מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

משלי יהודה: הַמָּוֶת וּמְקֹשֵׁשׁ עֵצִים

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

תַּחַת נֵטֶל עֵצָיו יִדְכֶּה יָשֹׁחַ

אִישׁ זָקֵן בָּא בַיָּמִים וּרְפֵה כֹחַ,

גֶּבֶר רָשׁ הוּא חֹטֵב עֵצִים בַּיָּעַר,

עַתָּה יָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ לִפְנוֹת עֶרֶב

וּבִלְבָבוֹ עָמֹק בַּקֶּרֶב

שָׁנְנָה הַדְּאָגָה לָשׁוֹן כַּחֶרֶב

וַיְבַטְּאוּ בִּשְׂפָתָיו יָגוֹן וָצָעַר:

הוֹי רַק בָּאֲנָחָה עָלַי אָבַד כֶּלַח!

וּמַה כָּל חַיַּי? תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח!

יַרְחֵי עָמָל מִנּוּ לִי עֵת וָפֶגַע

וּמְנוּחָה לֹא יוֹם, מַרְגּוֹעַ לֹא רֶגַע.

וּבְשׁוּבִי לִמְעוֹנִי גַּם שָׁם לֹא אָנוּחַ.

בִּמְעוֹנִי הַצָּר, מָלֵא קִיטוֹר סָרוּחַ,

שָׁם אֵשֶׁת מִדְיָנִים

גַּם שִׁבְעָה בָנִים

יִשְׁאֲלוּ לָחֶם, אֹכֶל יְבַקֵּשׁוּ —

וּלְכָל אֲשֶׁר לִי נשִׁים נִקֵּשׁוּ!

הֲלֹא טוֹב מָוֶת מֵחַיִּים כָּאֵלֶּה?

כֹּה הָגָה הַמְקשֵׁשׁ וַיָּטֶל

מִשִּׁכְמוֹ אַרְצָה אֶת הַנֵּטֶל

וַיִּקְרָא לַמָּוֶת. פִּתְאֹם (הוֹי פֶּלֶא!)

בָּא הַמָּוֶת וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי,

מַה-לָּךְ, הַזָּקֵן, כִּי תִקְרָאֵנִי!?

"לַעֲמֹס לִי אֶת נִטְלִי אֲשֶׁר נָשָׂאתִי

— עָנָהוּ הַנִּבְהָל — אוֹתְךָ קָרָאתִי!"


כִּמְקשֵׁשׁ זֶה כֵּן כָּל-הָאָדָם

פֶּה אֶחָד וּדְבָרִים אֲחָדִים

לֵאמֹר: יָהּ, יַסֹּר יַסְּרֵנִי,

אַךְ לַמָּוֶת אַל נָא תִתְּנֵנִי!

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

יעקב כהן -- "זמיר הזמירים"

מאת אברהם רגלסון (מאמרים ומסות)

(פורסם לראשונה ב“7 ימים”, 23.11.1960)

בשערי שירת-שחרותו חקק יעקב כהן פסוק גרמני: “שר אני כשוֹרר הציפור, שוכן-עפאים”.

מהיכל-הנגינה נקרצה נשמתו; ודק-שמע היה להאזין זימרת-היקום.

יש אשר שר לנפשו, כאותה “תרצה”, ילדת-תום, אשר עם ערב, בגינת-ביתה, היתה מזמרת לעצמה, וכרוּב היה יורד מן הרקיע העליון ומקשיב לה:

"ובחלוף פתע זיו כמעט

בין טרפי-עץ סביביה,

וחרדה תרצה רגע קט,

וצפתה לאחוריה.

אך היא לא תרא שם עד-מה.

ומאוּם אין היא יודעת;

והלאה בטח תשיר-לה,

ואוזן-כרוב שומעת".

אך עתים גם צירף את מנגינתו שלו אל האחווה הזימרתית של הבריאה כולה. מרד פתני “סימפוניה” שלו, אשר בה מערכות-מערכות כוכבים ושמשות מסודרות בדמות אראלים ושרפים, נושאי נבל וכינור ומצלתיים וחצוצרה וכל כלי-שיר (כל כלי – משבצת סַפּירי-אור, יהלומי-אור, והנימים טווּיי-אורה: “אלפי זיווים לב מרהיבים”) והאֶראֶלים והשרפים מעופפים כולם יחד בחלל-יה. והם שרים ומנגנים אגב מעופם.

והמשורר עצמו, “זמיר-הזמירים” מעופף אתם יחד, ופוצח רוֹן: “עף אני עמכם. עף אני ורן. מי מכם יודע, יגיד לי: לאן?” והתזמורת כולה משיבה לו: “סוד – סוד – סוד, נפלא, נפלא מאוד! מהביעו יפה הוא. מהשמיעו נעלה הוא – סוד!”… יש איזו תכלית להרמוניה המעופפת של מעשה-בראשית. אבל טמירה היא.


ועל אגדות-קדם ואגדות קץ-ימים פרש את רשתו הלירית; אף הרחיבן למו מחזות. לשונן – חיטובי-בהט. נותנת קילוחי זמר זך. רצונכם, חרוז סיפורי פשוט כמו “החוטפים”. כבר גביש-דראמה הוא.

בלבוש-הוזים שלו, בשאתו אמרי-“אריאל”, מתנבא המשורר לחיי-נצח, לא במובן מסתורי של “עולם הבא” כי-אם במשמעות של המשך-קיום לבני-אדם בשר ודם עלי אדמות לעולם-ועד. בשורה זו על בילוע המוות בידי האדם, היא עדות לחדוות-חיים פנימית, לא תדלול ולא תלאֶה, אשר במשורר.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.