מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה קָרַחַת]

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה קָרַחַת מֵאֵצֶל צָרְעָה אֶל הָעֵמֶק.

כֶּרֶם מִכָּאן וּמִכָּאן. אֵצֶל הַשֶּׁקַע מַלְבִּין

שֶׁלֶד כְּפִיר-אֲרָיוֹת, וְעוֹד גִּידֵי עַצְמוֹתָיו לֹא נֻתָּקוּ:

עֶצֶם תִּפְאֶרֶת בְּצַד עֶצֶם פֶּלֶא שֶׁל אוֹן.

וַעֲדַת דְּבוֹרִים מְזַמְזֶמֶת בַּעֲבוֹדָה הִיא מוֹשֶׁכֶת

בְּשִׁירַת-קֹדֶשׁ עַל כָּל פֶּרַח וְשִׂיחַ וָעֵץ,

וּבְמַפֶּלֶת בַּתָּוֶךְ שְׁלַל יַעֲרוֹת דְּבַשׁ, יִרְדֶנּוּ

גֶּבֶר מַכֶּה-הָאֲרִי: כִּי מֵעַז יֵצֵא הַמָּתוֹק.

כְּפִיר אֲרָיוֹת פְּגָשָׁהוּ כְּפִיר-אֲרָיוֹת וַיַּכֶּנוּ:

כְּפִיר-אֲרָיוֹת כְּפִיר-חַיָּה, כְּפִיר אֲרָיוֹת כְּפִיר-אָדָם…

גֶּבֶר, מַה תִּירָא מִזַּעַם אֲרִי-עֲרָבָה – תְּשַׁסְּעֶנּוּ!

לֹא עָמַד מֵעוֹלָם פֶּרֶא בִּפְנֵי הָאָדָם – –

תל-אביב, 1937

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

הקהל דורש

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

מוֹדעות ארוכות וגדולות הודבקו בכל חוצות העיירה. אותיות מרובות-גונים: ישרות, מפותלות, שחורות, אדומות – צעקו קול אחד: דוֹסטוֹיֶבסקי על הבמה! “החטא ועונשו” על הבמה!! ראַסקוֹלניקוֹב על הבמה!!!

– “התלך?” – הוא שואל את מרעיו.

– שאלה היא? “החטא וענשו”!

– דבר פּיקאנטי? הא?

– שאלה היא: “החטא וענשו”.

– וסיפור המעשה?

– האומנם לא תדע?

– אֶ-אָה… קראתי לפני רבות בשנים…

– גיבור-הרומאן הורג זקנה…

– אח, כן, כן… הורג..

בשעה השביעית לפנות ערב כבר היה אצלה.

– לכי ונלכה אל התיאטרון… כרגע!

– כרגע?

היא היתה שרויה בצער: בחנות-הספרים ונתנו לה לא את התחלת הרומאן: “ארבעים משחקי-בקוביה וכלה אחת”, כי אם את חלקו השלישי; ולפיכך כשישבה בצהריים לקרוא לא ידעה, מי היא מַתּילדה, ועל מה היא, האומללה, שותה סף-רעל!

– נו, הכּוֹני כרגע!

– כרגע? התפעלות זו…

– איככה! מה את מדברת! כלום יודעת את, מה מציגים היום?

– מה? “שני יתומים”? “המכשפה”?

– לא… “החטא וענשו”…

– אח, דרוש ללכת… ומה יוצג שם?

– האומנם לא תדעי? הורגים זקנה אחת…

– הורגים?

הכנת תלבשתה לא ארכה אף חצי שעה.

ואף על פי כן איחרו!.. הכרטיסים כמעט שאפסו… הגאלריה כבר הייתה מלאה עד אפס מקום… איש ניצב על כתף-רעהו… נדחקו, התגוששו, גידפו, הזיעו…

לבסוף מצאה היא מקום לשבת עליו, והוא ניצב צפוף על ידה.

המסך הורם. היושבים הנדחקים עמדו…

– אח, אנכי איני רואה דבר… סכים בעדי…

– לעת-עתה אין מה לראות: שיכורים בבית-מרזח…

– והם יהרגו?.. אח, אילו שמעתי דבר, למצער…

– לעת-עתה אין מה לשמוע… התייצבי גם את… רואה את אותו הדלפון?..

– היושב אל השולחן? השותק? והמטורף?..

– זה לא מטורף… זה שיכור…

– נו, יהא שיכור… אבל מדוע אין קולו נשמע?

– באמת… צריך לפקד עליו… כסף הלא לקחו… ישחקו כהוגן…

– הוי, אני שבה הביתה!..

– בבקשה ממך… הימלכי… דמי הכרטיסים הרי לא יושבו… ומה מלאכותיך בבית?..

– אַי, נשובה-נא!.. ההבל, הלחץ… ואילו, לכל הפחות…

– באמת, צדקת… שערוריה היא מצדם… דבר לא נשמע…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.