מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חַג לַאדֹנָי

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל-עֲפָרָם יְשׁוּבוּן:

תְּשַׁלֵּחַ רוּחַךָ יִבְּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה:

(תהלים ק"ד, כט–ל)

הַס, קוֹל בַּכֹּחַ יוֹרֵד מִשָּׁמָיִם,

קוֹל עֹז פּוֹקֵחַ לַחֵרְשִׁים אָזְנָיִם,

קוֹל כַּשּׁוֹפָר גָּדוֹל כִּי יִתָּקֵעַ;

קוֹל בֶּהָדָר הוּא הָאָבִיב יַשְׁמִיעַ

עַל חֹרֶף חוֹרְפוֹ יִתְגַּבָּר יָרִיעַ,

קוֹל אוֹמֵר: קוּם! וַיָּקָם כָּל גֹּוֵעַ.


וַיָּקָם הַיְקוּם מִשְּׁנָתוֹ בַּחֹרֶף,

וַיָּקָם הַסְּתָיו וַיִּתֵּן הָעֹרֶף,

הָאֲדָמָה – וַתְּחַדֵּשׁ פְּנִים כַּנֶּשֶׁר;

חַשְׁרַת עָבֵי אֶמֶשׁ נָטְשָׁה שָׁמַיִם

וַתָּקָם הַשֶּׁמֶשׁ וַתּוֹר קַרְנַיִם,

וַתָּקָם נֶפֶשׁ הַמְשׁוֹרֵר וַתָּשַׁר.


וַיִּקְרַע הָאוּבָל מַעֲטֵה הַקֶּרַח,

וַיִּקְרַע בַּפּוּךְ עֵינֵיהוּ הַפֶּרַח,

וַיִּקְרָא: חַג לַכֹּל! יוֹם זִו הַחֹדֶשׁ;

אֶרֶץ וּשְׁחָקִים יִפְצְחוּ וִישׁוֹרֵרוּ,

הָרִים וַעֲמָקִים יִרְקְדוּן וִיכַרְכֵּרוּ, –

חַג לַכֹּל הוּא וַאדֹנָי בָּם בַּקֹּדֶשׁ.


בַּקָּטֹן וָרָב זִיז שַׁדַּי יוֹפִיעַ:

גּוּשׁ עָפָר וָגָב זִיז שָׂדַי יָנִיעַ,

אָדָם וּבְהֵמָה יִדֹּדוּ יִדֹּדוּ,

וִיפַכּוּ מַיִם, הַצִפֳּרִים יָשִׁירוּ,

זַכּוּ שָׁמַיִם, וּמְאוֹרִים יָאִירוּ –

לָךְ עֶלְיוֹן עַל כֹּל יִשְׁתַּחֲווּ יִקֹּדּוּ!


גַּם אֲנִי מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלֹהַּ,

אָחוּשׁ כִּי שָׁב הָאָבִיב מִגָּבֹהַּ:

מַרְפֵּא וָצֹרִי בִּמְזוֹרִי יִזֹּלוּ;

חָדַל כִּמְעַט רֶגַע הַכְּאֵב בֶּחָזֶה

וּמִשְׁמַן הַבָּשָׂר לֹא עוֹד יֵרָזֶה

עַד שׁוּב הַבָּצִיר וּפְרָחִים יִבֹּלוּ…


וּפְרָחִים בַּדּוּד אֶשְׁנַבִּי יָצֵלּוּ

מִתִּגְרַת יַד הַסְּתָיו נָבְלוּ קָמֵלוּ

מֵרֵיחַ הָאָבִיב חָיוּ כֻּלָּהֵם.

חֲזִי חֲנִיכַיִךְ, חַנָּה, וּשְׂמָחִי!

הַכְּמוֹהֶם גַּם אַתְּ תָּשׁוּבִי תִּפְרָחִי?

הָהּ, הָאָדָם עֵץ לֹא יִפְרַח רַק פָּעַם!…


סוּרִי, רוּחַ כֵּהָה, סוּרִי עִזְבִינִי,

אַל שֵׂיבָה וּסְתָיו הַיּוֹם תַּזְכִּירִינִי,

מִכּוֹס הַשּׁוֹשָׁן אַל יִקֳּבֵנִי חוֹחַ.

הִנֵּה הָאָבִיב – מַה-לִּי לִימֵי סָעַר?

מַה-לִּי לַזִּקְנָה וַאֲנִי רַךְ וָנָעַר?

עֵת זָמִיר הַיּוֹם, עֵת לִרְקוֹד לִשְׂמוֹחַ!


אֵצֵא נָּא בַּבָּר אָרוּץ הַכַּרְמֶלָה,

בָּעִיר בַּמִּגְרָשׁ בַּגָּן וָגַיְא סֶלָה

וּפֶרַח אֶהִי בַּתֵּבֵל פֹּרָחַת;

שָׁם מַעְיָן בָּהִיר הוֹד קוֹלוֹ יַשְׁמִיעַ

וּשְׁחָקִים בִּרְאִי פָנֵיהוּ יַרְקִיעַ,

פֶּה לֶפֶה בּוֹ יִשְּׁקוּ מַעַל וָתָחַת.


