מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים יֶשְׁנָם בָּעוֹלָם,

כֶּתֶר וְכֶתֶר וְזִיווֹ שֶׁלּוֹ:

כֶּתֶר שֶׁל גְּבוּרָה,

כֶּתֶר שֶׁל תּוֹרָה

וְכֶתֶר שֶׁל יֹפִי – כֶּתֶר שֶׁל נוֹי.

אַשְׁרֵי אִישׁ כֶּתֶר שֶׁל גְּבוּרָה גוֹרָלוֹ,

אַשְׁרֵי הַקּוֹנֶה לוֹ תוֹרָה לְרֵעָה לוֹ,

אַשְׁרָיו וְאַשְׁרָיו אִם פָּרַשׁ לְנוֹי!


שֶׁמֶשׁ צָהֳרָיִם נָטָה וְהֵימִין,

נָטָה הַיָּמָּה, וְאָרַךְ הַצֵּל.

שְׁבָרִים שֶׁל גַּלִּים

זָעוּ כְּחַלְחַלִּים,

בָּאוּ הִתְרוֹצְצוּ אֶל אֶדֶן הַחוֹף.

רוּחוֹת קַלִּילוֹת הִתְחִילוּ מְנַשְּׁבוֹת,

קִדְּמוּן הַחֹרְשׁוֹת בְּגִילָה מִשְׁתַּחֲווֹת,

פָּשַׁט אֶל סַלְעֵי הַחוֹפִים הָעוֹף.


וּלְרוּחַ הַצִּנָּה הָרַכָּה נִשְׁמָעִים

שֵׂרְכוּ אֶת דַּרְכָּם כָּל פִּנּוֹת הָעָם,

בְּרִיאִים וְחוֹלִים

בָּאוּ בְּמִשְׁעוֹלִים,

דֶּרֶךְ סִמְטָאוֹת וְכִכַּר הַשּׁוּק.

הָלְכוּ הֲמוֹנִים הֲלִיכָה יְגֵעָה,

חוֹלִים, עֲיֵפִים מִשָּׁרָב וְזֵעָה,

לִטְבֹּל בַּמַּיִם אֵצֶל הַצּוּק.


הָלַךְ וְנָשַׁם בִּכְבֵדוּת הַסִּיטוֹן,

טוֹבֵל שְׁתֵּי רַגְלֵי פּוֹדַגְרָא בַּחוֹל,

נַחְתּוֹם כְּבַד-רוּחַ,

צַח-בָּשָׂר תָּחוּחַ

צָעַד מִתְנַהֵל אֶל נֹכַח הַיָּם,

מוֹכֵס כַּרְסָנִי הִזְדָּרֵז בְּקֹשִׁי,

רוֹחֵץ בְּזֵעָה וּמוֹחֶה אֶת רֹאשׁוֹ,

לַבְלָר קְצַר-רֹאִי וְסוֹפֵר סְתָם.


מִהֵר פּוֹגֵעַ בְּאֶבֶן וְאֶבֶן

חַיָּט יְרַקְרַק וְשָׁדוּף, עֲקוּם

רֶגֶל מִשֶּׁבֶת;

כָּתֵף כּוֹאֶבֶת

נָשָׂא הַכּוֹרֵם מִצְּרִיפוֹ בַּכְּפָר,

כָּפַף אֶת גַּרְמֵי שֶׁדְרָתוֹ הָרָזָה

רַצְעָן חִוַּרְיָן וּשְׁקַעֲרוּר-חָזֶה

יַחַד עִם גַּמָּל מִתְבַּהֵם וָזָר.


פָּסְעוּ אִכָּרִים עֲקֻמֵּי-רַגְלָיִם,

נַגָּר מְפֻחָם וּמָשְׁחַת-הַכָּף,

בֶּהָם מְגֻשָּׁם,

בַּשָּׂם מְבֻשָּׂם,

גּוּץ קְצַר-רַגְלַיִם קֵרֵחַ כְּכַף-יָד,

חוֹבְשֵׁי בֵּית-מִדְרָשׁ נְגוּעִים בִּטְחוֹרִים,

גַּרְדִּים בַּעֲלֵי עֵינֵי-חֲמוֹרִים,

פָּקִיד מְסֻרְבָּל בְּדָם וּמְעִיל-שְׂרָד.


מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת חִוְרֵי-הַפָּנִים,

סֶרָג וּמַסְגֵּר וּמַכֶּה בַתֹּף,

קַדָּר וּבוֹצֵר,

זֶהָב וְקוֹצֵר,

בֻּרְסִי מְזֻהָם וְסַבָּל כְּפוּף-גָּב, –

אִישׁ וּמַכְאוֹבוֹ, גֶּבֶר וּמוּמוֹ,

אִישׁ וְזֻהֲמָתוֹ הָלַךְ לְתֻמּוֹ,

שָׂמַח, כִּי עָבַר הַשָּׁרָב הָרָב.


