מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַמִּצְנֶפֶת וְהָעֲטָרָה

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עַל יַד כֶּתֶר פָּז יָקָר וּמְאֹד נַעֲלָה

הֻנִּיּחָה מִצְנֶפֶת מֶשִׁי

אֲשֶׁר יִצְנֹף הַמֶּלֶךְ בַּלַּיְלָה.

"קִרְבִי אֵלַיִךְ, מִצְנֶפֶת מוֹרָאָה!

– עֲטֶרֶת גֵּאוּת לִשְׁכֶנְתָּהּ קָרָאָה –

אֵל תִּגְּשִׁי בִי! הַאִם אֶת עֶרְכִּי תֶּשִׁי?

הֵן אֲנִי עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת הִנֵּנִי,

לִצְבִי עֶדְיוֹ הַמֶּלֶךְ יַעַנְדֵנִי;

וְאַתְּ מָה?" – "אֲנִי – הַמִּצְנֶפֶת עָנַתָּה –

"אֲנִי אֶת רוּחַ מַלְכֵּנוּ אָנִיחַ

וּשְׁאוֹן לִבּוֹ אַשְׁכִיחַ

מֵעֲמַל יוֹמוֹ שֶׁתַּעֲמֹס עָלָיו אָתָּה".

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

הגזלן

מאת יוסף לואידור (פרוזה)

היה היה גזלן גדול אחד. ימים רבים ארב בדרך וביער לאנשים עוברי-אורח וחמס את כל אשר להם. היה האיש יליד כפר אחד בקצה המדינה. מאס לעבוד את אדמתו כאביו וכאבי אביו ובחר בחיים שאין בהם עמל ועול ויהי חפשי כציפור ביערות, בדרכים הרחבות. ראה ערים רבות וכפרים במספר גדול והזיל מכיסו כסף לתענוגות ככל אשר חמד לבו – תענוגות של פוחזים וריקים. אמנם גם מרים וקשים היו חייו כל הימים. לן בשדות, ביערות. לא היו לו רעים כלכל בני אדם, כי ירא שמא יגלו רעיו את צפונותיו, כאשר בא אל אחת הערים ירא פן ייתפס על ידי השוטרים, ויחרד מקול עלה נדף. אבל אהוב אהב הגזלן את חייו שאין בהם לא עול שמים ולא עול בני-אדם. ורק לפעמים הכיר את מצבו ונעצב מאד אל לבו. אז ניחם על מעשיו הרעים ונפשו כלתה אל בני אדם אשר בערים הגדולות ובכפרים השקטים. בימים ההם התחפש בבגדים נאים ובא אל אחת הערים והתהלך בין המון בני-אדם, ואנשים האירו לו פנים ולא ידעו מי ומה הוא המתהלך ביניהם. היה בא ביום חג לבית-תפלה וינעם לו לעמוד בין האנשים הצפופים והנלחצים סביב לו והוא דחוק בינותם וייחשב כאחד המתפללים.

ואולם כאשר גברו בו הרהורי תשובה וגמר לעזוב את מעשיו הרעים, שבה מיד ונעורה בו רוח ההוללות לפעמו וישב אל היערות לגזול ולרמוס כחיה רעה ולהיות גם נרדף כחיית היער.

פעם בא אל כפר אחד, לגזול מעשיר גדול את הונו. בינתים שכב במארב בגורן ויאמר להתנפל על העשיר בחצות לילה כאשר ייצא האיש לדרכו.

ויהי הוא שוכב על ערימת-חיטים רכת אלומות ואורב לטרפו, ויזכר את כפר אבותיו, את ימי עלומיו, את חייו הטובים בבית-אבא ואמא, את שעשועיו בגורן ואת ימי העבודה העליזים בגדלו – ובזכרו את ימי ילדותו וילט את פניו בכפות ידיו ובשיבלים, ולבו המה בקרבו: הוי, ערימת חיטים רכה וטובת ריח! מה נעימה מנוחתי עליך וסוֹבּיני בגבעוליך, רככי את שבליך תחתי.

והגזלן נלחץ אל בין האלומות וגבעולי הקש, כאשר התעטף לפנים יפה-יפה בשמיכתו הרכה בבית אבא. ויוסיף ויהגה בהמון לבו: כה טוב לי וכה נעים לי בשכבי פה. מה לי כסף ומה לי שוד – אשכב פה עד אור הבקר, ואריח את ריח השיבלים הטוב ואתרפק על האלומות.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.