מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אח ואחות

מאת: פסח קפלן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אח ואחות / פסח קפלן

##: סיפור לילדים

א.

– אַל תִּשְׁלַח יָד, יוֹסֵף, אַל תִּגַּע בְּכָל הַנִּמְצָא בָּזֶה! –

– לְמֹרַת רוּחֵךְ1 אֶשְּׁלַח יָד גַּם אֶקַּח! –

– אַל תַּפְרִיעֵנִי, יוֹסֵף, מֵהָכִין אֶת חֻקֵּי לִמּוּדַי, הֶרֶף מִמֶּנִּי! סוּר לְךָ מִזֶּה, פֶּן תִּשְׁפּוֹךְ אֶת הַדְּיוֹ! –

– עַל אַפֵּךְ וְעַל חֲמָתֵךְ2 לֹא אָמוּשׁ מִזֶּה, גַּם אֶשְׁפּוֹךְ אֶת הַדְּיוֹ; וְהִנֵּה, – שְׁפַכְתִּיו!…

יוֹסֵף קָפַץ מִמְּקוֹמוּ כִּנְשׁוּךְ נָחָשׁ3; מֵעֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת הִתְמַלְּטוּ4 שְׁבִיבֵי אֵשׁ הַחֵמָה, שְׂפָתָיו הֶעָבוֹת וְהָרַכּוֹת הִלְבִּינוּ וַתִּרְעַדְנָה מֵרֹב זַעְמוֹ, וַיִּקְרָא:

– הוֹי, שָׂרָה, מַה זֶּה נִהְיָתָה!

– יוֹסֵף מַחֲמַדִּי, אִישּׁוֹן עֵינַי, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ? לָמָּה זֶּה שָׁפַכְתָּ אֶת הַדְּיוֹ עַל הַסֵּפֶר הֶחָדָשׁ?… הֵן תִּרְאֶה אִמֵּנוּ וְנֶעֶצְבָה מְאֹד אֶל לִבָּהּ, גַּם בְּךָ תִּתְאַנַּף… הֲלֹא אַךְ תְּמוֹל קָנְתָה אוֹתוֹ לִי בִּשְׁאֵרִית כַּסְפָּהּ… כִּי לֹא רַב הַכֶּסֶף בְּצַלַּחְתָּהּ! –

הַיַּלְדָּה חִוְרַת5 הַפָּנִים דִּבְּרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּקוֹל בּוֹכִים, וּבְעֵינֶיהָ הַבְּהִירוֹת כְּעֶצֶם6 הַשָּׁמַיִם נִרְאוּ שְׁנֵי אֶגְלֵי דִמְעָה, וַיִּתְגַּלגְּלוּ כִּשְׁנֵי סַפִּירִים מַזְהִירִים עַל לְחָיֶיהָ הַלְּבָנוֹת, וַיִּפְּלוּ עַל הַסֵּפֶר הַנִכְתָּם7 בַּדְּיוֹ, אֲשֶׁר אֲחָזַתּוּ בְּיָדֶיהָ הָרַכּוֹת וְהָרוֹעָדוֹת.

– מַה?! – קָרָא יוֹסֵף – הַחֲפֵצָה אַתְּ לְהִתְאוֹנֵן עָלַי בְּאָזְנֵי הָאֵם? נַסִּי נָא דָבָר אֵלֶיהָ, וְרָאִיתְּ אֶת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָּךְ: הִנְנִי וְאוֹצִיא אֶת הַצִּפּוֹר הַקַּנַּרִית אֲשֶׁר לָּךְ מִכְּלוּבָה… הֶחָתוּל יַחֲרוֹק לָהּ שֵׁן זֶה כַּמֶּה… יוֹם, יוֹם יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לָהּ, וִילַקֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת שְׂפָתָיו… וְאַךְ יָצֹא תֵצֵא מִתּוֹךְ הַכְּלוּב, וְנָפַל עָלֶיהָ, וּבְעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה. גּוּרִי8 לָךְ מִפְּנֵי זַעְמִי!…

– הֵרָגַע נָא, יוֹסֵף אֲהוּבִי, אָנֹכִי אֶכְלָא9 אֶת שְׂפָתַי וְלֹא אֲסַפֵּר לְאִמִּי דָּבָר, גַּם אֶת הַסֵּפֶר לֹא אַרְאֶנָּה… כִּי לָמָּה זֶּה אַדְאִיב אֶת לִבָּהּ לַשָּׁוְא, וְהִיא עמֲלֵהָ וִיגֵעָה כָּל הַיָּמִים לְמַעֲנֵנוּ וְלֹא תִתֵּן פּוּגַת10 לָהּ!…

– הוֹי, הֵן יָדַעְתִּי אֶת מְזִמּוֹתַיִךְ אֲשֶׁר תַּחְשְׁבִי עָלַי. חֲפֵצָה אַתְּ לִהְיוֹת לְאוֹת וּלְמוֹפֵת לָרַבִּים, לְהִכָּבֵד עַל פָּנַי11 מֵאֵת כָּל מְיֻדָּעֵינוּ, כִּי יִרְאוּ אֶת מַעֲשַׂיִךְ הַטּוֹבִים, וְאָמְרוּ: “אָכֵן שָׂרָה הִיא נַעֲרָה עֲדִינָה, טוֹבַת לֵב וְחָרוּצָה. וְיוֹסֵף – נַעַר שׁוֹבָב, רַע לֵב וְעָצֵל!” –

– לֹא אֶחְפּוֹץ מְאוּמָה, יוֹסֵף. לָמָּה זֶּה חִנָּם תִּתְנַפֵּל עָלַי, וַאֲנִי יְדַעְתִּיךָ מֵאָז לְיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים, נֶחְמָד וְרָצוּי12 לַכֹּל. הִשָּׁקְטָה נָּא!…

– הֶאָח, הִנֵּה יְרֵאָה אַתְּ אוֹתִי! אַךְ שֶׁקֶר אַתְּ דּוֹבֶרֶת: אַתְּ אֲהוּבָה וּרְצוּיָה לַכֹּל, וְאוֹתִי יִשְׂנָאוּ! –

– לֹא כֵן, יוֹסֵף, גַּם אוֹתְךָ תֶּאֱהַב הָאֵם, גַּם בְּךָ דָבְקָה נֶפֶשׁ צִפּוֹרָה דּוֹדָתֵנוּ! –

