מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים יֶשְׁנָם בָּעוֹלָם,

כֶּתֶר וְכֶתֶר וְזִיווֹ שֶׁלּוֹ:

כֶּתֶר שֶׁל גְּבוּרָה,

כֶּתֶר שֶׁל תּוֹרָה

וְכֶתֶר שֶׁל יֹפִי – כֶּתֶר שֶׁל נוֹי.

אַשְׁרֵי אִישׁ כֶּתֶר שֶׁל גְּבוּרָה גוֹרָלוֹ,

אַשְׁרֵי הַקּוֹנֶה לוֹ תוֹרָה לְרֵעָה לוֹ,

אַשְׁרָיו וְאַשְׁרָיו אִם פָּרַשׁ לְנוֹי!


שֶׁמֶשׁ צָהֳרָיִם נָטָה וְהֵימִין,

נָטָה הַיָּמָּה, וְאָרַךְ הַצֵּל.

שְׁבָרִים שֶׁל גַּלִּים

זָעוּ כְּחַלְחַלִּים,

בָּאוּ הִתְרוֹצְצוּ אֶל אֶדֶן הַחוֹף.

רוּחוֹת קַלִּילוֹת הִתְחִילוּ מְנַשְּׁבוֹת,

קִדְּמוּן הַחֹרְשׁוֹת בְּגִילָה מִשְׁתַּחֲווֹת,

פָּשַׁט אֶל סַלְעֵי הַחוֹפִים הָעוֹף.


וּלְרוּחַ הַצִּנָּה הָרַכָּה נִשְׁמָעִים

שֵׂרְכוּ אֶת דַּרְכָּם כָּל פִּנּוֹת הָעָם,

בְּרִיאִים וְחוֹלִים

בָּאוּ בְּמִשְׁעוֹלִים,

דֶּרֶךְ סִמְטָאוֹת וְכִכַּר הַשּׁוּק.

הָלְכוּ הֲמוֹנִים הֲלִיכָה יְגֵעָה,

חוֹלִים, עֲיֵפִים מִשָּׁרָב וְזֵעָה,

לִטְבֹּל בַּמַּיִם אֵצֶל הַצּוּק.


הָלַךְ וְנָשַׁם בִּכְבֵדוּת הַסִּיטוֹן,

טוֹבֵל שְׁתֵּי רַגְלֵי פּוֹדַגְרָא בַּחוֹל,

נַחְתּוֹם כְּבַד-רוּחַ,

צַח-בָּשָׂר תָּחוּחַ

צָעַד מִתְנַהֵל אֶל נֹכַח הַיָּם,

מוֹכֵס כַּרְסָנִי הִזְדָּרֵז בְּקֹשִׁי,

רוֹחֵץ בְּזֵעָה וּמוֹחֶה אֶת רֹאשׁוֹ,

לַבְלָר קְצַר-רֹאִי וְסוֹפֵר סְתָם.


מִהֵר פּוֹגֵעַ בְּאֶבֶן וְאֶבֶן

חַיָּט יְרַקְרַק וְשָׁדוּף, עֲקוּם

רֶגֶל מִשֶּׁבֶת;

כָּתֵף כּוֹאֶבֶת

נָשָׂא הַכּוֹרֵם מִצְּרִיפוֹ בַּכְּפָר,

כָּפַף אֶת גַּרְמֵי שֶׁדְרָתוֹ הָרָזָה

רַצְעָן חִוַּרְיָן וּשְׁקַעֲרוּר-חָזֶה

יַחַד עִם גַּמָּל מִתְבַּהֵם וָזָר.


פָּסְעוּ אִכָּרִים עֲקֻמֵּי-רַגְלָיִם,

נַגָּר מְפֻחָם וּמָשְׁחַת-הַכָּף,

בֶּהָם מְגֻשָּׁם,

בַּשָּׂם מְבֻשָּׂם,

גּוּץ קְצַר-רַגְלַיִם קֵרֵחַ כְּכַף-יָד,

חוֹבְשֵׁי בֵּית-מִדְרָשׁ נְגוּעִים בִּטְחוֹרִים,

גַּרְדִּים בַּעֲלֵי עֵינֵי-חֲמוֹרִים,

פָּקִיד מְסֻרְבָּל בְּדָם וּמְעִיל-שְׂרָד.


מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת חִוְרֵי-הַפָּנִים,

סֶרָג וּמַסְגֵּר וּמַכֶּה בַתֹּף,

קַדָּר וּבוֹצֵר,

זֶהָב וְקוֹצֵר,

בֻּרְסִי מְזֻהָם וְסַבָּל כְּפוּף-גָּב, –

אִישׁ וּמַכְאוֹבוֹ, גֶּבֶר וּמוּמוֹ,

אִישׁ וְזֻהֲמָתוֹ הָלַךְ לְתֻמּוֹ,

שָׂמַח, כִּי עָבַר הַשָּׁרָב הָרָב.


