גּוֹסֵס אוֹרִי, אוֹר אֵין-אוֹנִים…
הֵקִיא אוֹתוֹ שַׁחַק נוֹבֵל.
כָּל הָעוֹלָם הוֹגֶה עֶצֶב,
סוֹבֵל דֹם וְאֵינוֹ קוֹבֵל…
חִוֵּר יוֹמִי, יוֹם אֵין-חֶמְדָּה,
מַחְשֶׁה יוֹמִי כִּכְלִמָּתִי.
בֹּקֶר, בֹּקֶר עֲבָרַנִי;
תּקְוַת-שֶׁמֶשׁ לֹא מָצָאתִי…
תּוֹעֶה צִלִּי קַר וְעֵירֹם.
שְׁכוֹל עַל סְבִיבִי…מַה-לִּי מִי-לִי?
אָנָה זַעְפִּי יִשָׂאֵנִי? –
בָּעֲרָפֶל אוֹבֵד שְׁבִילִי…
רוּחַ נֶחֱנָק בָּא וַיִּגְוָע –
תְּלוּנַת-עוֹלָם וְכִשְׁלוֹנָהּ.
אָבְדָה עִמָּהּ גַּם אַנְחָתִי,
פְּלֵיטַת-לִבִּי הָאַחֲרוֹנָה…
יוֹם-הַדְּמָמָה גוֹסֵס נִכְלָם,
נוֹדֵף טַחַב לֵיל-רִקָּבוֹן;
גּוֹלִים עָבִים לָעֲרָבוֹת –
צוֹפֶה עַרְעָר וְלֹא יָבֵן…
תרע"ב