– כֵּן, אַךְ לֹא בְלֵב שָׁלֵם… הִנֵּה יִתְפְּרוּ לָךְ כְּתֹנֶת פַּסִּים חֲדָשָׁה, וַאֲנִי לָבוּשׁ קְרָעִים כְּאַחַד הָרֵיקִים… “הֵן נַעַר שׁוֹבָב הוּא, יֹאמְרוּ, מְטַפֵּס13 עַל הָעֵצִים, מְשַׁדֵּד14 קִנֵּי הַצִּפֳּרִים, גַּם בְּגָדִים חֲמוּדוֹת יִקְרַא, יִלְבַּשׁ אֵפוֹא אֶת בְּגָדָיו הַיְשָׁנִים…” אָמְנָם כֵּן, הִנֵנִי לָלֶכֶת עוֹד בְּדַרְכִּי, עַל אַף כֻּלְּכֶם, אֲטַפֵּס עַל הָעֵצִים, אֶהֱרוֹס אֶת הַקִּנִּים!.. לֹא יַלְדָּה פוֹתֶה אֲנִי, כִּי אֶכּוֹף כְּאַגְמוֹן15 רֹאשִׁי עַל סִפְרֵי הַמִּקְרָא, וְלֹא אֵצֵא הַחוּצָה לִשְׁאוֹף רוּחַ צַח, כָּמוֹךְ הַיּוֹם! –

וּבְרוּחַ סוֹעֲרָה וְזוֹעֵפָה רָקַע יוֹסֵף בְּרַגְלָיו, וַיָּרָץ מִפִּנָּה לְפִנָּה בְּלִי הֶרֶף, וְקוֹל הִתְרַגְּזוֹ וְשַׁאֲנָנוֹ16 נִשְׁמַע לְמֵרָחוֹק; שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ הַקְּצָרוֹת סָמְרוּ17, מִפִּיו יֵז18 רֻקּוֹ, וּפִתְאוֹם נָפַל אַרְצָה, וַיָּחֶל לְהַכּוֹת בְּרַגְלָיו עַל הָרִצְפָּה בְּכָל מַאֲמַצֵי כֹחוֹ. פְּנֵי שָׂרָה הִלְבִּינוּ כַשֶּׁלֶג, עֶשְׁתּוֹנוֹתֶיהָ19 אָבְדוּ וַתְּמַהֵר אֶל אָחִיהָ, וַתַּשְׁכֵּב אֶת רֹאשָׁהּ עַל חָזֵהוּ, וַתַּאֲצֶל20 לוֹ עֲתֶרֶת21 נְשִׁיקוֹת עַל שְׂפָתָיו וְעַל מִצְחוֹ… “אֲהוּבִי, מַחֲמַדִּי, תֵּן דֳּמִי לָךְ22 !” הִתְחַנְנָה מִלְּפָנָיו וַתִּתֵּן גַּם הִיא אֶת קוֹלָה בַּבֶּכִי; אַךְ יוֹסֵף הִבִּיט בְּפָנֶיהָ בְּעֶבְרָה וָזַעַם, מִבֵּין פִּתְחֵי פִיו הִתְמַלְּטָה הַמִּלָּה: “סוּרִי!” וְאַחֲרֵי כֵן נֶאְלַם דּוּמִיָּה.

רְגָעִים מִסְפָּר עָבְרוּ בְדוּמִיָּה. צִללֵי עֶרֶב נִטּוּ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר; מֵרָחוֹק נִשְׁמַע קוֹל דְּפִיקַת הַדֶּלֶת בְּסוֹבְבָהּ עַל צִירָה. וַיִּתְחַלְחַל יוֹסֵף וַיְחַבֵּק אֶת אֲחוֹתוֹ, וְהִיא נָשְׁקָה לוֹ עַל שׂפָתָיו, וַתַּרְטֵב אֶת פָּנָיו בְּדִמְעוֹתֶיהָ הַחַמּוֹת. פִּתְאוֹם קָפַץ יוֹסֵף עַל רַגְלָיו וַיְמַהֵר וַיָּנָס מִן הַחֶדֶר. שָׂרָה נִשְׁאֲרָה עַל הָרִצְפָּה בְּלִי נוֹעַ. הִיא אָהֲבָה כְנַפְשָׁהּ אֶת אָחִיהָ, וּכְפַעַם בְּפַעַם מִדֵּי הִתְקַצְּפוֹ וְהִתְרַגְּזוֹ כְּדַרְכּוֹ הָיְתָה עֲצוּבָה מְאֹד. גַּם עתָּה צָלְלָה בִתְהוֹם מַחְשְׁבוֹתֶיהָ23 . – “בַּמָּה אוּכַל לְהַשְׁקִיט אֶת יוֹסֵף מִזַּעְפּוֹ, לְהַרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת תְּכוּנָתוֹ24 זֹאת לְעוֹלָם: הַאֶתֶּן לוֹ סֵפֶר נֶחְמָד וְנָעִים לְמַתָּנָה? אַךְ הוּא לֹא יֶאֱהַב לִקְרוֹא בִסְפָרִים. אוֹ הַאֶקְנֶה לוֹ כֶלֶב קָטָן לְצַחֶק בּוֹ? אַך הוּא יְעַנֶּה אוֹתוֹ עַד מָוֶת, כַּאֲשֶׁר הֵצִיק גַּם לְהֶחָתוּל מְאד!… הוֹי, בַּמָּה אוּכַל לוֹ, בַּמָּה אַשְׁבִּיחַ25 אֶת שְׁאוֹנוֹ וּזְדוֹנוֹ!” – כֹּה חָשְׁבָה בְּלֵב מַר, וַתִּתְנַשֵּׂא מֵעַל הָאָרֶץ, וַתֵּלֶךְ לִרְאוֹת מִי זֶה בָא הַבָּיְתָה.

_______

ב.

