קַלָּה שֶׁל אִסָּר כֹּל, חָפֵץ לָגֶשֶׁת?

"בַּתּוֹרָה מִי יִבְחַר, מֵעַמִּים כֻּלָהַם

אֶל סִינַי יִגָּשָׁה!" – קוֹל הִרְעִים כָּרָעַם.

בַּבֹּקֶר, הַחַרְסָה עֵת תֵּבֵל הִגִּיהַּ

מִמְּרוֹמִים קוֹל שַׁדַּי אֵלֵינוּ הִגִּיעַ,

לֹא בְּעִתּוֹת יָנוּמוּ, יִשְׁלָיוּ אֲנָשִׁים –

בַּבֹּקֶר, עֵת יֶהֱמוּ חַיִּים חֲדָשִׁים!

וּבְלִוְיַת הַבָּרָק עִם רַעַם הַגַּלְגַּל

אָז קוֹל אֱלֹהִים בְּתַעֲצֻמוֹת הִתְגַּלְגַּל

וַיַּרְעֵם הַהֵד כָּל מֶרְחַקֵּי אַפְסָיִם,

וַיָּזֶן כָּל נִבְרָא, וַיַּטֶּה אָזְנָיִם

אֵל קוֹל אֲדֹנָי, הַמִּתְהַלֵּךְ בֶּחָיִל

וּבְהָדָר אֵין קֵצֶה אֶל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל,

הַמַּשְׂלִיךְ חִתִּיתוֹ עַל זָקֵן וָנָעַר,

וּמַחֲרִיד בְּלֶכְתּוֹ אֲרָזִים בַּיָּעַר.

ב

אִם זְבוּל בַּשָּׁמַיִם לוֹ שָׂם אֲדֹנָי

וְאֶרֶץ – לְמִשְׁכָּן לָאָדָם הֶחָי –

אַךְ אָז אֶת תּוֹרָתוֹ עֵת הַנְחִיל הִתְאָו

“הַגְבִּיהִי, הַשְּׁפֵלָה!” בְּעֹז נָתַן צָו,

וַתִּשְׁלַם בְּתֵבֵל דֻּמִיַּתֿֿרְתֵת

עֵת מִלַּת אֵלֿֿצְבָאוֹת הִתְמַלְּטָה בְּעֹז,

וַיֶחֱרַד וַיַּעֲמֹד מִזַּעְפּוֹ הַיָּם,

וַיֶּחֱשֶׁה הַצִּפּוֹר, בּוֹ רוּחַ לֹא קָם,

וַיִּדֹּם בָּאֲוֵיר כָּל מַשָּׁק וָהֵד

וַיִּגְוַע עַל שִׂפְתֵי אֶרְאֶלֵּי הַהוֹד

הַ“קָּדוֹשׁ” – בַּל הַשְׁמַע הֲבָרָה וּצְלִיל,

וַיַּעַמְדוּ מִכְּרוֹעַ לְפָנָיו בְּחִיל.

וַתְּהִי מִלַּת אֵל מֵעַל פִּסְגַּת הָהָר

כַּמָּן, אֲשֶׁר הוֹרִיד בַּמִּדְבָּר מִכְּבָר,

שֶׁסָּעַד לֵב נַעַר, וַיִּמְתַּק לַשָּׁב,

וַיְהִי בְּפִי עוֹלָל כֶּחָלָב הַזָּב –

וַתַּעֲנִיק לַנַּעַר רַעֲנַנּוּתֿֿהַלֵּב

וַתְּמַלֵּא לַשָּׁב גַּם אַוָּתוֹ לָרֹב,

וַתָּזֶן כָּל אֻמָּה בְּרֶטֶט וּרְתֵת

אֶת נִשְׁמַת הָאֵל בַּדֻּמִיָּה הַזֹּאת,

וַתַּקְשֵׁב כָּל אֹזֶן אֶת מִלַּת אֵל חָי:

עַם סְגֻלָּה לִי אָתָּה, וַאֲנִי – אֲדֹנָי!