וּבְמִקְוֵה מֵימָיו כַּתִּקְוָה יִנְהָרוּ,

בִּיקְהַת שִׁבָּלְתָּם כִּיקוֹד אֵשׁ יִבְעָרוּ

רִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת יָהּ שֶׁמֶשׁ עַרְבָּיִם.

הֲבִנְהָרִים, שֶׁמֶשׁ, חָרָה אַפֶּךָ

כִּי אֶת מוֹסְדֵימוֹ תַּצִּית בִּרְשָׁפֶיךָ

וַיַּעַל עַמּוּד הָאֵשׁ הַשָּׁמָיִם?


הֵן תַּאֲוַת כָּל לֵב כָּל עֶדְנָה כָּל יָתֶר

וַהֲדַר הָעֲמָקִים וּפְאֵר הָרֵי בָתֶר

מִיָּדֵךְ הֵם לָנוּ, בַּיּוֹם מֹלֶכֶת!

בַּחוּץ וּבַקֶּרֶב, עֵת כִּי תוֹפִיעִי,

חַיִּים וּשְׂמָחוֹת בִּכְנָפֵךְ תָּבִיאִי

וּבְבוֹאֵךְ הָהּ עִצָּבוֹן גַּם שַׁלֶּכֶת.


מֵעַל מֶרְכַּבְתֵּךְ כִּי תֵרְדִי הַיָּמָּה

שַׂלְמַת אוֹרֵךְ מֵעוֹרֵךְ תִּפְשְׁטִי שָׁמָּה

וּבְעַרְפְּלֵי-טֹהַר, רֻחָצָה בַּמָּיִם,

אֶל תַּחַת שַׁפְרִירֵךְ תָּבֹאִי חֶדֶר –

אָז יִגֶל כָּל גִּיל, אָז נֶעְדָּר כָּל הֶדֶר,

יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת, יִנְעֲלוּ שָׁמָיִם.


וּבְצֵאתֵךְ בַּעֲטַרְתֵּךְ מִפְּאַת קָדִימָה

מִלְּבוּשֵׁךְ אַרְגָּמָן תֵּבֵל הֶאְדִּימָה,

שַׁרְבִיטֵךְ הַזָּהָב לַכֹּל תּוֹשִׁיטִי –

כָּל נָבַל כָּל אֻמְלָל אָז יָקוּם יֶחִי,

יֶחְדַּל כָּל רֹגֶז, יִמָּנַע כָּל בֶּכִי,

כִּי אַתְּ אֵם אֹהֶבֶת לָנוּ תַבִּיטִי!


אֵיפֹה הָיִית, אֵם הַשִּׁירָה וָפֶרַח!

אֵיפֹה הָיִית עֵת עִצָּבוֹן וָקֶרַח

צִפּוּי מֻצָּק הָיוּ לַלֵּב וָפֶלֶג –

עֵת, נִסְתָּר מֵחַמָּתֵךְ קָם הַחֹרֶף

וַיַּעֲבֹר וַיִּרְמֹס וַיֹּאחַז טֶרֶף

וַיְּכַס הָאָרֶץ תַּכְרִיךְ-מֵת וָשֶׁלֶג?


אִם לֹא שָׁם הָיִית, מַלְכַּת הַשָּׁמַיִם,

שָׁם… לִמְקוֹם כֻּלָּנוּ נִשָּׂא עֵינַיִם

לִמְצוֹא אֵת נַחְפְּשָׂה אֶל חִנָּם פֹּה מָטָּה,

לִמְצוֹא יָמֵינוּ כַּצֵּל פֹּה בָּרָחוּ,

לִרְאוֹת מָרֵי נֶפֶשׁ כִּי שָׁקְטוּ נָחוּ?

שָׁם הָיִית וּמִשָּׁם תָּבֹאִי עָתָּה…


תָּבֹאִי לָכִין אֶת חַג אֲדֹנָיִךְ,

עַל הַכֹּל בִּתְבוּנָה פָּקַחַתְּ עֵינָיִךְ:

פֵּאַרְתְּ הַהֵיכָל בִּמְסֻכַּת כָּל צֶבַע

הִקְדַּשְׁתְּ הַקְּרוּאִים, אֲסָמֵךְ פָּתַחַתְּ,

מִלֵּאת לִפְנֵיהֶם שֻׁלְחָנוֹת כָּל נַחַת

אֶל חֵיק כָּל עֵמֶק, עַל בִּרְכֵּי כָל גֶּבַע.


עַל נִבְלֵי שָׁמַיִם קַוִּים אָסַרְתְּ,

מִכְּנַף הָאָרֶץ הַזְּמִירוֹת עוֹרַרְתְּ

וּלְשִׁיר הַכָּבוֹד הַקְּרוּאִים יַקְשִׁיבוּ.

הַקְּרוּאִים… כָּל בָּאֵי עוֹלָם נִקְרָאוּ

וּלְחַג אֲדֹנָי כֻּלָּם יַחְדָּו בָּאוּ

וּבְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵו לִבָּם יֵיטִיבוּ.