וְיוֹסֵף בְּצֵאתוֹ בְּחִפָּזוֹן מֵחֲדַר הַיְלָדִים מִהַר לַעֲבוֹר אֶת הַמִּסְדְּרוֹן26 הָאָרוּךְ וַיֵּצֵא אֶל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר בֶּחָצֵר. וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ אִישׁ זָקֵן, לְבֶן הַפָּנִים וְהַשְּׂעָרוֹת, עוֹלֶה בַמַּעֲלוֹת, וְהוּא מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ וְעוֹמֵד לָנוּחַ לִרְגָעִים, וְקַרְסֻלָּיו תִּמְעַדְנָה. – עַל חָזֵהוּ הִתְנַשֵּׂא דָבָר עָגוּל וּמִתְנוֹצֵץ. וְהַזָּקֵן הַחִוֵּר הִתְנַשֵּׂא עַד גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת27 וַיִּשָּׁעֵן עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וַיַּעֲמֹד תַּחְתָּיו. וְיּוֹסֵף בְּחָפְזוֹ לָרוּץ נִפְגַּשׁ עִמּוֹ פָּנִים בְּפָנִים, וְהִנֵּה הִבְרִיקָה לְעֵינָיו אוֹת הַכָּבוֹד הָעֲשׂוּיָה כֶּסֶף טָהוֹר מֵעַל מְעִיל הַזָּקֵן.

– יֶלֶד נָעִים, אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא לְאִישׁ זָקֵן וּרְפֵה-אוֹנִים28, הוֹשִׁיעָה נָּא!…

שְׂטֵה29 מֵעָלַי וַעֲבוֹר! – הִרְעִים עָלָיו יוֹסֵף בְּקִצְפּוֹ.

– הִנְנִי הוֹלֵךְ… הִנְנִי הוֹלֵךְ… בְּשֵׁם ה', יִכָּמְרוּ30 נָא רַחֲמֶיךָ עַל יַעֲקֹב נֶכְדִּי, נַעַר חָכָם וִיפֵה עֵינַיִם כָּמוֹךָ…

יוֹסֵף נֶאְלַם דּוּמִיָּה, עֵינָיו לֹא הֵפִיקוּ עוֹד עֶבְרָה וָזַעַם, לִבּוֹ נִשְׁבַּר בְּקִרְבּוֹ, וְרַחֲמָיו הִתְעוֹרְרוּ עַל הַזָּקֵן. גַּם הַמַּעֲנֶה הָרַךְ אֲשֶׁר עָנָהוּ הַזָּקֵן, וְהדְּבָרִים אֲשֶׁר דִבֶּר בְּאָזנָיו עַל אֹדוֹת נֶכְדּוֹ הֶחָכָם וִיפֵה הָעֵינַיִם כָּמֹהוּ הֵרַכּוּ אֶת לִבּוֹ וַיָּעִירוּ בְקִרְבּוֹ רִגְשֵׁי חֶמְלָה.

– עֲמָד פֹּה, זָקֵן, חַכֵּה לִי מְעַט! –

– הִנְנִי עוֹמֵד, בְּנִי, הִנְנִי מְחַכֶּה!..

יוֹסֵף מִהַר אֶל חֲדַר הַמְבַשְּׁלוֹת. אִישׁ לֹא הָיָה שָׁם. וַיְמַהֵר וַיִּפְתַּח אֶת הָאָרוֹן, וַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ חַלַּת לֶחֶם קְטַנָּה, שְׁנַיִם, שְׁלשָּׁה כְעָכִים31, גַּם לָקַח עִמּוֹ מֵעַל הַכִּירַיִם אֶת הָאֶבֶן הַיָּפָה מֵאַבְנֵי הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר הֵבִיאָה הַיּוֹם שִׁפְרָה בַּת הַמְשָׁרֶתֶת וַיִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהּ כָּל הַיּוֹם. וּבְעוֹד רֶגַע כְּבָר עָמַד יוֹסֵף לִפנֵי הַזָּקֵן.

– הֵא לְךָ, שֵׂיבָה, קַח וָלֵךְ! הַכּל לְךָ, גַּם הַלֶּחֶם, גַּם הַכְּעָכִים, גַּם הָאָבֶן…

– חֵן, חֵן32 לְךָ, יֶלֶד יַקִּיר, גַּם עַל הַלֶּחֶם גַּם עַל הָאֶבֶן, גַּם בָּהּ יֵשׁ לָנוּ חֵפֶץ, לִי וּלְנֶכְדִּי. אֶת הַלֶּחֶם נֹאכַל וְנוֹדֶה לַה' וּנְבָרֵךְ גַּם אוֹתְךָ, וּבָאֶבֶן נְצַחֵק אֲנִי וָהוּא, זָקֵן וָנַעַר, בְּעֵת הַמְּנוּחָה. יְהִי ה' עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תִּפְנֶה, וְגָדַלְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם. הֵן לְךָ לֵב טוֹב וְנֶפֶשׁ עֲדִינָה מְאֹד! –

וְהָאִישׁ הַשָּׂב אֲשֶׁר פָּנָיו דַּלִּים וְשַׂעֲרוֹתָיו לְבָנוֹת הִבִּיט בִּפְנֵי יוֹסֵף בְּעֵינַיִם חוֹדְרוֹת33 וּמְפִיקוֹת רֹךְ וְחֶמְלָה, וְנִדְמֹה נִדְמָה לְיוֹסֵף, כִּי הָעֵינַיִם הַכֵּהוֹת וְהָעֲיֵפוֹת הָאֵלֶּה, הַמְעֻלָּפוֹת34 בְּמִכְסֵה דִמְעָה תָּמִיד וְהַנָּעוֹת בְּחוּרֵיהֶן בְּלִי חָשָׂךְ35, תַּחְדּוֹרְנָה עָמֹק עָמֹק אֶל בָּתֵּי נַפְשׁוֹ; וְתִרְאֶינָה כְּמוֹ בְּאֶסְפַּקֻּלַּרִיָּא36 מְאִירָה אֶת כָּל הַנַּעֲשֶׂה בְּסֵתֶר לִבּוֹ. וְיוֹסֵף דִּמָּה לִשְׁמוֹעַ מִשְּׂפָתָיו הָרוֹעֲדוֹת כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “הַכֹּל צָפוּי37, אֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶּד עֵינַי, הִנֵּה יָדַעְתִּי גַּם אֵת אֲשֶׁר קָרְךָ לִפְנֵי בוֹאִי”. עַצְמוֹת יוֹסֵף רָחֲפוּ; הַזָּקֵן הִתְנוֹעֵעַ מִמְּקוֹמוֹ, וַיִּשָּׂא אֶת רַגְלָיו הַכּוֹשְׁלוֹת וַיִּצְעַד צְעָדִים מְדוּדִים לָרֶדֶת בְּמַעֲלוֹת הֶחָצֵר, וְיוֹסֵף נִצָּב כְּתֹמֶר מִקְשָׁה38 וְלֹא מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ, וְרַק בְּמַבָּטֵי עֵינָיו שִׁלַּח אֶת הַזָּקֵן הַהוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְרָחוֹק מִמֶּנוּ… מַה מְּאֹד מֵאֲנָה נַפְשׁוֹ לְהִפָּרֵד מֵעָלָיו! –

_______

ג.