נֶהֱנִים עָמְדוּ בְּתוֹךְ הַדְּכָיִים,

נֶהֱנִים מִצִּנָּה, מֵרוּחַ, מִיָּם,

נוֹחֲרִים, טוֹבְלִים,

נוֹשְׁמִים וְקוֹבְלִים

עַל חֹם צָהֳרָיִם וְאָבָק בָּעִיר

(בָּאוּ וְשָׁבוּ וְחָזְרוּ הַגַּלִּים).

צֹאִים בִּגְדֵיהֶם נוֹדְפִים וּמַעֲלִים

רֵיחַ הָאָדָם וְרֵיחַ הַבְּעִיר.


הָיָה שָׁם אֶחָד כְּיָצוּק מִבְּרוֹנְזָה,

שְׁזוּף שֶׁמֶשׁ-מִדְבָּר וְרוּחַ שֶׁל יָם,

מַיִם קְרִירִים

לָטְפוּ עֹז שְׁרִירִים;

הָיָה מַרְאֵהוּ תַּבְנִית שׁוֹר-פָּר,

הֶאְדִּים עָרְפּוֹ הַקָּשֶׁה הַצָּעִיר,

בָּלַט חָזֵהוּ הָרָם וְהַשָּׂעִיר,

הִשְׁחִיר זְקָנוֹ הַמְּסֻלְסָל הַצָּר.


חָזוֹ הָרָחָב פּוֹלֵחַ הַמָּיִם,

הָדָה יַד-פֶּלֶד וְחָצָה הַגָּל,

בְּקָעוֹ בְּשָׁאוֹן,

הִבִּיט בְּגָאוֹן,

רוֹחֲצוֹת עֵינָיו בְּאֵשׁ לִבְלִי-חָת.

נָטוּ מִפָּנָיו וּפִנּוּ לוֹ דֶרֶךְ

הָרוֹחֲצִים כֻּלָּם בְּהָדָר וָפֶרֶךְ:

הִנֵּה הִנֵּהוּ רֵישׁ לָקִישׁ! הַלָּז!


קָפַץ עוֹד אֶחָד זְקוּף-גִּזְרָה וְאָצִיל,

תַּבְנִית אַנְדַּרְטָה עֲשׂוּיָה בְשֵׁן,

תַּקִּיף וְעָנָו;

נְסוּכִים עַל פָּנָיו

אֹמֶץ נְסִיכִים וְהוֹד בְּחִירֵי-אֵל,

חֵן כּוֹס שֶׁל כֶּסֶף וְגַרְעִינִי רִמּוֹנִים

נִתְּנוּ בָהּ, וְעִטְּרָם כְּלִיל וְרָדִים אַדְמוֹנִים,

אֲשֶׁר הִנִּיחוּ בֵּין חַמָּה לְצֵל.


נִדְמֶה לִצְבִי צָעִיר עָדִין שֶׁהִשְׁכִּים,

יָצָא מִסֻּבְּכוֹ וְיָרַד לַיְאוֹר

לְמַעְבְּרוֹת הַמָּיִם.

תְּמֵהִים מִשְׁתָּאִים

עָלָיו הִתְלַחֲשׁוּ – וְהָשְׁלַךְ בָּם הָס:

נָטוּ מִפָּנָיו וּפִנּוּ לוֹ דֶרֶךְ

הָרוֹחֲצִים כֻּלָּם בְּהָדָר וָפֶרֶךְ:

הִנֵּה ר' יוֹחָנָן! הִנֵּה הַלָּז!


זֶה אֶל זֶה קָרֵב, הָרַב וְהַלִּסְטִים,

גֶּבֶר מִגֶּבֶר מִתְפָּעֵל מְאֹד,

שְׁנֵיהֶם נִרְגָּשִׁים.

“יָפְיְךָ לְנָשִׁים!” –

זָרַק אִמְרָתוֹ הַלִּסְטִים לָרָב.

סוֹקְרוֹ בְעֵינָיו, אֶל יָפְיוֹ מִשְׁתָּאֶה.

הִבִּיט וְעָנָה הָרַבִּי הַנָּאֶה:

“חֵילְךָ לְאוֹרַיְתָא, זֶה חֵילְךָ הָרָב!”


"חֵילִי לְאוֹרַיְתָא!? מַה סָבַר הָרַבִּי?

חַיִל לְאוֹרַיְתָא – לָמָּה הוּא לָהּ?

