שָׁלַחְתִּי זְמִירוֹתָי / אלתר לוין (אסף הלוי איש ירושלים)

ה

לִזְבוּל שִׁיר עַתִּיק, שִׁיר עִבְרִי יִרְעָמָה,

שִׁיר פֶּלִי, שִׁיר קֹדֶשׁ, לְאֵל-אֵלִים הַשִׁיר;

לִזְבוּל בַּת הֶחָזוֹן וְעֶרֶשׂ הַנְשָׁמָה –

שָׁלַחְתִּי זְמִירוֹתַי עַל כַּנְפֵי הַשּׁיר!

לִזְבוּל שֶׁמֶשׁ אוֹר לֹא חָדַל מִקְסָמוֹ,

זָהֳרֵי כוֹכָבִים לֹא פָסְקוּ הָרְמָזִים;

לִזְבוּל עַם הַדּוֹרוֹת צָמְחוּ מִדָּמוֹ

נְבִיאִים וּקְדוֹשִׁים וּמַלְכֵי הָרָזִים;

לִזְבוּל שָׁלוֹם נִצְחִי וּמְנוּחַת עוֹלָמִים,

לִזְבוּל שְׁכִינַת אֵלִי שָׁם יַךְ כָּל נְעִים –

שָׁלַחְתִּי זְמִירוֹתַי, לִזְבוּל שׁוֹכֵן רָמִים,

לְאֶרֶץ אֲדֹנָי, בָּהּ מַכֶּה כָּל נִים!