וּבַחֲדַר הַיְלָדִים כְּבָר בָּעֲרוּ נֵרוֹת. שָׂרָה יָשְׁבָה לִפְנֵי אַחַד הַסְּפָרִים תְּפוּשָׂה בְּרֹב שַׂרְעַפֶּיהָ, וְרֹאשָׁהּ נִשְׁעַן עַל שְׁתֵּי כַפּוֹת יָדֶיהָ. וְהִנֵּה בָא יוֹסֵף שֶׁפִי39 אֶל הַחֶדֶר, וַיִּגַּשׁ בַּלָּאט אֶל אֲחוֹתוֹ, וַיְחַבֵּק בִּימִינוֹ אֶת צַוָּארָה הַדַּק, וַיִּשָּׁקֶנָּה עַל לֶחֱיָהּ. כּדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה יוֹסֵף אַךְ לְעִתּים רְחוֹקוֹת. שָׂרָה הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ וַתַּבֵּט יָשָׁר בְּפָנָיו, וְעֵינֶיהָ הֵפִיקוּ אַהֲבָה וְחֶמלָה; זְמָן כַּבִּיר לֹא גָרְעָה עֵינֶיהָ מִמֶּנּוּ, עַד אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ עצְבוֹנוֹ לְעֹנֶג, וַיְהִי שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה מֵעוֹדוֹ.

– שִׁמְעִי נָא, שָׂרָה! – אָמַר אֵלֶיהָ – הִנְנִי וְאֶתֵּן לָךְ שִׁשִּׁים אֲגוֹרוֹת מֵאוֹצַר כַּסְפִּי, וְהָלַכְתְּ וְקָנִית לָךְ סֵפֶר חָדָשׁ… וְאֶת הַסֵּפֶר הַשָּׁפוּךְ בִּדְיוֹ נִשְׂרֹף בָּאֵשׁ… נִשְׂרֹף בָּאֵשׁ… הַאֵין זֹאת?…

– רַב תּוֹדוֹת לְךָ, יוֹסֵף! – אָמְנָם כֵּן. קָנֹה אֶקְנֶה לִי סֵפֶר אַחֵר, אַךְ גַּם אֶת זֶה לֹא אֶשְׂרוֹף וְלֹא אֶקְרָעֵהוּ, וְהָיָה לָנוּ לְמַזְכֶּרֶת אַהֲבַת עוֹלָם… הֲטוֹב בְּעֵינֶיךָ? –

– טוֹב! – עָנָה יוֹסֵף – וּמַחְשְׁבוֹתָיו עָמְקוּ מְאֹד. וַיִּצְעַד צְעָדִים אֲחָדִים אֲחֹרַנִּית, וַיֵּשֶׁב עַל הַכִּסֵּא, וַיּוֹרֶד אֶת רֹאשׁוֹ עַל בִּרְכָיו בְיָגוֹן, וַיָּשֶׂם אֶת מַבָּטָיו אֶל עֵבֶר הַדֶּלֶת כִּמְחַכֶּה לְבוֹא אִישׁ. וְהִנֵּה בָאָה אִמָּם הֶחָדְרָה.

– מַה זֶּה תֶהְגּוּ, יְלָדַי הַנֶּחֱמָדִים? מַה מַּעֲשֵׂיכֶֶם עָתָּה? –

– אֲנִי הֶעְתַּקְתִּי מִן הַסֵּפֶר בַּחוֹבֶרֶת אֶת הַשִּׁיר:

“אֶעֱבוֹר בַּשָׂדֶה, בִּנְתִיבוֹת הַצָּרוֹת…”

וְעַתָּה הִנֵנִי לוֹמֶדֶת אוֹתוֹ עַל פֶּה.

– וְאַתָּה, יוֹסֵף, מַה תַּעֲשֶׂה? –

– לֹא מְאוּמָה… הִנְנִי עָיֵף וְיָגֵעַ… אֶחְשׁוֹב מַחֲשָׁבוֹת.

– וּמָה הֵנָּה מַחְשְׁבוֹתֶיךָ? –

– הִנְנִי הוֹגֶה בָּךְ, בְּשָׂרָה, גַּם בִּי…

– מַה זֶּה הָיָה לְךָ, יוֹסֵף? –

– אֵין דָּבָר, אִמִּי. שָׂרָה אוֹמֶרֶת, כִּי אַתְּ עֲמֵלָה בְּזֵעַת אַפַּיִם לְמַעֲנֵנוּ…

– יְלָדַי הַיְקָרִים! לֹא מִטּוֹב לֵב הִנְנִי עוֹבֶדת עֲבוֹדָתִי, אַךְ אֵיכָה אֶעֱשֶׂה? הַכֶּסֶף הַנִּשְׁאָר לָנוּ מֵאָבִינוּ אַךְ מְעַט מִזְעָר40 הוּא, וְלֹא יִמְצָא לָנוּ דֵּי כַלְכָּלַת41 בֵּיתֵנוּ; וְלוּלֵא עָשִׂיתִי מְלָאכָה, כִּי עַתָּה הֲלַכְתֶּם בְּנִקְיוֹן שִׁנַּיִם42 וּבְחֹסֶר כֹּל. מְאֹד יִשְׂמַח לִבִּי, יוֹסֵף בְּנִי, כִּי חָכַמְתָּ בָאַחֲרוֹנָה לָשִׂים לֵב אֶל חַיֵּינוּ. דַּע לְךָ אֵפוֹא, בְּנִי, כִּי כָל אָדָם לְעָמָל יֻלָּד, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׂנָא אֶת הָעֲבוֹדָה וְיֶאֱהַב אֶת הַבַּטָּלָה43, לוֹ עָצֵל יִקְרָאוּ, וְגַם לַחְמוֹ לְנַפְשׁוֹ יֶּחְסַר לוֹ לְעִתִּים.

