מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ירושלם

מאת: אלתר לוין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

יְרוּשָׁלִָם / אלתר לוין


מְנוּחַת אֵלֶם, טְהוֹרָה וּמַלְכוּתִית

שׁוֹכֶנֶת עַל פָּנָיִךְ!

וְעֵת עִם בֹּקֶר רַעֲנָן, עֶרֶב חָזוֹן וּמַשְׁפִּיעַ,

עִם לֵיל מִזְרָח, לֵיל הַנְּבוּאָה

מִפִּסְגַּת מִגְדָּל עָטוּי רַחֲשֵׁי לֵב וּדְמָמָה

בָּךְ כִּי אֶסְתַּכֵּל –

אָז, יְרוּשָׁלִָם! אַתְּ קִרְיַת הַתּוֹלָדָה

מַה יִיף הַמַּרְאֶה, מַרְאוֹת אֵל וּקְדוֹשִׁים

נְסוּכֵי חוֹמוֹתָיִךְ!..

הָרִים!

הָרֵי עוֹלָם סָבִיב לָךְ, שׁוֹמְרֵי עֻזֵּךְ,

הָרִים לוֹבְשֵׁי שֵׂיבָה עַל מְכוֹנָם הָכֵן

כִּימֵי אָז שָׂמוּ מִשְׁמַר כָּבוֹד;

לֹא כִסּוּ רֹאשָׁם, לָבְשׁוּ הָדָר וְלֹא יֶרֶק,

עֲרוּמִים יַעַמְדוּ; רוּחַ אֵבֶל

חוֹפֶפֶת עַל רֹאשׁ פַּרְעוֹת צוּקִים,

אוֹנְנִים נוֹצְרָיִךְ, עָלַיִךְ, כִּי לֹא נִבְנֵית,

הָהּ, יְרוּשָׁלִָם!

אַתְּ עִיר הַנְּבִיאִים, אַתְּ בֵּית-אַלְלָה,

הֲלֹא תִתְּנִי לִי, תִּתְּנִי נֹפֶךְ מֵהוֹד עֲבָרֵךְ!

יָפוּחוּ רוּחוֹת קְדוּמִים, גּוֹלֵי קִיר הַשֶּׁמֶשׁ,

וְיָבִיאוּ חָזוֹן וְנֶחָמָה!..

יְרוּשָׁלִָם!

הֲלֹא אַתְּ הֵפַחְתְּ בִּלְבַב הָאָדָם אֶת הָרוּחַ – אֶת הָרוּחַ

זֶה אַלְפֵי שָׁנִים לִפְתֹּר אוֹתוֹ לֹא הִגַּעְנוּ!

לֹא אַתּוּנָה, גַּם לֹא רוֹמָא אֲשֶׁר רוֹחֲצִים שׁוּלֵיהֶן

בְּאוֹתוֹ יַם הַתְּכֵלֶת בּוֹ טוֹבְלִים חֻפֵּי כְנַעַן,

לֹא פָתְרוּ אֶת הַחִידָה – וְגַם לֹא בִירוֹת תַּרְבּוּת

אֲשֶׁר לַזְּמָן הַזֶּה!..

אַתְּ עִיר הָאֱלֹהִים! בִּשְׁבִיל הַקְּסָמִים אֵתַע בָּךְ

בַּקֵּשׁ שְׁבִיל הַכֹּהֲנִים דּוֹרְכֵי בָמוֹת הֵיכָל,

גַּנֵּב מְלֹא חָפְנַי מִקַּרְנֵי שַׁעַר הַזָּהָב!..

רְאִי! תְּכֵלֶת כִּסָּה יַמֵּךְ; תְּכֵלֶת הֵם שָׁמַיִךְ;

תְּכֵלֶת גַּם הָרַיִךְ, עֲלֵיהֶם קֶרֶן תּוֹעָה

עוֹטְרָה לְרֹאשׁ רוֹעֶה וַעֲדָרוֹ –

הוֹלִידָה הַחֶזְיוֹנוֹת!

שִׁמְעִי! מֵעַל הַמִּסְגָּד עוֹמֵד עַל הַר קָדְשִׁי

קוֹרֵא הַמוּאֶדִּ’ין; מֵעַל מִגְדָּלִים,

נִבְנוּ רָמָה לִכְבוֹד עִבְרִי בֵית הַלַּחְמִי,

מַכִּים פַּעֲמוֹנִים;

כִּי יִקְרָא הַמוּאֶדִּ’ין, כִּי יְצַלְצְלוּ פַעֲמוֹנִים:

אֲנִי בֶן עַם הַפְּלָאִי לֹא אֶקְרָא וַאֲצַלְצֵּל!

הֲלֹא יָדַעַתְּ: לִי שָׂחוּ דוֹרוֹת

אֱלֹהַי שַׁתְקָן הוּא; שַׁלְוָתֵךְ עִיר אִלֶּמֶת

וּמְנוּחוֹת מַלְכֵּךְ הֵן רַק הֵן הַמְּדַבְּרוֹת

צְעִירִים מַשְׁמִיעִים קוֹל וְשָׂב הַדּוֹרוֹת שׁוֹתֵק,

רַק עֵינֹו פְתוּחָה, לִבּוֹ וַחֲזוֹנוֹ!..

