מִמַּעֲמַקֵּי הַלֵּיל קְרָאתַנִי, אַבָּא (בַּחוּץ אִוְשָׁה שַׁלֶּכֶת):

תָּקוּמָה יֶלֶד, עֵת לָלֶכֶת.

– לְאָן? – אֶל בַּיִת כֻּלּוֹ אוֹר, דַּלְתּוֹ לְכָל הַבָּא נִפְתַּחְת,

קוּמָה – וְהָלַכְנוּ יָחַד.

רְחוֹב, רְחוֹב שֶׁל לֵיל. הָאֲפֵלָה מֵעַל גַּגּוֹת גּוֹלֶשֶׁת

לְתוֹךְ עֵינַי הַנְּשׁוּאוֹת אֶל אַבָּא: יֶשַׁע!

יִרְדְּפֵנִי לַחַשׁ רְחוֹבוֹת: - הִנֵּה הָאָב. הִנֵּה הַיֶּלֶד.

וְשָׁם – הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְחַדָּה הַמַּאֲכֶלֶת – –

אַךְ שָׁם – שָׁם בַּיִת מִתְנוֹסֵס מוּאָר, עַקְשָׁן וּגְלוּי-עֵינַיִם

(וּבִי – רְחוֹב וְאֹפֶל וּמָגוֹר: הֲיֵשׁ הַשֶּׂה אִם אָיִן?)

וְאֶל הָאוֹר: “לְעֵת זִקְנָה, אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ!” יְלֵל. וָּבֶכִי.

הָהּ, אַבָּא הַגָּדוֹל! הָיוּ מְקוֹר דְּמָעוֹת עֵינֶיךָ!

נָתַתִּי קוֹלִי בִּבְכִי וְלֹא בִינוֹתִי עוֹד עַל-מִי חֲבַל לִי,

שִׁוַּעְתִּי – כִּי קְרָאתַנִי, אַבָּא, כִּי מָגוֹר קָרָא לִי – –

עָלָה הַשָּׁחַר. הֵאִירוּ צָהֳרָיִם. הָיָה לְאִישׁ הַיֶּלֶד –

אֶרְאֶה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים. יוֹמוֹ שֶׁל מִי פֹּה תַּחַת הַמַּאֲכֶלֶת? –

אֶשְׁמַע אִגַּרְתְּךָ: “כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ – רְאֵה, בְּנִי, הַבִּיטָה!” – –

הָהּ, לַחַשׁ-שְׁאָגָה – יְלֵל בֵּית-כְּנֶסֶת מוּל הַלַּיְלָה אָז בְּלִיטָא – –

תרצ"ח