וְיוֹסֵף הֶחֱרִישׁ דֹּם וַיְחַבֵּק אֶת אִמּוֹ בְּחָזְקָה, וְהִיא הֶעֱבִירָה יָדָהּ עַל שְׂעַר רֹאשׁוֹ, וְגַם שָׂרָה נָפְלָה עַל צַוַּאר אִמָּהּ, וַתְּאַמְּצֶנָּה בְיָדֶיהָ הַדַּקּוֹת אֶל לִבָּה בְּכָל מַאֲמַצֵי כֹחָהּ.

– הִנֵּה עַתָּה שָׁקַטְתִּי גַם נַחְתִּי מֵעֲבוֹדָתִי הַכְּבֵדָה, וָאֶשְׂבַּע נַחַת בְּחֶבְרַת יַלְדֵי שַׁעֲשׁוּעַי! – אָמְרָה הָאֵם בִּשְׂחוֹק קַל וַתֵּצֵא מִן הַחֶדֶר.

_______

ד.

לַיְלָה. דּוּמִיַּת הַשְׁקֵט, כָּל בְּנֵי הַבַּיִת הוֹזִים44 שׁוֹכְבִים. גַּם יוֹסֵף וְשָׂרָה אֲחוּזִים בְּחַבְלֵי שֵׁנָה45, וְאַף כִּי הָיוּ עֵינֵיהֶם עֲצוּמוֹת, בְּכָל זֹאת רָאוּ מַחֲזוֹת שׁוֹנִים – בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לָיְלָה.

שָׂרָה חָלְמָה: וְהִנֵּה הִיא הוֹלֶכֶת בַּשּׁוּק בְּלִוְיַת צִפּוֹרָה דּוֹדָתָה וּמְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ לֵאמֹר: “הָבִי, דּוֹדָתִי הַיְקָרָה, נִקְנֶה נָא לְיוֹסֵף מְעִיל מֶשִׁי בְּכַסְפִּי. אָנֹכִי צָבַרְתִּי עַל יַד חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים – הֵן יִמְצָא הַכֶּסֶף הַזֶה? עַתָּה הוּא לָבוּשׁ קְרָעִים כְּאַחַד הָרֵקִים, כְּלִמָּה תְּכַסֶּה אֶת פָּנָיו, וּלְאִמִּי אֵין כֶּסֶף עַתָּה לִקְנוֹת לוֹ בֶּגֶד חָדָשׁ…”

“טוֹב מְאֹד, יְקִירָתִי, בּוֹאִי וְנִקְנֶה!” – עָנְתָה דוֹדָתָהּ – וַתָּבוֹאנָה שְׁתֵּיהֶן אֶל בֵּית הַמַּרְכֹּלֶת46 וַתִּקְנֶינָה מְעִיל מֶשִׁי. פְּנֵי שָׂרָה הֵאִירוּ וַיַּצְהִילוּ מִשִּׂמְחָה, וּבְכָל הַדֶּרֶךְ לֹא חָדְלָה מִצַּפְצֵף בִּשְׂפָתֶיהָ וּמִקְּרוֹא: “הוֹי, מַה מְּאֹד יִשְׂמַח לְמַרְאֵה הַמְּעִיל!”

וְיוֹסֵף רָאָה חֲלוֹם: וְהִנֵּה הוּא רָץ בְּאַחַת הַחֲצֵרוֹת. נְעָרִים שׁוֹבָבִים לְבוּשִׁים בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת47 רָצִים אַחֲרָיו בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת, וּבְקוֹל שָׁאוֹן וַהֲמוּלָה יִצְעָקוּ: “הוֹי, יוֹסֵף, נָרוּצָה נָּא אֶל הָאֵלָה הַנְּבוּבָה48 . שָׁם נְתַפֵּשׂ בְּיָדֵינוּ וְנַעֲלֶה עָלֶיהָ, בְּתוֹכָהּ קִנִּים רַבִּים מְאֹד. נְחַפֵּשׂ בְּתוֹכָם וְנִמְצָא שָׁלָל רָב, בֵּיצִים קְטַנּוֹת לְמַכְבִּיר”.

וְלַהֲקוֹת צִפֳּרִים מִתְעוֹפְפוֹת וּמְשֹׁטְטוֹת בָּרוּחַ מִסָּבִיב לָאֵלָה הַנְבוּבָה, וְהֵן מְצַפְצְפוֹת וּמַהֲגוֹת וְזוֹעֲקוֹת מִכְּאֵב לֵב…

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף לְרֵעָיו: “אַל נָא נַשְׁחִית אֶת הַבֵּיצִים, כִּי מֵהֶן יֵצְאוּ הָאֶפְרוֹחִים, וְהָיִינוּ כְּשׁוֹפְכֵי דָם…” וַיִּשְׁמְעוּ הַיְלָדִים בְּקוֹל מוּסָרוֹ וַיַּעֲבְרוּ עַל פְּנֵי הָאֵלָה, מִבְּלִי עֲשׂוֹת דָּבָר.

וַיַּחְלְפוּ הַחֲלוֹמוֹת, וַיְשֻׁנּוּ הַמַּחֲזוֹת, וּתְמוּנוֹת מִתְמוּנוֹת שׁוֹנוֹת חָלְפוּ עַל פָּנָיו. וַיַּרְא גַּם אֶת הַזָּקֵן הַחִוֵּר וְאֶת נֶכְדּוֹ הַקָּטָן; וְשִׂפְתֵי הַזָּקֵן לָחֲשׁוּ לוֹ לֵאמֹר: “אַתָּה רִחַמתָּ עָלֵינוּ, יֶלֶד טוֹב, לְךָ לֵב רַךְ וְנֶפֶשׁ עֲדִינָה… הֲתַחְפּוֹץ בְּאוֹת הַכָּבוֹד הַזֶּה? זֶה כְּאַרְבָּעִים שָׁנָה הִנְנִי נוֹשֵׂא אוֹתוֹ עַל חָזִי”. יוֹסֵף הֵנִיעַ בְּיָדָיו, אַךְ הַזָּקֵן הוֹסִיף לְדַבֵּר בְּקוֹל רַךְ: “אַל תְּסָרֵב49 לִי, הֵן בְּעָמָל רַב הִגִּיעַ לְיָדִי!” – “לֹא, שֵׂיבָה, לְךָ יִהְיֶה הָאוֹת לְמַזְכֶּרֶת פְּעֻלּוֹתֶיךָ הַנִּשְׂגָּבוֹת וְאֹמֶץ רוּחֶךָ, וַאֲנִי מָה כִּי אֶשָּׂאֵהוּ?” – “אָמְנָם כֵּן, עָנָהוּ הַזָּקֵן, אַךְ לְמוֹתָר לְךָ הָאוֹת הַזֶּה; כָּל אַפְסֵי תֵבֵל יֵדְעוּ אֶת רֹב צִדְקוֹתֶיךָ וְאֶת לִבְּךָ הַטּוֹב. **בְּישֶׁר וּבִצְדָקָה תִּרְכּוֹשׁ לְךָ אֶת אַהֲבַת כָּל בְּנֵי אָדָם…”** וְעֵינֵי הַזָּקֵן הָיוּ נְטוּיוֹת זְמָן כַּבִּיר אֶל פְּנֵי יוֹסֵף בְּאַהֲבָה רַבָּה… עַצְמוֹת יוֹסֵף רָעֲדוּ – וַיִּיקָץ.

