מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

עין ולב

מאת: שלום בן יוסף שבזי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עַיִן וְלֵב יַחַד מְרִיבִים / בֵּין הַכְּרוּבִים סוֹבְבִים

מִתְעַלְּסִים שָׁם בָּאֳהָבִים / חָכְמָה וְדַעַת עוֹזְבִים


עַיִן לְלֵב תַּעַן וְתִקְרָא / גַּשׁ נָא וְקוּם הִתְעוֹרְרָה

אַתָּה מְמֻלָּא חֵטְא וְעֶבְרָה / תַּחְמֹד וְגַם תִּתְחַבְּרָה

לֹא תֵּדְעָה כָּל סוֹד וּמִשְׂרָה / רַק בַּהֲבָלִים תִּבְחֲרָה

וְתִשְׁכְּרָה מִיֵּין עֲנָבִים / כָּל מַעֲשֶׂיךָ נִכְתָּבִים


לֵב יַעֲנֶה הַחֵטְא גְּרָמֵךְ / מַה לָּךְ לְהַרְבּוֹת נָאֳמֵךְ

תִּרְאִי בְּכָל שִׁבְתֵּךְ בְקוּמֵךְ / אֵיזֶה בְּמַרְאָיו יִרְחֲמֵךְ

אָז תִּתְפְּשִׂי אוֹתוֹ בְּאַשְׁמֵךְ / חֶטְאִי בְּמִכְתָּב עַל שְׁמֵךְ

תִּתְחַמְּדִי יָפִים וְטוֹבִים / תָּמִיד בְּרָע מִתְאַהֲבִים


עַיִן תְּדַבֵּר שֵׁם מְכוֹנָךְ / לֹא אִירְאָה מִמַּעֲנָךְ

בַּתַּאֲווֹת תַּמְשִׁיךְ רְצוֹנָךְ / לֹא תִירְאָה בֵּית דִּין אֲנָךְ

עֵת כִּי יְגַלּוּ אֶת קְלוֹנָךְ / דוּמָה וְרִדְיָה יִצְפְּנָךְ

כִּי נֶהֱלַכְתָּ בַּכְּזָבִים / וּבְמַעֲשִׂים מִתְעָרְבִים


לֵב יַעֲנֶה שִׁמְעִי וְצַפִי / מַה לָּךְ בְּרִיבֵךְ תִּשְׁאֲפִי

תַּרְאִי לְכָל תֹּאַר וְיֹפִי / לִפְנֵי עֲלָמוֹת תִּכְסְפִי

וַאֲנִי בְּתוֹךְ חַדְרִי בְשֹׁפִי / עָלַי בְּזֹאת אַל תִסְעֲפִי

אֶתְבַּיְּשָׁה בֵּין הַקְּרוֹבִים / עֲלֵי חֲסוּדֵךְ חוֹשְׁבִים


עַיִן הֱשִׁיבַתְהוּ בְּחֵמָה / לִי מַחְשַׁבְתָּךְ גָּרְמָה

תַּמְשִׁיךְ לְאִישׁ בָּחוּר וְעַלְמָה / בֵּין הַחֲשׁוּקִים תִּרְדְּמָה

וּבְיוֹם פְּקִידַת הַנְּשָׁמָה / תָּשׁוּב גְּוִיָּה נִפְצְמָה

תַּדְרִיכְךָ בֵּין הַלְּהָבִים / שָׁמָּה מְדוֹר הָאוֹיְבִים


לֵב יַעֲנֶה זֶהוּ דְּבָרֵךְ / שָׁטִית וְתַרְתִּי אַחֲרֵךְ

נִפְתָּה בְּחוֹבֵךְ מִנְּעוּרֵךְ / וַאנִי צְעִיר יֹפִי וְרַךְ

וַתִּדְבְּקִי אוֹתִי בְּסוּרֵךְ / אוֹי לָךְ בְּיוֹם דִּין יוֹצְרֵךְ

תִּתְבַּיְּשִׁי בֵּין הַנְּצִיבִים / וּבְנֵי אֱלֹהִים נִצְּבִים


עַיִן בְּקוֹלָהּ תַעֲנֶנּוּ / בֵּינִי וּבֵינָךְ יִבְחֲנוּ

סוֹד אֵל בְּתוֹרָה אֶמְצְאֶנּוּ / בֵּין הַחֲכָמִים יַחֲנוּ

אַרְאָךְ בְּסוֹד לֹא תַּעֲשֶׂנּוּ / עֵדֵי חֲכָמִים יַעֲנוּ

אַתָּה תְּהַרְהֵר בָּאֲהוּבִים / תָּמִיד בְּחֵיקָךְ שׁוֹכְבִים


לֵב רָץ וְדִבֵּר לָהּ וְאָמַר / לָמָּה תְּרִיבִינִי בְּמַר

תִּטְעִי בְּרַע גֹּלֶם וְחֹמֶר / עֵת תִּשְׁקְדִי לִשְׁתּוֹת חֲמַר

עִם לוֹט אֲשֶׁר זִנָּה וְנִשְׁמַר / זַרְעוֹ בְּמֵי רַע יַאֲמַר

שָׁם יַהֲמוּ אֵלָיו כְּלָבִים / קִפּוֹד וּמִינֵי עוֹרְבִים


עַין הֵשִׁיבָה אַל תְּבַזֶּה / תַּחְשֹׁד לְבַת טוֹבִים בְּזֶה