                           *  *  *

שִׁיר הַכָּבוֹד זֶה גַּם אָז יִשָּׁמֵעַ

בַּשּׁוֹפָר הַגָּדוֹל עֵת יִתָּקֵעַ:

“שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, אֵין מָוֶת אֵין קָרֶץ!”

אָז יִתְגַּל כָּל גַּל וּרְפָאִים יֵעֹרוּ,

אָז יִטְהַר כָּל לֵב וּרְשָׁעִים זֹרוּ,

חַיִּים וּצְדָקָה תִּמָּלֵא הָאָרֶץ.


אָז נָשׁוּב נֵרֶא מַחְמַדֵּי לִבֵּנוּ

בִּלְבַב הָאֲדָמָה כַּזֶּרַע הֶחְבֵּאנוּ

וַנַּשְׁקֵם בַּדְּמָעוֹת כִּמְטַר שָׁמָיִם,

עַתָּה מִקִּבְרָם כָּעֵשֶׂב יָצִיצוּ

וּרְאוּ אֵיךְ יָדֵימוֹ לָנוּ יָרִיצוּ –

הִכִּירוּ אֶת אֲחֵיהֶם לָעֵינָיִם.


הִכִּירוּנוּ, הֶאָח, יֵשׁ דַּעַת שָׁמָּה!…

וּמָה, אִישׁ רַךְ לֵב, רוּחַ בָּךְ לֹא קָמָה

כִּי שַׂמְתָּ חֲמוּדְךָ בִּיאֹר הַמַּיִם?!

הֵן בִּרְבוֹת הַיָּמִים תָּשׁוּב תִּרְאֵהוּ:

כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיִל מָוֶת הִנֵּהוּ

כִּי הַכֹּל אֱלֹהִים, וֵאלֹהִים – חַיִּים.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

על חטא...

מאת אלתר דרויאנוב (מאמרים ומסות)


על חטא שחטאנו לפניכם בהרמת ראש, שמונים דור עניתם את נפשנו, ופצעיה, פצעי צפרניכם זבו כל היום. כולכם קדשתם עלינו מות ויד אחת כריתם לנו קבר. ואנחנו רצונכם לא עשינו, – מות לא מתנו, ועל קברי רבים מכם ישבנו.

אחד גדול גלה שפוני-טמוני סודכם. יראה גרולה יראתם אותנו, וכשדי בלהות היינו בעיניכם, כי עם כל כחכם וזרוע-עוזכם לא יכולתם לנו לכלותנו מעל-פני האדמה. פעמיכם רחצתם בדמינו, – ואנחנו בדמינו חיינו. המכות אשר הפלאתם לנו עצמו מאד, – ונשמת-חיינו לא לקחתם, אף כי אותה בקשתם לספותה: לה לא מצאה ידכם וכחה שגב מכחכם.

ומפחדתנו אליכם שנאתם אותנו, בזיתם לנו ופשוטה היתה רגלכם תמיד לבעוט בנו ולרמסנו.

אתם האדונים, ואנחנו – העבדים, אתם הרודים, ואנחנו – הנרדים, אתם ירד לכם בכל העולם כולו, ומאתנו גזלתם את הפינה הקטנה היחידה אשר חלק לנו אלהינו תחת השמש, אתם – קדושת עולם היא לכם ארצכם-מולדתכם, ומאתנו דרשתם, כי נשכח ארצנו-מולדתנו, – ואנחנו לא שכחנוה, לא נערנו לבנו ממנה, ואת הגזלה אשר גזלתם מאתנו תבענו ערב ובוקר וצהרים.

ובצר לנו מאד, כי נגדשה סאתנו, הוערה עלינו רוח ממרום לשוב ולרשת את נחלתנו, זו שנסחתם אותנו מעליה. התחזקנו והרימונו ראש להשיב שביתנו למען בנות לנו חיים חדשים, חיי אדנות ככל עם ועם, ולא נהיה עוד מדרס לכל נעל מסומרת, לכל רגל רשע, הטורפת לנו את חיינו.

על זאת ידוה לבכם, ואת החטא, שחטאנו לפניכם, כי נועזנו להרים ראש ולבקש לנו גאולה מן העבדות והשפלות, אשר גזרתם עלינו, – לא תוכלו שאת.

ואין אנו עזי-פנים וקשי-עורף לומר לפניכם, מעינו ומעני אבותינו: “צדיקים אנחנו, ולא חטאנו”.

אמנם, חטאנו…

***

על חטא, שחטאנו לפניכם באמונת-חנם.

רוח ממרום הוערה גם על יחידים בודדים מקרבכם. לב רגש ברא להם אלהים, ולכפרת פשעיכם, אשר פשעתם בנו שמונים דור, נתנו גם הם ידם עמנו לעודדנו ולתמכנו בראותם אותנו מרימים ראש ונושאים עין לשוב לארצנו-מולדתנו. ואמונה פרחה בנו: היום יחידים בודדים הם; מחר ירעיפו רגשות לבם על הרבים, וכולם יחדו יכרתו לנו ברית להישיר רגלנו בדרך, אשר אנו הולכים, ולחזק ידינו במלאכה, אשר אנו עושים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.