“הצפירה” 115 שנת ה-27, 1900

אורי ניסן גנסין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אורי ניסן גנסין
רקע
אורי ניסן גנסין

יצירותיו הנקראות ביותר של אורי ניסן גנסין

  1. בימי שבתי צבי (פרוזה)
  2. אצל (פרוזה)
  3. בצה (פרוזה)
  4. תחילת דברים אחרונים (מאמרים ומסות)

לכל יצירות אורי ניסן גנסין בסוגה שירה

לכל יצירות אורי ניסן גנסין

יצירה בהפתעה
רקע

צאן קדושים

מאת דוד ישעיהו זילברבוש (פרוזה)

ליל שמחת תורה.

– חג של מי היום?

חגו של שמואל אברהם החיט!

בכל ימות השנה יושב שמואל אברהם בדד, קודר, שוהה בחדרו הצר, מאחה את הקרעים בשלמות בלות ומטליא טלאים בבגדים ישנים, ולא לעתים רחוקות, בבוא לפניו זכר הימים הראשונים, תשבית אנחה כבדה את ההמולה הדקה אשר ישמיעו הסמרטוטים מעצמת המדקרות של המחט. גם בימי השבתות והחגים בהלוך שמואל אברהם אל בית הכנסת להתפלל נחבא הוא אל אחת הפנות ולא ישים לבו אל הגוערים. אף אין איש מהם אשר ישים את לבבו אל המטליא הזקן. אם לא בימי השבתות אשר בהם קוראים את פרשת “התוכחה”. אז יפקוד אותו הגבאי בזכרון לפניו ויפקדהו בפקודת “כבוד” לעלות לתורה. – ושמואל אברהם כבר הזקין במלאכתו הכבדה וכבר הסכין בעליותיו לפרשת התוכחה. הוא היום בן ששים שנה ולו זקן לבן ופנים מקומטים ולו גב שחוח וקומה כפופה ולו גם “שבר גדול”, במחילה מכבודכם! ובכל זאת בבוא יום שמחת התורה נהפך שמואל אברהם לאיש אחר. כמעט יפנה יום “שמיני עצרת” לערוב ושמואל אברהם יחדש פתאם נעוריו אף יחדש בקרבו משוש ילדות וכמו גם קומתו זקופה וגם רגליו רגל ישרה: אז הוא יוצא החוצה ומשוטט כל היום ברחובות העיר. מחנה נערים מתלקטים אליו והוא מפקד צבאם. ביד כל נער ונער דגל קטן וביד שמואל אברהם דגל גדול אשר עליו כתוב באותיות גדולות: “דגל מחנה יהודה”. ומי לא ידע כי המחנה לא מחנה צבא מלחמה הוא ושמואל אברהם המטליא איננו מצביא ולא היה מצביא מימיו, ובכל זאת הוא עובר לפני מחנהו כגבור בראש צבאו ופעם בפעם מדי הפגשם בחבר אנשים ירים הוא את דגלו אף יקרא באזניהם בקול גדול: “צאן קדשים!” והמה עונים אחריו: “מע!”

זה דרכו שעשועים לו מימים ימימה. והשעשועים האלה המה לו שעשועים של מצוה השקולה כנגד מצות אין מספר. הוא, אחד הריקנים שבישראל. ישמח שמחה שלמה ביום שמחת התורה והוא המבדח דעתם של המכובדים בישראל. זאת היא לו ההטיבה האחת בעולמו הריק והשומם. ושמואל אברהם לא ישתה יין ביום הזה. אבל הדעת כי הוא עושה מצוה, הדעת כי יום שמחת התורה הוא יומו, תמלאהו שכרון.

ושמואל אברהם ומחנהו יהיו למקהלה אשר תשלים בקריאותיה את כל קריאה של שמחה ביום החג. ובשכרונה ידעו גם החוגגים האחרים שכרון.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.