מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!

הַר-טְרָשִׁים קֵרֵחַ.

עֵדֶר עֻלְפֶּה: שֶׂה וּגְדִי.

זְהַב-הָדָר שָׂמֵחַ.

מִנְזָרִים, גַּל מַצֵּבָה,

כִּפּוֹת-טִיט עַל בָּיִת.

מוֹשָׁבָה לֹא-נוֹשָׁבָה,

זַיִת אֵצֶל זָיִת.

אֶרֶץ! אֶרֶץ-מוֹרָשָׁה!

דֶּקֶל רַב-כַּפָּיִם.

גֶּדֶר-קַו-צַבָּר רָשָׁע.

נַחַל כְּמַהּ הַמָּיִם.

רֵיחַ פַּרְדְּסֵי-אָבִיב.

שִׁיר-צִלְצַל גַּמֶּלֶת.

חֵל-חוֹלוֹת לַיָּם סָבִיב.

צֵל שִׁקְמָה נוֹפֶלֶת.

אֶרֶץ-נַחֲלַת מִדְבַּר-סִין!

קֶסֶם כּוֹכְבֵי לֶכֶת.

הֶבֶל-זַעַם הַחַמְסִין,

מְלוּנָה בְּשַׁלֶּכֶת.

כֶּרֶם-גֶפֶן נִים-לֹא-נִים.

תֵּל-חָרְבָּה נֶחֱרֶשֶׁת.

תְּכוֹל-לֵילוֹת וִילֵל-תַּנִּים.

מַשְׁאֵבָה נוֹקֶשֶׁת.

הוֹי, הוֹי, אֶרֶץ חֶמְדַּת-לֵב!

הַשָּׁמִיר, הַשָּׁיִת.

בַּיִר סוּד יָתוֹם בַּגֵּב.

בַּשָּׁמַיִם עָיִט.

מַטְלִיּוֹת מִדְבָּר וָחוֹל.

שְׁבִיל זָרוּעַ שְׁחֵלֶת.

בְּיָם שֶׁל אוֹר טוֹבֵעַ כֹּל,

וְעַל פְּנֵי כֹל הַתְּכֵלֶת.


תל-אביב 1933

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

מלים ומושגים

מאת אחד העם (מאמרים ומסות)

1


כבר היה מי שאמר, שאלמלי היו בני אדם זוכרים תמיד משמעותה האמתּית של כל מלה שהם מוציאים מפיהם או שומעים מפי אחרים – היו הוכּוּחים מתמעטים עד לאין שיעור. את האמת הזאת יודע על פי הנסיון כל מי שנזדמן לו לפרסם איזו מחשבה שאין “דעת הקהל” בדורו נוחה הימנה ושעל כן יוצאים “סופרי הקהל” להראות “טעותו”. מתּחלה עומד העני הזה תוהה ומשתומם: איך אפשר לעוֵת כל-כך את היְשרה, לערבב כל-כך את המושׂגים ולהשיב שלא ממין הטענה כלל? והוא תולה את הדבר בזדון לבם של המשיבים, שבכוָנה מכניסים הם בדבריו מה שאין בהם, ועל זה הוא מתמרמר וקובל לפני אותו קהל עצמו בשם האמת והיושר… אבל כשהוא רואה אחרי כן שאין הקובלנא מועילה והדבר חוזר ונשנה פעם אחר פעם, באופן שאי אפשר ליחס הכל לזדון-לב בלבד – אז יבוא בהכרח לידי הכּרה, שיש לחזיון זה סבּה יותר כללית, והיא: שהקשר שבין המלה והמושׂג הכלול בה אינו חזק כל-כך במוחו של אדם, עד שאי אפשר יהיה לו לשמוע או לאמור מלה מבלי להעלות על דעתו תיכף את מושׂגה בכל מלואו ודיוקו. ועל כן, כששומע אדם משפט המתנגד להלך רוחו עלול הוא לקלוט שלא במתכּוין את המשפט החדש שלא כצורתו האמתּית, בשנוי מובנה של מלה זו או זו, עד שלא יקשה לו לדחותו בראיות מדומות, שגם בהן מלה זו או זו משמשת שלא כהלכה, וכל אותו הזיוף עושׂה “מכונת המחשבה” מאליה, בלי דעת בעליה, על פי נטיה הקבועה בה לכוין עבודתה בכל עת לפי הצרכים השולטים באותה עת ב“מדור התחתון” שבנפש.


ותמה אני אם יש בדור הזה בין סופרי ישׂראל בעל נסיון בנדון זה יותר ממני. אִלו באתי למנות אחד לאחד כל אותם הוכּוּחים שנתעשרה בהם ספרותנו “בעוונותי” ושלא היו ברובם אלא דוגמאות בולטות פחות או יותר מן החזיון הנזכר, – היו הדברים ארוכים מאד. אבל רצוני להראות כאן אך דוגמא אחת מאלו, שהתחילה עוד לפני חמש עשׂרה שנה, ומני אז היא נמשכת והולכת ועדיין אינה פוסקת.



  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.