מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[חי הידיד]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

[חי הידיד] / יהודה הלוי

חֵי הַיְדִיד אִם יֵשׁ תְּעָלָה אַחֲרָיו

עַד שֶׁיְּהֵא פִּגְעוֹ לְפֶגַע נֹד צֳרִי

מָתוֹק לְרֹאָיו אוֹר אֲבָל מִיּוֹם עֲלוֹת

שַׁחַר נְדֹדוֹ אֶמְאֲסָה אוֹר שַׁחֲרִי

זִכְרוֹ וְזֵכֶר יוֹם פְּרִידָתוֹ בְּפִי

מַה מִּדְבַשׁ מָתוֹק וּמֶה עָז מֵאֲרִי.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

קטרוג

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

צחוק עשה לו הקדוש-ברוך-הוא – לברוך בנדט, שקבע בו נשמה כל-כך נאצלת, כל-כך רכה – בגוף כל-כך גס, כל-כך ממשי.

ארכן הוא ר' ברוך-בנדיט, ממש בחינת ענק. והלא לפיכך הוא הולך כפוף, שלא יבוא חס-ושלום לידי דחיקת רגלי השכינה. אבל כמה שהוא כופף את קומתו, הרי הוא זקוף כארז. אין קומתו מסוגלת לכפיפה.

ושכמן הוא, ובעל חזה רחב; ולא עוד אלא שכרסו בולטת ויוצאת ממש לנגד עיניו, כאילו כך נגזר עליו מן השמים, שיראה תמיד בעיניו את הצד המנוול שבו, ולא יבוא לידי יהירות.

ופסיעתו כמה רחבה, ממש סכנה להשתמש בה בשבת.

וידו כמה עבה, כמה גסה. מתבייש הוא בה לפעמים בשעת הנחת תפילין; ועוד יותר – כשהוא מושיט בה שלום לאדם הגון.

כל מה שיש בו הוא שרוע, מגושם, אינו לפי מידת בר-אוריין ובעל נפש כמו שאומרים עליו שלא בפניו.

כשהיה קטן היתה אמו דואגת על גידולו הנפרז, מפני שחששה לעין-הרע. אביו היה מסתכל בו מתוך בוז. “סימני הדיוטות אני רואה בו,” היה כואב ואומר.

עכשיו כבר יצא מחזקת סכנה של עין-הרע והדיוטות; אלא שהוא גופו מצטער על הדבר. “גוף שרוע זה ודאי שהוא גדל על חשבון קטנות הנפש,” הוא מנענע על עצמו ואומר.

ופעמים שאתה מוצא אותו יושב ומעיין בספר, מתכווץ מצטמק, ידיו לגופו, ראשו בין שכמיו. תיתי לו לזקנו הלבן, שהוא מכסה ברוחבו על חזהו הסמוך לשולחן; את כרסו ואת רגליו הוא מפקיר שם תחת השולחן, ובלבד שלא תיראינה. מתבייש הוא מפני הספר הקדוש בגסותו הבולטת.

צער הרבה הוא מרגיש בשמחת תורה בשעת הריקודים, בשעה שארון-הקודש פתוח, ולבבות החברה נפתחים, והנשמות משתוקקות להתחבק, להתדבק ולהתייחד ביחודה של כנסת-ישראל; ומשתלבת החברה יד על שכם, נשמה לנשמה, ורוקדים, דופן עגולה סביב מרכז נעלם, אז הרי הוא זיז היוצא מן הדופן; אין בן אדם יכול לשים יד על שכמו, אלא אם יעמוד על הספסל; ואין הוא יכול לשום יד על שכם רעהו, אלא אם ישב למטה מעשרה.

צער יותר גדול הוא מרגיש בלילי סוכות.

נדמה לו, שהוא גופו כבר ממלא את כל חללה של הסוכה. חולשת דעת יש לו מפני האושפיזין הקדושים.

ירא הוא לעמוד על רגליו, שמא יזיז את הסכך. חושש הוא להיסמך ל“שלוש-הדפנות.” בשביל רוחניה זו, ששמה סוכה, ודאי שהוא מגושם יותר מדי.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.