וְאַתְּ קִיר חֲלוֹמִי עֲטוּפַת הוֹד וּדְמִי

הַקּוֹרְאָה בְאַלְפֵי גְוָנִים, בְּמַרְאוֹת וּבְחִידוֹת,

בְּגַפּוֹת זְרִיחָה, בִּשְׁקִיעַת הָאַרְגָּמָן,

בִּנְגִינַת לַיְלָה, בְּשִׁירַת חוּגוֹת מָרוֹם,

בְּצֵל עֲנָנִים, בְּשִׁכְבַת טַל עַרְפָּלִים;

אַתְּ הָרוֹמְזָה בְאֶצְבַּע קְטַנָּה, סְתָרִית,

בְּאוֹתוֹת וּבְסוֹדוֹת, בִּשְׁתִיקָה וּבָרָז

וְלֹא בְהֶגֶה וְלֹא בְקוֹל וְלֹא בִדְבָרִים;

אַתְּ זְבוּל חֲלוֹמִי! הַקִּרְיָה הַשַּׁתְקָנִית – אַתְּ

אֵשׁ הַקֹּדֶשׁ יִקְּהַת עַמִּים סָבִיב לָהּ,

גַּלִּי סוֹדֵךְ לִי, לְמִקְנַת קְסָמַיִךְ,

הָעֶבֶד לְהָרָיִךְ!

מִי תִכֵּן אוֹתָךְ? רַק נֶפֶשׁ עִבְרִי,

נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה, שִׁירִית

תָּבִין לַחֲשֵׁךְ גַּם הֲגִיגֵךְ!

תְּנִי לִי אוֹת, בַּת מֶלֶך, לִי הַנִּמְלָךְ,

נִמְלַךְ חַסְדֵּךְ וְשַׁרְבִיטֵךְ, הַגִּידִי לִי

רַק דָּבָר מִדְּבָרַיִךְ,

הַגִּידִי לִי אִלֶּמֶת, הַבַּת יְרוּשָׁלִָם!!..

אלתר לוין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלתר לוין
רקע
אלתר לוין

יצירותיו הנקראות ביותר של אלתר לוין

  1. מכתבים מן העזבון (מכתבים)
  2. הדקל (שירה)
  3. תלג'יה (שירה)
  4. חרמונים (שירה)
  5. רוח חדש (שירה)

לכל יצירות אלתר לוין בסוגה שירה

לכל יצירות אלתר לוין

יצירה בהפתעה
רקע

ל. נ. טוֹלְסְטוֹי

מאת אלתר דרויאנוב (מאמרים ומסות)

נקודה גיאוֹגרפית חדישה נתוספה בעולם ואוֹצר רוּח גדול נִטַּל ממנוּ: בפנה חשכה, באוסטפובה, מת טוֹלסטוֹי.

רבים הם האמנים הגאונים, שכבר נשכחוּ, רבים הם, העתידים להשכח: בני-דוֹרם, בני-שעתם היוּ וגם ביצירותיהם נתנוּ חיים רק לנפשות בנות-דורן ובנות-שעתן. טוֹלסטוֹי בצר לו מקום בין היוצרים, החיים וקַיָּמים עד העולם: לוֹ נגלה הרז, המתגלה רק לבחירי-בחירים, – לקלוט את הנצחי שבאדם וּבחיים, לתת דמוּת וצוּרה לרוּחני ההוּא, הפורץ ומוחק כל גבוּלי הזמן והמקום. גם כי ישָׁכְחוּ ולא יִזָכְרוּ עוד המקרים וצרוּפי המאורעות העוברים, המשמשים לבושים ליצירותיו של טוֹלסטוֹי, לא ישכחוּ ולא יעברו גלוּיי-הנפש, אשר חשף בהם והעמידם לעד. כְּמוֹת אַנְדְרֵי בּוֹלְקוֹנְסְקִי מתו בני-אדם דורי-דוֹרוֹת לפניו וימוּתוּ בני-אדם דורי-דוֹרוֹת אחריו.

רבים הם גאוני-המוּסר, שבהם נשכחוּ, רבים הם, העתידים להשכח: רק את קללת-דורם ראוּ ורק את תקוּן-דוֹרם בקשו. טולסטוֹי גאוֹן-המוּסר לא ישכח: לא את תקוּן דורו בקש, כי-אם תקוּן האדם. לא לדורו, אף לא לעצמוֹ בקש לתת אלהים, כי-אם לאדם. לא אמת לשעה בקש, כי-אם אמת עוֹלמית, לא חיי-שעה, כי-אם חיי עולם. את המות, מקור כל הרע, מקור כל החטא והרפיון, בקש לעקור מן העולם. הבקשה להמית את המות – זהו היסוד, שעליו נבנו יצירותיו הגדולות, הוא היסוד, שעליו נבנה מוּסרוֹ.

זה עתה נסתם הקבר, שאליו הורד טולסטוי, עוד טרם הגיעה השעה להסתכל במה שהניח אחריו ירוּשת-עולם. את הכל מאפיל ומכהה עכשיו הוֹד הרגעים האחרונים של הנפש הכבירה והנפלאה הזאת.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.