צָרוּ שְׁבִילַי, אִתִּי גִדְיִי, גְּדִי טִפַּחְתִּי, וּבַטֶּנֶא

פִּרְחֵי הָרִים, אֲשֶׁר עָלוּ בַּנַּעֲצוּצִים וּבַגִּיר;

וּמִדַּבְּרִים בִּי בַּחוּרִים מִדֵּי אֶשְׁאַל, מִדֵּי אֶעֱנֶה,

וְהָיִיתִי בְּעֵינֵיהֶם קִכְלִי יוֹרֵד מִן הַשְּׂנִיר.

נֶעֱלַבְתִּי, וְאִם אֶתְאַפֵּק – הַאֶשְׁפֹּכָה חֲמַת זַעְמִי?

אִם הֶאֱמַנְתִּי – הֵן צָחַקְתִּי… לִבִּי הוֹלֵם, קוּם וּפְתָר:

אִם מִהְיוֹתִי מִן הַגָּלִיל נַעֲשֵׂיתִי צְחוֹק לְעַמִּי,

אוֹ נֵחַנְתִּי מִבְּנוֹת-גִּילִי? וּבְנוֹת-גִּילִי מִן הָהָר.

שְׁחוֹרוֹת נַחְנוּ, וּבִגְדֵנוּ טְווּי-צַמְרֵנוּ: כְּנַעֲנִי אַיִן,

סְלָעִים גּוֹדְרִים נְחָלֵינוּ גַּם לַיּוֹצֵא גַּם לַבָּא.

בְּנוֹת הַשְּׁפֵלָה הַמְּעֻנָּגוֹת וְהַנָּאוֹת מְשַׂקְּרוֹת עַיִן

בְּכָתְנוֹת תַּשְׁבֵּץ, סְחַר מִצְרַיִם, וּבְתַמְרוּקֵי צוֹר וּשְׁבָא.

שְׁחוֹרָה אָנִי, וְכֵן קְוֻצּוֹתַי, שֶׁבְּשׁוֹשַנֵּי הָרִים סוּגוֹת,

כִּי שְׁזָפַתְנִי רוּחַ הָרִים, אֲכָלַנִי לַיְלָה כְּפוֹר,

מִשֶּׁיָרַד שֶׁמֶשׁ אָבִיב לָאֲפִיקִים וְלָעֲרוּגוֹת

עַד שֶׁבָּא הַסְּתָו לָרָמָה וְכָלְתָה רֶגֶל עֵז וָשׁוֹר.

אַבְקַת-זָהָב לַעֲדָרִים – עֶדְרֵי עוֹלֵי רֶגֶל – עוֹלָה,

מִתַּמֶּרֶת מֵאַפְסַיִם. בַּגֵּאָיוֹת נָשְׂאוּ שִׁיר…

לֹא יָדַעְתִּי עָצְבִּי, גִּילִי: חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, חוֹלָה,

אוֹ לְזֵכֶר מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ – קִרְיַת דָּוִד וְהַדְּבִיר?