מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לזכרו של בן-יוסף

מאת: אברהם שטרן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בא' דראש חודש תמוז מלאו שלוש שנים ליום בו הועלה לגרדום שלמה בן-יוסף, השם ינקום דמו – חניך התאים של האירגון הצבאי הלאומי בישראל שבפולין. העפיל ארצה ללא תעודות ורשיון-עליה, ונכנס לפלוגת גיוס בית“ר בראש פינה. הימים – ימי המאורעות – ימי הטירור הערבי המשתולל. פרעות ביהודים מזה, ו”הבלגה" גלותית מזה. כהדי רעם בדוק מבשר סערה קרובה, נשמעות יריות ראשונות של לוחמי האירגון הצבאי הלאומי בישראל, מבשרי תקופה חדשה, תקופת הזעם והנקם. 14 בנובמבר 1937. היום הראשון השחור בירושלים. יום שחור לערבים. יום רדיפות לאירגון, יום מאסרים למשטרה. ואחר כך: קול דממה דקה. עסקני המפלגה המבוהלים גזרו גזירות הבלגה – הבלגה “לאומית”. הטירור הערבי מוסיף להשתולל; יום יום מסגרת שחורה בעתון, יום יום קרבן חדש. סכין בגב. כאב בלב. הפקודה – להבליג! והנה – מעשה צפת. מעשה זוועה. מרצחי ערב הורגים את כל הגברים הנוסעים במכונית, אונסים פעמים רבות את הבחורה הנוסעת עמם והורגים גם אותה. הפקודה – להבליג! לפקודת הקלון הזאת נשמעו כולם. חרקו שן, קפצו אגרוף, אבל צייתו. שלשה לא נשמעו. הם הפר ו את פקודת המפלגה ועסקניה-הפקידים. הם קיימו את הפקודה, שנתן להם מצפונם הלאומי, כבודם העברי ורצון הנקמה שבלב. שלושה יצאו מראש פנה, ירו על אוטובוס ערבי. לא פגעו, השופטים הבריטיים דנו את שלשתם: האחד עלה לגרדום, השני נכלא בבית המשוגעים, השלישי – הצעיר – הומתק דינו למאסר עולם. ביום א' דראש חודש תמוז תרצ“ח תלה התלין הבריטי את שלמה בן-יוסף, איש השורה של אירגון הצבאי הלאומי בישראל. הוא עלה לגרדום ברינה. ביום תליתו הזדעזע כל היישוב העברי והעם העברי בגולה. ליום ה”שבעה" שלו רעם כתותח גדול המוקש הראשון בחיפה. הממשלה פקדה: להעביר לנמל חיפה אנית מלחמה. הובאו שני באטאליונים של צבא ממצרים. לא בהמולת הקרב יצא לקראת המות. יחיד במערכה. יחיד על גרדום. אחד מני רבים. אחד החיילים האלמונים, אשר הקריבו לרעיון בשמחה לא רק את נעוריהם, וחייהם, אלא את אמם, משפחתם, וכל אשר להם; כי ידוע ידעו שאין דרך אחרת, אלא דרך הכוח.

ואין קרבן אחר, אלא קרבן הדם.

ואין מחיר חרות, אלא מחיר חיים.

ואין נצחון לעם, אלא אבדן הפרט.

יהא זכרו ברוך.

(מתוך שידור בראדיו החשאי)

אברהם שטרן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

דפים מפנקס

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

##[“השחר”]
זה כמה שנים, שבגליציה עומדת וקיימת חבורה ציונית בשם “השחר”, העסוקה בהפצת דעות לאומיות-מתקדמות בין “הבחורים התלמודיים”, כלומר: בין חובשי בית-המדרש, שמספרם לא קטן בכל עיר קטנה שבגליציה. לפני איזה זמן – שׁנתַיִם בערךְ – התחילה חבורה זו להוציא ירחון בשׁם “נוֹגה-השחר”, שקונטרס כפול שלם יצא ממנו עד שנפסק, כנהוג. עכשיו, לאחר שינויים רבים וחשובים בהנהגה, לאחר אספות מוקדמות ומאוחרות וכרוזים מוכיחים ומתחננים והכנות רבות ושונות – שוב, כנהוג – התחיל אורגן זה יוצא שוב: “שנה שניה, חוב' א', מוֹשצ’יסקוֹ-טארנוּב, “השחר” (כבר בלי “נוגה”!), מוקדש לכל ענייני הבחורים התלמודיים”. ל"ב עמודים.

צריך אני להתוודות מראש: בתור איש, שבילה כל ימי שחרותו באהלי יעקב ועסק בהוויות דאביי ורבא, אין בלבי חיבה יתירה ל“ישיבות” ולבחורי-ישיבה. כי מי כמוני יודע, מה רבו הריקניות והבהלה במכון הציבורי הזה – הישיבה – ומה נורא חזיון המכון הזה בחיינו! מי כמוי ודכוותי יכולים לדעת עד כמה אכלו הישיבות הללו כל חלקה טובה בנו, עד כמה אין בהן ולא היה בהן אפילו צד חיובי אחד, עד כמה אין כל אפשרות, שתשפיע הישיבה לטוב אפילו על אחד מחניכיה ואפילו באיזה מובן שיהיה. יתר על כן: תכלית שנאה וביחוד הנני שונא את הישיבות ה“מודרניות”, מן הטיפוס החדש, כביכול, העתידות להעמיד רבנים משכילים (כלומר: צבועים!) ו“מטיפים” לאומיים… והאמת ניתנה להיאמר: לפעמים כשאני מקבל איזו חוברת מן “השילוח”, ובאפי יגיע ריחם של הרבנים הצעירים, “התוספאים” החריפים, הד“ר המפולפלים ובעלי הבתים המיושבים, ריח ההתנפחות המדעית בנדון חכמת-היהדות – מיד הריני מהרהר: אלא מאי? כיצד אפשר שתהא אחרת? מה באמת יש לצפות מכנופיה חקרנית-רבנית-מדרשית-אגדית, מכנופיה ספרותית, המתחככת בצדה של ה”בית לחכמת-ישראל", של הישיבה האודיסאית?!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.