_______

ה.

הַבֹּקֶר אוֹר. יוֹסֵף קָם מִמִּשְׁכָּבוֹ בִּכְאֵב רֹאשׁ, בְּרוּחַ נְבוֹכָה וּבְלֵב קָרוּעַ… עֶצֶב וְשִׁמָּמוֹן מִלְאוּ אֶת כָּל נַפְשׁוֹ. אִמּוֹ לֹא הָיְתָה בַּבַּיִת, כִּי הָלְכָה כְּפַעַם בְּפַעַם לְפָעֳלָהּ וְלַעֲבוֹדָתָהּ. שָׂרָה הִקְשִׁיבָה לֶקַח מִפִּי צִפּוֹרָה דוֹדָתָהּ בַּחֲדַר הַיְלָדִים. יוֹסֵף בָּא אֶל חֲדַר הָאֹכֶל, וַיִגַּשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן הֶעָגוּל אֲשֶׁר בַּפִּנָּה, וַיִּפְתַּח אֶת סֵפֶר הַתְּמוּנוֹת הַגָּדוֹל, וַיְעַלְעֵל50 אוֹתוֹ, וַיִּתְבּוֹנֵן בַּתְּמוּנוֹת הַשּׁוֹנוֹת, זְעֵיר שָׁם51 זְעֵיר שָׁם, וַיְגַהֵק וַיְפַהֵק52, וַיִּתְמוֹדֵד מְלֹא קוֹמָתוֹ, וְלָאַחֲרוֹנָה קָרָא: “קָצְרָה נַפְשִׁי!” וַיַּנַּח אֶת הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ. וַיִּגַּשׁ אֶל כְּלוּב הַצִּפּוֹר הַקַּנַּרִית. הַצִּפּוֹר פִּזְזָה וַתְּכַרְכֵּר מִבַּד אֶל בַּד, וַתַּשְׁמַע קוֹל צִפְצוּף בִּגְרוֹנָה. וְשִׂפְתֵי יוֹסֵף דּוֹבְבוּ53 : יָדַעְתִּי, כִּי קָצְרָה נַפְשֵׁךְ, צַר לָךְ מְאֹד. לֹא תוּכְלִי לָשֶׁבֶת בָּדָד, לָכֵן תְּצַפְצְפִי, לָכֵן תֶּהְגִּי… הָהּ, בִּכְלוּב צַר שָׂמוּךְ, וַיָּשִׂימוּ מַחֲנַק לְנַפְשֵׁךְ: “הוֹצִיאוּנִי, הוֹצִיאוּנִי!” אֶשְׁמַע אֶת הֶגֶה שְׂפָתַיִךְ הָרוֹעֲדוֹת – הִנְנִי לְרַוְחָתֵךְ, לִישׁוּעָתֵךְ!" זֹאת דִּבֵּר יוֹסֵף, וַיִּפְתַּח אֶת דֶּלֶת הַכְּלוּב הַקְּטַנָּה, וַיֵּלֶךְ לוֹ.

וְהַצִּפּוֹר הִבִּיטָה בְּתִמָּהוֹן אֶל עֵבֶר הַפֶּתַח הַפָּתוּחַ… רֶגַע עָמְדָה וַתִּתְבּוֹנֵן בּוֹ, רַק חַרְטֻמָּהּ נָע, וְהִיא מַחֲרֶשֶׁת וּמִשְׁתָּאָה אֶל הַחִזָּיוֹן הַנִּפְלָא אֲשֶׁר לֹא קִוְּתָה לוֹ. וּפִתְאוֹם הִתְנוֹדְדָה וַתִּתַּר מִמְּקוֹמָה, וַתִּשָּׂא אֵבֶר54 וַתָּעָף מִתּוֹךְ הַכְּלוּב. פַּעֲמַיִם שָׁלשׁ הֵנִיעָה אֶת אֶבְרוֹתֶיהָ הַיְגֵעוֹת, וְאַחֲרֵי-כֵן נָפְלָה אָרְצָה. וְהִנֵּה קָפַץ הֶחָתוּל מִתַּחַת הַסַּפָּה55, וּכְרֶגַע תָּפַשׂ אֶת הַצִּפּוֹר בֵּין צִפָּרְנָיו וַיִּלְחָצֶנָּה בְּכֹחַ גָּדוֹל, עַד כִּי זָב דָּמָהּ הַחַם עַל נוֹצוֹתֶיהָ הַצְּהוּבוֹת. הַצִּפּוֹר הִתְפַּלְּצָה וַתְּצַפְצֵף בְּקוֹל דָּק, וַיִּשְׁמַע יוֹסֵף, וַיִּפֶן וַיַּרְא אֶת כָּל הַנַּעֲשָׂה, וַיִּתְחַלְחַל מְאֹד. זֶרֶם דְּמָעוֹת פָּרַץ מֵעֵינָיו, וַיִּקְרָא כְּמִשְׁתַּגֵּעַ: “הָהּ, מֶה עָשִׂיתִי, יָדַי שָׁפְכוּ אֶת דְּמֵי הַצִּפּוֹר!” וַיְמַהֵר לָצֵאת הַמִּסְדְרוֹנָה. וּלְקוֹל קְרִיאָתוֹ נִדְחֲפוּ שָׂרָה וְדוֹדָתָהּ אֶל חֲדַר הָאֹכֶל, וַתִּבָּהַלְנָה גַם הֵן. עַל הָרִצְפָּה נִרְאוּ עִקְבוֹת דָּם, וּפֹה וְשָׁם הִתְגּוֹלְלוּ נוֹצוֹת זָהָב. תַּחַת הַסַּפָּה עָמַד הֶחָתוּל וַיְפַצַּח56 אֶת גַּרְמֵי57 הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה וַיָּלָק בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת דָּמָהּ הֶחָם. דְּמָעוֹת שָׁלִישׁ58 נָזְלוּ מֵעֵינֵיהֶן, וַאֲנָחוֹת כְּבֵדוֹת הִגִּיחוּ59 מִמַּעֲמַקֵּי לִבָּן.