כִּי זֶה גְּרָמָךְ הַנְּמִבְזֶה / וַאֲנִי בְּלֶכְתָּךְ אֶחֱזֶה

תֶּחְטָא בְּלִי כֹּהֵן וּמַזֶּה / הַכֹּל גְּרָמָךְ זֶה וְזֶה

תַּמְתִּיק בְּמַיִם הַגְּנוּבִים / תָּרוּץ בְּחֶבְרַת גּוֹנְבִים


וָאוֹמְרָה שִׁמְעוּ סְכוּפִים / כַּמָּה תְּרִיבוּן חוֹרְפִים

הֵן כֻּלְּכֶם רָעִים חֲצוּפִים / דִּבְרֵי עֲבֵרָה רוֹדְפִים

יוֹם דִּין תְּהוּ יַחַד דְּחוּפִים / עֵת יִקְּשׁוּ הַצּוֹרְפִים

אָז תִּדְאֲגוּ שָׁמָּה עֲצֵבִים בֵּין הָעֳפָרִים נִרְקְבִים


אֶחְתֹּם בְּשָׁלוֹם רָב יְסוֹבֵב / כָּל אִישׁ נְבוֹן לַחַשׁ וְטוֹב

שָׁלוֹם שְׁמִי שָׂמֵחַ וְתָאֵב / לִרְאוֹת אֲדוֹנִי בָּרְחוֹב

צוּרִי שְׁלַח יִנּוֹן בְּקָרוֹב / וּסְלַח לְכָל עָווֹן וְחוֹב

יבוֹא וִיקַבֵּץ עַם עֲלוּבִים / יַעֲלוּ לְאַרְצָם רוֹהֲבִים


שלום בן יוסף שבזי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שלום בן יוסף שבזי
יצירה בהפתעה
רקע

חידות

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (מאמרים ומסות)

א: דּוּ פַּרְצוּפִים

חטא גדול הוא להאמין ברע מוחלט, ביסוד רע מוחלט, יסוד קיים בעד עצמו.

בהבריאה כשהיא לעצמה אין רע כלל. הדבר נקרא רע ובא לידי פעולה רעה רק בספירה השניה של הבריאה, בספירה התולדתית. וגם באותה ספירה אין רע ממש כי אם בצורה; אין דבר רע בעצם, והוא נעשה רק על ידי אפנים ותנאים ידועים. חמור הוא עוון שפיכת-דמים, והנה ניתנה להחברה מיתת בית-דין! גדולה היא עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה.

זה הדבר: אין טוב ואין רע יסודי. כל דבר הוא בעל דו-פרצופים: זכה אדם, הרי זה נעשה לו סם-חיים, לא זכה, הרי זה נעשה לו לסם-מות.

ב: הַכְרָעָה

מה אתה ומה מעשיך, בן-אדם, לעומת רחבי הבריאה, מה אתה לעומת רבבות המעשים והנמצאים בעולם? מה האדם היחיד לעומת הרבים? גאות גדולה היא, לחשוב אותנו לעיקר, לחשוב את המעשים שאנו עושים לעיקר.

אבל הנה הנצח רק סכום כמותי הוא, מעין קו ארוך הוא, שכל נקודה ונקודה בו שוה לחברתה. חיי, מעשי, חייך, מעשיך, כל רגע ורגע מחיינו היום, מאתמול וממחר הרי זה חלק מן הנצח. חייב אדם לראות את עצמו בכל שעה ושעה כאילו כל העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, עשה עבירה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה. – אתה, רק אתה הנך מכריע את כל העולם באותה שעה, מכריע הנך את כל החיים ואת כל הדורות. גם דומם וצומח, כל אבן ואבן, כל עץ עושה פרי ואינו עושה פרי, כל כברת אדמה, גבעה, עמק וכל חיה, בהמה ועוף, אותו מין, אותו סוג, אותו פרט, נשימתו באותה שעה, הרי הוא עיקר – הרי הוא העולם.

החיים עצם החיים, היא ההכרעה; ההכרעה עושה את הדבר היחידי לעיקר, לעיקר הכל.

ג: נִיצוֹצוֹת

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.