נֶהֱנִים עָמְדוּ בְּתוֹךְ הַדְּכָיִים,

נֶהֱנִים מִצִּנָּה, מֵרוּחַ, מִיָּם,

נוֹחֲרִים, טוֹבְלִים,

נוֹשְׁמִים וְקוֹבְלִים

עַל חֹם צָהֳרָיִם וְאָבָק בָּעִיר

(בָּאוּ וְשָׁבוּ וְחָזְרוּ הַגַּלִּים).

צֹאִים בִּגְדֵיהֶם נוֹדְפִים וּמַעֲלִים

רֵיחַ הָאָדָם וְרֵיחַ הַבְּעִיר.


הָיָה שָׁם אֶחָד כְּיָצוּק מִבְּרוֹנְזָה,

שְׁזוּף שֶׁמֶשׁ-מִדְבָּר וְרוּחַ שֶׁל יָם,

מַיִם קְרִירִים

לָטְפוּ עֹז שְׁרִירִים;

הָיָה מַרְאֵהוּ תַּבְנִית שׁוֹר-פָּר,

הֶאְדִּים עָרְפּוֹ הַקָּשֶׁה הַצָּעִיר,

בָּלַט חָזֵהוּ הָרָם וְהַשָּׂעִיר,

הִשְׁחִיר זְקָנוֹ הַמְּסֻלְסָל הַצָּר.


חָזוֹ הָרָחָב פּוֹלֵחַ הַמָּיִם,

הָדָה יַד-פֶּלֶד וְחָצָה הַגָּל,

בְּקָעוֹ בְּשָׁאוֹן,

הִבִּיט בְּגָאוֹן,

רוֹחֲצוֹת עֵינָיו בְּאֵשׁ לִבְלִי-חָת.

נָטוּ מִפָּנָיו וּפִנּוּ לוֹ דֶרֶךְ

הָרוֹחֲצִים כֻּלָּם בְּהָדָר וָפֶרֶךְ:

הִנֵּה הִנֵּהוּ רֵישׁ לָקִישׁ! הַלָּז!


קָפַץ עוֹד אֶחָד זְקוּף-גִּזְרָה וְאָצִיל,

תַּבְנִית אַנְדַּרְטָה עֲשׂוּיָה בְשֵׁן,

תַּקִּיף וְעָנָו;

נְסוּכִים עַל פָּנָיו

אֹמֶץ נְסִיכִים וְהוֹד בְּחִירֵי-אֵל,

חֵן כּוֹס שֶׁל כֶּסֶף וְגַרְעִינִי רִמּוֹנִים

נִתְּנוּ בָהּ, וְעִטְּרָם כְּלִיל וְרָדִים אַדְמוֹנִים,

אֲשֶׁר הִנִּיחוּ בֵּין חַמָּה לְצֵל.


נִדְמֶה לִצְבִי צָעִיר עָדִין שֶׁהִשְׁכִּים,

יָצָא מִסֻּבְּכוֹ וְיָרַד לַיְאוֹר

לְמַעְבְּרוֹת הַמָּיִם.

תְּמֵהִים מִשְׁתָּאִים

עָלָיו הִתְלַחֲשׁוּ – וְהָשְׁלַךְ בָּם הָס:

נָטוּ מִפָּנָיו וּפִנּוּ לוֹ דֶרֶךְ

הָרוֹחֲצִים כֻּלָּם בְּהָדָר וָפֶרֶךְ:

הִנֵּה ר' יוֹחָנָן! הִנֵּה הַלָּז!


זֶה אֶל זֶה קָרֵב, הָרַב וְהַלִּסְטִים,

גֶּבֶר מִגֶּבֶר מִתְפָּעֵל מְאֹד,

שְׁנֵיהֶם נִרְגָּשִׁים.

“יָפְיְךָ לְנָשִׁים!” –

זָרַק אִמְרָתוֹ הַלִּסְטִים לָרָב.

סוֹקְרוֹ בְעֵינָיו, אֶל יָפְיוֹ מִשְׁתָּאֶה.

הִבִּיט וְעָנָה הָרַבִּי הַנָּאֶה:

“חֵילְךָ לְאוֹרַיְתָא, זֶה חֵילְךָ הָרָב!”


"חֵילִי לְאוֹרַיְתָא!? מַה סָבַר הָרַבִּי?

חַיִל לְאוֹרַיְתָא – לָמָּה הוּא לָהּ?

שָׂא נָא עֵינֶיךָ,

רְאֵה תַלְמִידֶיךָ

טְרוּטֵי הָעַיִן וְקִצְרֵי הָרְאוּת,

דַּלֵּי הַשְּׁרִירִים וּמֻכֵּי הַטְּחוֹרִים,

יָרְדוּ – וְעָכְרוּ הַמַּיִם הַטְּהוֹרִים.

