מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

משלי יהודה: הַמָּוֶת וּמְקֹשֵׁשׁ עֵצִים

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

תַּחַת נֵטֶל עֵצָיו יִדְכֶּה יָשֹׁחַ

אִישׁ זָקֵן בָּא בַיָּמִים וּרְפֵה כֹחַ,

גֶּבֶר רָשׁ הוּא חֹטֵב עֵצִים בַּיָּעַר,

עַתָּה יָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ לִפְנוֹת עֶרֶב

וּבִלְבָבוֹ עָמֹק בַּקֶּרֶב

שָׁנְנָה הַדְּאָגָה לָשׁוֹן כַּחֶרֶב

וַיְבַטְּאוּ בִּשְׂפָתָיו יָגוֹן וָצָעַר:

הוֹי רַק בָּאֲנָחָה עָלַי אָבַד כֶּלַח!

וּמַה כָּל חַיַּי? תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח!

יַרְחֵי עָמָל מִנּוּ לִי עֵת וָפֶגַע

וּמְנוּחָה לֹא יוֹם, מַרְגּוֹעַ לֹא רֶגַע.

וּבְשׁוּבִי לִמְעוֹנִי גַּם שָׁם לֹא אָנוּחַ.

בִּמְעוֹנִי הַצָּר, מָלֵא קִיטוֹר סָרוּחַ,

שָׁם אֵשֶׁת מִדְיָנִים

גַּם שִׁבְעָה בָנִים

יִשְׁאֲלוּ לָחֶם, אֹכֶל יְבַקֵּשׁוּ —

וּלְכָל אֲשֶׁר לִי נשִׁים נִקֵּשׁוּ!

הֲלֹא טוֹב מָוֶת מֵחַיִּים כָּאֵלֶּה?

כֹּה הָגָה הַמְקשֵׁשׁ וַיָּטֶל

מִשִּׁכְמוֹ אַרְצָה אֶת הַנֵּטֶל

וַיִּקְרָא לַמָּוֶת. פִּתְאֹם (הוֹי פֶּלֶא!)

בָּא הַמָּוֶת וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי,

מַה-לָּךְ, הַזָּקֵן, כִּי תִקְרָאֵנִי!?

"לַעֲמֹס לִי אֶת נִטְלִי אֲשֶׁר נָשָׂאתִי

— עָנָהוּ הַנִּבְהָל — אוֹתְךָ קָרָאתִי!"


כִּמְקשֵׁשׁ זֶה כֵּן כָּל-הָאָדָם

פֶּה אֶחָד וּדְבָרִים אֲחָדִים

לֵאמֹר: יָהּ, יַסֹּר יַסְּרֵנִי,

אַךְ לַמָּוֶת אַל נָא תִתְּנֵנִי!

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

שָׁבוּעַ בְּגִבְעָה

מאת שושנה שרירא (פרוזה)

יוחנן החייל קיבל חופשה לשבוע ימים כדי לשוב ולבקר את חבריו בגבעה. תחילה הגיע מ“אי-שם” העירה, שהה בה שהות קלה עד שאוטובוס ריק למחצה הסיעו לעבר הכביש המבהיק, לעבר הרים נקודי עצי זית, אל בתים קטנים מתנוססים על רמות ובאדמת טרשים וחורשות, הלאה למעלה, אל גבעתו. מן הכביש פנה האוטובוס לדרך שאינה סלולה, המעלה ענני אבק אפור. מצדה האחד עמק קטן, גיא-נחלים שאף כרם-זיתים חבוי בו ודקלים בודדים מזדקרים ממנו עד לשטח פני הדרך, ומצדה השני יער-ארנים ובמרכזו פורחת תפרחת אדומה עטורה עלי-זהב, משתלהבת מצמרת עצי הלהב, כאבן-אודם בנזר ירוק. כך עולה האוטובוס במעלה הדרך הלבנה, בצלע חורשה ניבטת אל עצי-חרוב בודדים שירקותם הכהה משרה צלה למרחוק כריסים מצלים לעין ירוקה. ויוחנן מכיר את העצים האלה שפניהם כאילו מועדות מזרחה עם הרוח הנושבת מהים. הוא מסתכל לצדדין, קדימה, אחורה. שם, משמאל, הגבעה ובתיה. במעלה גבעת הטרשים מתנשאת טירת בית-המצפה עם ברושיה, שזרדיהם צמודים להם בהקפדה אל גזעם והם זוקפים נופם אל על. ברושים חמודים שכמותם, מהרהר יוחנן, תמיד עומדים אלה בתפילה שבדבקות ושואפים אל השמים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.