וְיוֹסֵף יָשַׁב בַּמִּסְדְרוֹן וַיֵּבְךְ בְּלִי הֲפוּגוֹת. וּפִתְאוֹם רָאָה – בְּעַד מַסְוֵה הַדְּמָעוֹת – אֶת הַזָּקֵן הֶעָנִי. כֵּן, הוּא הוּא! יוֹסֵף הִכִּיר אֶת זְקָנוֹ הַלָּבָן, אֶת אוֹת הַכָּבוֹד עַל חָזֵהוּ, אֶת מַהֲלָכוֹ הַכָּבֵד, גַּם אֶת קוֹלוֹ הָרַךְ: “אַל תִּבְכֶּה, מַחֲמַדִּי, מְנַע עֵינֶיךָ מִדִּמְעָה! מֵתְךָ לֹא יִקיַץ עוֹד, וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ שְׁמוֹר, וַחֲמוֹל עַל כָּל יְצִיר בַּתֵּבֵל… אִם תְּרַחֵם עַל אֲחֵרִים תְּרֻחַם מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאִם תָּחֹן – תּוּחַן! יֶלֶד טוֹב אַתָּה, לְךָ לֵב טוֹב וְנֶפֶשׁ עֲדִינָה…” וְהַזָּקֵן הִתְמוֹטֵט וַיִּתְנוֹעֵעַ, וַיַּעַל מֵעָלָיו פִּתְאוֹם בְּעַב הֶעָנָן, כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים, וְלֹא נִרְאָה עוֹד. וְיוֹסֵף יָשַׁב עוֹד בְּעֵינַיִם לְטּוּשׁוֹת, שְׂפָתָיו הִבִּיעוּ מִלִּים מְקֻטָּעוֹת60 בְּלִי-הָבִין, בִּינָתוֹ הִתְבַּלְּעָה61 . הוּא דִּבֵּר בְּחֻמּוֹ. –

_______

ו.

כַּעֲבוֹר חֲצִי שָׁעָה מָצְאוּ אֶת יוֹסֵף סָרוּחַ לְיַד הַקִּיר, וְכָל רוּחַ חַיִּים אֵין בְּקִרְבּוֹ. שְׂפָתָיו הָרוֹעֲדוֹת צִפְצְפוּ בַּלָּט בְּלִי-מֵשִׂים: “שֵׂיבָה, קָחֵנִי… עִמְּךָ… הָהּ, הָהּ, הֲשַׂמְתָּ אוֹתָהּ בַכְלוּב? הִיא… חַיָּה? הוֹי, חַם לִי מְאֹד!. אֲהָהּ, דָּם… דָּם… הִיא מֵתָה…” שְׁלשָׁה יְרָחִים הוּכַח יוֹסֵף בְּמַכְאוֹבָיו עַל מִשְׁכָּבוֹ, מַחֲלַת קַדַּחַת הָעוֹרְקִים62 תְּקָפַתְהוּ. אִמּוֹ הָיְתָה אוֹבֶדֶת עֵצוֹת, אַךְ בְּאַהֲבָתָהּ אוֹתוֹ וּבְחֶמְלָתָהּ עָלָיו צָלְחָה בְיָדָהּ לִגְהוֹת מִמֶּנּוּ מָזוֹר63 . לְאַט לְאַט שָׁבָה רוּחוֹ אֶל קִרְבּוֹ, עַד אֲשֶׁר שָׁב לְאֵיתָנוֹ64 הָרִאשׁוֹן. וְאוּלָם בִּחְיוֹתוֹ מֵחָלְיוֹ הָיָה לִבְרִיאָה חֲדָשָׁה. לִבּוֹ וּתְכוּנַת רוּחוֹ וְכָל הֲלִיכוֹתָיו נֶהֶפְכוּ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. קָשֶׁה הָיָה לִמְצוֹא יֶלֶד אָהוּב וְנֶחְמָד, רַךְ וּבַעַל לֵב טוֹב, וְנֶפֶשׁ עֲדִינָה כְּיוֹסֵף… בּכַסְפּוֹ אֲשֶׁר קָבַץ עַל יַד קָנָה לְשָׂרָה סֵפֶר אַחֵר וְצִפּוֹר קַנַּרִית אַחֶרֶת תַּחַת הַסֵּפֶר וְהַצִּפּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁחִית בְּאִוַּלְתּוֹ. וְהָאָח וְהָאָחוֹת אָהֲבוּ זֶה אֶת זוֹ אַהֲבָה נִצַּחַת65, וְלֹא שָׁכְחוּ לְעוֹלָם אֶת הַמִּקְרֶה הַנִּפְלָא הַזֶּה, אֲשֶׁר בָּרָא לְיוֹסֵף לֵב טָהוֹר, וּלְשָׂרָה – אָח לְצָרָה.