וְאִם יָפָה תוֹרָתְךָ, כְּעוּרָה הַכְּסוּת!"


חִיֵּךְ הָרַבִּי: "הֲלֹא אֵלֶּה דְּבָרָי.

אַתָּה הַגִּבּוֹר וְתַחֲזֹר בְּךָ!

יֵשׁ אוֹר לְמָאוֹר

בִּכְלִי מְכֹעָר,

וְיֵשׁ כְּלִי יָפֶה וּמְאוּמָה אֵין בּוֹ.

בְּכֹחַ וּגְבוּרָה לְךָ נָפְלוּ חֲבָלִים,

קְנֵה לְךָ תוֹרָה בְצַעַר וַחֲבָלִים,

קוֹנֵה הַשְּׁנַיִם לוֹ יֹפִי וָנוֹי."


שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים יֶשְׁנָם בָּעוֹלָם

כֶּתֶר וְכֶתֶר וְזִיווֹ שֶׁלּוֹ:

כֶּתֶר שֶׁל גְּבוּרָה,

כֶּתֶר שֶׁל תּוֹרָה

וְכֶתֶר שֶׁל יֹפִי – כֶּתֶר שֶׁל נוֹי.

שֶׁבַח לְכִתְּרָהּ שֶׁל גְּבוּרָה בָּעוֹלָם,

תְּהִלָּה לְכֶתֶר שֶׁל תּוֹרָה לְעוֹלָם!

וְכֶתֶר שֶׁל יֹפִי מִי יַעֲרָךְ לוֹ?

סוינמינדה 1923

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

הקווצה

מאת אברהם שלום פרידברג (פרוזה)


(בשנת שלשת אלפים חמש מאות ותשעים ושבע לבריאת העולם)

אני עמיהוד בן אלידע, בן שמוע, הדור החמישי לאבינו הזקן עזריה בן טוביה, שהיה בימי אלכסנדר הגדול, כותב המגלה הזאת, והיתה לך אלעזר בני למשמרת עולם.

עצת שלום היתה בין זרבבל אבינו ויהושע בן צדוק הכהן הגדול, כי תהיה הממשלה בירושלים עיר קדשנו נתונה בידי הכהנים מורי העם ומדריכיו בדרך ה‘. ועל זאת השביענו אבינו שבועת עולם לדֹרותינו, לבל יעֹז איש מאתנו לקחת המשרה על שכמו, עד בא עת רצון מעם ה’ להרים קרן משיחו ולהביא גאולה שלמה לעמו, בהקימו את בית דוד על מכונו. אבל עת הרצון לא באה היום, ועצת השלום הופרה בידי צאצאי יהושע אשר כהנו אחריו –– כי מהם יצאה הרעה לחלל כל קדש ולהשבית כל מועדי אל בארץ, ותחת היותם כהנים לאלהי ישראל, נזרו לבשת, וישחיתו ויתעיבו עלילה, עד כי העמד צלם בהיכל ה'! רק הסופרים שהעמיד עזרא יכניסתם הגדולה והחכמים והמורים שיצאו ממנה הם עמדו בפרץ ויצילו את העם ואת תורתו מכליון חרוץ כיום הזה.

***

במות אלכסנדר הגדול, חלקו שרי צבאותיו ממלכתו ביניהם. מהם נוסדו על גבולנו שתי ממלכות גדולות, ממלכות הצפון והנגב, סוריה ומצרים. ובפרוץ ריב בין האיתנים מלכי שתי הארצות האלה, היתה ארצנו להם ולחילם למרמס, אבל עוד רעה גדולה מזו הגיעה לנו משתי הממלכות גם יחד –– כי ברשת שרי צבאות אלכסנדר את ממלכתו אחריו, ירשו גם את רוח העם אשר ממנו יצא, ותהי שפת יון שלטת בארצות ממשלתם, ואִתּה נקבעו גם מנהגי העם היוני לכל חקיו ומשפטיו ודתיו ומשחקיו –– כי הדת והמשחק בלולים הם אצל העם הזה; תורתו היא שעשועיו ותענוגות בשרו הם המה מדות אלהיו עליזי תאותו –– ומה נקל לאדם ללכת אחרי יצרו ולעשות בזה גם חפץ יוצרו! אמנם נקל היה לדתי היונים למצוא מקום בין עמי מצרים וסוריה, אשר אליליהם נשתנו רק בשמותיהם בעוד אשר במעשיהם ודרכיהם יחדו ישתוו. לא כן חלק יעקב, אשר מצותיו וחקותיו הן ההפך מחקות הגוים האלה, ועל כן רבה המהומה בעזוב כהניו ושריו את משמרת אלהי אבותיו, ויגדל הריב, וירב שאון המפלגות בצררן אשה רעותה, עד כי גברה יד אנשי האמונה ונצדק קדש, ודת אלהים הושבה על מכונה.

***

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.