שָׂא נָא עֵינֶיךָ,

רְאֵה תַלְמִידֶיךָ

טְרוּטֵי הָעַיִן וְקִצְרֵי הָרְאוּת,

דַּלֵּי הַשְּׁרִירִים וּמֻכֵּי הַטְּחוֹרִים,

יָרְדוּ – וְעָכְרוּ הַמַּיִם הַטְּהוֹרִים.

וְאִם יָפָה תוֹרָתְךָ, כְּעוּרָה הַכְּסוּת!"


חִיֵּךְ הָרַבִּי: "הֲלֹא אֵלֶּה דְּבָרָי.

אַתָּה הַגִּבּוֹר וְתַחֲזֹר בְּךָ!

יֵשׁ אוֹר לְמָאוֹר

בִּכְלִי מְכֹעָר,

וְיֵשׁ כְּלִי יָפֶה וּמְאוּמָה אֵין בּוֹ.

בְּכֹחַ וּגְבוּרָה לְךָ נָפְלוּ חֲבָלִים,

קְנֵה לְךָ תוֹרָה בְצַעַר וַחֲבָלִים,

קוֹנֵה הַשְּׁנַיִם לוֹ יֹפִי וָנוֹי."


שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים יֶשְׁנָם בָּעוֹלָם

כֶּתֶר וְכֶתֶר וְזִיווֹ שֶׁלּוֹ:

כֶּתֶר שֶׁל גְּבוּרָה,

כֶּתֶר שֶׁל תּוֹרָה

וְכֶתֶר שֶׁל יֹפִי – כֶּתֶר שֶׁל נוֹי.

שֶׁבַח לְכִתְּרָהּ שֶׁל גְּבוּרָה בָּעוֹלָם,

תְּהִלָּה לְכֶתֶר שֶׁל תּוֹרָה לְעוֹלָם!

וְכֶתֶר שֶׁל יֹפִי מִי יַעֲרָךְ לוֹ?

סוינמינדה 1923

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

בלי אהבה

מאת ישעיהו ברשדסקי (פרוזה)

על יד שלחן המזון באולם המחלקה הראשונה של בית-הנתיבות, אשר בעיר-הפלך. N, עמדה חבורת צעירים ובמרכזה – אחד לבוש בגדי-דרך. על השלחן בקרבת החבורה היו ערוכות כוסות מלאות שכר, אך איש מהצעירים לא נגע בהן, כי כלם היו עסוקים בשיחה העליזה: הם דברו יחדו בערבוביה, מלאו והפסיקו זה את דברי זה. רק לקול צלצול הפעמון, אשר נשמע פתאם באולם, פנו כלם כאחד לעבר השלחן: כל הידים הושטו באחת והכוסות המלאות הורמו והושקו זו לזו, הושקו זו אחר זו אל האחת, אשר ביד הצעיר הלבוש כיוצא לדרך.

“לחייך, אהרנסון!… לחיי בחירתך”! – נשמעו קריאות מערבבות בתוך משק הכוסות וצלצולן.

“להצלחת חיי-שניכם!”…

“לאשר שלם וקים!”…

“לחיי-שלום!… להתאמה גמורה בכל!…”

על פני הצעיר, המכונה בשם אהרנסון, חלף בעין צל קל. על מצחו ממעל לגבות עיניו נגלו שני קמטים דקים ובמעמקי-נפשו הזדעזע מין רגש מוזר; אולם כל אלה נגזו ברגע קטן וגם הוא עצמו כמעט שלא הכיר אותם… הוא יצא בלוית החבורה העליזה מבית-הנתיבות, השתתף יחד עם האחרים בפטפוט הצוהל, קבל והחזיר ברכות-פרידה שנויות ומשולשות – ובאופן כזה חלפו מבלי-משים הרגעים האחרונים, עד שמָש המסע ממקומו…

עוד קריאות-שלום מספר, עוד נפנופי-כובע אחדים מרחוק והמלוים נעלמו מעיני הנוסע, המביט אחריו מעל המעקה שלפני העגלה… אחרי חלונות בית-הנתיבות האחרונים, אחרי מגדל-המשאבה וטור האסמים עוברים עוד בנינים נפרדים, הפזורים במרחק שונה מהמסלה, ברֶוַח שונה בין זה לזה – ובמדה שהמסע נעתק הלאה, בה במדה הולכים ונצערים עקבות העיר ובה במדה הולך ומתרחב השטח הפנוי מסביב. לכל מראה העין משתטחים שדות-תבואה, ובין אלה חולפות חלקות-אחו ירוקות, קבוצות-עצים בודדות, הנראות מרחוק כרצות דחופות ונסוגות בעגול לאחור; בדמות רצועות-כסף מתפתלות מבריקים לרגעים ונעלמים אחרי רגע נחלי-מים קטנים…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.