אֲנִי אֲרַיָּוֶךְ מִדָּמִי בְּעוֹנָתִי,

הוֹי אֶרֶץ מְכוֹרָתִי!

אֲנִי אֲרַיָּוֶךְ כָּל-שְׁתִי חַיַּי עִמִּי

נָחַלְתִּי מֵאִמִּי!

וְאִם סָתוּם מִמֶּנִּי וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי

מְקוֹמִי וְשַׁעְתִּי,

בֵּין פִּגְרֵי הֲרוּגִים וְהוֹרְגִים לְתֻמָּם

אֵי אֶשְׁכְּבָה דוּמָם,

וְאֵיפֹה אַצִּיעַ אַחֲרוֹנָה מִטָּתִי?

מִי עֵדֵי גְסִיסָתִי?

הֲכוֹכְבֵי הַבֹּקֶר וְעַרְפִּלִּים מַכְסִיפִים

מִבֵּינוֹת הַסְּעִיפִים,

אוֹ שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת עִם עַרְבִית עֲלוּבָה

בְּמַחְפֹּרֶת עֲזוּבָה?

עַל כְּרִיכָה שֶׁל מָגָג בְּמִנְהָרָה מַשְׁחִירָה,

אוֹ תָּחוּב בִּגְדִירָה,

אוֹ בְּזָוִית שֶׁל בִּקְתָּה מַסְרִיחָה וּמְחַנְּקָה

עַל בַּד הָאֲלַנְקָה, –

אֲנִי אֲרַיָּוֶךְ מִדָּמִי – דְּמֵי לִבִּי –

עוֹדֶנִּי בְאִבִּי.

וְאָנֹכִי יָדַעְתִּי, בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל

לֹא יַחְדְּלוּ חָדוֹל

הַדָּם וְהַדִּמְעָה לְעוֹלָם, לְעוֹלָם…

וְאִם לֹא נִשְׁמַע קוֹלָם, –

כָּל טִפָּה וְטִפָּה לֹא שָׁוְא הֶאְדִּימָה,

קְדוֹשָׁה וַחֲמִימָה,

לֹא נִגְּרָה בִכְדִי, לֹא תִפּוֹל שָׁוְא אַרְצָה,

בִּלְתִּי אִם פָּרְצָה

בְּחוֹמוֹת הָעַבְדוּת וּבְכַבְלֵי הַדֹּרוֹת

לְיֶשַׁע וּלְאוֹרוֹת.

וְאִם יַעֲלֶה גוֹרָלִי – רִבּוֹנִי, הִנֵּנִי –

––––––––

וְלֹא נֶעְלַם מֶנִּי,

אִם תָּחֹן אֱלֹהִים הַחֶלְקָה הַבְּרוּכָה

וְאוֹתָהּ הַשּׁוּחָה,

וּבְכֹחוֹ שֶׁל דָּמִי כִּי תְשַׂגְשֵׂג הַקָּמָה

חֲמִימָה נִרְדָּמָה,

בִּגְבוּלִים בֵּין חֶלְקָה וְחֶלְקָה, בְּמַעֲנִיּוֹת

הִצְמִיחוּ דְגָנִיּוֹת,

אֲחוֹתִי לֹא תְלַקֵּט בַּפְּרָחִים פֵּאַרְתָּ

נִצָּנִים לַעֲטַרְתָּהּ;

וְיוֹנָתִי תַמָּתִי לֹא תַחֲלֹם חֲלוֹמָהּ

בֵּין שִׁבֲּלֵי הַקָּמָה;

וְלֹא אַחַי יַעַמְלוּ בַּאֲלֻמּוֹת וָעֳמָרִים, –

רַק זָרִים, רַק זָרִים.

וְאִם יְקֻלַּל הַשָּׂדֶה וְקָמָה לֹא יִרְפַּד,

וְהֶעֱלָה סִרְפָּד,

וְרָטֹב מִדָּמִי כִּי יִיף בּוֹ הַחוֹחַ

וְיֶאֱמַץ כֹּחַ, –

בּוֹ תְכַתֵּת רַגְלֶיהָ הוֹרָתִי הַחוֹלָה

כִּי תֵצֵא בַגּוֹלָה,

וְיִשְׂרוֹט שָׂרֶטֶת בִּבְשַׂר אָבִי כּוֹשֵׁל

הַמְגֹרָשׁ בְּצַו מוֹשֵׁל.

מינסק 1916