מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הָאַיִל / יהודה ליב גורדון

בִּמְסִבֵּי הַר הַגִּלְעָד בִּנְאוֹת עֵשֶׂב

הִרְבִּיץ רֹעֶה עֶדְרֵי בָקָר וָכֶשֶׂב

וּכְדָבְרָם כָּל הַיּוֹם רָעוּ, רָקָדוּ

וּבְעֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה בִּקְרֹב הַלַּיִל

וַיְחַלֵּל בֶּחָלִיל – אָז חִישׁ נוֹעָדוּ

פָּרִים עִם עַתּוּדִים, שֶׂה עֵז וָעֵגֶל,

אִישׁ אִישׁ לִמְקֹמוֹ, אִישׁ תַּחַת הַדָּגֶל;

וּכְשַׂר צָבָא נָשָׂא אֶת רֹאשׁ הַחַיִל

אֶחָד לֹא נֶעְדָּר, בִּלְתִּי אִם הָאַיִל –

לֹא אָבָה שָׁמֹעַ לַחֲלִיל רֹעֵהוּ,

מֵאֵן לִנְטשׁ רִבְצוֹ אָהַב מִרְעֵהוּ,

עַד כִּי עוֹרֵר הָרֹעֶה עָלָיו שָׁבֶט.

וַיִּתְאַנַּף הָאַיִל בּוֹ וַיֹּאמֶר:

„עַם מְרִי הָאָדָם, דֹּר כַּעַם וָמֶמֶר

הַזֹּרֵעַ בָּם לִצְדָקָה יֹאכַל פְּרִי כָחַשׁ!

הֲכִי בֶן-בּוּז אֲנִי כִּי בַמַּקֵּל אֵחָבֵט?

הֲלֹא אַיִל אָנֹכִי רָם הַיַּחַשׂ!

אָבִי כַּבִּיר כֹּחַ לֵב וּגְדָל-רוּחַ

(יָבֹא שָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ יָנוּחַ!)

הֶעֱרָה נַפְשׁוֹ לָמוּת שָׁם בַּמִּזְבֵּחַ,

בִּמְקוֹם אֶל-אָבִיךָ הוּכָן מַטְבֵּחַ;

גַּם עוֹד הַיּוֹם עֵת כִּי תִצְקוּ לַחַשׁ

תַּזְכִּירוּ אֶת אָבִי נִשְׂרַף לָאֵפֶר

בַּעֲבוּר לַחַיִּים תֻּחַקּוּ בַּסֵּפֶר.

אֲבָל בָּךְ הֲנִמְצָא דָּבָר טוֹב אַחַד

כִּי תַחְפֹּץ הִכָּבֵד וּתְבַקֵּשׁ נַחַת?! ”

– אֲנִי? הֲלֹא אָבִי הוּא הֹעֲלָה תַּחַת…

„יָדַעְתִּי כֹל, דָּבָר מֶנִּי לֹא נִכְחַד,

אֲבָל אַתָּה בְּנַפְשֶׁךָ

מֶה-עָשִׂיתָ וַאֲכַבְּדֶךָ?! ”

– אָנֹכִי? לֹא דָבָר! – „כִּי אָז הִסְכַּלְתָּ

לִדְרשׁ שָׂכָר וּמְאוּמָה לֹא פָעַלְתָּ;

אָבִיךָ עָשָׂה טוֹב יִנְחַל תִּפְאֶרֶת,

גַּם הַיּוֹם זִכְרוֹ אִתָּנוּ מִשְׁמֶרֶת,

אַךְ אַתָּה, אֵיל צֹאן טוֹב בָּשָׂר וָמֹחַ,

רַק הֵאָכֵל צָלִי תִּצְלַח צָלֹחַ ”.

מָה רַבּוּ אֵילֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ

הָאֹמְרִים: כָּבוֹד וִיקָר הָבוּ לָנוּ,

כִּי אֲבֹתֵינוּ פָּעֳלָמוֹ הִגְדִּילוּ!

בְּנֵי אֵלִים! מַה-יַּמְרִיצְכֶם הַיַּחַשׂ

אִם אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעָלְכֶם כַּחַשׁ,

וּמֵתִים לַחַיִּים מַה-זֶּה יוֹעִילוּ?

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

ר' מאיר ב"ר יצחק

מאת יוסף זליגר (מאמרים ומסות)


חלק גדול מהנעימה הקדושה אשר אנחנו מרגישים מעבודת ה' של חג השבועות בא מהפתיחה הארמית אשר עשה ר' מאיר ב"ר יצחק לקריאת התורה1, וכדַי לדבר דברים אחדים על השיר היקר הזה ועל משוררו, עד כמה שהדבר ידוע לנו מתוך הספרים המזכירים אותו. ואולי נעורר בזה את אחד התלמידים להתחקות יותר אחרי שרשי האיש הגדול הזה, אשר זכה להיות מחמם הלבבות ביום הנשגב, יום מתן תורתנו, במשך כמה דורות.


ר' מאיר ב“ר יצחק ז”ל חי בורמישה בתחלת המאה התשיעית בימי רבותיו של רש"י. כרבים מחכמי הדורות ההם שר שירי תפלה, ויש מפיוטיו, אשר נכנסו אל סדר התפלות שלנו, ויש, אשר לא נכנסו, כי התוס' (ר“ה יא. ד”ה “אלא דיקא בחג”) כתבו: “ור' מאיר שליח צבור יסד במעריב של פסח “ומצות אפו ויאכלו בלילי חג פסח” ואינו במחזור שלנו. ואפשר, שפיוטים רבים, שאנחנו אומרים בחגים, יצאו ממנו, ואין אנחנו יודעים מבאר מי אנחנו שותים; כי לא בכל מקום רשמו הפיטנים את שמותיהם בראשי החרוזות. תוס' ורש”י מכנים אותו “שליח צבור”.


באמת היו כל הפיטנים חזנים, כי כן היה מנהג אבותינו בדורות ההם להעמיד שליחי צבור מגדולי התורה והשירה והזמרה. וכאשר עמד אחד ההם להתפלל, הוסיף מדעתו תפלות חדשות בחרוזים כפי מנהג הימים ההם. לכל פיוט עשה גם מנגינה מתאימה לו. זאת הננו מוצאים בספרי הקדמונים. ואמנם לא בארו לנו, באיזה אופן עברו השירים האלה מרשות היחיד לרשות הרבים. וקרוב הדבר, כי בעת אשר חבר אחד החזנים ההם איזה פיוט חדש, מסר אותו לתלמידיו לעשות ממנו העתקות רבות ולהפיצם בכל הקהל או שלמד את השירים האלה את כל הקהל לפני החג, כי החזנים-המשוררים האלה היו גם יושבים בישיבה ומלמדים תורה ברבים. על פי הסברה למד את אלה אחד מתלמידיו, אשר היו יודעי זמרה, גם את המנגינה לפני החג. ובעמדו אחרי כן להתפלל לפני התיבה הוסיף את שיריו עם מנגינותיהם, וחלק מהקהל עזר אחריו בזמרה. וכאשר התאזרח איזה פיוט בקהלה אחת, עבר אחרי כן מעט מעט גם לקהלות אחדות. כמובן יפה בזה כח הקהלות הגדולות מגנצה, ורמישה ושפירה, אשר שם היה מושב התורה, מכח יתר הקהלות, אשר קבלו את השפעתן מהן.



  1. ftn1א  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.