לִידִידִי מַר-חֲבִיבִי הָרַב הֶחָכָם הַכּוֹלֵל

עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת בְּקֶרֶב עַמּוֹ, רָב – כֹּל מְחוֹלֵל:

מַרְבֶּה חָכְמָה בְּיִשְׂרָאֵל לִבְלִי בַחשֶׁךְ יִתְגּוֹלֵל

וּמַרְבִּיץ בּוֹ תוֹרָה לִבְלִי בָעַמִּים יִתְבּוֹלֵל;

וּבִתְהֹמוֹת הַנְּשִׁיָּה הוּא צוֹלֵל

וְשָׁם חשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר גּוֹלֵל

וּמוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל

וּמְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת מִימֵי הַמְּצוּקוֹת כָּעֵת

אֲשֶׁר נוֹגֵשׂ מְעוֹלֵל

דִּכָּא לָעָפָר נַפְשֵׁנוּ וּבְעַמֵּנוּ הִסְתּוֹלֵל –

זֶה דּוֹדִי וְזֶה רֵעִי עַד סְתִימַת הַגּוֹלֵל

הר“ר חַיִּים יוֹנָה גּוּרְלַאנד חוב”ק אֹדֵיסָא וְהַגָּלִיל

יַעֲלֶה וְיִצְמַח כְּגַן רַטֹב וְאַל יִיבָש וִימוֹלֵל¹.

ספ“ב, ביום ד' ז”ך תשרי תר"ן.