מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

רשות לקדיש

מאת: אברהם אבן עזרא

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה / אֶקְרָא / יִתְגַּדַּל שְׁמוֹ נוֹרָא!


אֶתְבּוֹנֵן – / וּבַכֹּל שָׁפַר,

וַאְרַנֵּן / לְאֵל כֹּל סָפַר,

וַיְכוֹנֵן / אֱנוֹשׁ מֵעָפָר

וּבְלִבּוֹ נְשָׁמָה בָּרָה / בָּרָא – / כְּמֶלֶךְ בְּתוֹךְ הַבִּירָה.


בַּכֹּל הוּא / וּמִיָּדוֹ כֹל,

כָּמוֹהוּ / הֱיוֹת לֹא יָכֹל,

כַּתֹּהוּ / לְנֶגְדּוֹ כֹל,

מָה אֹמַר? וְיַד כָּל נִבְרָא / קָצְרָה, / דַּעְתּוֹ מֵאֱנוֹשׁ נִבְצָרָה!


רָם פִּלְאוֹ / וְסוֹד עֶלְיוֹנָיו,

עִם כִּסְאוֹ / מְשָׁרְתֵי פָנָיו,

מוֹרָאוֹ / עֲלֵי אוֹפַנָּיו,

בַּמַּיִם עֲלִיּוֹת קֵרָה, / קָרָא – / שָׁמַיִם בְּרוּחוֹ שִׁפְרָה.


מוֹרָאִים / בְּכָל מַעְבָּדוֹ,

כִּי מַרְאִים / מְעִידֵי הוֹדוֹ.

לַנְּבִיאִים / יְגַלֶּה סוֹדֹו –

כִּי נֶפֶשׁ בְּפָנָיו יָקְרָה / הוֹרָה / לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה


אברהם אבן עזרא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם אבן עזרא
יצירה בהפתעה
רקע

ראשית הקץ

מאת שמואל טשרנוביץ (פרוזה)

I

הסו – אל תיראו. הטו אזניכם ושמעו לא את משק החרבות, רעם התותחים, אש היריות, המית הדם התוסס. כי אם את הד הדברים הרחוקים, הרחוקים, המגיעים אלינו ממעמקי הדורות. האזהרה באה לנו משכבר הימים. אנחנו, בני הנצח, ידוע ידענו את סדר הדורות. ידוע ידענו כי תחנף הארץ, כי דם ואש ותמרות עשן ישלטו בה שלטת, כי אש התפתה תבער בה מסביב, כי לא יהיה מנוס לכף רגל איש על פני האדמה, כי עוד יבוא מבול אש לשחת כל בשר על הארץ.

שמעו את האזהרות:

“ובאחרית מלכותם, כהתם הפושעים, יעמוד מלך עז-פנים ומבין חידות ועצם כחו, ולא בכחו, ונפלאות ישחית ויצליח ועשה וישחית עצומים ועם קדושים, ועל שכלו והצליח מרמה בידו ובלבבו יגדיל ובשלוה ישחית רבים ועל שר-שרים יעמד”.

והנה בן-בוזי ומלחמת העולם בציורו:

“ושובבתיך, ונתתי חחים בלחייך, והוצאתי אותך ואת חילך סוסים ופרשים: לבושי מכלל כלם, קהל רב, צנה ומגן, תופשי חרבות כלם – – – כלם מגן וכובע, גמר וכל אגפיה, בית תוגרמה, ירכתי צפון וכל אגפיו, עמים רבים אתם”…

הם ידעו גם זאת, כי “היה תהיה עת צרה אשר לא היתה מיום היות גוי עד היום הזה”. הם ידעו גם זאת, כי “שנה שמלך המשיח נגלה בה, כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ואוחזים אותם צירים כצירי הלידה וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים:” להיכן נלך ולהיכן נבוא?"

הכל כתוב בספר. נדמה, כי מתקרבים, אחרי ימי הבינים, הימים האחרונים, ראשית הקץ, שעליו נבאו מחשבי בקצים. בחושם הטבעי, חוש של אבות אוהבים, הרגישו את חבלי ראשית הימים, אותם חבלי המשיח שהרעידו את מיתרי לבבנו מדי קראנו על אודותם בספר. אותן מדורות גיהנום, שעלינו לעבור בהן בטרם נבוא לשערי גן העדן, אשר תמיד מתהפכת עליהם להט החרב..

הם ידעו את הימים האלה וחזו אותם בדמיונם. הם ידעו, כי מוכרח יהיה לבוא אותו הזעזוע העולמי, כי הארץ רעד תרעד פעם, כאלו תאמר להשתחרר ממשאה הכבד אשר שמה עליה האנושיות, כי לא תוכל עוד שאת את הנטל ותהפך לתוהו ובהו למען פנות מקום לעולם החדש.

אבל חזק היה חפץ הקיום בלבם של האבות. הם היו דוחים את הקץ ומברכים את נפשם: “ייתי ולא אחמיניה!” הם דחוהו לתקופה אחרת, רחוקה, הרחק מתקופתם הם ומן התקופות הקרובות להם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.