  1. לְמַעַן הַכְעִיסֵךְ.  ↩

  2. לְמַעַן הַכְעִיסֵךְ.  ↩

  3. כְּאִישׁ אֲשֶׁר נְשָׁכָהוּ נָחָשׁ.  ↩

  4. יָצְאוּ.  ↩

  5. לִבְנַת.  ↩

  6. כְּתֹאַר.  ↩

  7. הַנֶּאֱלָח.  ↩

  8. פָּחֲדִי.  ↩

  9. אֶמְנַע.  ↩

  10. מַעֲצוֹר.  ↩

  11. יוֹתֵר מִמֶּנִּי.  ↩

  12. אָהוּב.  ↩

  13. טַפֵּס: עָלֹה, קלעטטערן Дазитъ,.  ↩

  14. הוֹרֵס.  ↩

  15. עֵשֶׂב דַּק.  ↩

  16. קִצְפּוֹ וּשְׁאוֹנוֹ.  ↩

  17. נִצְּבוּ כְמַסְמְרוֹת.  ↩

  18. יָרִיק.  ↩

  19. מַחְשְׁבוֹתֶיהָ.  ↩

  20. וַתִּתֵּן.  ↩

  21. רַבּוֹת.  ↩

  22. דּוּמִיָּה.  ↩

  23. חָשְׁבָה הַרְבֵּה.  ↩

  24. טִבְעוֹ.  ↩

  25. אַשְׁקִיט.  ↩

  26. קאָררידאָרПередняя,.  ↩

  27. הַמַּדְרֵגָה הַגְּבוֹהָה.  ↩

  28. כֹּחוֹת.  ↩

  29. סוּר.  ↩

  30. יִתְעוֹרְרוּ.  ↩

  31. קרענדעלБаранки,.  ↩

  32. תּוֹדָה.  ↩

  33. יוֹרְדוֹת לְלֵב.  ↩

  34. מְכֻסּוֹת.  ↩

  35. בְּלִי הֶרֶף.  ↩

  36. כְּלֵי–מַחֲזֶה.  ↩

  37. נִרְאֶה.  ↩

  38. כְּעַמּוּד יָשָׁר.  ↩

  39. בַּלָּט.  ↩

  40. מְעַט מְאֹד.  ↩

  41. לְכַלְכֵּל, לְפַרְנֵס.  ↩

  42. בְּלִי–אֹכֶל.  ↩

  43. אֶפֶס–מַעֲשֶׂה, בְּלִי עֲבוֹדָה.  ↩

  44. יְשָׁנִים.  ↩

  45. יְשָׁנִים.  ↩

  46. הַחֲנוּת.  ↩

  47. בְּגָדִים יְשָׁנִים.  ↩

  48. האָהלНуетая,.  ↩

  49. זיך ווייגערןОтказаться,.  ↩

  50. וַיַּהֲפוֹךְ אֶת הֶעָלִים.  ↩

  51. מְעַט.  ↩

  52. פַּהֵק: גאֶהנען.  ↩

  53. דִּבְּרוּ.  ↩

  54. כָּנָף.  ↩

  55. זאָפֿאַСора,.  ↩

  56. וַיְשַׁבֵּר.  ↩

  57. עַצְמוֹת.  ↩

  58. דְּמָעוֹת רַבּוֹת.  ↩

  59. יָצְאוּ.  ↩

  60. מְפֻזָּרוֹת, בּוֹדְדוֹת.  ↩

  61. נִסְתָּרָה.  ↩

  62. נערוועןНерви,.  ↩

  63. לְרַפֵּא אוֹתוֹ.  ↩

  64. לִבְרִיאוּתוֹ.  ↩

  65. חֲזָקָה.  ↩

פסח קפלן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

נורא

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

חנות-מכולת.

“ארוחות בשביל רוסים” – כך חקוק על טבלה קטנה ממעל השער מבחוץ.

ומבפנים – יושבת אל השולחן הערוך בּתּווך כנופיה לא-גדולה של “רוסים” וסועדת.

האנשים – פליטי רוסיה! קצתם מבקשי רפואה, והרוב – מן המחכים עד יעבור זעם. הכרת הפנים של אמידים. בקצה השולחן, אל מול פניהם, יושבת אשה עדויה כבת שלושים, לבנה, שמנה, במגבעת בעלת נוצות גבוהות, וחשופת צואר רם, שכולו – בשר. היא מדברת רק אשכנזית ועושה רושם של לא-יהודית רוסית, אלא שמתחככת היא בין ה“רוסים”, בין היהודים הרוסים העשירים הסועדים בפונדק זה.

אצל אחד המסובים, אברך בעל פנים ירוקים-צהובים וזקן ירוק-צהוב מסופר ומחודד, מונחות “הידיעות מרוסיה”, והאיש ממלא את פיו חתיכות-קוטליטה, ואגב-הכי הוא מרשרש בשרשרת זהבו ומספר:

– “הרב, נוּ, כנהוג, ניגש אליו ואמר לו: ‘התווַדה!..’ הנידון למיתה השיב את פניו ריקם… אך את התנ”ך אשר ביד הרב נשק פעם ופעמיים…"

עלמה צעירה אחת, רזה, רצינית, ואספלנית לה על אחת מאזניה, לבושה בבלוזה אדומה – עפ"י הנראה איזו קרובה של האברך המספר – מניעה בראשה אל עבר פני בן משפחתה ומאזינה לכל הגה בכל נפשה.

– “התליה היתה בשעה השמינית בבוקר” – מוסיף האברך הקורא.

– בשעה השמינית? – קראה העלמה רוסית – אוּז’אַסנוֹ… האין זאת? הלא נורא!

– הכל דוּכא שם עתה בחוזק-היד! – אמר אחד מן המסובים (הוא בא הלום לרפא את קיבתו) וידחף את קערת הלפת מלפניו בזעם.

– איזה מרק היום! התרעמה, בכדי לגרום לו איזו קורת-רוח, האשה בעלת המגבעת הגבוהה – משולל כל טעם!

– מים נמלחים ותו לא! סייע לה האברך ויוסף מתוך סיפורו: – "בן שבע-עשרה היה העלם במותו… הוא נאסר במוסקבה… מאסרו ארך רק שבועות אחדים… ביד החקירה והדרישה לא עלה להוציא מפיו שום הודעה… כל הנסיונות לרכך את עורפו לא עלו יפה… ששה ימים ולילות עשה הוא שביתת צום… שמונה-עשרה ‘מעת לעת’ רצופות ניתנו רגליו הערומות ברפש קר… הוא צלל ברפש בלי הפסק עד ברכיו… כל זה נעשו לענוֹתו… העינויים – "

– ערומות… – הפסיקתו העלמה קרובתו אשכנזית – אימה! נורא! – " Nicht wahr? "

– Zahlen, bitte! – קראה בזעף האשה בעלת הצואר הערום אל המלצר, ולא נודע על מה היא זועפת.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.